קרבן העדה/שבת/ה/ד

קרבן העדה שבת ה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בזוג. אישקליט"א:

אע"פ. שחללו פקוק במוכין שאין העינבל שלו מקשקש להשמיע קול:

עגלה. כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו שראש זנב אותם האילים רחב כמין כר קטן ואין בו עצם אלא שומן ועב וכבד וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך והזנב קשור עליה:

קופר. שרץ הוא שנימיו חדין כמחט וקורין לו הריצו"ן וקושרי' עורו בדדי הפרה שלא יינקוה שרצים:

ולא ברצועה שבין קרניה. מפרש בגמרא:

גמ' אבל מטייל וכו'. אבל הולך החמור במרדעת בחצר:

אף לענין אוכף. נמי הדין כן שמותר להלוך בו בחצר כדי לחממו:

בשביל לחממו. אם הוא מצער מחמת צינה:

אבל לא יקשור המסרוכי. פוטרא"ל שנראה כמי שרוצה להטעינ' משאוי:

רצועה תחת זנבו. פושל"א שנותנין שם שלא תרד האוכף והמשוי על צוארה כשהי' יורדת לעמק והמסרך שלא תרד על זנבה כשהיא עולה על ההרים:

מנן אילן מילייא. הא דתנן מטיילת במרדעת בחצר הוא מאלו הדברים דתנינן בהו שהלכות שבת כהררים התלויים בשערה ואין להם על מה שיסמכו:

ואת אמר הכין. כלומר ואיך אתה מיליף מניה אף לאוכף:

ויתיביניה. כלו' וקשיא אהך ברייתא דתני בה שיוצא במרדעת תני נמי שיוצא בקשוטין שעל גבי שבר בהמה שנשבר בה עצם עושין לה דפין מכאן ומכאן וקושרין אותו שם והן מעמידין העצם שלא ינוד אנה ואנה עד שמתחבר:

מה בין סולם. דאוסר במתני' לקישושות. דמתיר בברייתא:

ומשני סולם יש בו ממש. חשוב ליה וגזרינן דלמא נפיל ואתי לאתויי:

קשושות אין בהן ממש. לא חשיבי ולא גזרינן:

לאגד שע"ג המכה. דלכ"ע מותר לצאת בה ובקישושו' פליגי תנאים:

תניין אינון. תרי תנאי הן:

מ"ד יוצאין בקישושית יוצאין באגד. וכו'. ולא קשיא קושיית ר' אבדימי:

מפני שהוא עושה חרוץ. בעגלה וסובר דבר שאין מתכוין אסור:

כיפה של צמר. שטובלין בשמן ונותנין עליהן לאחר שנגזזו כדי לחממן עד שיגדל צמרן:

עיקר. הוא שורש עשב ששמו יחנינ"ה שנותנין בחוטמה כדי שיפלו התולעים שבראשה:

שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. דעשב זה לקמיע מומחה דמי ואסורה לצאת בו:

אין בבלייא. יפה אתה אומר שקמת על האמת ודברי ר"י עיקר שהוא כיפה של צמר ולר"ז קרי בבלייא שעלה מבבל:

בר נירא. עול קטן שמנהיגים לעגל בצוארה:

פנקסה. לוח של עץ:

שרתיעה. כמין שפוד עושין תחת צווארו שלא יכוף:

גימון. ל' איכוף הוא:

גימול. לשון הרגל הוא:

להימשך בה. ברצועה שבין קרניה אסור' לצאת:

אם היתה. קרן הפרה חקוקה שתהא הרצועה קבועה בה שרי לצאת באפסר אבל בקשירה בעלמא לא:

לא תנינן. במתני' אלא הנאקה יוצאת בחטם. אבל שאר כל הבהמות אין יוצאין במה שהוא להם לנטירא יתירא אפי' במה שהוא חקוק בגופה דומיא דחטם שבאנקה:

יוצא בפרימביא. דלאו נטירותא יתירא היא ולא חשיב משאוי:

בסוגר שלו. קולא"ר של חבל כדמתרגמינן ויתנהו בסוג' בקולרין:

אם להכות בו. כדי להכות הכלב בסוגר שלו אסור דהא משוי הוא:

שלא לאכול אפסרו. שהאפסר הכרוך על צוארו נכנס לתוכו ואוכל את בשרו נמצא שהסוגר הוא לצורך נטירת הכלב ומותר:

הלכה היה מלמד ר"א ובא. אבל לא הורה כן וכ"ש דלא עשה מעשה כשמעתתיה:

ה"ג בביצה פ"ב ר' יונה בוצרייא בעא אם הלכה היה מלמד ובא הדא היא דתנינן שלא ברצון חכמים. וה"פ ואיך אפשר לומר שלא עבד עובדא אלא הלכה היה מלמד מאי האי דתנן שלא ברצון חכמים וכי מה רצון שייך בזה הל"ל דחכמים פליגי עליו:

ה"ג בר פזי דברדלייא. והוא שם מקום:

א"ל. חכמים לראב"ע:

או עמוד מבינותינו. שיהא מנודה כמו שעשו לר"א בן הורקנוס או שיעביר הרצועה מעל פרתו:

שהיה מתריס כנגדן. מהכא שמעי' שהיה עומד בדעתו לחלק על החכמים ל"א בלשון בתמיה קאמר וכי כל כך היה ראב"ע מתריס כנגד החכמים עד שהוצרכו לומר לו או עמוד וכו' הרי אר"ח פעם אחת וכו' ופי' זה עיקר:

פעם אחת יצאה. ולא היה מתריס נגד החכמים וצם על המכשול שיצא מתחת ידו:

דחוטרא אשתו היתה. הפרה היתה של אשת ראב"ע ששמה חוטרא דאי אפשר לומר דשלו היתה שהרי הרבה פרות היו לו:

ומניין וכו'. פי' א"כ דשל אשתו הית' למה קאמר פרתו של ראב"ע לכך קאמר כיון דגם אשתו נקראת עגלתו כ"ש שפרת אשתו נקראת פרתו:

תמן. בבבל אמרו:

של שכינתו. של ראב"ע היתה הפרה:

ופריך וכי יש אדם שהוא נענש על עונות שכנתו דכיון דקרי לה על שמו משמע שהעון תלוי בראשו:

קלקלתו תלויה בו. כאלו הוא עשה העון בעצמו לכך נקראת על שמו:

הדרן עלך במה בהמה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף