הרי בשמים/ב/קכ
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום א' י' לחודש אדר השני תרנ"ד לפ"ק סטרי.
- שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב וכו' כש"מ יחיאל מיכל געלערנטר נ"י אבד"ק נאוויטאניץ יצ"ו.
מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בנידן שבא לפניו אשת שמעון עומדת בשכירות על מקום בעז"נ של הביהכ"נ המושכר לה מאשת ראובן שיש לה בירושה עפ"י שטר ש"ז עם שני אחים שנשאר להם מעזבון אביהם מקומות בביהכ"נ ובהמ"ד ואח"ז נעדר אחד מהאחים והניח ב' בנים וב' בנות וקנתה אשת שמעון מהבנות חלקן ואח"כ נעדר גם האח הב' ונשאר ממנו רק ב' בנות שדרות בעיר אחרת וקנתה אשת שמעון גם מהן חלקן. וכעת באה אשת ראובן המשכירה לסלק אשת שמעון הלוקחת מהמקום הלז מטעם דינא דבר מצרא באמרה שבשעה שקנתה מהבנות של האח הא' לא מיחתה משום שידעה שאין זה כלום שבת במקום בנים אינה יורשת ועתה היא מוחה בטענת מצרנות ואשת שמעון משיבה שגם הבנים מהאח הא' הסכימו שיהיו להבנות חלק בהמקומות והי' אם כן גם קנין הראשון כדין וכיון שלא מיחתה אז שוב אבדה זכות המצרנות עכת"ש:
הנה בדבר מה שטוענת אשת שמעון שהבנים מהאח הא' הסכימו שיהי' גם להבנות חלק ונחלה בהמקומות של הביהכ"נ אין זה טענה כלל מאחר שלא נתנו הבנים להאחיות שום שטר קנין או שטר מתנה ע"ז ואף אם היו מקנין להן בחשאי ע"י איזה קנין כל שלא נודע מזה להמצרן אין זה כלום דהרי מבואר בסי' קע"ה סל"ב דבעינין דוקא שהחזיק הלוקח אחר שנתגלה המקח לבני העיר אבל אם לקחה בצנעא לא איבד זכותו ומכ"ש בנ"ד שהאמת כן הוא שעפ"י דין אין בנות יורשות במקום בנים ושפיר שתקה מפני שידעה שאין קנין זה כלום וממילא לא אבדה זכות מצרנות:
והנה כ"ת החל לצדד בזכותה של אשת שמעון הלוקחת עפי"ד הש"ך בסי' קע"ה ס"ק ל"ח שכ' עמ"ש המחבר המוכר שדה רע כדי לקנות בדמים שדה יפה או שמכר מקום רחוק כדי לקנות מקום קרוב אין בהם דין המצר וכ' הש"ך מכאן נראה באחד שעקר דירתו לעיר אחרת ומכר ביתו שהי' לו בעיר שהי' דר בה כבר לאחד מבני אותה העיר דאין בן המיצר של אותו בית יכול לסלקו ללוקח דהא בסי' ק"צ סי"ב כתבו הטור והמחבר דבזה מיקרי מוכר שדהו מפני רעתה עכ"ל וה"ה בנ"ד אין לאשת ראובן טענת מצרנות כיון שדרה בעיר אחרת. והנה לא נכחד ממנו מה שבתשו' נוב"י ח"מ סי' כ"ד הפליא על הש"ך דבשלמא בסי ק"צ בעינין רק שמוכר מפני רעתה אבל לענין בר מצרא הא בעינין שימכור ברע כדי לקנות ביפה אבל אם מוכר שדהו מפני רעתה ולא לקנות ביפה ל"מ וא"כ מה בכך שעוקר דירתו מיקרי מוכר מפני רעתו מ"מ הא ליכא לקנות ביפה ושייך שפיר דינא דבר מצרא. וראיתי בס' שערי משפט שכתב לחזק ד' הש"ך שכדבריו כ' להדיא הרא"ש פ' המקבל גבי הא דא' מכר כל נכסיו לא' לית בה משום דינא דבר מצרא וז"ל ואפי' א' מן המצרנים רוצה ליקח כל נכסיו בכ"מ שהן דדמי למכור ברחוק ולגאול בקרוב לפי שאין מצוי אדם שיקנה כל נכסיו ביחד הלכך כשמזדמן לו אין לו להודיע למצרן שמא בתוך כך ימלך הלוקח ולא תיקנו לעשות הטוב וישר למצרן שיהא רע למוכר עכ"ל הרי דמדמה הא דמכר כל נכסיו לאחד לההוא דלמכור ברחוק ולגאול בקרוב אף דליכא כאן לגאול בקרוב דכללא הוא דלא תקנו לעשות הטוב וישר למצרן שיהא רע למוכר וא"כ במי שעקר דירתו כיון דהוי כמוכר שדהו מפני רעתה ואם יצטרך להודיע למצרן שמא בתוך כך ימלך הלוקח בכה"ג לא תקנו דינא דב"מ ולהכי בעינין שיהא מוכר ברעה כדי לגאול ביפה משום דעל שדה רעה שכיחי הרבה קונים לקנות בשוי' כדמוכח בב"ק ז': עכ"ד והיטב אשר דבר בזה דע"כ אנו מוכרחין לומר דבמוכר שדהו מפני רעתה גם הש"ך יודה די"ב משום דינא דב"מ דהרי בסעיף ט' פוסק המחבר שם דבמכר שוה מנה במאתים אית בה משום דינא דב"מ והרי כ' המחבר בסי' ק"צ סי"ג דבלקח שדה שוה מנה במאתים הר"ז ספק אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה אם לאו וכיון דהוי ספק היל"ל דלית בה משום דינא דב"מ כדפסק הרמ"א בסעי' מ"ה וע"כ דבמוכר שדהו מפני רעתה גם הש"ך יודה די"ב משום דינא דב"מ אלא דבמי שעקר דירתו אית לן למיחש לפסידא דמוכר דכשיצטרך להודיע למצרן יצטרך לבא להעיר ההיא להמתין עד שיזדמן לו קונה וה"ז רע למוכר ובכה"ג לא תקנו דינא דב"מ דבמקום שיגיע מזה פסידא כל דהו למוכר לא תקנו עשיית הישר והטוב כדמצינו בב"מ ק"ח: הני זוזי טבי והני זוזי תקולי הני ציירו והני שרו לית בי' משום דינא דב"מ וכמ"ש הב"י בההוא דארעא לבתי וארעא לזרעא ישוב עדיף וכ' הב"י דכיון דהלוקח קנינו מה"ת ודין בן המצר הוא רק מתקנ"ח משום ישר וטוב בעילה כל דהו מבטלינין לי' ע"ש ומכ"ש היכי דהמוכר הוא במקום אחר הא נראה לעין ההיזק שהי' יכול לצמוח לו אם הי' ממתין לשאול מקודם את המצרן בודאי אין בזה משום ועשית הישר והטוב. ולענין הדין של הרמב"ם שהביא המחבר סל"ד הי' בן המיצר במדינה אחרת כו' כתב בתשו' מהר"ם אלשקר סי' קי"ח וז"ל וידוע הוא דלא שנא בהא מילתא אם המצרן עומד במקום שהבית שם והמוכר מכר במקום אחר או שהי' המוכר במקום שהבית שם והמצרן במקום אחר דתרווייהו חד טעמא אית להו עכ"ל וא"כ בנ"ד שהמוכר הוא במקום אחר אין המצרן יכול לסלק ללוקח משום דינא דב"מ:
והנה בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז דהרי באמת דעת רבים מהראשונים ז"ל ופוסק כוותייהו הרמ"א בסעיף נ"ז דמלוה שממושכן שדה בידו מסלק גם להמצרן שקנאה ומבואר בטור שם בשם הר"י מברצלוני דאפי' שדה הסמוכה למשכנתא הבעל משכונא מסלק לאחר שקנאו ועסמ"ע שם ס"ק ק"י והנה בט"ז שם כ' דלא פסק הרמ"א הכי אלא לענין שאם קנה המלוה השדה הסמוכה לשדה הממושכנת שאין המצרן מסלקו אבל לא לענין שהמלוה יסלק האחר שקנאה אבל הא עכ"פ יפה כחו בזה שאם קנה הוא השדה הסמוכה למשכנתא שלו אין המצרן מסלקו וא"כ ה"ה לענין שכירות דשכירות ומשכנתא שוים כמ"ש בסמ"ע ובכ"מ פ"ב מה' שכנים הי"א כתב דשוכר עדיף מבעל משכונא ע"ש ובאמת יש להוכיח דשוכר עדיף מבעל משכונא דהרי בב"י הובא ד' הרשב"א שפוסק דבשכירות יש דין מצרנות כמו במכר ובהה"מ פ"ב מה' שכנים הובא שהסכים הרשב"א שאין בעל המשכונא יכול לעכב על אחר וע"כ דשוכר עדיף מבעל משכונא ונהי דבט"ז סעי' נ"ט כ' ג"כ לענין שוכר דרק לגבי שוכר שני יפה כח השוכר הראשון לסלקו אם בא לשכור שדה הסמוכה לשדה המושכרת לו אבל קונה שדה הסמוכה א"י השוכר לסלקו אבל עכ"פ הא כ' שם דיש להשוכר זכות זה לפחות שאם קנה השדה הסמוכה אין בן המיצר מסלקו ע"ש ועש"ך ס"ק נ"ט וס"ב ובנ"ד הא אשת שמעון עומדת בשכירות חלק מהמקום הלז מכבר וא"י לטעון כנגדה טענת מצרנות:
איברא די"ל דבנ"ד שפיר יכולה אשת ראובן לסלקה דנהי דמצרן א"י לסלק לשוכר אבל שותף הא עדיף כחו ממצרן כמבואר בסעיף ה' ובסמ"ע שם הסביר הענין דשותף יפה כחו ממצרן דעלמא מפני שכ"ז שלא חלקו יש לכ"א חלק בכולו והרי מה שמכר הא' כאלו מכר חלקו של זה שבא לסלקו ע"ש ומצד הסברא נראה ג"כ דשותף עדיף משוכר ולא מצרן מטעם אחר דבשלמא מצרן הא אין לו זכות בגוף הקרקע שקונה השוכר שאינו אלא שוכן מן הצד ולהכי שוכר שיש לו זכות שכירות בגוף הקרקע הוא עדיף מיני' אבל שותף הא אדרבא עדיף בזה כחו מהשוכר שהשוכר לזמן אין לו רק קנין פירות בהקרקע משא"כ שותף הא יש לו קנין הגוף בכל הקרקע כמ"ש בר"ן ריש פ"ה דנדרים וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דשותף מצי לסלק לשוכר שקנה ומבואר בתשו' רדב"ז ח"א סי' קס"ז דאפי' אין השותף דר בבית רק משכירו לאחרים ג"כ הוא קודם ע"ש וא"כ בנ"ד הרי אשת ראובן היא משותפת במקומות הביהכנ"ס והיכולת בידה לסלק לאשת שמעון הלוקחת אף שהיא שוכרת מכבר:
אמנם הלא בנ"ד יש לדון לזכות לאשת שמעון הלוקחת מטעם דפסקינין בש"ע סעיף מ"ז דהמוכר לאשה אין בו משום דינא דבר מצרא ואף דכ' ברמ"א שם דדוקא מצרן א"י לסלק אשה אבל שותף יכול לסלקה הרי הש"ך שם בס"ק מ"ז כ' כיון דהפוסקים חולקין ע"ז הממע"ה והלוקח חשיב מוחזק ונהי די"ל דמדברי הש"ך אין הכרע דקאי גם על שותף דאיפשר דלא קאי רק על שוכר דלעיל מיני' וכמ"ש גם כ"ת אמנם באמת מבואר זה בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קס"ה וז"ל ושותף בגוף הקרקע לא יוכל לסלק האשה אם כבר קנתה כמבואר בתשו' הראנ"ח סי' י"ט שכ"ה ד' הריב"ש והובא בש"ך ח"מ וכ"פ בחי' מהרש"ך פ' המקבל ויוכל הלוקח לומר קים לי וכן בכל ספקא דדינא וכן עשינו הלכה למעשה עכ"ל הרי להדיא דפוסק הכי גם בשותף ובאמת לפמ"ש בטור בשם הר"י דדין מוכר לאשה הוי כמו במוכר לבעלים הראשונים דסעיף ל"ז ובדין מוכר לבעלים הראשונים משמע דגם שותף אין לו טענת מצרנות נגדו וה"ה במוכר לאשה וכן ראיתי במהרי"ט בשניות חח"מ סי' ס"ז ס"ח שמביא מדברי הראנ"ח והריב"ש הנ"ל שכ' בפירוש דשותף א"י לסלק לאשה ויתומים ומהרי"ט הוסיף וכ' וז"ל ועוד נ"ל דמטעמו של הרמב"ן בס' המלחמות דיהיב טעמא דיתמי ואשה לאו בני מיעבד עבד מצוה נינהו משמע דה"ה לשותף דליתי' אלא משום ועשית הישר והטוב עכ"ל וכיון שכן לא מיבעיא באשה שאין לה בעל או שהאשה קנתה במעותי' מה שאין לבעלה רשות בהן הרי במכר לאשה לית בה משום דינא דב"מ אלא אפי' קנה עבורה בעלה מקום בבהכ"נ בעז"נ הרי כ' ג"כ תשו' יד אליהו סי' ע"ב דליכא משום דינא דב"מ כיון דהיא אינה יכולה להטריח א"ע והוא פן לא ירצה להטריח עוד עבורה או שאר מניעות שיהי' לה ע"ש ואף אי נימא דל"ה רק ספק כיון דבמהרי"ט הנ"ל מובא דעת הר"מ דבשותף שייך גם באשה דינא דב"מ בכ"ז הרי קיי"ל כהרמב"ם ודעמי' דהלוקח הוי מוחזק נגד המצרן וא"י להוציא מידו מספק כמ"ש הרמ"א הנ"ל ואף למ"ש בטור בשם הרמ"ה דארעא בחזקת מצרן קיימא בכ"ז הרי בנידון שלנו הוי ס"ס דנהי דאין לצרף שי' הר"ת דס"ל דאין מצרנות בבתים כמ"ש הש"ך ס"ק נ"ג וגם דעת הראב"ד דס"ל דאין במקומות בהכ"נ דין מצרנות ג"כ אין לצרף דיחידאה הוא ובפרט דבשותף שיש לו חלק בהמקום בודאי גם הראב"ד יודה דאית בי' דין מצרנות דהרי כ' הב"י בטעמו של הראב"ד משום דכשיש לאדם מקום אחד די ולמה לו לקנות עוד מקום אחר וזהו שייך רק בבן המצר כשהמקומות שכיני אהדדי משא"כ בשותף שיש לו חלק במקום זה גופי' הרי נחוץ לו לקנות החלק האחר כדי שיהי' לו מקום שלם ועשו"ת חת"ס חיו"ד סוסי' רמ"ב וביותר למ"ש בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' כ"ו דהטעם הוא משום שכל שאינו ראוי לערבו עם שלו להיות א' אין בו משום דינא דב"מ ע"ש וא"כ בנ"ד הלא חזי לאצטרופי להיות מקום אחד ובודאי גם הראב"ד יודה בזה דאית בי' טענת בר מצרא בכ"ז הרי בנ"ד איכא ס"ס ספק שמא הלכה כמ"ד דהמוכר לאשה לית בי' משום דינא דב"מ אפי' בשותף ואת"ל דבשותף יכול לסלק לא גםשה דילמא א"י לסלקה בנ"ד מטעם שהיא שוכרת וכיון דתרי ספיקי מסייעין להלוקח הרי ידוע דעת גדולי הפוסקים דבס"ס מוציאין ממון מ"ד המוחזק ופוסק כוותייהו בב"ש סי' נ"ג ס"ק י"ג ובסי' ע"ז ס"ק י"ז ע"ש וי"ל דאפי' למ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"א ס"ק ל"ג ובספר ת"כ סי' ק"כ דאפי' בס"ס אין מוציאין מהמוחזק י"ל דבנ"ד יודה דהרי כ' המהרי"ט בראשונות סי' ל"ט ובשניות חח"מ סי' קכ"ד דהא דא"ה בממון אחה"ר הוא רק במקום די"ל אוקי ממונא בחזקת מ"ק אבל היכי דליכא להמחזיק חזקת מ"ק אף דאין להוציא ממון מרשות אדם מספק דהמעע"ה אבל לענין זה שפיר מועיל הרוב ע"ש א"כ הרי טעמא דס"ס ל"מ להוציא ממון הוא משום דס"ס הוא מטעם רוב וא"ה בממון אחה"ר עפנ"י בסוגי' דפ"פ ובט"ז אה"ע סי' ס"ח וא"כ הרי המצרן נהי דנימא דהוי מוחזק אבל חזקת מ"ק הא ליכא גבי' ושפיר מהני ס"ס להוציא מחזקתו מכל הלין טעמי נלפענ"ד דהקנין של אשת שמעון קיים ואין לאשת ראובן טענת מצרנות נגדה עפ"י דתוה"ק דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |