הרי בשמים/ב/קמז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב קמז

סימן קמז

בעזה"י יום ה' כ"ח למב"י שנת תרנ"א לפ"ק סטרי

שלום ורב טוב לכבוד גיסי ידידי הרב הגדול חריף ובקי חכם ושלם כש"מ פינחס הלוי איש הורוויץ נ"י אבד"ק זוראוונא יצ"ו

מכתבך הגיעני והנני לתשובתך ע"ד השאלה שבאה לפניך בפרה שדקרו אותה במתכת תחת הצלעות נגד הכרס לרפואה ע"י שנתנפחה מחמת ריבוי אכילה ושתיי' ונפשך בשאלתך להודיעך חות דעתי העני' אם החלב מפרה זו שריא:

הן כבר ראתה עינך מה שצדדו האחרונים להתיר החלב בזה מכח ס"ס דילמא הלכה כד' י"א בטיו"ד סי' מ"ח דהכרס הפנימי הוא היכי דפרעי טבחי לבד ושמא לא ניקב הכרס כלל. והנה בפמ"ג שם בשפ"ד סק"ד כ' לענין דינא נראה דכל הפוסקים פסקו כריב"ח אין לעשות מזה ספק וכל הכרס כולו בכ"מ שניקב טריפה אכן בפר"ת סק"ב הביא מד' רש"י ורמב"ם והרי"ף ובעל העיטור דאינו רק ספק טריפה דשמא הלכה כרבה בר ר"ה ע"ש ובספר האשכול מרבו של הראב"ד ה"ר לפסוק כרבה דכרס הפנימי מפרעתא וחיצונה הנחבא ממנו בין הצלעות וגם בס' אור זרוע הגדול ה' טריפות סוסי' תי"ד מביא ד' רבינו חננאל דפסק כרבה משום דאמימר דהוא בתרא דריש כולהי שיעורי דתנאי ואמוראי בכלל מפרעתא לבר מההוא דרב וריב"ח והוי ריב"ח יחיד נגד רבים ומדהביא שי' ר"ח באחרונה מוכח דגם איהו דעתו לפסוק הכי וערשב"א בתה"א בית שני שער ג'. והנה אף אי האוסרין הם הרוב ול"ה הספק דפלוגתא ס' השקול כבר כ' בס' סד"ט סי' קפ"ג סק"ב ובכ"ד דאף אם ס' א' אינו שקול ג"כ הוי ס"ס דסמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא ע' יבמות קי"ט. וחולין ע"ז: סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות ובפירש"י שם ועתוס' נדה י"ח. ד"ה שליא והנה אף להפוסקים שהובאו בט"ז וש"ך סי' ק"י דס"ל דס"ס ל"מ במקום חזקה והרי קיי"ל בהמה בחיי' בחז"א עומדת ולד' רבים מהפוסקים אמרינן הכי בכל ריעותא מחיים ולכאורה למ"ש המ"ל בפ"ב מט"צ ה"א דהיכי דאיכא גם ספק במציאות ל"ש לומר בשביל החזקה לא ישתנה הדין [ער"ן פ"ק דקידושין גבי נתן הוא כו' ועפמ"ג סי' ל'] וא"כ ל"מ הס"ס הנ"ל. אמנם לא מיבעיא למ"ש הפנ"י בכתובות ס"פ המדיר דבמקום חשש נקב שע"י קוץ או מחט איכא חזקה טובה להתיר יען דבשעה שנולדה לא נולדה עם קוץ או מחט והוי חזקה מבוררת ולכן מוקמינין אחזקה גם בנולדה הריעותא מחיים ורק בס' נקב שע"י חולי שיכול להיות שנולדה עם הנקב ל"ה חזקה ע"ש א"כ איכא בנ"ד חזקה להיתרא אולם מד' הרמ"א בסי' נון באמת לא נראה הכי אלא בדאיכא ריעותא מחיים בכ"ע איכא חז"א אולם זהו רק לענין הבהמה גופה אמרינין דבהמה בחיי' בחז"א אבמ"ה או שא"ז עומדת ומחזיקין מאיסור זה לאיסור טריפה אבל ל"מ חז"א דידה לגבי החלב ועד כאן ל"א בכתובות י"ג. לד' המכשיר בה מכשיר בבתה דמהני חזקת האם לגבי הבת אלא משום דתלויין זב"ז וממשיכין חזקת האם על הבת אבל בנ"ד אף אם הבהמה אסורה משום אבמ"ה או א"ז בכ"ז על החלב הא ל"ה מעולם לא איסור אבמ"ה ולא א"ז ואף דאיכא מ"ד דם נעכר ונעשה חלב וא"כ הי' על החלב מעיקרא איסור דם בכ"ז מלבד דלא קיי"ל כוותי' אלא כמ"ד אברי' מתפרקין כמ"ש בסוסי' קפ"ט חוץ לזה הא ל"ש בזה מחזיקין מאל"א כיון דבשעה שהי' דם הא ל"ה אסור משום דדם שלא פירש מותר ואחר שנפרש הא נתהו' לחלב שהוא היתר. גם הא נשתנה אז לגוף אחר ול"ש בי' מחזיקין מאל"א כהא דא' ביבמות כ"ג. לכי מגיירה גופא אחרינא הוא. וכעין מ"ש במג"א סי' רט"ז לענין מוסק וא"כ שפיר יש לדון בנ"ד להתיר החלב מכח ס"ס דאף דאיכא לברורי ע"י בדיקה אחר השחיטה אם ניקב הכרס הפנימי בכ"ז דעת הנוב"י במהד"ק חיו"ד סי' נ"ז דבחיי הבהמה לא מיקרי איכא לברורי מה שיכולין לבדוק אחר שחיטה. והן אמת דממאי דמהרא"י בפסקיו הובא בש"ך סוסי' ק"י מביא ראי' לדעתו דמהני ס"ס אפי' באיכא לברורי מהא דס"ל לר"ת בס' דרוסה שנתערבה באחרים הו"ל ס"ס אעפ"י שיכולין לברר ע"י בדיקה הלא מבואר דפשיטא לי' דמה שיכולין לברר ע"י בדיקה אחה"ש ג"כ מיקרי איכא לברורי אמנם הרי באמת ברמ"א סי' ק"י ס"ט פוסק דס"ס מהני אפי' באיכא לברורי וכ"פ הש"ך בכללי ס"ס אות ל"ד ועשעה"מ ה' ט"מ בכללי ספקות כלל ג' שכ' דהסכימו כל הפוסקים דא"צ לברורי ואף דהרשב"א בחי' חולין נ"ג. כ' דצריך לברר בכ"ז בתה"ב חזר בו וכתב דא"צ לברורי ועכ"פ בדאיכא טירחא העלו הפוסקים דא"צ לברר ערא"ש פ"ב דע"ז סי' ל"ה ועט"ז סי' פ"ד ס"ק י"א ובפמ"ג שם ובמג"א סי' תל"ז וכן התיר בתשו' ג"ש סי' ו' החלב מפרע צולעת משום ס"ס שמא לא שף ושמא לא איעכל ניבי' וכ' שם דל"ה במקום חז"א משום דלגבי החלב ליכא. חז"א וכ"כ בתשו' ברית אברהם סי' כ"ב:

והנה ראיתי בס' בינת אדם שער הקבוע סי' נ"ד שכ' בבהמה צולעת לאסור החלב אף דאיכא ס"ס דאפי' את"ל דא"צ לבדוק הא איפשר שאפי' בלא בדיקה יראה שנשמט הירך ויתברר למפרע שאכל חלב טריפה ומצינו כי"ב בשומרת יום וזבה דטבילתן ביום ובעילתן תלוי' דשמא תראה ותסתור אע"ג דמותר לבעול ה"ז גרגרן וה"ה הכא החלב אסור מה"ט. אמנם בשער או"ה סי' כ"ה חזר בו וה"ר להתיר מחולין ע'. דקא' לא מחתך ומשליך ופירש"י ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוי וזה למ"ד למפרע הוא קדוש הרי דאע"ג דכשיצא רובא למפרע קדוש מ"מ ליכא איסורא וה"ה בחלב אע"ג דכשימצא טריפה הי' אסור למפרע מ"מ בשעת היתרו מותר והא דגזרו רבנן בזבה היינו לפי שהוא איסור כרת וכשאינו עומד להתברר בודאי אפי' באיסור כרת ל"ג כדמצינו בפ"ה דטהרות בס"ט ברה"ר דהלכה כחכמים דפליגי על ר"ע ומטהרין אפי' בגברא אע"ג דאיפשר שיתברר אמנם באיסור לאו אפי' עומד להתברר בודאי כמו בבכור ג"כ שרי וה"ה בחלב עכ"ד. והנה אף דבאיסור שאינו להרחקה אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת כביבמות קי"ט. ובפרש"י שם בכ"ז הרי כ' במ"ל פ"א מה' יו"ט ובנובי"ק חא"ח סי' כ"א דזהו רק בלאו שחייבין עליו מלקות אבל באיסור שא"ב מלקות ל"ש מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וא"כ הרי ידוע מ"ש הרמב"ם פ"ה ממא"ס והובא בב"י רסי' פ"א דאיסור חלב טריפה אינו רק כח"ש וא"ב מלקות א"כ ל"ש מה לי איסור לאו כו' ובאמת ל"ה צריך לזה דבלא"ה אינו דומה להך דנדה דהתם אם תראה תסתור למפרע ועשה איסור בודאי משא"כ בנ"ד אף אם ימצא אח"ש הכרס הפנימי נקוב הלא נוכל לתלות שבשעה שנחלבה ל"ה נקוב עדיין ולא יתברר בודאי שהי' אז חלב טריפה ולבר מן דין נראה דהיכי דעכשיו הוא שרי מדינא משום ס"ס אין אנו חוששין למה שאיפשר שיתברר אח"כ שאינו כן כדמצינו ביבמות ס"ז. באשת כהן שמת בעלה והניחה מעוברת כולן זכרים יאכלו העבדים בתרומה ופירש"י דל"ח לחלקו של עובר משום דהוי ס"ס שמא נקבה ושמא תפיל ול"ח שמא תלד זכר ויתברר דבאיסורא קאכיל. וכ"מ מגיטין כ"ח. במשנה המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים והאשה מותרת לינשא לשוק ואף שעומד להתברר בודאי ואיפשר שיבורר שבאותה שעה הי' מת ונמצא שנשאת למפרע באיסור. והכי מבואר בתוס' קידושין מ"ה: ד"ה בפירוש בשם ר"ת לענין קידושי קטנה. ואפי' לד' הר"מ מיוני שם נ"ח אלא שמא יקדשנה אבי' אחר זמן והבעל לא ידע ויהי' עמה באיסור אבל לחוש לשמא כבר קידשה ויתגלה אח"כ שקידשה לכ"ע ל"ח אלא מוקמינין לה עתה בחזקת פנוי' שלא נתקדשה עדיין והך דזבה דבעילתה תלוי' דמי לשמא ימות וכהא דא' התם בגיטין בגמ' שם בכהן שאמר לאשתו ה"ז גיטך שעה א' קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד וא' התם שמא מת ל"ח שמא ימות חיישי' דעל להבא ל"ש לאוקמי אחזקה ובכל שעתא איכא לספוקי שמא ימות תוך אותה השעה ונמצא שאוכלת מיד עתה באיסור וה"ה בזבה שמא תראה אח"כ ועביד למפרע בעת הבעילה איסור משא"כ לענין אכילת החלב בחיי הבהמה שיש היתר ס"ס או חזקת כשרות ל"ח כלל שמא יתברר אח"כ שעתה הוא טריפה דזה דמי לשמא מת דל"ח אף אי בודאי יתברר אח"כ אלמפרע והנה ראיתי לש"ב הגאון מלבוב ז"ל בס' שו"מ מהד"ק ח"ב סי' פ"ב שכ' דליכא כאן ס"ס כיון דהוי משם א' וגם אינו מתהפך ע"ש ובאמת הלא דעת הרמב"ם דל"ב בס"ס מב' שמות ופוסק הכי בפר"ח סי' ק"י עחו"ד שם וע' מג"א סי' תל"ט סק"ג מש"כ בשם הד"מ ועתשו' ח"ס סי' קמ"ד ובפרט לפ"מ שהעלינו דהחלב אית לה חזקת היתר ובכה"ג בודאי מהני לכ"ע אף שהוא מש"א כמ"ש בתוס' כתובות ט' וגם ל"ב מתהפך בכה"ג ע' פלתי סי' קפ"ז וק"צ. אמנם בנ"ד י"ל דבלא"ה ל"ה ס"ס כיון דהך דיעה דל"ה כרס הפנימי רק היכי דפרעי טבחי לא הובאה בש"ע אין לצרפה לס"ס כמ"ש בס' עין זוכר מהג' חיד"א במערכת הס' אות ל"ב בשם ס' בעי חיי ועפמ"ג בכללי הס"ס במחודשים ג'. וגם הלא עכ"פ רבו האוסרין [ [ועתבו"ש סי' מ"ח סק"ג שקרא תגר על המדפיסים שקבעו הג"ה בטור שם לה"ר להמתירים ניקב הכרס שלא במקום דפרעי טבחי לסתור ד' חכמי הש"ס ע"ש ובב"ח] ורבים מהפוסקים כתבו דאם ס' א' אינו שקול ל"ה ס"ס עב"י אה"ע סי' ו' ובש"ך יו"ד סי' נ"ג ס"ק י"ד ובכללי ס"ס דין ל"ג ובט"ז סי' ק"צ סק"א:

והנה במרדכי בחולין פג"ה אות תרע"ה מביא בשם מהר"ם מר"ב דציר נבילה וטריפה אינו אסור רק מדרבנן דזיעה בעלמא הוא ורק ציר טמאה הוי דאוריי' מקרא דהטמאים ומבואר בתוס' בכורות ו': ד"ה רוטב וקיפה דחלב הוי כמו ציר ועתוס' חולין צ"ט: ד"ה שאני ע' פלתי סי' ס"ב ופ"א ובשפ"ד סי' פ"א ס"ק י"ב וכ"נ דעת רבותיו של רש"י שהובא ברשב"א חולין ט'. ולדידהו ע"כ הא דא' חולין קי"ז. דחלב טריפה אסור אינו אלא מדרבנן וי"ל עוד דהרי בגמ' בכורות שם מייתי קרא לאסור חלב טמא מגמל גמל וקא' דאצטריך קרא דסד"א חלב חידוש הוא כו' וי"ל דבטריפה דליכא קרא שריא החלב מדאורייתא וליכא רק איסור דרבנן א"כ לפי"ז לכאורה גם בספק א' יש להתיר החלב משום סד"ר לקולא אמנם באמת כל הראשונים ז"ל החליטו בפשיטות דחלב טריפה אסור מה"ת ובפר"ח סי' ע' ס"ק י"ח כ' דהדיעה הנ"ל היא דחוי' מהלכה. ויש ג"כ לה"ר כנגד זה מש"ס ע"ז ל"ה דקא' שמואל דגבינות נכרים אסורין מפני שמעמידין אותן בעור קיבת נבילה הא קיבה גופה שריא ומי אמר שמואל הכי והתנן קיבת נכרים ושל נבילה ה"ז אסורה והוינן בה אטו דנכרי לאו נבילה היא ואמר שמואל חדא קתני קיבת שחיטת נכרי נבילה ולד' המהר"ם הנ"ל מ"פ דהרי בתוס' שם כ' דלהכי ל"ק בעור קיבת שחוטה ומשום בב"ח דדוקא נקט נבילה דאיכא איסור דאוריי' משא"כ משום בב"ח כיון דל"ה דרך בישול אינו אלא מדרבנן וא"כ י"ל דלעולם חלב הקיבה גופה ג"כ אסורה מטעם חלב נבילה אפס דל"ה רק מדרבנן ולהכי קא' בעור קיבת נבילה דהוא דאיריי' וע"כ דחלב טריפה ונבילה ג"כ אסור מדאוריי'. וגם במ"ש למעלה דליכא חז"א על החלב יש לפקפק טובא דכיון דאנו מסתפקין לאסור החלב משום חלב שיצא מטריפה וכיון דלגבי הפרה איכא חז"א ממילא הוא נמשך גם על החלב דלעולם אנו דנין על הדבר שנצמח ממנו הספק כמ"ש בחי' הריטב"א עירובין ל"ו. וברמב"ן והר"ן בנדה י"ח. ובתוס' יבמות פ"ב. ד"ה ב' קופות ע"ש. והנה בס' שו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ס"ט וכן בשו"ת חס"ל חיו"ד סי' כ"ה מביא בשם א"ז הגאון מליסא להתיר בזה מטעם דאומן לא מרע אומנותי'. ולפענ"ד יש לגמגם בזה כיון דע"כ עושה זאת כשהבהמה מתנפחת להוציא הרוח מבטן המלאה שלא תמות לא איכפת לי' אם תהי' נטרפת בכך אחרי שכונתו רק להצילה ממיתה לפי שעה ול"ד זה למ"ש בפמ"ג סי' מ"ו בשם הכנה"ג לענין התרנגולים המסורסין דשרי משום דאומן לא מרע אומנותי' וכן בש"ת חת"ס חיו"ד סי' כ"א דבנ"ד כיון שהבהמה מסוכנת ועושין לה רפואה זו כדי שתשאר חי' אינו מקפיד אם תהי' טריפה:

והנה להפוסקים שהבאנו למעלה דנ"ד ל"ה רק ס' טריפה משום הדיעה שהובאה בטור דכרס הפנימי הוא מפרעתה היינו למטה הרואה את הקרקע אבל למעלה ממנו במקום הצלעות לא מיטרפה אם ניקב הכרס הפנימי אלא ברובו או טפח. לכאורה לפמ"ש בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח דבדבר שיש פלוגתא בין הפוסקים אי חזינן דחי' יב"ח כשירה א"כ יש להתיר החלב עכ"פ לאחר י"ב חודש. ברם איכא לעיוני דהרי בפמ"ג במש"ז סי' ח' סק"ה מביא בשם הב"ח שכ' בטעם הטריפות דנקרע כרס החיצונה משום דסוף הפנימי לינקב והרי האחרונים מסתפקים לומר דבטריפות שאינו מצ"ע ל"מ בספקו שהיית יב"ח עפמ"ג סי' ל'. אמנם כן ראיתי בדף האחרון להט"ז שכ' להשיג ע"ד הב"ח דמוכח ממתני' דהטריפות הוא מחמת עצמו מדחשבי' לתרתי דהא תנן ניקב כרס הפנימי או שנקרע רוב החיצונה והם במנין שנים בטריפות ע"ש וראיתי בשו"ת בית יעקב סי' י"ג שתי' דלכך חשיב במתני' כרס החיצונה בפ"ע משום דבעי לאשמועינן הא דר"י אומר הגדולה טפח והקטנה ברובה אכן לא הועיל כלום בזה דהרי בתוס' במשנה שם כ' דטעמא דדרוסה אינו משום דסופו לינקב דא"כ בכלל נקובה היא ול"ל למתניי' ולד' הבי"ע קשה דהרי אכתי אצטריך למתניי' בכדי למינקט הא דר"י אומר דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה כו' ובדף נ"ב: איכא מ"ד דר"י מיפלג פליג ואף למ"ד דר"י מפרש לת"ק הלא בכרס החיצונה ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם דר"י מפרש לת"ק כמ"ש בסי' מ"ח ע"ש ועתוס' שם מ"ג. ד"ה הנך שכ' דאיכא מ"ד דלא ס"ל ח"י טריפות נאמרו למשה מסיני ובמתני' איכא למימר שפיר כנ"ל. וא"כ יפה הקשה הט"ז דמדחשבי' בתרתי ע"כ דטריפות הכרס החיצונה מצ"ע הוא. אמנם הא דבכה"ג אין למנותו בתרתי הוא מד' התוס' שם שכ' לענין דרוסה דאינו משום דסוף אברים פנימיים לינקב דא"כ לא ליתני בפ"ע כדלא תני דמיא לדיותא כו' [ובחי' העליתי בענין מה שדקדק המהר"ם שיף שם במשנה דקתני הריאה שניקבה דלמה לא קתני ניקב קרום הריאה כדקתני ניקב קרום של מוח וכתבתי דיהי' מזה ראי' לד' המ"כ שהובא בט"ז סוסי' ל"ח קבלה על מראה שחור שאינה לקותא עד שיכנס לתוך שני הקרומים ונכנס בבשר ולפי"ז אחרי דכ' התוס' הנ"ל דלא קתני דמיא לדיותא ודמיא לבישרא משום שהוא בכלל ניקבה הריאה וא"כ אי הוי קתני ניקב קרום הריאה ויהי' בכלל זה דמיא לדיותא הו"א דפוסל אפי' כשאין המראה רק בקרומים ולא בבשר ולהכי קתני ניקבה הריאה משום שבכלל זה הוא המראות הפסולות שאין פוסלות עד שיכנס לבשר הריאה] וכן בחולין מ"ב: ד"ה ואר"י כ' דהא דלא נמנה חסרון הגלגולת בח"י טריפות משום דטריפותו הוא משום סוף קרום של מוח לינקב והו"ל בכלל ניקב קרום המוח וחסרון בשדרה דנמנה כיון דאינו משום סוף החוט לפסק דטריפה אף למטה מהחוט ע"ש וכ"כ בדף מ"ג. ד"ה הנך לענין חסרון בגרגרת וכ"ה בדף ע"ו: לענין צוה"ג בעופות דקא' שיתסר חוטי הוו אי פסיק חד מינייהו טריפה וכ' בתוס' דל"ש למיתני ביתר עליהן עוף משום דהטעם דכשנפסק א' מהן סוף כולן ליפסק ע"ש ועפי"ז כ' הט"ז דאי איתא דטעם דכרס החיצונה שניקב טריפה משום דסוף הפנימי לינקב לא הי"ל להתנא לחושבן בתרתי. אמנם בהעיטור ה' טריפות כ' דחסרון בגלגולת כשר מדלא נמנה בח"י טריפות ואי משום דהטריפות הוא בשביל שסוף לינקב הקרום לא מחשבה א"כ חסרון בשדרה נמי לא ליחשב דהוא משום סופו ליפסק החוט ובאמת בחי' הרמב"ן בחולין שם כ' ג"כ תי' אחר דלא כתוס' וע"כ דס"ל דבכה"ג נמנה בפ"ע כיון דעכ"פ מטריפין השתא אף דאין רואין שום ריעותא ולקותא בקרום ובחוט וכי"ב כ' בתב"כ סי' מ"א ס"ק י"ד בד' הרשב"א שכ' דניטל הכבד טריפה משום דסוף מרה לינטל דאפ"ה נמנה בפ"ע כיון דטריפה מיד בעוד שאין שום ריעותא במרה ע"ש ומיושב לפי"ז מה שהקשה בפמ"ג סי' מ"א אהרשב"א הנ"ל דאמאי אוסר בב' כבדים משום כל יתר כנטול דמי הרי לפי דעתו דטריפות דכבד הוא רק מטעם ניטל המרה הא הו"ל תרי רואין דל"א כמ"ש המ"ב ביתיר כיס של ורדא. ולהאמור נכון דכיון דטריפה אף באין שום ריעותא במרה הו"ל כמו שהחיות תלוי בעצמותו והוי כמו באבר א' שהטריפות הוא ע"ש סופו דחשיב הטריפות מחמת עצמו וה"ה כשהוא משום אבר אחר כל שהוא טריפה אף בשאין רואין ריעותא באבר האחר חשיב כטריפות מחמת עצמו וע' בספר יהושע חיו"ד סי' י"ב. וכן אנו מוכרחין לומר בשי' רש"י ז"ל שכ' בדף נ"ג: בטעמא דדרוסה משום שסופו לינקב הבנ"מ ולענין נשבר העצם בדף נ"ו: ד"ה וקרומו רך הלכך כי נשבר העצם תו לא קאי קרום הרי דס"ל דטעם נשבר העצם משום שסוף לינקב הקרום ואפ"ה תני לה ביתר עליהן עוף ועכצ"ל כיון דגם השתא מטרפינין בעוד שלא נראה ריעותא בקרום הוי טריפות בפ"ע וא"כ י"ל הכי גם בשי' הב"ח לענין בשר החופה את רוב הכרס דכיון שאנו מטריפין גם השתא בעוד שלא נראה ריעותא בכרס הפנימי לכך הו"ל טריפות בפ"ע. וכדי שלא תקשי קושי' הנ"ל דלא חשיב דמיא לדיותא וכדומה ע"כ אנו מוכרחין לומר מכח סברא הנ"ל דחשבינן לה עי"ז כטריפות בפ"ע ה"ה משום זה דבכה"ג הוי חיותו תלוי בעצמותו ואמרינן בי' טריפה אינה חי' יב"ח כמו כל טריפות שהוא מיד ובלא"ה עכצ"ל כן בשי' הרשב"א הנ"ל דהרי א' בנזיר כ"א: ידי נזירה רגלי נזירה ל"א כלום ראשי נזירה כבדי נזירה ה"ז נזיר זה הכלל דבר שהנשמה תלוי' בו ה"ז נזיר הרי דחשבינן הכבד לאבר שהנשמה תלוי' בה אף דלד' הרשב"א הא טריפותו רק מחמת המרה וכן בתמורה י"א: אמרי' הכי לענין פשטה קדושה בכולה. גם בש"ס ב"ק ע"ח: דקא' רבי מכרו חוץ מדבר המעכב ששחיטה אינו משלם תשלומי דו"ה ופרש"י שם כגון הכבד או אחד מבנ"מ כו' והרי באס"ז שם מביא מד' התוספתא והירושלמי דגרסי בדברי רבי חוץ מדבר שהנשמה תלוי' בו כיון דטריפה אינה חי'. ובש"ס תמורה הנ"ל הוא פלוגתא דאמוראי וא"כ מדכ' רש"י דבכלל זה הוא כבד ע"כ דשייך למימר בי' נמי טריפה אינה חי'] ולפי"ז הרי א' בגמ' חולין התם דתנא דידן מאי דתנא תנא ומאי דשייר אתיא בזה הכלל שאין כמוה חי' טריפה וא"כ גם מראות הפסולות אף שהטריפות הוא ע"ש סופו אתיא בזה הכלל שאין כמוה חיה וכמו כן בטריפות שהוא מחמת אבר אחר כיון דמטרפינן לי' אפי' לא נראה שום ריעותא באבר האחר אמרינן בי' טריפה אינה חי' יב"ח וה"ה בטריפות דכרס החיצונה גם לד' הב"ח מהני שהיית יב"ח. ובאמת כבר כתבתי להוכיח מכ"ד דגם בטריפות ע"ש סופו מהני שהיית יב"ח וכמ"ש בלב"ש סי' ל"ה סק"א ובנא"ד סי' ע"ה. וכן ראיתי בס' בינת אדם שער או"ה סי' כ"ו שהעלה להכשיר בנידן שאלתינו היכי שנתעברה וילדה אח"כ כמו בכל ספק טריפה. אפס דיש לעיין לפ"מ שכ' להסתפק בפמ"ג בשפ"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח בפלוגתא דרבוותי שרובא מטריפין ומיעוט מכשירין וחי' יב"ח דאפשר דאמרינן מאי חזית דאזלי' ב"ר דאינן חיות זיל בתר רוב המטריפין ובתשו' נא"ד סי' י"ד חוכך להחמיר בזה מכח ד' הש"ך בסי' פ"א ע"ש וא"כ הה"נ הלא רוה"פ מטריפין. אמנם נראה דעכ"פ אחרי שהיית יב"ח וגם שיהי' עיבור ולידה דאיכא תרי רובי חשיב כודאי ול"ש טעם הפמ"ג הנ"ל ובודאי יש להכשיר אז החלב אש לא כשראו שיצא פרש דאז הו"ל כודאי טריפה ול"מ שהיית יב"ח ולידה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף