קרבן העדה/שבת/יב/ג

קרבן העדה שבת יב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בין משם אחד. שתיהן אלפין:

משני שמות. אלף בית:

ובכל לשון. של כל כתב וגופן של כל אומה ואומה:

משום רושם. סימן שהיו עושים בקרשי המשכן מפני שמתפרקין אותו ולכשיקימוהו לא יחלפו סדר הקרשים ואתי ר' יוסי למימר דאפי' לא כתב אלא רשם שני רשימות בעלמא לסימן חייב:

מצינו שם קטן וכו'. הא אתא רבי יהודה לאשמועינן דאע"ג שלא נגמר מלאכתו שנתכוון לכתוב תיבה גדולה וכתב מקצתה ואותו מקצת הוי תיבה המתקיימת במקום אחר חייב:

גמ' מאן תנא. בשתי סימניות חייב:

ר"י. היא דמחייב אפילו רושם וכולה מתני' ר' יוסי היא:

אפילו אל"ף אלפ"א. שאלפ"א לשון יון כמו אל"ף בלשון הקדש:

וחש לומר וכו'. לר' יוסי פריך דקאמר שעל קרשי המשכן היו רושמין ולא כתבו עליהן אותיות וקשיא מאי אהני הרשימה הא עדיין יש לחוש שיעמידו צד הקרש שהיה בתחלה למטה לצד הארץ למעלה וצד שהיה למעלה למטה בשלמא אילו היו כתובות אותיות היה ניכר ההיפוך משא"כ בחריצים:

ומשני כמין קולמסין היו עשויין. שהיו מלמטן עבין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע ואי אפשר למטעי ליתן את שלמטה למעלה ואת שלמעלה למטה:

וחש לומר וכו'. ועדיין יש לחוש שיתן הצד שהיתה פנימי לחוץ ושל חוצה לצד פנים:

טבעות היו מוכיחין. הן הטבעות שהיו הבריחין נתונים בהם היו לצד פנים והיה ניכר איזהו לצד פנים:

וחש לומר שמא יחליף. עדיין יש לחוש שיתן הקרש שבדרום לצד צפון וכן בהיפך דקס"ד שהיו כל הרשימות שוות מה שאין כן אם היו עליהן אותיות כסדר אל"ף בי"ת לא היו יכולין להתהפך:

ומשני לוכסן היה כתוב עליהן. שהיו הרשומות באלכסון וממקום שהיה מסיים הרושם של קרש זה היה מתחיל הרושם שבקרש השני ובצד השני היה הלוכסן בהיפוך כגון בראשון התחיל הרושם מלמעלה באלכסון מזרח למערב ובשני בהיפך ולא היו יכולין להתהפך:

ופריך ויחליף. הרושם גופא למה לן:

וכי יש משפט לעצים. דמשפט משמע כראוי וקשיא וכי עץ אחד ראוי יותר מחבירו:

אלא איזה קרש וכו'. ופי' כמשפטו כסדרו הראשון כן תעשה כל הימים ובזה ניחא כל מה שמקשה הי"מ:

ינתן בצפון. ששם השלחן:

ינתן בדרום. ששם המנורה:

אילין. משפחות דר' הושעיא ובר פזי היו שואלין בשלום הנשיא בכל יום:

והוון וכו'. והיו אלו של ר' הושעיא רגילין לכנוס תחלה ולצאת תחלה קודם אלו דבי פזי:

אזלין אילין דבי פזי והתחתנו בנשיא ואתו ורצו לכנוס תחלה:

אישתאלי' לר"א. אתו ושאלו לר"א אם ידחו הני דר"ה מפני כבודם של אלו שהתחתנו בנשיא הואיל והני דר"ה מתחלה מעלתם היתה לפי שהתחתנו בנשיא נכנסו תחלה ועתה רצו לתקן שיהיו שניהם שוים מי שירצה יכנוס תחלה:

ינתן בדרום. ה"ה הני דר"ה לא ידחו ממקומן כיון שזכו במעלה אע"ג שעכשיו שניהם שוים:

תרין זרעיין. שני משפחות היו בציפורי:

בולווטייא. חכמי עצה:

ופגנייא. היו הדיוטות:

הוון וכו'. היו שואלים בשלום הנשיא בכל יום והיו בולווטייא נכנסין ויוצאין ראשונה ופגנייא אחרונים:

אזלון פגנייא וזכו בלימוד התורה:

אתון. פגנייא ורצו לכנוס תחלה:

אישתאלית לרשב"ל. אתו ושאלו לרבי שמעון בן לקיש ושאל רשב"ל לרבי יוחנן נכנס רבי יוחנן ודריש בבית המדרש של ר' בניי':

אפילו ממזר ת"ח וכו'. דרש הא דתנן דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

סברין בני הישיבה לומר דאינו קודם אלא לפדות ולכסות ולהחיות אבל לישיבה לא דרישא דמתני' דהוריו' איירי בלפדות ולהחיות הלכך אף על פי שפגנייא גדולים בתורה אין הראשונים נידחים מפניה' בכניסה ויציאה תחלה:

א"ר אבין אף לישיבה. א"כ פגנייא קודמין לכנוס:

מזה שהוא נכנס לפני ולפנים. היא יקרה משמע דצריכין לנהוג בו יקר וגדולה יותר מכה"ג דאין לפרש כפשטיה דא"כ היינו וכל חפציך לא ישוו בה:

תני וגד מגדיאל. ונרא' שלא היה גירסתם במתני' וגד מגדיאל. ל"א ה"פ תני גד מגדיאל לחוד קאר"י דאי שם משמעון ודן מדניאל ליכא למימר דהא הנך פשוטים והנך כפופים:

מתיבין. חכמים לר' יהודה דאמר שם משמעון ודן מדניאל מי דמי:

אלו פשוטים. שם ודן צריך שיהיה פשוטים בסופן והנך כפופים כבאמצע התיבה:

כגון ששותת. והן מתיבות גדולות כגון שש מששך תת מתתנו וכ"ש אם נתכוין לקטנה מתחלה דבהא אפילו רבנן מודו:

שתי אותיות בכל מקום. אם לא כתב מתחלה לשם קטנה אלא ששתי אותיות באין משם גדול אינו חייב עד שיהיו ב' אותיות שאינן שוות וה"ה אם כתב ב' אותיות שאינן שוות אע"פ שאינן שם בשום מקום חייב:

אשכחת אמר. נמצאת אומר שיש לדעת ר"י קולא וחומרא וכן לדעת רבנן:

ופריך מחלפא שיטתיה דר"י. קשיא דר"י אדר"י:

יכול עד שיכתוב כל השם. דכתיב ועשה אחת דמשמע כולה ועד שיכתוב כל התיבה הוא דחייב:

בית אחד בכפה וכברה. לאחר שהסיך נצרים של שתי עושה באריגת ערב נוצר אחד מלמטה וא' מלמעלה והן קרויים בתים והן עונבין את השתי כדרך רכיבתו ועומד האריג ובית א' אין מתקיים ומשום דלאו חוטין נינהו קרי להו בית כמו בתי נירין שאין לה בתי נירין אחרים:

ת"ל ועשה אחת. שתהא מלאכה שלימה שמתקיימת כיוצא בה:

והכא הוא אמר. לעיל בפרקין:

השובט. משוה השתי בכרכור:

והמקטקט. כשמתח חוט הערב מכה בכרכר עליו ליישבן שלא יהא מתוח יותר מדאי:

מפני שהוא כמיישב בידו. שהמכה זו גורמת החיבור אע"פ שאינה מלאכה המתקיימת במקום אחר אפ"ה חייב וקשיא אהדדי דהא דתני יכול עד שיכתוב וכו' נמי ר"י תני לה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף