קרבן העדה/שבת/ד/ב

קרבן העדה שבת ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלחין. עורות כמו והפשיט תרגום וישלח:

ומטלטלין אותן. בין שטמן בהן בין שלא טמן בהן דחזי' למזגא עלייהו:

ואין מטלטלין אותן. דמוקצות הן לטוות ולארוג:

כיצד הוא עושה. זה שטמן בהן כיצד יטול קדרתו הואיל ואסור לטלטלן שהרי הוא טמונה כולה בהן:

נוטל. כיסוי של קדרה שיש תורת כלי עליה ואע"ג שהן עליה לא איכפת לן דלא נעשית בסיס להן שאין עשוי אלא לכסות הקדירה ות"ק לא איירי אחר שנטל הכיסוי מה יעשה אם יקח התבשיל משם או יסלק הקדרה מן הקופה ומש"ה פליג ראב"ע ורבנן דר"א סבר מטה הקדרה ונוטל התבשיל מה שצריך לו ומניחנה לערב שאם יטלנה משם לא יוכל להחזירה דשמא המוכין שמכאן ומכאן יפלו ואתי לטלטולינהו הלכך תקון ליה רבנן להטות קופה על צדה ורבנן בתראי לא חיישי להכי:

גמ' הדא דתימר. דטומנין בשלחין:

בנתונין אצל בע"ה. הוא דמותר לטלטלן שאין עומדין לממכר ולא קפיד עלייהו כי מינטפי וחזי למיזגא עלייהו:

אבל בנתונין באפותיקי. שעומדין למכור וקפיד עלייהו ולא למזגא קיימי אסור:

לא בדא. אין הדין כן אלא אסורין:

אפותיקי. מערכת גדולה שעורכין ומושיבין להקצותן לסחורה בין של בגדים בין של צמר בין של עורות ושאר דברים:

ה"ג פורסין מחצלת של שיפות ע"ג לבנים. וכ"ה במכשירין סיפא של לבנים והן מחצלות של לבנים וה"פ פורסי מחצל' ע"ג לבנים שלא יפלו עליהן מים קודם בישול' ויפסדו א"נ אף לאחר גמר בישולם וכדי שיקבלו סיד ולא אמרי' הואיל והן עצמן מוקצין אף הכלי לא ינטל לצורכן:

ה"ג ר"ש בי ר' ינאי:

אני לא שמעתי מאבא. מרבי ינאי דין זה רק אחותי אמרה לי משמו:

אבל אין כופין עליה כלי. כיון דהיא אינה ניטלת אין מטלטלין הכלי לצרכה דאינו לצורך דבר הניטל:

כופין עליה כלי. דס"ל כלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל:

ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה. כיון דהנחת הכלי אינו אלא לצורך דבר המוקצה לכך אסור אפילו הנגיעה א"נ לפי שהביצה סגלגלת ואי אפשר שלא ינדנדה בנגיעה:

מה כרב כשמואל. כלומר הניחא לרב דאמר לעיל פורשין מחצלת ע"ג לבנים בשבת וכן לשמואל דאמר כופי' עליה את הכלי אלא לר"ש בר רבי קשיא ל"א דמפרש בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים היינו ביומי ניסן וביומי תשרי דאיכא חמה ואיכא צינה ואיכא דבש משמע דוקא משום דבש שהוא דבר הניטל הוא דשרי לפרוש הא בלא"ה אסור וקשיא לרב ושמואל:

ומשני כאן מלמעלן. בפורס הסדין ע"ג הנחיל מודה ר"ש ברבי דשרי דיכול ליטלו בכל שעה שירצה:

כאן מלמטן. בביצה אינו אוסר אלא שלא יתן הכלי תחת הביצה וללישנא בתרא כאן מלמעלן ואיכא היכירא טפי שנוטל לשם דבר שאינו ניטל אסור כאן בביצה שהוא נותן מלמטן שרי:

חפי לסוטות. שיני מפתחות של ספינות. סוטות ספינה בלשון ישמעאל:

ה"ג בביצה מצדתה הוויין פריסין והוויין משתרפין גו שמשא. וה"פ מצודות היו פרוסות והיו שרופין מן השמש ושאלו לרב אם מותר לטלטלן:

ה"ג וא"ל אסור ליגע בהון חשבון עליהון מיתנינון תחות ראשיכון ושרי וכו'. וה"פ אסור ליגע בהן אע"פ שמתקלקלים ואפי' מחמה לצל אסור אא"כ שחשבו עליהן מע"ש שיתנו המצודות תחת ראשן לישן עליהם שרי לטלטלן דהו"ל כלי שתשמישו להיתר:

כלונסיות. עץ ארוך כמין קנה של רומח:

לסידרא דבר עונא. בית המדרש של בר עולא:

דהוה רבעא תמן. שהיה שם לוח של עץ:

צבר של קורות. קורות צבורות זו ע"ג זו:

שלחה הוה. אומן לעבד עורות:

ראשי גיזיות. הצמר שנשתייר לאחר הגיזה דה"ל מעשה כל דהו שרוצה לישב עליהן:

אפי' מלן. הוא קשירה רחבה אם עשאה מע"ש דיו ומותר לטלטלן בשבת:

מלן. כמו מללן כדאיתא במ"ק הקורע מתוך המלל:

חריות. ענפים קשים כעץ משהוקשו שדראו' של לולבין ונפלו עלין שלהן קרי להן חריות:

שגידען. שקצצן:

לאהלין. לכסות בהן או לקני' הנצרכי' לאהל:

צריכות קישור. קודם שבת להוכיח שלישיבה עומדים ואז מותר לטלטלן:

קישורים דרב. כשקצץ לאהלין צריך שיקשור כל הקוצין שבחריות:

בכלים. כשקצצן לשכיבה:

עד שיהיה להן תואר כלי. ואפילו בקישור כל דהו סגי:

אם אומר את וכו'. פי' דאין לומר דבעינן גם לשכיב' עד שיקשור כל הקוצין:

אין מעשה גדול כזה. ואיך יחמיר רבב"ח כל כך:

עריבת הירדן. פי' ספינת הירדן:

למה היא טמאה. דהא שאר ספינות טהורות דכתיב דרך אניה בלב ים ודרשי' מה ים טהור אף ספינה טהורה:

מפני שממלאין אותה פירות וכו'. נמצא שהיא מיטלטלת מלא וריקן דהא כל הכלים איתקשו לשק וסתם ספינה אינה מיטלטלת מלא וריקן וזו הואיל ומיטלטלת מלא וריקן טמאה:

הרי נדידייא דאשקלון. ספינות של אשקלון שממלאין אותן פירות ומוציאן מן הים ליבשה ומן היבשה לים ולא שמענו שהם טמאות:

שנייא היא. שאני הני דאשקלון שאין מוציאין כולן לחוץ אלא מקצתן בים ומקצתן ביבשה:

בחרו לכם. שיטלו ביד דמחשבה לחוד לא סגי מיהו במעשה כל דהו סגי אע"ג דאין האבנים עומדות לישיבה כי היכי דסגי לרבב"ח אפי' גידען לאהלין בקישור כל דהו וכדאמר ר' חזקי' לעיל:

עד שיקרדם. צריך שיסתת האבנים ואז ניכר שלישיבה צריך אבל בבחירה לחוד לא סגי:

עד שישפשף. היינו לאחר שסיתת האבנים דרך לשפשפן בקורנס וזהו גמר מלאכתן:

עד שיחשיב. במחשבה לחוד סגי:

אשכחת. פי' נמצא כללי שמועה זו:

ה"ג רבי אבא בר חנה. דאמר לעיל עד שיהיה להן תורת כלי וכדפי' ר' חזקיה ור"י נמי אמר הכי ואף ר' יונתן הוא דאמר משמיה דר"ח בן אנטיגנוס כרבב"ח:

חדא. בשיטה חדא קיימי:

רב ור"ז ור"י בר"י חדא. כולהו ס"ל אם חשב לדבר האסור צריך מעשה רב ונראה שתיקונו לישיבה:

ציפוראי וכו' חדא. דס"ל במחשבה לחוד סגי:

חברייא. דמחמירין שצריך שיפשוף:

לית להון זוגא. דסובר כותייהו אין בכולם שמחמיר כל כך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף