קרבן העדה/עירובין/ז/י

קרבן העדה עירובין ז י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ככר. שלם:

מאפה סאה. בככר אחד ונטל ממנו מעט ושוייה פרוסה:

אין מערבין בה. מפני איבה שבאים בני החצר לידי מחלוקת לומר אני נותן שלימה והוא נותן פרוסה:

ככר. קטן כמדת איסר והוא שלם מערבין בו. ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד וא':

נותן אדם מעה לחנוני. שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי:

או לנחתום. מוכר ככרות ודר עמו בחצר שיזכה לו בעירוב עם חביריו אם יבואו בני המבוי לקנות ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף שיהיה לי חלק בו:

לא זכו לו מעותיו. שאין מעות קונות עד שימשוך ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וזכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא נתכוין לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות המעה והרי אינה קנויה לו דכיון דמעות אינן קונות לא סמכה דעתיה דהאי ולא הוה דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו:

ומודים בשאר כל אדם. בעל הבית שאמר לו חבירו הילך מעה זו וזכה לי בעירוב והלך וזיכה לו שקנה עירוב דהואיל ואין בע"ה רגיל למכור ככרות לא נתכוין זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב לי וגבי חנווני נמי אם אמר לו ערב לי קני:

שאין מערבין לאדם. כשמערבין לו משלו:

אלא מדעתו. הלכך גבי חנוני כי א"ל זכה לי לא נתכוין אלא לקנות ממנו ולא סמך עליו שיעשה שלוחו ומעות אינן קונות ולא סמכה דעתיה נמצא מערב לו שלא מדעתו:

עירובי תחומין. חוב הוא שמפסיד לצד האחר ושמא אין נוח לו:

גמ' ה"ג רבי אבהו בשם ר"י זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה. וה"ת מדקתני בסיפא ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו ש"מ שמעות קונות:

מעתה אפי' בא לו אצל החנוני. כיון דמעות קונות ד"ת למה פליגי חכמים ברישא ואמרו דלא זכו לו מעותיו:

ומשני שנייא היא שאני חנוני דחיישינן שמא ישכח ויוציאנו דהחנוני טרוד ויוציא מטות אלו ולא יערב עליו:

אבא. רבי חיננא אביו א"נ רב ששמו אבא:

לא אמר כן. ופליג אדר"י:

ה"ג זאת אומרת שאין המעות קונות ד"ת. וה"פ מדקאמרו תכמים לא זכו לו מעותיו ש"מ דס"ל דאין המעות קונות ד"ת וכמו שפירשתי במתניתין:

ומודים בשאר וכו'. כלומר והא דמודים חכמים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו:

שכן. החנוני עצמו אם זיכה להן ע"י אחר מהני כ"ש אם נתן מעות לאחר דמהני:

דר"מ אמר ע"י עירוב וע"י שיתוף. שאין סומכין על עירוב במקום שיתוף ולא על שיתוף במקום עירוב הלכך אין משתתפין לו אלא מדעתו כי היכא דאין מערבין אלא מדעתו א"נ ה"פ דבמתני' משמע דאע"ג דכבר עירב לא ישתתף שלא מדעתו והיינו כר' מאיר דבעינן עירוב ושיתוף:

בעירובין. דבעינן עירוב ובעינן שיתוף:

ובתענית ציבור. דאף במנחה ובנעילה יש בהן נשיאת כפים:

אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר. דאמר צריך לקרותה כולה:

מערבין לאדם בע"כ. אם היה רגיל להשתתף עמהן והוא אוסר עליהן:

לעשות להם לחי וקורה. כדי להתירו בשבת א"כ ה"ה דכופין אותו לעשות שיתוף:

ה"ג והתני הרי שאמרו לערב והוא אינו ממאן מערבין עליו שלא מדעתו היה ממאן אין כופין אותו. וה"פ דקשיא ליה דמבריי' שמעינן דאין מערבין לאדם בע"כ ל"א אפשר לקיים הגירסא היה ממאן כופין אותו וקשיא ליה ארבי יהודה דאמר עירובי חצירות מערבין אפי' שלא מדעתו:

מתניתא. דאמרה דבעינן דעתו אתיא כר"מ דבעי עירוב ושיתוף אבל לרבנן כיון שכבר עירב אין כופין על השיתוף:

תיפתר כד"ה תפרש הברייתא דאתיא כד"ה ולכך אם היה ממאן אין כופין אותו כיון שהוא צדוקי אף ע"י כפייה לא יבטל רשותו ולל"ב שהגירסא אם היה ממאן כופין אותו ה"פ דאיירי בצדוקי דודאי אין מערבין עליו אלא מדעתו לכ"ע שהרי אינו זכות הוא לו שהוא מוציא אפי' בלא עירוב הלכך כופין אותו:

מזיד למה אוסר. יערבו עליו שלא מדעתו דהא מערבין לאדם שלא מדעתו:

אלא משום קנס. הואיל ולא עירב במזיד אסורין משום קנס:

ופריך מעתה. משום קנס יהא אסור דעביד אסורא במזיד אבל למה אוסר גם על חביריו:

ומשני כיון שיכולים לערב. שהיו חביריו יכולין לערב גם עליו שלא מדעתו ולא עירבו קונסין אותן וגם הם אסורים:

ופריך ולית ליה לר"מ זכין לאדם שלא בפניו. בתמיה ולמה לא יהא מערבין שלא מדעתו:

ומשני סבר ר"מ לית הדא זכו. אין עירוב או שיתוף זכות לו:

לא בעי בר נש. יש לך אדם שאינו רוצה שיכנס אחר לביתו שלא מדעתו הלכך רוצה הוא שיהא אוסר עליהן:

שעירבה לחמותה. עירובי חצירות:

הדרן עלך פרק חלון

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף