פני משה/שבת/ג/ז

פני משה שבת ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מטלטלין נר חדש. שלא דלק בו נר מעולם ואינו מאוס דחזי לאשתמושי ביה מה שירצה:

אבל לא ישן. דמאוס הוא וס"ל להאי תנא מוקצה מחמת מיאוס אסור:

ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין. ואפי' נר שהדליקו בו בשבת מטלטלין אותו לאחר שכבה דלית ליה לר"ש לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמת איסור:

חוץ מן הנר הדולק בשבת. אסור מטעם דשמא יכבה כשיטלטל אותו ובכל מוקצה דשבת הלכה כר"ש לבר מהאי דאנן קי"ל מוקצה מחמת איסור אסור כללא דמילתא כל מידי דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולא יומא כגון נר שהדליקו בו וכן טבלא שהניח עליה מעות והיו עליה בין השמשות וכיוצא בזה מה שבודל ממנו בין השמשות אסור לטלטלו בכל השבת וכן מוקצה מחמת חסרון כיס כגון דבר שאם משתמש בו נפחת הוא אסור ובהא אף ר"ש מודה וכן באוכלין אין לך שום אוכל שיהא אסור משום מוקצה דהכל מוכן הוא אצל שבת חוץ מגרוגרות וצימוקין שמניחין אותן במוקצה לייבשן אלו וכיוצא בהן מה שדוחה אותן בידים ולא חזו נמי למידי לפי שאינן ראויין לאכילה כלל שהן נסרחין וממתין להם עד שיתייבשו אלו אסורין הן משום מוקצה דאית בהו תרתי ובהא נמי ר"ש מודה:

התיב רבי חייא בר אדא והא תנינן כופין את הסל וכו' ושירדו. והרי הסל בעינו ואינו בהכנה שאסור לטלטלו מחמת שהקצה דעתו ממנו והניחו שיעלו וירדו האפרוחין עליו:

אמרין הדא דר' יוחנן. בתמיה כלומר וכי זה הוא ממש כהאי דר' יוחנן דאמר על האי דמתני' דהתם אינו אסור לטלטלו אלא בעודן עליו האפרוחים וא"כ לא הקצה דעתו ממנו כל השבת אבל הכא בכלי שתחת הנר הקצה דעתו ממנו כל השבת:

גמ' דתני כלומר הא דתנינן במתני' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן לא אתיא אלא אליבא דחד תנא כדתני בתוספתא פ"ד כל הנרות וכו' דר"מ נמי פליג אנר ישן דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס ות"ק דמתני' ר' יהודה הוא:

חוץ מן הנר הדולק בשבת. כלומר שדלקו בו אע"פ שעכשיו כבה ובתוספתא גריס בהדיא בדברי רבי מאיר שהדליקו בו ובדברי רבי שמעון גרסי' חוץ מן הנר הדולק. דמוקצה מחמת איסור אית לה לרבי מאיר:

תריהן בשם רבי יוחנן. ופליגי היאך אמר ר' יותנן אליבא דרבי מאיר:

חד אמר דברי רבי מאיר כל המיוחד לאיסור אסור. לאו דוקא שיחדו לאיסור אלא אף המיוחד מעצמו לאיסור הוי מוקצה מחמת איסור וכגון טבלא שהונחו עליה מעות אפי' לא הניח הוא המעות עליה סמוך לשבת ולא יחדה שיהא מונחין עליה בשבת וכן כל כיוצא בזה אסור משום מוקצה לר"מ:

ואחרינא אמר. בשם ר' יוחנן דה"ק אליבא דר"מ דדוקא כל שיחדו הוא לאיסור וכגון נר שדלקו עליו לשבת אסור אף לאחר שכבה אבל לא מה שהונח האיסור עליו ולא יחדו שיהא מונח עליו בשבת:

ולא ידעינן. מי משניהם אמר כך וזה אמר כך אלא מן מה דאמר ר"ח דר' ירמיה שאל וכי ההן ליבנה לא כמיוחד לאיסור הוא. ועל מה דתנינן בברייתא פורסין מחצלת ע"ג לבנים בשבת הוא דהקשה שהרי לבינה מיוחדת לאיסור היא דעומדת לבנין וש"מ דר' ירמיה הוא דקיבלה מר' יוחנן דלר"מ אפי' לא יחדה הוא לאיסור בשבת זו אסור משום מוקצה מחמת איסור הוי הוא דהוא אמר וכו':

דתנינן תמן. בפ' י"ח דכלים גבי השידה וכו' בזמן שאינה מחזקת ארבעים סאה יכולה הוא להטלטל ומקבלת טומאה והמוכני שלה היא אופן הגלגל בזמן שהיא נשמטת שיכולה להתפרק מן השידה אינה חיבור לה לטומאה ואינה נמדדת עמה למידת מ' סאה ואינה מצלת עמה באהל המת מפני שהשידה אם נכנס בתוכה בבית הקברות מצלת מפני הטומאה וכן על הכלים שבתוכה שהיא אינה בת קבולי טומאה כשהיא מחזקת. מ' סאה ואם הכלים בולטין כנגד המוכנה אינה מצלת עליהן:

ואין גוררין אותה בשבת. בזמן שיש בתוכה מעות דכלי בפני עצמה היא וה"ז בסיס לדבר האסור:

ותני עלה. בברייתא היו עליה מעות מבעוד יום ונפלו מעליה בשבת נגררת היא והרי היא מיוחדת לאיסור היתה אלא דש"מ דבעינן שיחדה שיהו עליה המעות כל השבת וקשיא למ"ד דאפי' מיוחד מעצמו לאיסור אסור בכל השבת:

דר"ש היא. האי מ"ד מוקי להאי ברייתא ולמתני' דמשמע דוקא בזמן שיש בתוכה מעות הוא דאינה נגררת דכר"ש אתיא דאיהו ס"ל כבה הנר מותר לטלטלו וה"נ כן דמכיון שנפלו נגררת היא:

אמרין שהקשו ע"ז מאי דוחקיה לאוקמי להאי מתני' כר"ש ולמה לית אנן פתרין לה דדברי הכל היא ובשוכח המעות עליה ובהא אפי' ר' מאיר מודה ואף להאי מ"ד אליביה שהרי לא היתה מיוחדת לאיסור לעולם:

לית את יכיל. לפרש להאי מתני' בשוכח מיירי וד"ה היא דהא תנינן תמן בסיפא אם אינה נשמטת וכו' וגוררין אותה בשבת אע"פ שיש בתוכה מעות והשתא אית מימר הכא ד"ה היא ובשוכח בתמיה דהא מיהת בזמן שיש בתוכה מעות אסור לר"מ דאטו מי גרע האי דינא מדין מיוחד לאיסור ואפי' לא יחדה הוא דאסור לטלטל להאי מ"ד אליבא דר"מ דאע"ג דלאו כלי בפני עצמה היא מ"מ הוי כדבר שמיוחד מעצמו לאיסור אלא ע"כ דר"ש היא ולאו בשוכח מיתוקמא והלכך ברישא דנקראת כלי בפני עצמה כשיש עליה מעות אינה נגררת ואם נפלו נגררת ובסיפא דלעולם נגררא היא משום דבטלה לגבי שידה ולא הויא כלי בפני עצמה:

מתני' פליגא וכו'. אכתי מהאי מתני' קשיא להאי מ"ד אליבא דר"מ דתנינן לקמן בפכ"א האבן שע"פ החבית והוא רוצה ליטול היין ממנה מטה החבית על צידה והאבן נופלת ולא יטול האבן בידים אלמא דמיוחד לאיסור מותר דהא מטה הוא החבית אע"פ שהאבן עליה והרי החבית מיוחדת לאיסור ואע"פ שלא יחדה הוא לכך שתהא האבן עליה כל השבת הא אמרת דאפי' בכה"ג אסור:

פתר לה רב בשוכח. האבן ולא הניחה בידים מעולם על החבית ולא הויא בסיס לדבר האסור כלל:

ומן דבתרה. הסיפא אכתי קשיא דקתני היתה חבית זו בין החביות אחרות ומתיירא כשתפול האבן עליהם ישברו מגביה אותה החבית מבין האחרות ומטה וכו' וקס"ד דמטעמא דהויא בסיס לדבר האסור הלכך מהדרינן אתקנתא דאי לאו הכי לא הי' צריך לטרוחי כולי האי והדרא קושיא לדוכתה להאי מ"ד אליבא דר"מ:

עוד הוא פתר לה רב בשוכח. גם להסיפא פתר לה בשוכח ומשים דבעוד האבן עליה כל כמה דמצינן לאהדורי אתקנתא מהדרינן שלא יטה החבית עד שתפול האבן מעליה ואע"ג דלא מיקריא בסיס לדבר האסור:

מתני' פליגא על מ"ד כל שיחדו לאיסור אסור. כצ"ל דאלו למ"ד כל המיוחד ואפי' לא יחדה הוא ל"ק מהא דלקמיה:

דתנינן. בפ' מפנין:

כיפין סל וכו' ותני עלה עלו מאליהן על הסל אסור לטלטלן הרי אע"פ שלא כפה הוא הסל ולא יחדה הוא לאיסור אפ"ה אסור לטלטל את הסל משום האפרוחין דמוקצין נינהו:

תיפתר במאוס. הסל וכמ"ד מוקצה מחמת מיאוס אסור וכלומר שנתמאס מחמת האפרוחין והלכך אפילו עלו מאליהן אסור לטלטלו:

אפילו סאה ואפי' תרקב. וקס"ד דמאוס דקאמר היינו שהסל מאוס מחמת עצמו והלכן פריך אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן בתמיה הרי למדוד בהן עומדין ומסתמא מקפיד עליהן שיהיו נקיים. ויש לפרש נמי למאי דפרישית שנתמאסו מחמת האפרוחין ופריך מסאה ותרקב וכלו' והלא דרכן להשתמר שיהיו נקיים וא"כ אם היה אפשר שיתמאסו מחמת האפרוחין והיינו שיושבין עליהן איזה זמן ומטנפין אותן לא היה מעמיד את מידות האלו במקום שיכולין האפרוחין לעלות ולישב על גביהן אלא ודאי שאינו אלא לפי שעה כדי שיעלו וירדו למקומן וא"כ אין דרך להתמאס בשעה קלה כזו ואפ"ה קתני דאפי' עלו מאליהן אסור לטלטלן וקשיא להאי מ"ד וכדלעיל:

אני אין לי אלא משנה כל הנרות וכו'. כלו' כת"ק דהתוספתא דנר שדלקו בו אסור לטלטל דמדנשנה לדברי הת"ק כר"מ ש"מ דהלכה כמותו:

כאטרבוליס. שם מקום:

מנורה קטנה. לפי שאין אדם קובע לה מקום וס"ל לר"ל כר"ש. ובמנורה גדולה אסור מטעמא שאדם קובע לה מקום ומקצה דעתו ממנה:

ר' חלבו ור' אבהו. היו חלוקין בדבר זה דמלפני ר' חלבו לא היו מעבירין נר שהדליקו בו ומלפני ר' אבהו היו מעבירין דס"ל כר"ש:

בעא מעברתיה קומוי. רצה להעביר הנר שהדליקו בו מלפני ר' תנחום א"ל ר' תנחום בפנינו היה המעשה דר' יוסי הגלילי סליק אצל ר' יוסי ב"ח ורצה להעביר הנר מלפניו וא"ל ר' יוסי הגלילי מאן שרא לך:

אשכחת וכו'. זה הכל מדברי ר' תנחום כלו' ועוד הא אשכחת לה דהא מילתא בספיקא קיימא דרב ורב יוחנן אילין דאסרין חדא הן לצד אחד כדלעיל דרב פוסק הלכה כר"מ וכן ר' יוחנן אמר אין לי אלא משנה וריב"ל ור"ש בן לקיש אילין דשרייה חדא ושאלו המתירין הן ג"כ לצד אחד והויא להו תרי לגבי תרי והדבר שקול ואין לנו הכרע להתיר:

ר' אלעזר בר' חנינה. אמר מעשה היה וטילטלו את הפומט והוא כנו של הנר שעומד מתחתיו שלא יתמאס השולחן מחמת הנר ומפרש לה אליבא דמאן עשו מעשה הזה אם אליבא דר"מ אפי' הפומט יהא אסור לטלטל דהא מוקצה מחמת האיסור הוא ואם כר"ש אפי' להנר יהא מותר דהא מסתמא לאחר שכבה ה"ה המעשה:

אלא כן אנן קיימין. לאוקמי להאי עובדא דכר' יהודה הוו סבירא להו דהוא אוסר במוקצה מחמת מיאוס והנר מאוס הוא אבל הפומט שתחתיו אינו מאוס וטלטלוהו מתתת הנר:

תני. בתוספתא שם נר שהוא מונח וכו' וקס"ד דבעוד הנר דולק מיירי והיינו דקאמר ר' יוחנן ומתמה עלה דה"ז קרוב הוא לבא לידי חיוב דאם הנר נופל לפניו לפי שהוא מטה את הטבלא לצד זה ולסלקו א"כ כשמטה את הטבלא חייב משום מבעיר דבשעה שהוא מגביה הטבלא לפניו מטה השמן לפי הנר ומבעירו ואם לאחריו הוא יש בו משום מכבה בשעה שהיא מטה את הטבלא לאחורי הנר:

שמואל בר אבא. פירש זה לפני ר' יסא דבכבה הנר מיירי וא"ל תניח דעתך שהנחת את דעתי:

מה אנן קיימין. להאי ברייתא דטבלא ואליבא דמאן מיתנייא אי כר"מ אפי' טבלא תהא אסורה להטלטל דהא מיהת מיוחדת לנר שהוא אסור וכמ"ד לעיל דלר"מ אפי' מיוחדת לאיסור אסור ואי כר"ש הא אפי' הנר מותר לטלטל לאחר שכבה והכא על כרחך בשכבה מיירי כדאוקי לה שמואל בר אבא:

אלא. ע"כ דכאן כר' יהודה הוא דתני לה בברייתא דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס והנר הוא מאוס וטבלא אינה מאוסה:

תני. בחדא ברייתא אם התנה עליו שלאחר שיכבה יהא מטלטלו מותר ומפרש לה אליבא דמאן אנן קיימין להא אי כר"מ ודאי לא מהני תנאה דהא מיהת מיוחד לאיסור הוא ואי כר"ש למה לי תנאה הא בלאו הכי מותר לדידיה לאחר שכבה:

אלא כן אנן קיימין כר' יהודה. ולקמיה פריך עלה:

דר' יודה אמר נר מאוס וכו'. לא גרסי' לזה ואגב שיטפא דלעיל טעו וקבעו כאן לזה:

מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין. מה ראית לומר כן ולאוקמי להאי דהתנה אליבא דר' יהוד' וכי שייך לתנאי בדבר שהוא מאוס הא מיהת נפשו קצה ממנו ומה מהני התנאי:

דתני נר שהוא מונח וכו'. כלו' דהשתא מסיק להא דקאמר דאי כר"מ אפי' התנה עליו אסור דלא תיקשי ומנא לך הא דילמא לר"מ מהני תנאי במוקצה הלכך מייתי ראיה מהא דתני בברייתא נר שאחורי הדלת פותח ונועל כדרכו בשבת ובלבד שלא יתכוין וכו' ורב ושמואל תרווייהו פתרין להאי ברייתא דבשוכח מיירי ולא הוי הדלת בסיס לדבר האסור אלא דמקללין מאן דעבד כן ואמרו יכרת וגו' ומטעמא דאע"פ שאין מתכוין לכבות ולהבעיר מ"מ פסיק רישיה הוא ולכ"ע אסור. ומדפתרין לה לענין היתר טילטול הדלת דבשוכח מיירי ולא פתרי דמיירי שהתנה בכך שלא יהא בדיל מן הדלת לפתחו אחר שיכבה הנר אלא ודאי משום דמאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אסור ואפי' בלא יחדו מתחלה לכל השבת לכך לא ר"מ הוא וכדאמרי' לעיל להאי מ"ד אליבא דר"מ הלכך רב ושמואל דסבירא להו כר' מאיר לא בעו לאוקמי כשהתנה ובלאחר שכבה הנר משום דלר"מ לא מהני התנאי דמיהת מיוחד לאיסור הוא והדרינן למאי דאקשינן כמאן אזלא האי ברייתא דאי כר"מ לא מהני התנאי ואי כר' שמעון לא בעי תנאי וכר' יהודה נמי לא מצית לאוקמית לה דאי משום דבמאוס מיירי מה מהני תנאי לדבר המאוס:

הוי מאן תנא וכו'. כלו' אלא ע"כ דהכי בעינן למימר מאן תנא להאי ברייתא דמהני תנאי ר' שמעון היא והא דפירכת אי רבי שמעון למה לי תנאי לא קשיא כדמסיק ואזיל:

אבל כוס וקערה וכו'. סיפא דהאי תוספתא דלעיל היא דקתני התם דבאלו אף על פי שכתב אסור ליגע בהן וקאמר ר' טבי בשם רב חסדא דאפי' כר"ש אתייא האי סיפא דהוא אמר תמן ברישא גבי נר שכבה מותר לטלטלו מודה הוא הכא באלו שהן עשויין להשתמש בהן לדבר אחר שהוא אסור אף לאחר שכבה שאם אתה אומר לו שהוא מותר חיישינן שאף הוא מכבה אותן כדי להשתמש בהן והשתא שפיר מוקמינן להאי דהתנה כר"ש וכגון בכוס וקערה ועששית דאם לא התנה עליהן אסור אפי' אחר שכבו אבל אם התנה עליהן מתחלה מותר דתו ליכא למיחש שמא יכבה אותן כדי להשתמש בהן שהרי התנה ואמר איני בודל מהן לאחר שיכבו ומסתמא בכה"ג יצפה עד שיכבו מאליהן ויהיה לו היתר להשתמש בהן כפי תנאו ולא יבא לידי איסור:

א"ר מנא וכו' מילתא באנפי נפשה הוא ואפלוגתא דבתוספתא דלעיל קאי וכלו' שבראשונה היינו אומרים דבמה פליגי בנר שכבה דלרבי שמעון מותר לטלטלו ואינך אסור:

בשגררו העכברים את הפתילה באפוצה ואפי' תימא וכו'. כלו' הא דמתיר ר"ש לטלטלו בהכי הוא דמיירי כשאין הפתילה בנר כגון שגררוהו עכברים אי נמי באפוצה שהיא נפוצה מן האפר שעליה דאי לאו הכי אכתי הוה אסור לטלטלו אפי' לרבי שמעון דהפתילה עם האפר שעליה מוקצה הוא דלא חזיא למידי:

ואפי' תימא בשלא גררוהו וכו'. כלו' ואי נמי דאפ"ת בשלא גררו את הפתילה וכן לא אפוצה היא הוה מוקמינן לה נמי שפיר כגון שיש עדיין בתוך הנר שמן דאגב דשרי לטלטוליה מחמת השמן שבתוכו דלא אקצי דעתיה מן השמן לאחר שכבה לר"ש שרי נמי לטלטל הפתילה:

תמן תנינן וכו'. זה הכל מדברי ר' מנא למאי דהוי סברי מימר מעיקרא וכלו' ומנא לן היא גופה דשרי לטלטל דבר המוקצה אגב דבר שאינו מוקצה משום דתמן תנינן בריש פכ"א נוטל אדם וכו' ותני דבית רבי עלה דגם בכלכלה צריך שיהא האבן והאוכלין בתוכה ומטלטלה עם האבן אגב האוכלין שבתוכה ואם כן הכי נמי כן לר' שמעון הכי הוה בעינן למימר מעיקרא:

לא הוינן אמרין כלום. כלומר והשתא מדשמע להאי דר' רומנוס דלקמיה חזינן דלא הוינן אמרין כלום להאי דמעיקרא שהרי ר' רומנוס אמר שהוציא מחתה של בית רבי מליאה גחלים בשבת וכי אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן אלא בשיש לתוכן שמן בתמיה כלומר הא ודאי לא מצית מימר דהני גחלים אפוצות מעפרן היו דא"כ כבר כלו וכבו ומאי סהדותיה דר' רומנוס וכן וכי מוקמית לה דאלא שיש בתוך הגחלים שמן מיירי אלא ודאי אפילו בשיש בהנר הפתילה ואינה אפוצה ולא נשתייר שמן כלום בהנר אפ"ה מתיר ר"ש לטלטלו כדמוכח מהאי עובדא דבית רבי דאל"כ האי עובדא כמאן הוא דאתיא:

אמר ר' אבהו. לעולם כדהוו אמרי מעיקרא דבשנשתייר שמן בנר מיירי וההיא דבית ר' ל"ק דקיימתי' דקדשים של בושם היו בה ממה שנשתיירו מן המוגמר שהניחו בה מע"ש וטלטלוה עם הגחלים אגב קרשים של בושם שבתוכה והויא כהאי דנר שכבה ונשתיירו בו שמן ולר"ש:

תרבוס. הוא כמין ארגז שמשימין בו הבגדים בפ' כ"ד דכלים שלשה תרבוסין הן:

אסור לטלטלו. דמחמת כבודו קובע לו מקום ילאו דעתו לטלטלו:

הורי ר' אמי מותר. לטלטלו. וכן ראה ר' ירמי' לאלו שבב"ה הגדול שהן מטלטלין אותו ולא מיחו בידם:

עד שלשה ככסא וכו'. לקמן מפרש לה לענין מאי איתמר להאי דסולם והשתא קאמרו על האי דתרבוס דעד שלשה חויקין הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו מכאן ואילך כסולם:

מאן דשרי. אם הוא ככסא כר"ש דמתיר לגרור כסא:

דתני. בתוספתא סוף פ"ב דביצה לא יגרר וכו' ור"ש מתיר התם באלו דס"ל דדבר שאין מתכוין מותר:

מודין חכמים וכו'. הובא מזה לעיל בפרקין בהלכה ג' וכך הוא בסוף פ"ב דביצה ולעיל פירשתי:

ר' הונא בשם ר' לענין שבת איתאמרת. השתא מהדר לפרושי להא דבית ר' ינאי דלעיל דאמרו עד שלשה ככסא מכאן ואילך כסולם דלענין שבת איתמר וכעין דאמרינן לעיל לענין טלטול התרבוס ואם יש לו יותר משלשה חיוקים כסולם הוא ואסור לטלטלו וכן נמי מיתפרשא לענין שבת להאי דתנינן בפ' חלון גבי כותל שבין ב' חצירות דסולם המצרי ממעט ואיזהו כל שיש לו ג' חווקים וככסא הוא וסולם הצורי שהוא שיש לו ד' חווקים איני ממעט לגובה הכותל דלא מבטל ליה לגביה דכותל. וכן פליגי בהאי תלמודא בה בריש פ' חלון. וגרסינן להא נמי בהאי תלמודא פ' חזקת הבתים בהלכה ח':

לענין חזקות איתאמרת. כדתנינן התם סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה:

לענין טומאה איתאמרת. וזהו כהאי דתנינן בפכ"ב דכלים כסא שניטלו שנים מחפיו. והן הן החווקים של הכסא. ר"ע מטמא וחכמים מטהרין ועד שלשה יש לו דין כסא לענין טומאה מכאן ואילך אינו עומד לישיבה אלא דין סולם יש לו וכל זמן שראוי לתשמישו מקבל טומאה כדין הסולם:

מנורה קטנה מותר לטלטלה. כשלא הדליקו בה דאלו הדליקו הא ר' יוחנן פסק לעיל כר"מ:

ולא כלי הוא. ולא כל מה שבבית מוכן הוא. ומאי קמ"ל מהיכי תיתי יהא אסור לטלטלה:

תיפתר שלקחה עמו לסחורה. א"נ שבאת לידו ע"ש עם חשיכה ולא היה דעתו עליו מבעוד יום:

ולא שמעית מיניה כלום. כלומר דלא תשמע מינה לדייק עליו דר' יוחנן דאיצטריך דמהו דתימא לא הוה דעתיה עליה כלל קמ"ל דמכיון דזוטא היא דעתו עלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף