קרבן העדה/עירובין/ה/ג

קרבן העדה עירובין ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא פחות ולא יותר. בגמרא מפרש טעמא:

ולא ימדוד אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר מפני האלכסון והתחומין מתמעטין:

מבליעו. אם אינו רחב חמשים אמה משפתו לשפתו מלמעלה אע"פ שיש במדרונו הילוך יותר מאלפים אין אומרים תעלה מדת מדרונו לתחום אלא יעמוד זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ויבליע מדרונו בחבל אחד:

לגדר. חומת אבנים שנפלה ונעשה גל גבוה ומשופע ובני אדם מהלכין עליו:

וחוזר למדתו. שאם היה רוחבו של גיא או גדר כנגד העיר יותר מן חמשים אמה ואינו יכול להבליע בחבל ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו הולך ומבליעו שם ואח"כ חוזר לכנגד אותו המקום שכלה שם רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו ומשלי' את מידת התחומין:

הגיע להר מבליעו. והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע שבהלוך חמשה אמות ממנו לא יגבה אלא עשרה טפחים אבל אם הוא זקוף יותר מזה אינו מבליעו אלא אומדו בלבד:

ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. כשהולך המודד להבליע ההר או הגיא לא יצא חוץ לתחום למקום שראשי הגיא קצרים שיכול להבליעם שם כדי שיחזור אח"כ למדתו כנגד העיר גזרה מפני שהרואה אותו מודד והולך שם יאמר שמדת תחומים של צדי העיר באה עד לשם:

בזו אמר רבי דוסתאי. בזו למעוטי ערי מקלט ועגלה ערופה דאין מקדרין בהן:

מקדרין. נוקבין רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב למעט מדת מדרונו שמודדין אותו בחבל של ארבע אמות והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו ומתמעט מדרונו של כל ד' אמות חצי קומת אדם:

מתני' ה"ג אין מודדין אלא מן המומחה. בקי במדידה:

גמ' ארבעים חבלים. של חמשי' אמה הם שני אלפים:

שהוא נמתח. כשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המדה והתורה אמרה בחבל של חמשים אמה ימדוד:

שהוא נקמז. מתכפל מפני כובדו ומתקצר באמצעיתו:

של שלשלת. של ברזל:

ה"ג אלא שלשלת. וה"פ שלשלת יפה למידה שאי אפשר למתחה:

וכתיב בנביאים. במשכן של יחזקאל:

היה ממנו. ממקום שעומד שם עד הנחל ע"ה אמה ואיירי בנחל שרחב יותר מעשרים וחמשה אמה שאינו יכול להבלע תוך חבל זה שאנו מודדין ביבשה שאם לא היה רחב כל כך ימדוד חבל אחד של חמשים אמה ויכול למדוד ממקום שכלה מדת חבל זה עוד חבל אחד ונמצא מדתו כלה בסוף הנחל בשפתו שבעבר השני:

וחוזר לאחוריו עשרים וחמשה אמה. כדי שיהא החבל של חמשים אמה שלם עד הנהר:

כאלו מלא עפר וצרורות. ומבליעו בחבל של חמשים אמה:

כי מתרפס ועולה. פירש מקדר ועולה כדפרישית במתניתין:

היה הנחל מעוקם. שהיה מתעקם והולך וסובב העיר וכשהוא מודד תחום מערב אינו יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה ברוח מערבית עד שהוא מתעקם לצפון שם הוא מתחיל להשוות ואותה הבלעה אינה מועלת למדת תחום מערב כיצד הוא עושה ל"א היה הנחל מעוקם שהיה מדרונו משופע ונוח להילוך:

מצופו' ומשער בה בעיניו במישור. רואה ומשער כפי מדת ראות עיניו וזהו השיעור:

וחוזר ועושה כן בהר. במקום שמתחיל המדרון לשפע ולעלות וזהו אשר קורא אותו הר:

והוא שתהא המדה. מה שמשער בעומק תלך ותגיע עד ארבעה טפחים שבצד השני:

כדי מקום. שארבעה טפחים הוא מקום חשוב:

העליון כנגד ראשו. הא דתנן במתניתין מקדרין היינו שהעליון אוחז החבל כנגד ראשו והתחתון כנגד רגליו:

הכי גרסינן כל עמא מודיי שמקדרין. וה"פ הכל מודים בין ר' מאיר בין רבנן דמתני' מודין שמקדרין בענין זה:

העליון וכו'. כלומר לא זו שאם התחתון כנגד רגליו שמקדרין לכולא עלמא אלא אפילו התחתון כנגד מתניו הכל מודי' דמקדרין:

מה פליגון. כי פליגי רבי מאיר ורבנן אם מקדרין שזה כנגד ראשו וזה כנגד לבו התחתון כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו דלרבי מאיר מקדרין ולרבנן אין מקדרין:

הכי גרסינן אין מקדרין לא בערי הלוים ולא במקום עגלה ערופה וכן הגי' במסכת מכות וסוטה. וה"פ באותן אלפיים אמה שנותנין לערי הלוים למגרש ולשדות וכרמים לא היו מקדרין אלא מדקדקין במדה ובעגלה ערופה כשמודדין לידע איזו היא העיר הקרובה אל החלל אין מקדרין:

ופריך הניחא למאן דאמר. הא דכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וכתיב מקיר העיר וחוצה אלף אמה היינו אלף אמה למגרש ואלפיים לתחום שבת אם כן תחום שבת מקרא שמעי' שפיר מצינן למימר דבתחומי שבת מקדרין ובערי הלוים אין מקדרין:

ברם כמאן דאמר אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים. פלוגתא דתנאי בסוטה פ' כשם וסובר דתחום שבת ילפינן מגזרה שוה דמקום מקום מערי הלוים כדאמרינן לעיל קשיא כלום למדו תחום שבת שיהא אלפיים אלא מערי הלוים למדו וקשיא:

לעיקר אין מקדרין. דהיינו לערי הלויים עצמן:

לטפילה מקדרין. בתמיה איך נאמר דלתחום שבת דילפינן מערי הלוים דמקדרין:

ומניין שלא היו קוברין וכו'. אגב שיטפא דמסכת מכות מייתי לה הכא:

ולא לקבורה. אלא נותנין להם חוץ למגרשיהם מקום לקברות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף