פני משה/יבמות/טו/א

פני משה יבמות טו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שלום בינו ובינה. כלו' שלא ראינו קטטה ומסתמא שלום בינו לבינה שאם היתה קטטה דילמא מחמת שנא' מכוונה לאסור עצמה עליו:

ושלום בעולם. ג"כ מסתמא מיתפרשא דסתמא דמילתא הכי הוא וכדאמר בבבלי ריש פרקין דלא צריך למיתני רישא אלא איידי דקתני םיפא אין שלום כו' דדוקא היא:

מלחמה בעולם. שהיה שעת חירום דאז אמרה בדדמי מאומד לבה כשראתה ששהה זמן הרבה ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו א"נ ראתה אותו מוכה במלחמה אמרה ודאי ימות אבל כהשלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקילקולא שמא יבא אחר שתנשא ותהא מקולקלת:

אמרו לו. לדבריך פקחת תנשא שיודעת לאמת דבריה ושוטה לא תנשא אלא אחת זו ואחת זו תנשא ואין הל' כר"י:

גמ' כמה דאת אמר. בכתובות פ"ב אמרינן האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים כו' אינה נאמנת שאין כאן הפה שאסר:

ואמר אף הכא כן. דנימא הכא נמי דלא תהא נאמנת לומר מת בעלי דהא כ"ע ידעי שהיא אשת איש:

ומשני שנייא היא הכא בעדי מיתה. כלו' שיש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת מת בעלי דמאחר שאם יבא הוא מכחיש ולא תוכל לומר לא מת אתה מירתתא ודייקא אבל התם אפי' יאמר לא גרשתיך היא אומרת לו גרשתני דהואיל ומתחילה שלא בפניו אמרה גרושה אני מעיזה כדאמר התם:

ותהא. אשה נאמנת לומר מת יבמי מהאי טעמא להנשא לשוק:

לית יכיל. אי אתה יכול לומר כן דתנינ' לקמן שאין כו' וכדמפרש ר' בא טעמא:

בעלה שנישאת לו לרצונה נאמנת. דדייקא:

על כרחה. וזימנין דסנייא ליה ולא דייקא:

הגע עצמך שניסת לבעלה על כרחה מעתה לא תהא נאמנת. בתמיה:

ומשני לא סוף דבר כו'. כלומר דשאני גבי בעלה דלעולם נאמנת דלא סוף דבר למשנה אחרונה שאפילו עד אחד מתירה כדאמרי' בשלהי האשה בתרא והוחזקו להיות משיאין ע"פ עד אחד דפשיטא שהיא עצמה נאמנת:

ואפילו כמשנה ראשונה. דאמר התם שמעתי שאין משיאין בא"י ע"פ עד א' מודים שהיא מתרת עצמה וכדמפרש ואזיל:

והיא אינה חשודה לקלקל עצמה. ולפיכך לעולם נאמנת ואפי' ניסת לו על כרחה:

עד א' מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה. כלומר למאי דמסקינן כמשנה אחרונה דעד אחד נאמן ואם אמר מת במלחמה מהו מי אמרינן טעמא דעד א' נאמן משום דבמילתא דעבידא לגלויי לא משקר ובמלחמה נמי נאמן או דילמא דטעמא דאשה גופא דייקא והכא לא דייקא דסומכת עליו יותר ממה כשאומר מת סתם כיון דאיכא מלחמה בעולם ויש רגלים לדבר:

נישמעינה. לזה מן הדא דלקמן:

חד כו' ושאלו אותו הן ההוא פלן. היכן הוא פלוני:

וכולהון מתים. וכי כולן מתו:

ואילין הוון בחיין כו'. כלומר דמסתמא מתו שאלו היו בחיים וכי לא היו באין משם:

מעשה בא לפני רבי. ובאה השאלה לפני רבי:

ואמר מאן דנשאת כו'. דלכתחלה לא תנשא אבל הנשאת בעדות זו לא תצא:

ר' אייבו כו'. כלומר דר' אייבו קאמר עלה דבשעת מלחמה היה המעשה וא"כ ש"מ דעד א' נאמן בשעת מלחמה:

מה בין שלום כו'. מ"ט במלחמה אינה נאמנת:

סבורה בו שמת. ואמרה בדדמי דס"ד כולהו איקטול ולא פלט:

עד כדון. עד כאן לא שמענו דבמלחמה אינה נאמנת אלא כשבאת ממקום שהיתה מלחמה:

היתה מלחמה בצפון כו' והיא אומרת מן הצפון באתי. ויודע אני שמת במלחמה מהו:

וקאמר הש"ס ואני אומר כו' והיא אומרת מן הצפון באתי גרסינן סבורה להתיר את עצמה. כלומר דתלינן דעל מטתו מת דהרי מן הדרום באת ונאמנת והא דאמרה דמת במלחמה משום דסבורה דבזה תתיר עצמה טפי ומחזקת דבריה כן פי' המרדכי בשם הראבי"ה בפרקין דלקמן:

היא אמרה כו'. כלומר דאנו יודעין דלמלחמה הלך אלא שהיא אומרת על מטתו מת דסבורה להתיר עצמה ואינה נאמנת וברישא טעמא דלא היתה במקום המלחמה. אבל בבבלי מסיק דמת על מטתו נאמנת אפילו במלחמה וכדפרישית לעיל במראה ד"ה עד אחד:

אין זה קטטה. כלומר דמהאי קטטה לא תלינן לומר דמשקרת דהא לא תבעה מידי:

קידשתני וגרשתני אלא כו'. דהואיל והיא תובעת כתובה חיישינן דמשקרא כדי לגבות הכתובה:

אמר לי' לא בני גרסינן. לא כן בני אלא אפילו היא תובעת עכשיו להתגרש בודאי ה"ז קטטה ותלינן דמשקרת:

אחת בוכה. שיודעת להערים ולאמת דבריה:

ולזו את מתיר. בתמיה וכן השיבו לו רבנן בבבלי דף קי"ו:

התיב ר"ח. תשובה אחרת לר' יודה הגע עצמך כו' דאני אומר שמא היא מזכרת צערה בשביל בנה ובוכה אלא דלא תלינן כלל בזה ואחת זו ואחת זו תנשא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף