קרבן העדה/שבת/ט/א

קרבן העדה שבת ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מנין לעכו"ם. משום דבעי למיתני בתר הכי מניין שמרחיצין את המילה כלל להנך בהדה דדמיין לה ופתח בזו אגב דתני לעיל בסוף המוציא קראי דאסמכתא גבי חרס נקיט נמי הנך קראי דאסמכתא דתזרם דסמיך להאי קרא דאייתי לעיל לא ימצא במכיתתו:

במשא. אדם הנושאה:

תזרם כמו דוה. בנדה כתיב והדו' בנדתה ובעכו"ם משתעי:

גמ' אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה. עכו"ם אם לתועבה של נדה או לשל שרצים:

באבן מסמא. אבן ששמוהו על גבי יתדות וכלים תחתיה כדכתיב והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא ונדה או זב יושבין עליה אף על פי שלא הכבידו על הכלים טמאים הכלים כדכתיב גבי זב כל אשר יהיה תחתיו יטמא:

מודה רבי עקיבא לחכמים שאין עכו"ם מטמא באבן מסמא. דלהכי איתקוש לשרץ מה שרץ אינו מטמא באבן מסמא אף עכו"ם כן:

ה"ג אי מה המת מטמא משיכניס ראשי אצבעותיו יכול אף עכו"ם משיכניס ראשי אצבעותיו. וכ"ה במסכת עכו"ם וה"פ דאפי' לא הכניס אלא ראש אצבעו באוהל המת טמא דבית כמאן דמליא טומאה דמי נימא אף בעכו"ם כן:

ומשני נתיצה נתיצה מבית המנוגע ילפי'. דגבי עכו"ם כתיב את מזבחותם תתוצון וגבי בית המנוגע כתיב ונתצו האבנים:

מה בית בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו. כדתנן בפי"ג מנגעים ויליף לה בת"כ מדכתיב והבא אל הבית עד שיכניס רובו:

שאין טומאת עכו"ם מחוורת. שאינה מן התורה אלא מדרבנן:

דלא כן. דאל"כ אלא שמדאורייתא היא:

מקישה לכלים וכו'. כלומר מכדי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן ומ"ט מקשינן הכא להקל ולא להחמיר אלא ודאי דמדרבנן היא:

א"ר מנא. לעולם מדאורייתא היא ודקשיא ניקיש לחומרא והא דמקשינן למת ולשרץ לקול' היינו בעכו"ם שבורה אבל בשלימה באמת מקשינן לחומרא ושבורה מדרבנן ושלימה מדאורייתא דהא אפי' בכל שהוא מטמאה:

הבעל. ע"ז של בעל:

ראש גוייה היה. ראש אמה היה:

ונאפון היה. כמין ניאוף היה בגיד שנתקשה ועל שם כך נקרא בעל כדאמרינן מפלצתה שעשתה מפלצת לעכו"ם וראש הגוייה אינו מחזיק כזית ש"מ דבשלימה א"צ כזית:

וישימו להם בעל ברית. ע"ז של בעל העשוייה כברית:

מ"ט דר"ע. דמדמה אותה לנדה:

תעב תתעבנו. בתיעוב הגדול שבכולן והיינו נדה דאע"ג דכתיב נמי גבי שרץ תיעוב אפ"ה מדמי' לנדה שטומאתה גדולה משל שרץ:

שקץ תשקצנו. לשון שקץ כשרץ:

צאיהו נבלהו. שיוציאנה וינבל אותה כלומר שיתעבנה יותר מדאי:

נבליהו. בלשון בזיון:

ה"ג מה הן לרבנן נבליהו. וכ"ה במסכת עכו"ם וה"פ מה ענין נבליהו לרבנן בשלמא לר"ע פי' נבליהו לבזותה כנדה אבל לרבנן מאי נבליהו:

צואה תאמר לו. לכנותה בלשון צואה:

גדיא. לשון מזל קורין אותו גליא שיהא נגלה למקום אחר:

לא רצה להיקרות עמדה. פי' דמתחלה היו קורין אותה עמדה שהיא לשון שבח ועכשיו קורין אותו עמידה שהוא לשון גנאי כדמפרש בסמוך וי"ג היו קורין אותו עמלה ועכשיו קורין אותו עמילה:

צווחין. פי' קורין:

לרחוץ של מימי רגלים. פי' כלי שמטילין לתוכו:

מכאן שא"א לאדם צא עד שיכנס ראשו ורובו. שאין עכו"ם מטמא עד שתכנוס באהל ראשו ורובו כדאמרי' לעיל:

אות מתניתא אמרה. איכא ברייתות דתני בה:

משמשיה. כלים המשמשין לעכו"ם:

כל עצמו. שתהא עכו"ם מטמא לא שמעינן אלא מדכתיב תזרם כמו דוה וברישא דהאי קרא כתוב וטמאתם את צפוי וגו' והיינו משמשין:

ומשני תיפתר. תפרש להך קרא וטמאתם וגו' דאיירי בעכו"ם שחקוקים על הציפויים ועל האפודים לכך הם כעכו"ם ממש:

במשתחוה לאפוד עצמה. שעשה לאפוד עכו"ם כדמצינו באפוד שעשה גדעון שעשו הם אותו לעכו"ם:

מתני'. דעכו"ם דמייתי בסמוך אתיא כמ"ד דלר"ע עכו"ם ומשמשיה כנידה:

ותנינן. כלומר דתנינן בפ"ג דעכו"ם:

אבניו ועציו ועפרו של בית עכו"ם מטמאין כשרץ. ר"ע אומר כנידה והני משמשין נינהו ואפילו הכי קאמר ר"ע דמטמאין כנדה:

תיפתר בשהשתחוה לבי' ואח"כ בנאו. שהבית עצמו הוא עכו"ם:

ופריך והא תנינן. שם במסכת עכו"ם:

ג' בתים הן. ואחד מהן סיידו וכיידו לשם עכו"ם וחידש נוטל מה שחידש ואין חידו' זה אלא משמשין ואפ"ה מטמאין כנדה דבסיפא דהך מתני' דלעיל דאר"ע כנדה מיתנייא הך מתני' דג' בתים:

תיפתר שהשתחוה לבית ואח"כ חידשו. פי' שהשתחוה תחלה למה שחידש ואח"כ חידשו וקושיא זו ופירוקה דחוקים ובמס' עכו"ם פ"ג ל"ג לה וכ"נ עיקר:

המשתחוה לבית אסרו. דקסבר תלוש ולבסוף חברו כאבני הבית שהיו תלושין ולבסוף חיברן בקרק' בבנין כתלוש דמי:

ה"ג המקדיש את הבית אין מועלין בו. וה"פ סובר ר' יוחנן דכמחובר לקרקע הוא ואין מעילה במחובר לקרקע:

הוויי בה רבנן. פירשו בה התלמידים דר"י ורב פליגו:

מ"ד אסרו. המשתחוה לבית אסרו סובר נמי דמועלין בו דכיון דהוא כתלוש מועלין נמי בו:

ה"ג מ"ד אין מועלין בו לא אסרו. וה"פ מאן דאמר אין מועלין בו דכמחובר לקרקע הוא ואינו נאסר דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ה"נ דלא אסרו אם השתחוה לו:

מתניתא. דפ"ד דמקואות:

השוקת. אבן חלולה על שפת המעיין והמים נכנסים לה דרך חור שבדופנה ומשקין בה הבהמות:

ה"ג אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה וא"צ צמיד פתיל ואינה פוסלת המקוה היתה כלי וחיברה בסיד ממלאין בה וכו' וכ"ה במסכת ע"ז וה"פ אין ממלאין בה מים לקדש בהן אפר פרה דבעינן שיהיו המים בכלי ושוקת לאו כלי הוא כיון שחיברה ולבסוף חקקה ואינה צריכה צמיד פתיל אם היתה באהל המת מצלת על מה שבתוכה בכסוי לבד בלא צמיד פתיל לפי שאינה חשובה כלי אלא כבור ודות שמצילין על מה שבתוכן בכיסוי בלא צמיד פתיל ואינה פוסלת המקוה אם נפלו מי גשמים מתוכה למקוה אין נחשבים מים שאובים לפסול המקוה שלא באו מכלי למקוה:

מפני שחקקה תחלה ואח"כ חיברה. אמרינן בסיפא דהוה כלי:

הא אם חיברה ואח"כ חקקה לא. הוה כלי דה"ל כמחובר מעיקרו:

ה"ג וההן בית לאו כמי שחיברו ואחר כך חקקו הוא. וה"ל כמחובר מעיקרו וקשיא לרב:

מה עביד לה רב. כלומר ולרב קשיא מתני' סיתותן של אבנים. הקיצוץ שמקצצין האבנים הוא הגמר והקיצוץ נעשה קודם הבניין והוה ליה כחקקו ולבסוף חיברו הלכך כתלוש הוא:

ה"ג ולית הדא פליגא על רבי יוחנן וכו' ד"ה מותר תיפתר שהשתחוה לכל אבן וכו'. וה"פ ולית הדא מתני' דתנן בה עציו ואבניו ועפרו אסורין וכי אינה פליגא על ר"י דאמר דעכו"ם שנשתברה אסורה דהא סברנן לומר דבאינו עתיד להחזירן לכליין מודה ר"י והנך נמי אין עתיד להחזיר כולם ואפ"ה אסורין וקשיא אפי' לר' יוחנן וכ"ש לרשב"ל ומשני שהשתחוה לכל אבן ואבן והנך שברים כל אחד עכו"ם לעצמו ואפי' אין עתיד להחזירו אסור ואפי' נשתבר האבן עצמו הרי הוא כעכו"ם שנשתברה ואסור:

ואפי' על רשב"ל. ל"ק ממתני' לא כן סברנו לומר אם בעתיד להחזירן. השברים לכליין אסורין והנך אבנים ועצים אע"ג דאין עתיד להחזירן מ"מ כיון שהם מונחים במקומן אסורין כמי שעתיד להחזיר וכדר' יודן:

ה"ג אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד וכו'. והא תנינן שלש אשירות הן. וקס"ד אע"ג שלא השתחוה לו אלא לאחר נטיעה:

היה לו שעת תלישה. הי' תלוש מעיקרו:

מערה. לא היתה תלושה מעולם ולא נאסרה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף