פני משה/נזיר/ז/ג

פני משה נזיר ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה ויש כזית מן המת תחת אחד מהן ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:

והפרעות. אבנים או עצים הבולטים מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן:

ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה שכך שיערו שהמחרישה מולכת את העצמות:

וארץ העמים. אם נזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים וחכמים גזרו טומאה על ארץ העמים:

והגולל. כסוי הארון:

והדופק. הארון עצמו שהכסוי דופק עליו:

ורביעית דם. אפילו על מגעו ועל משאו אין הנזיר מגלח עליו:

ואהל ורובע עצמות. אם האהיל על רובע הקב עצמות המת אינו מגלח עד שיאהיל על חצי קב אבל על מגעו ועל משאו של רובע עצמות מגלח ואפילו הם נימוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:

וכלים הנוגעים במת. שהם מטמאים כמת עצמו והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:

וימי ספירו וימי גמרו. של מצורע ימי גמרו ימי חלוטו וימי ספירו לאחר שנטהר מצרעתו סופר שבעה דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

על אילו אין הנזיר מגלח. על כל הני דחשיב במתני':

ומזה בשלישי ובשביעי. הא לא קאי אימי ספירו וימי גמרו דלא שייך בהו הזאה:

ואינו סותר את הקודמים והתחיל ומונה מיד. כל אלו שאמרנו אין עולין לו לימי הנזירות ואינם סותרין אלא אם נטמא בטומאת מת אחר שהיזה שלישי ושביעי ויטהר ואם נצטרע אחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו משלים נזירותו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא:

וקרבן אין לו. אינו מביא קרבן טומאה על אלו הטומאות:

באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:

וימי הסגירו של מצורע. שנאמר בו והסגיר את הנגע שבעת ימים עולין לו למנין ימי הנזירות ואצ"ל שאין סותרין את הקודמין:

גמ' בנתיים מהו. כדמפרש לה לקמיה דבנתים הוי אבר שאין עליו בשר כראוי ומשום דבמתני' דלעיל קתני אבר שיש עליו בשר כראוי הנזיר מגלח עליו ובהאי מתני' דקחשיב דברים שאין הנזיר מגלח עליהן ולא חשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדייהו והיינו דקבעי בנתיים של דיוקא דרישא וסיפא מהו:

בנתיים להקל. דס"ל דיוקא דרישא דמתני' דוקא דאין מגלח אלא על אבר שיש עליו בשר כראוי אבל אם אין עליו בשר כראוי לא ומיירי בשנידוק ואין בו עצם כשעורה שלם דאפילו על מגעו ועל משאו אינו מגלח דאי לאו הכי תיפוק ליה משום עצם כשעורה דמיהת מגלח על מגעו ועל משאו:

בנתיים להחמיר. דס"ל דהך מתני' דוקא ומדלא קחשיב אבר שאין עליו בשר כראוי בהדי הנך דאין הנזיר מגלח עליהן ש"מ דהנזיר מגלח עליו ועל מגעו ועל משאו אע"פ שאין בו עצם כשעורה. רבי יוסי בעי. על הא דר"ל וכי מנין לעצם כשעורה לאו מן הדין קרייא או בעצם אדם ודרשו מיניה לעצם כשעורה הכא את עבד לה כשעורה דוקא והכא באבר שאין עליו בשר כראוי דנמי עצם מיקרי ואת עבד לה אפילו פחות מכשעורה שיהא מטמא:

תני רבי שמואל. דרחמנא רבייה דכתיב בהאי קרא או בחלל כל שהוא חלל ואפי' אין עליו בשר כראוי ואין בו עצם כשעורה מטמא במגע:

תורה הן אצל תרומה. מן התורה הן לטמא את התרומה ואפ"ה אין הנזיר מגלח עליהן:

רבי ירמיה בעי. לענין מאי קאמר רבי יוחנן דתורה הן אצל תרומה אם לשרוף עליהן את התרומה הא קי"ל אפילו על ספק דבריהן שורפין כדתנן פ"ד דטהרות על ששה ספיקות שורפין את התרומה ספק בית הפרס וספק ארץ העמים כו' ומכ"ש סככות ופרעות דספק דאורייתא הוו:

אם ללקות. האי אם כמו אלא כלומר דודאי ללקות קאמר אם אכל תרומה בטומאת הגוף שנטמא בסככות ופרעות לוקה וכן נמי אם נכנס למקדש דחד דינא אית להו:

ופליג על רבי ירמיה. דמפרש דברי רבי יוחנן ללקות והא תנינן במתני' דלקמן כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת המקדש וכן נמי אין לוקה עליה בתרומה:

רובדי אילן שיש בהן ארבעה על ד'. ומאהילין על הטומאה הנזיר מגלח עליהן דהאי אהל מעליא הוי:

ידו אחת בצד זו וידו אחת ברובד אין הנזיר מגלח. כלומר אם הטומאה תחת הרובד והנזיר עומד בחוץ והיינו דקאמר ידו אחת בצד זו' שאינו עומד תחת הרובד ואין הרובד מאהיל עליו אלא שידו אחת מלמעלה ברובד אינו מגלח עליו דמכיון דרחב ארבעה טפחים חזק ובריא הוא וחוצץ בפני הטומאה:

רבי יוסי בעי. עלה דרבי יוחנן אם חוצץ הוא בפני הטומאה יחוץ בפני טהרה ה"פ למאי דתנן בפ"ו דאהלות אדם וכלים נעשין אהלין לטמא אבל לא לטהר אהל הנסמך ע"י אדם וכלים לחשב אהל לטמא הכלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה כאלו נתונים באהל המת אבל לא לטהר שאם הכלים ע"ג האהל טמאין דהואיל והוא נסמך ע"י אדם או ע"י כלים אע"פ שאין ראוים לקבל טומאה הן כדאמרינן שם שאפילו הנדבך שהוא האהל נתון ע"ג כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינם חוצצים בפני הטומאה ורבי אליעזר מטהר בתרווייהו דסבר נעשין אהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה והיינו דמקשה רבי יוסי על דברי רבי יוחנן דס"ל דהרובד נעשה אהל להביא את הטומאה כדקאמר לעיל הנזיר מגלח והכא הוא אמר שאם ידו אחת ברובד אינו מגלח לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה וממ"נ אם הוא אהל לחוץ בפני הטומאה יחוץ נמי בפני טהרה כדברי ר"א דקס"ד דרבי יוסי שזה הרובד כאהל הנסמך ע"י אדם הוא מדקאמר ידו אחת ברובד ואם הוא אינו חוצץ בפני הטומאה אל יחוץ בפני טהרה כלומר ואם כדברי ת"ק דהתם ואינו חוצץ בפני הטהרה שהרי נעשה אהל לטמא א"כ אל יחוץ נמי בפני הטומאה ואפילו ידו מלמעלה ע"ג רובד הוא טמא שאינו חוצץ בפני הטומאה והלשון הפוך הוא והכי מיתפרשא אם הוא שאינו חוצץ בפני הטומאה אז שפיר הוי שאל יחוץ בפני הטהרה:

המת בבית והנזיר תחת המטה. מביא את הטומאה תחת המטה והנזיר מגלח ובשיש פותח טפח תחת המטה מיירי:

כל שכן המת תחת המטה והנזיר בבית שהנזיר מגלח גרסינן. וכדתנן פ"ד דאהלות ובכמה מקומות שדרך הטומאה לצאת מן הבית דרך הפתח לחוץ ואין דרכה להכנס ואם הטומאה בבית והנזיר תחת המטה טמא הוא מכ"ש כשהטומאה תחת המטה והנזיר בבית שדרך הטומאה לצאת:

המת והנזיר תחת כרעי המטה. שכרעי המטה מאהילין על הנזיר ועל הטומאה או תחת מעי הגמל שהוא רחב ומגין הוא או תחת מעי השקוף תחת רוחב השקוף שבבית או תחת מלתריות עצים המצוירים ועשוים כמין כיפה לנוי ולהגן אין הנזיר מגלח דקסבר רבי יוחנן כל אלו שנעשים להגן אינם חשובים אהלים להביא את הטומאה:

טהרו מתים. בתמיה שטהרת כל טומאת אהל בטומאת מת דקסבר כאהלים חשובין הן:

והנזיר בטריקלין. בחדר שלפנים מן הבית הנזיר מגלח וכ"ש כשהמת בטריקלין והנזיר בבית כדפרישית טעמא לעיל שדרך הטומאה לצאת:

רבי מנא בעי. על הא דקאמר רבי יוחנן כל שכן הוא דמתמה דמשמע דיותר מסתב' לומר שהטריקלין חשוב אהל להביא הטומאה לחוץ כשהטומאה בתוכו מלהמשיך הטומאה לתוכו כשהטומאה בתוך הבית והיינו דמקשי אם אהל לחוץ אם הטריקלין הוי אהל להביא את הטומא' לחוץ יהא אהל להמשיך הטומאה אצלה כשהיא בתוך הבית דמאי שנא ואמאי קאמרת דבזה כ"ש הוא:

אם אינו אהל להמשיך. הטומאה אצלה וכלומר דמשום הכי קאמר כ"ש בסיפא דברישא שהטימאה בתוך הבית לא הוי הטרקלין אהל להמשיך הטומאה לפי שאין דרך הטומאה להכנס א"כ קשיא תיפקע טומאה דאמאי באמת קאמרת בהא הנזיר מגלח הרי אין דרך הטומאה להכנס:

טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח. בשהנזיר עומד מלמעלה מיירי כדתנן פ"ו דאהלות כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר שצדו אחד לאויר העולם וצדו אחד משמש לבית והטומאה בכותל אם היא מחציו כותל ולפנים הבית טמא דהוי כאילו הטומאה בתוך הבית והעומד מלמעלן טהור דלאו כטומאה רצוצה חשובה דקי"ל טומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה והא לאו טומאה רצוצה היא דכמונחת בתוך הבית חשבינן לה ואם הטומאה מחצי כותל ולחוץ לא הוי כמונח' בתוך הבית והבית טהור והעומד מלמעלן טמא דכיון דלאו מונחת באהל היא הוי לה טומאה רצוצה ובוקעת ועולה עד לרקיע וקמ"ל רבי יוחנן דהנזיר מגלח אף על הטומאה רצוצה:

טומאה טמונה. בקרקעיתו של בית נזיר מגלח עליה דקי"ל אין חציצה לטומאה כדתנן פ' ט"ו דאהלות בית שחצצו בנסרים כו' טומאה בחצץ כלים שבבית טמאין כמו בכלי חרס המוקף צמיד פתיל דקי"ל צמיד פתיל לטהרה שאם הטומאה בבית מציל על מה שבתוכו ואין צמיד פתיל לטומאה שאם הטומאה בתוכו אין מציל מלטמא את הבית:

רוב בנינו. שתי שוקים וירך אחד ורוב מנינו קכ"ה אברים אם אין בהן רובע הקב אין הנזיר מגלח אפי' על מגען ועל משאן:

באמת. הא דקתני במתני' כדרבי אליעזר הוא דאמר בפ"ק דתרומות כל מקום ששנינו באמת הלכה למשה מסיני הוא:

יפלו כי טמא נזרו. טעמא דמתני' מפרש דקתני מתחיל ומונה מיד אבל אלו הימים אין עולין לו דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו מכאן שטמאין נופלין הן כלומר כל ימים שטמא בהן ובאיזו טומאה שהיא אין הימים האלו עולין לו מן המנין:

ויסתור. נמי את הקודמין אם אין עולין לו ומשני אין לך סותר אלא ימי המת בלבד ימים שהן של טומאת המת ממש דכתיב וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת:

ולא יעלו. קאמרת ואימי ספרו דמתני' קאי דקתני ימי ספרו אין עולין לימי נזירות ואמאי לא יעלו נימא ק"ו ומה אם ימים שעושין משכב ומושב והן ימי הסגר דמצורע מוסגר מטמא משכב ומושב כמו המוחלט ואת אמר עולין כדקתני במתני' ימי הסגרו של מצורע עולין לו:

ימים שאין עושין משכב ומושב. והן ימי ספירו שאחר שגלח תגלחת הראשונה של החלט שוב אינו מטמא משכב ומושב כדתנן פי"ד דנגעים גלח תגלחת הראשונה וטבל טהור מלטמא בביאה ובמשכב ומושב ואינו מטמא אלא כשרץ אינו דין שיעלו לו לימי נזירותו ומה חמית מימר שאינם עולין:

גדל פרע שער ראשו. כתיב ימים שיש בהן גדול שער והן ימי הסגירו שעדיין לא גלח עולין לו אבל ימים של העברת שיער והן ימי ספרו אחר שגלח תגלחת הראשונה אין עולין לו:

עד כדון בימי ספרו. לא שמענו מטעם זה אלא ימי ספרו שאינם עולין לו בימי גמרו מנין שאין עולין דהרי נמי עדיין לא גלח:

אל נא תהי כמת. מקיש מצורע בימי החלטו כמת מה ימי טומאת מת אין עולין אף ימי החלט אין עולין גרסינן. ולגי' הספר אפשר לפרש דהיינו הא דמקשי ר"ל לההוא חד בי רבי דאמר ליה ההיא מילתא דרבי יוחנן ולא קיבל משום דקשיא הכא את עביד לה הסגר דלמד מהאי קרא דאפילו ימי הסגר אין עולין לו דהתם תסגר כתיב והכא את עבד לה החלט דהא אמרינן במתני' דדוקא ימי החלטו וימי ספירו אין עולין אבל ימי הסגרו עולין ולמד החלט ממת:

לית יכיל. אין את יכול לומר כן ובודאי מעולם לא אמר רבי יוחנן הכי והאי קרא לדרשא אחריתא אתיא דאמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת וכתיב בה תסגר שבעת ומים מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה כלומר דה"ק אהרן למשה אל נא תהי כמת שתהא צריכה הסגר שבעה כמו ימי טומאת המת שהן שבעה ולהאי מילתא אתיא ולא לשום היקישא כדקאמרת בשם רבי יוחנן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף