פני משה/גיטין/ב/ג

פני משה גיטין ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בסיקרא. צבע אדום:

בקומוס. שרף האילן:

ובקלקנתוס. ויריאול"ה בלע"ז וירוקה היא כזכוכית וכשמתקנים אותה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:

על העלה של זית. תלוש ודוקא עלה זית וכיוצא בו דמתקיים כגון עלה חרוב ודלעת אבל עלי ירקות שאינן מתקיימין פסול:

ונותנין לה את הפרה. שאינו יכול לקוצצו אחר כתיבה דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:

ר' יוסי הגלילי כו'. טעמיה מפרש בגמרא ואין הלכה כר"י הגלילי:

גמ' וכתב. כתיב ודריש ולא חקק על הטבלא בסכין:

לא מטיף. שמטיף נקודות כצורת האות:

לא השופך. כדמפרש לקמן וטעמא דכולהו לאו כתיבה מיקרי:

אמר רב חסדא. לא פליגי דמ"ד לא חוקק בפולט מקום הכתב שהכתב הוא בולט מחמת שדוחק תוכות וצידי האותיות וע"י כן האותיות בולטין מאליהן:

כגון הדין דינרא. כמו שעושין חותם המטבע על הדינר שדוחק תוכות וסביבות הצורה והצורה נעשית מאליה והילכך פסול דהוי חק תוכות ולא כתב האותיות:

ומ"ד אפי' חוקק. כשר כגון הדין פנקסא כעין פנקס של סוחרים שחוקקים עליהם בעט ברזל וירכי האותיות בעצמן הן חוקקין:

כתב לא המטיף. כמו אמר מר:

שלא עירב את הנקודות. שלא משך אח"כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אות גמור הוא דפסול אבל אם עירבן אח"כ כשר:

וחרנה אמר אפי' עירב את הנקודות. וצרפן בדיו להיות אות גמור אפילו הכי פסול כיון שמתחילה לא כתב צורת האות ממש:

כתב לא השופך. ומפרש ר' חייה כגון אילן בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד רוצה לשלוח לחבירו בכתב דבר סוד וסתר כותבו במי מילין הן מים ששרה בהן עפצים שאין הכתב ניכר ע"ג קלפים שלהם שהיו מעופצים ואין מי מילין ע"ג מי מילין וזה שמקבל כתבו שופך עליו דיו שאין בו עפץ וקולט האותיות וניכר מקום הכתב וכגון זה פסול בגט:

עשה כן בשבת. ששפך הדיו ע"ג מי מילין שנכתבו כבר מהו שיהא חייב ופשיט ליה מדתנינן תמן פ' הבונה כתב כו' והוא שכתב דיו על גבי דיו לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב:

אבל דיו ע"ג סיקרא חייב. וה"נ כדיו ע"ג סיקרא הוא:

חייב שתים. בדיו ע"ג סיקרא:

משום מוחק. שמוחק כתב התחתון ע"מ לכתובה עליון:

רושם לפניהן בדיו והן חותמין. עליו בסיקרא אי נמי בסיקרא והן חותמין בדיו משום דבכה"ג הוי כתב לענין שבת:

מפני שאנן עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנו מחמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה נמי לסמוך על זה למעשה ולהקל בא"א:

ומקרע. מסרט לפניהן כעין צורת אותיות והן חותמין:

ולא כתב ידו של ראשון הוא. בתמיה דכשהן חותמין על רושם האותיות שנעשה בראשונה הוי כתב ע"ג כתב ולא כלום הוא:

אלא מרחיב לפניהן את הקרע. שעושה רושם האותיות בהרחבה פי' חלולין והן ממלאין דיו בתוך האותיות ולא על רושם הראשון:

ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. והן חותמין דלא הוי כתב על גבי כתב:

אם בא ועירער עררו קיים. לפי גי' הספר אפשר לפרש דעל עירער הבעל קאי כלו' דאע"פ שרושם לפניהם במים בעלמא מ"מ לאו כתב הראשונים מיקרי ואינו יכול להתקיים בחותמיו א"נ דגרסינן אם בא ועידר עדרו קיים מלשון העדר וחסרון כלומר דמשני דמשום הכי לא מכשרינן ברושם לפניהם במים שאע"פ דלאו כתיבה מיקרי מ"מ אם בא לעדרו ולמחקו המחק קיים ורישומו ניכר לפי שעה והוי ככתב ע"ג כתב ואין תקנה אלא במקרע:

הקורע על העור. שחוקק ומסרט בו:

הרי זה גיטיך ע"מ שתתנהו לי. שיהא שלי פסול דלאו מידי קיהיב לה:

ולא דא היא קדמייתא. ולאו היינו רישא ומאי שנא בין שתחזירהו לי לבין שתתנהו לי:

לכשתדוני. לכשתדון ותבחין שיש הפרש ביניהם כדמפרש ר' יוסי בר בון דהא דקאמר שתחזירהו לי היינו לכשתזכה בו ובמצותו כלומר לאחר שתקנה להתגרש בו תחזירהו לי ולפיכך כשר דקרינן ביה שפיר ונתן בידה כדאשכחן באתרוג דמתנה בכה"ג שמה מתנה כהדא עובדא דמייתי:

תרונגא הוון מצפצפין תמן. היו נדחקין באתרוג בבבל ולא היה להם כ"א בצימצום. מל' עומדים צפופין וכן דוגמתו בפ' כל קרבנות הציבור פעם אחת נצטפצפו אנשי לודקיא בשמן כן היא גי' הערוך:

והוה ר"נ יהיב אתרוגא. לבריה במתנה ע"מ להחזיר לכשיזכה בו ובמצותו אלמא דמתנה מיקרי וזה יצא בו וה"נ ע"מ שתחזירהו לי כשר:

על כוס של זהב. אי נמי על טס של זהב גרסי':

ובין השיטים שלי. המקום של ביני שיטי יהא שלי מהו:

ויש כתב. בתמיה כלומר דמתמה הש"ס מאי קא מיבעיא ליה פשיטא דלאו כלום הוא דהרי אין כאן כתב עוד מאחר שמקום בין השיטים שלו דספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים:

עור הנקרע הרי זה כשר. אם היה כבר נקרע וכתב עליו הגט כשר:

נתקרע. אח"כ בין כתיבה לנתינה ה"ז פסול:

בשלא נתקרע. הא דאמרינן הנקרע כשר בשלא נתקרע בקרע ב"ד שהוא בין הכתב לעדים אבל אם היה נקרע בקרע ב"ד פסול:

על העלה של זית. קתני במתני' דכשר ולא כמקורע הוא בתמיה דהרי אי אפשר לכתוב עליו כל לשון הגט:

תנא בונא בר שילא אפילו כותב אני פ' מגרש את אשתי פ' כשר. וזה יכול לכותבו על העלה של זית:

ואתייא כהאי דאמר רבי אילא. על קרע ב"ד קאי וכדאמר ר' אילא דדוקא אם פירש לגמרי או שנקרע שתי וערב דהוי כפירש אבל אם לא פי' שנקרע בשתי לבדו ועדיין מעורה במקצת כשר:

מתניתא. דקתני ונותנין לה את הפרה ואינו יכול לקצון את הקרן וליתן לה משום שמחוסר קציצה הוא כדפרישי' במתני' דוקא כשאמר לה הרי גיטיך לבד וצריך ליתן לה כל הפרה בשביל גיטה:

אבל אם אמר לה גיטיך. במה שכתוב על הקרן והשאר הפרה לכתובתיך נתקבלה כו':

אמר לה. כלומר נעשה כאמר לה הרי גיטיך וכתובתך כאחת:

מסר לה. הפרה במוסירה מהו שתתגרש בקבלת מוסירה:

מידת הדין. מי אמרינן כמו למידת הדין לענין ממון דאת אמר נקנה המקח כדקי"ל בפ"ק דקידושין בהמ' גסה ניקנית במוסיר':

והכא נמי את אמר הכין. דנתגרשה בקבלת מוסירה:

או. דילמא שנייא היא הכא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה ולא במוסירה ולא איפשיטא:

ומה טעמא דר' יוסי הגלילי. דקאמר במתני' אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין דכתיב ספר מה ספר כו' ומ"ט דרבנן סברי קרא. איצטריך להא מה ספר שהוא דבר תלוש אף כל שהוא בתלוש ואפי' רוח חיים ואוכל:

על דעתיה דר"י הגלילי. מי נימא ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן או לא:

נישמעינה מן הדא. דתניא כתבו על קרן צבי גדדו. קצצו וחתמו ונתנו לה כשר וטעמא מפני שקצצו ואח"כ חתמו הא אם קצצו אח"כ לא מפני שבשעת חתימ' מחוסר קציצה הוא וההיא אליבא דרבי יוסי הגלילי נישנית דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן לר"י הגלילי דכל המחובר לרוח חיים כרוח חיים הוא וה"נ ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן. אי נמי י"ל דהבעיא היא בידות האוכלין שנתלשו מן האוכל אם כאוכלין הן לר"י הגלילי ופשיט ליה דמכשיר בקרן צבי שקצצו אלמא דדוקא במחוב' לרוח חיים הוא דפוסל וה"נ בידות האוכלין דהא רוח חיים ואוכל מחד קרא נפקא לי' ושוין הן:

ומפני שגדדו כו'. מילתא אחריתא היא דמדייק הש"ס דוקא שקצצו כו' כדפרישית:

והוא שכתב על זכרותו. הוא הקרן הקטן הקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן:

על נרתיקו. הקרן שהוא חופה על הזכרות כפרוש ממנה הוא ולד"ה כשר:

אף להכשר זרעים כן. לר"י הגלילי דחשיב דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' לענין גט ומי נימא דאף להכשר זרעים כמחוב' חשיב ליה משום דקי"ל מחשבה חשיבא לענין הכשר זרעים אם חשב שירדו גשמים לצורך שום דבר ואח"כ נפלו פירות לתוכן אע"פ שלא ידע כשהוכשרו ולא ניחא ליה בההוא הכשר הרי הן מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש מכשירין כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן ודוקא כשחשב עליהן בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך דבר מחובר לא מכשרי כדתני' בת"כ יכול אפי' חישב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות ת"ל בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע כו' והשתא בעי אם חשב שירדו על הבהמה ונפלו מן הבהמה על האוכלי' מהו לר"י הגלילי:

תמן. מי נימא כמו דהתם לענין גט משוי ליה דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' והכא נמי לענין הכשר זרעים הוא אומ' אכין:

או. דילמא שניא היא לענין הכשר זרעים דהתורה רבתה דכתיב וכל משקה:

ופריך אי דריבתה התורה מעתה אפי' חשב שירדו לבורות כו' נימא דהוי מחשבה להכשיר זרעים:

שנייא היא הכא דכתיב כלי. מה כלי דבר שהוא תלוש כו' אבל דבר שיש בו רוח חיים אכתי מיבעיא לן אי חשיב כמחובר לענין הכשר או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף