פני משה/יבמות/י/ו

פני משה יבמות י ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שהלכה אשתו כו' מותרת לחזור לו. דקידושי שניה אינן כלום ואינן אוסרתה כדאמר בגמ':

ומותר בקרובות שניה. לישא בתה ושאר קרובותיה דקי"ל נושאין על האנוסה ועל המפותה:

ושניה מותרת בקרוביו. דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו:

רבי יוסי אומר כל שפוסל כו'. מפרש בגמ':

אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה. שלא מאמה:

וחזרו ואמרו לו מתה השניה ונשא אחותה מאמה. שלא מאביה ונמצאת זו השלישית נכרי' אצל הראשונ':

וחזרו ואמרו לו מתה השלישית ונשא אחותה. של שלישית זו מאביה ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השני' וכ"ש מן הראשונה:

וחזרו ואמרו לו מתה זאת הרביעית ונשא אחותה מאמה. והיא רחוקה מן הג' ומן הב' ומן הא' ואח"כ אמרו לו כולן קיימות:

מותר בראשונה בשלישית ובחמישית. שאינן קרובות זו לזו ואע"ג דהשלישית אחות השני' היא שריא דקידושי שני לא תפסי דאחות אשה היא לראשונה שלקח מקודם והויא לה כאנוסה ומפותה וקי"ל אנס אשה מותר לישא בתה וכן אחותה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה בלבד והיכא דלא תפסי קידושין לאו אחות אשה היא וכן בחמישית אעפ"י שהיא אחות הד' מותר בה דהואיל ותפסו הקידושין בשלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות השלישית ביאת זנות היא ולא אסרה לחמישית עליו:

ופוטרות צרותיהן. אם מת ובא יבם וייבם אחת מהן פוטרת צרתה:

ואסור בשניה. מפני הראשונ':

וברביעי'. מפני השלישי':

ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה. שאמת היו הדברים של הראשונה ושאר הדברים שקר היו אסור' בג' מפני הב' ובה' מפני הד':

גמ' כתיב ושכב איש אותה כו' ואין שכיבת אחותה אוסרתה. ולפיכך מותרת לחזור לו:

ואימר אף הכא תחת אישך כתיב ודרשינן פרט לאונסין. כלומר דהא ברישא הלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעליך ונישאת דנמי אנוסה הויא ואפ"ה גזרו בה רבנן ואמאי גזרו התם יותר מכאן דהא בשניהם אונסין אין אוסרין ואי משום דהוי לה למידק הכא נמי הוי ליה למידק ולא לישא אחותה:

ומשני רב מתניי' דגזרו על דבר שהוא מצוי. כדמסיק דדרך האיש לצאת ואין דרכה של האשה לצאת ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן:

תני אמר רבי יודה כו' בחמותו. אם בא על חמותו נאסרה אשתו עליו וכדדריש לה מקרא לקמן. וכן הסוגיא בבבלי דף צ"ה:

שב"ש אומר פסל. דלית להו דרשא דאותה וילפי להו מק"ו לקמן:

טעמא דר"י. דחמותו פסלה אשתו דכתיב בחמותו באש ישרפו אותו ואתהן:

ומה אנן קיימין. מקרא הזה אם אינו ענין לשרפה דהא אין נשרפה אלא אחת דאשתו מה חטאה אלא תנהו ענין לאיסורא:

עד כדון כרבי עקיבא. זהו היא אליבא דרבי עקיבא דלא אייתר ליה קרא דאתהן לדרשא אחריתא:

כרבי ישמעאל. אבל לר' ישמעאל תני דמפיק לה לדרשא אחריתא:

אותו ואת שניי'. השנית כלומר אפילו אין כאן אלא השנית דאשתו מתה חייב בשרפה על חמותו וכן דריש בבבלי ואת אחת מהן אפילו אחת מהן קיימת וחמותו לאחר מיתה איכא בינייהו:

והיו ב"ש דנין. דאחות אשתו פסל' עליו אשתו:

ומה במקום שבא איסור הקל כו'. אשת איש ולקמיה מפרש אמאי קרי לה איסור קל:

אסר את אוסרו. נאסר בה בעלה האוסרה על אחרים:

על האיסור החמורה. אחות אשתו:

אינו דין שנאסר את אוסריו. שתאסר אשתו האוסרה את אחותה:

והיי דין. איזהו איסור קל שנאסר האוסר:

ראשה דפירקא. מה ששנינו בריש פירקין דאמרו לה מת בעלך ונשאת דתצא מזה כו':

וההן נוקל. וזה קל קרית לה בתמיה:

אינו אלא חומר. דהא אשת איש גמורה היא:

וקאמר שנייא היא הכא שהרי נשאת לו דרך היתר. דהרי סברה שמת בעלה ואפ"ה נאסרה עליו והוי ק"ו. ובבבלי מפרש דאשת איש קרי לה קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי יש לה היתר בגט ואחות אשתו חמורה שאשתו אוסרת אחותה כל ימיה:

במחזיר גרושתו היא מתניתא. ברייתא דקרי איסור קל במחזיר גרושתו משנישאת מיירי דאינה אלא בלאו ואסר את אוסריו דהרי האחרון אוסר על הראשון ואם חזר וגירשה השני והחזירה הראשון אסרה על השני דהדר הויא לגביה מחזיר גרושתו משנישאת והיינו אסר את אוסריו דנאסר השני זה שהיה אוסרה על הראשון וכדמוקי רב חסדא בבלי שם:

ומדייק הש"ס למה לי משנישאת. דאפי' נתארסה נאסרה:

ומשני בגין דר' יוסי בן כיפר. דס"ל מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת ולהכי נקט משנישאת. דר' יוסי בן כיפר ריש פירקין:

ביבמה וכו'. והיינו איסור קל דלאו בעלמא הוא וכדמפרש ואזיל:

עשה בה הא' מאמר. אסרה על השני וחזר ובא עליה השני אסרה על הראשון והיינו אסר את אוסריו:

למה לי כו'. אמאי נקט מאמר אפילו בא עלי' הראשון בלא מאמר וחזר השני ובא עליה:

למה לי בא עליה. כלומר והשתא נמי דנקטת מאמר למה לי בא השני עליה אפי' עבד בה השני מאמר נמי אסרה:

ומשני בגין ב"ש ובגין ר"ש. דסברי לעיל פ"ה דהמאמר קונה והילכך קמ"ל דאפי' במאמר לחודי' קנה הראשון ואסרה על השני והאי דלא נקט מאמר בשני דר"ש סבר כר"ג לעיל פ"ה דאין מאמר אחר מאמר:

דתני. כמו תניא אידך היא וכן דרך הש"ס הזה:

אמר ר"ש. דפליג על ר' יודא דלא נחלקו כו' וכר' יוסי בבבלי:

שב"ש אומרים פסל. את אשתו וכטעמא דר' יודה לעיל:

והיו ב"ה דנין. ק"ו על אחות אשתו שלא תפסל אשתו ואע"ג דב"ש מודו בה נקט ב"ה שמקובל היה בידם דהק"ו היו ב"ה דנין. ובבבלי קאמר ר' יוסי הק"ו בפשיטות לכ"ע:

האיש מותר כו'. קודם שקידשה:

מרובה איסור שאסרה. בעלה מאיסור כו':

שהוא אוסרה לילך כו'. לכל העולם:

ושגגה עליו. ואם שגגה עליו באיסורה שזינתה בשוגג עליו:

ולא נאסרה למותר לה. לא נאסרה לבעלה כדדרשינן והיא לא נתפסה הא נתפסה מותרת:

ושגג באיסורו. אם שגג באיסור שאסרה עליו והיא אחותה:

אינו דין שלא יהא אסור למותר לו. לאשתו:

הדין. זה הדין מלמדינו לשוגג דלא פסל אשתו:

הלכה כר"ש. וכן מסיק בבבלי דאין הלכה כרבי יודה והבא על חמותו לא פסל אשתו וכב"ה אליבא דר"ש:

אתא עובדא. בא' שבא על חמותו:

ואפיק לה. הוציא אשתו ממנו:

דהוא סבר כר' יודה. לשון שאיל' אם סבר כר' יודה:

אלא. וקאמר דלא היא אלא מטעמא שהיתה חמותו מתרגלת לבא אצלו ואצל בתה ולפיכך הוציא אשתו ממנו כדי להפרישו מאיסורא אבל לא מדינא:

זהו ראשו של פרק. אדר' יוסי במתני' קאי דאמר כל שפוסל כו' וזהו טעמיה דר' יוסי נמי בראשו של פרק כו' כדפרישית ריש הל' ב' וע"ש:

רבי הילא בשם ר"ל אחות אשתו נשואה כו'. לפרושי מילתיה דר' יוסי קאי. ולגי' דהאי תלמודא דנקט אחות אשתו נשואה אחות אשתו פנוי' ע"כ דהכי מפרשינן דת"ק ור' יוסי פליגי בפלוגתא דר"ע ורבנן בריש פירקין אם אחות אשתו צריכה גט או לא וה"פ דת"ק סבר כרבנן דהתם דכל העריות אינן צריכו' גט חוץ מאשת איש שניסת עפ"י בית דין כדמפרשינן התם טעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאת שלא בגט והילכך באחות אשתו אינה צריכה גט דליכא להאי חששא דהרי אם גירש אשתו אסור באחותה ולפיכך לת"ק לעולם אשתו מותרת לחזור לו אם נשא אחותה בין שהיא אחות אשתו נשואה וכגון דאזלי אשתו וגיסו למדה"י ובאו ואמרו לה מתה אשתך ולזו אמרו לה מת בעלך ועמד ונשאה ואח"כ באו אשתו וגיסו ובין שהיא אחות אשתו פנוי' דהרי אין אחות אשתו צריכה הימנו גט אפילו נשואה היא והילכך מותר באשתו ור' יוסי סבר כר"ע דאחות אשתו צריכה גט אלא דמחלק בין אחות אשתו נשואה דצריכה גט ובין אחות אשתו פנוי' דאינה צריכה גט וטעמא דאחות אשתו נשואה כיון שהיא נאסרת על בעלה צריך להוציאה בגט כדי לברר איסורו דמתוך אותו הגט נאסרה נמי אשתו של זה עליו דאחות גרושתו היא וכעין דאמר לעיל בריש פירקין כדי לברר איסורו של ראשון לפי פי' הרמב"ן ז"ל שכתבתי שם במראה ע"ש ומשום קנסא דהואיל ונאסרה על בעלה מוציאה בגט כדי לאסור אשתו עליו אבל באחות אשתו פנוי' דליכא האי טעמא אין צריכה גט והילכך מותר באשתו. והיינו דקאמר ר' יוסי הכא כל שפוסל כו' דשמעי' לת"ק דאמר ל"ש אחות אשתו נשואה ל"ש אחותה פנוי' מותרת אשתו לחזור לו דהרי אין אחות אשתו צריכה גט ועלה קאמר ר' יוסי אחות אשתו נשואה פוסל ע"י אחרים הוא וכדפרישית פוסל ע"י עצמו דצריכה הימנו גט ונאסרה נמי אשתו עליו. אחות אשתו פנוי' דאין כאן פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו דאין צריכה הימנו גט ולא נאסרה אשתו עליו הדין פירושא דהאי סוגיא:

והיך עבידא. על המתני' קאי דקתני אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאבי' ואח"כ מאמה כו' דהחמישית נכרי' עם הג' והג' עם הראשונה וכדפרישית במתני' ומפרש היכי דמי האי גוונא:

גבר אית ליה ברתא גרסינן וחורגה ואינתו אית לה ברתא וחורגה. ראובן יש לו בת ושמה רחל ובת אשתו מבעלה הראשון לאה והרי הן אחיות מן האם:

ואינתו. וכן אשה אחת שרה יש לה בת בלהה וחורגה בת בעלה זלפה והרי הן אחיות מן האב:

ואסבון דין לדין. ונשא ראובן את שרה:

ואולידון ברתא גרסינן. והולידו בת אחת ושמה דינה הרי דינה זו עם רחל אחיות מן האב ועם לאה נכרי' וכן דינה עם בלהה אחיות מן האם ועם זלפה נכרית:

משריי' מן חורגת' דאיתתא. כלו' התחלתו היתה מן החורגה של האשה ובכה"ג דוקא משכחת לה דנשא מתחילה זלפה ואמרו לו מתה ונשא בלהה אחותה מאבי' ואח"כ נשא דינה והיא אחותה מאמה ועם זלפה נכריות ואח"כ לרחל ואח"כ ללאה ונתבארה משנתינו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף