קרבן העדה/שבת/י/ה

קרבן העדה שבת י ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הוציאוהו שנים פטורים. כדילפינן בעשות' יחיד ולא שנים:

חייבין. כיון דאין כל אחד יכול בפני עצמו דרך הוצאה בשנים:

את החי במטה. וחי לא מחייב על הוצאתו דהוא מיקל עצמו ונושא עצמו ובלבד שלא יהא כפות:

וכן כזית מן המת חייב. אם הוציא דהואיל ומטמא הוצאה חשובה היא להציל עצמו מן הטומאה:

ור"ש פוטר. אפי' במת שלם דהוי מלאכה שאין צריך לגופה וכל מלאכה שאין צריך אלא לסלקה מעליו הוי מלאכה שאין צריך לגופה דברצונו לא בא לו ולא היה צריך לה הלכך לאו מלאכת מחשבת היא לר"ש:

גמ' בעשותה וכו'. הא דתני במתני' הוציאוהו שנים פטורין משום דכתיב בעשותה וכדפרישית במתני' קני גירדי. קנה של אורגים והוא העולה ויורד בשתי ואורתא דמילתא נקט והוא דבר קל ואחד יכול להוציאו והוציאו שנים:

א"ל רבי. לראב"ש כך שמעתי מרבי שמעון אביך שפטור בזה יכול וזה יכול:

שמשתי את אבא עומדות. בדרך עראי מה שלא שמשת אותו בישיבות כלומר בקביעות ואני יודע שלא פטר אבי בזה יכול וזה יכול:

ופריך ורבי מי היה תלמידו של ר"ש דקא"ל ר"א מה שלא שימשתו ישיבות והלא רבי תלמידו דר"י בן קודשי הוה:

מקדירות. נעשה שחור שהיה ראב"ש מביישו בתשובות שהיה גדול ממנו והיה ר' מתרעם וקובל לפני אביו רבי שמעון בן גמליאל הנשיא על זה:

וא"ל אביו שפיר קעביד שמביישך שהוא גדול ממך ביחוס:

ארי בן שועל. רשב"ג מרוב ענותנותו קרא עצמו שועל נגד ר"ש:

מן דמך רבי אליעזר. לאחר שמת ר"א שלח ר' לשדך באשתו של ר"א:

כלי שנשתמש בו קדש וכו'. שהיה ראב"ש. גדול מר' במעשים כדאיתא בפ' הפועלים בבבלי:

הדא דאת אמר וכו'. הא דאמרן פטור אף על הכלי היינו כשאותו דבר שבתוך הכלי צריך לכלי כגון אלו תותים הרכים שאי אפשר לטלטלן בלא כלי:

אבל אם אינן צריכין לכליין. אלא שהוציא הכלי לצורך ד"א:

חייב. אפילו בפחות מכשיעור שאין הכלי טפל לו כיון שאינו צריך לו וה"ל כמוציא כלי לחוד דחייב:

דחייא טעין גרמיה. שהחי נושא את עצמו:

ד"ה. אפילו לרבי שמעון ופריך לא כן תני. לעיל פר"ע:

אף המוציא ריח רע כל שהוא חייב ואמר רבי אילא דאף רבי שמעון מודה בהוצאת ריח רע דחייב ומודה נמי רבי שמעון במוציא איסורי הניי' דחייב והכא דאיכא תרתי דדרך המת להסריח וגם מת אסור בהנאה מ"ט דפוטר ר"ש:

תיפתר. תפרש למשנתינו דפליג רבי שמעון:

במת עכו"ם. שהוא מותר בהנאה:

ושאין בו ריח רע. דביש בו ריח רע מודה רבי שמעון דחייב כגון שהוציאו לצורך רפואה לגמר בו והרבה עושין כן:

והוציאו לכלבו ל"ג ליה הכא אלא לקמן בסמו' א"נ ה"ק והוציאו לכלבו ובעינן יותר מכזית אלא כמלא פי כלב כדאמרינן לעיל פר"ע והלכך פוטר ר"ש ורבנן מחייבי דטמאתו אחשבי' לאיסור':

כבר נתמעטה הטומאה. הרי אין בהן שיעור טומאה למה יהא חייב בה:

מ"ט דרבנן. דמחייבי הרי אינן ראויין לטמא:

ומשני כההיא דר' יודן דאמר תיפתר במת עכו"ם וכו' ה"נ איירי במת עכו"ם ולאו משום טומאה אלא משום דהוציאו לכלב אחשביה וס"ל דחצי זית מן המת וחצי זית מן הנבלה מצטרפין וה"ל כזית שלם הראוי ליתן לכלב ופי' זה קשה בעיני לכן היה נ"ל להגיה מ"ט דרבנן כבר נתמעט הטומאה מ"ט דר"ש כההיא דר' יודן וכו' וה"פ מ"ט דרבנן דכבר נתמעטה הטומאה ואיירי בנוטל חצי זית מכזית שנתמעטה הטומא' שבבית ואפילו בנוטל חצי זית ממת שלם שייך לומר נתמעטה הטומאה ולר"ש פטור דאין בו כדי שיעור מלא פי כלב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף