תוספות הרא"ש/קידושין/ג/ב

תוספות הרא"ש קידושין ג ב

למעוטי חליצה. והוא הדין דהוה מצי למימר למעוטי כסף דסלקא דעתך אמינא נקיש יציאה להוייה אלא לרבותא נקט חליצה אעפ"י שיש אשה שיוצאה בחליצה:

יבמה שאינה יוצאה בגט. וא"ת אמה העבריה תוכיח שיוצאה בגט כלומר בשטר ואינה יוצאה בחליצה, י"ל דאמה העבריה גופה ניליף מהאי דינא אי לאו דממעטיב ליה גבי אשה דאיכא למימר אשה תוכיח:

ספר כורתה. תימא דבכולי דוכתא מייתי הך דרשא והיא דר' יוסי הגלילי כדאיתא לקמן בפרקין וה"ל לאתויי וכתב לה כדדרשי רבנן מיניה בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף וה"ה לחליצה לא וי"ל דאורחא דתלמודא הוא בכל מקום להביא הדרשה הפשוטה יותר וכן בפ' החובל (ב"ק פז.) דמייתי שבח נעוריה לאביה גבי חבלה ובשמעתין אמרי' דבהפרת נדרים כתיב וכהנה רבות בתלמוד, וא"ת ולאביי דלית ליה הך דרשא דס' כריתות לקמן ודאינה יוצאה ידע לה מסברא דאין סניגור נעשה קטיגור אם כן מנ"ל דאינה יוצאה בחליצה י"ל דאביי לא פליג אהך דרשא דספר כריתות אלא ה"ק לענין כסף לא צריכא קרא דמסברא נפקא:

האב זכאי בבתו בקידושיה. מפ' בירושלמי שיש לו זכות בביאה שנותנים לו שכר לקדשה בביאה ואגב כסף וביאה תנא זכאי ומיהא לפום גמ' דידן קרי זכות שיש לו כח לקבל קידושיה:

ואימא לדידה. וא"ת ע"כ לא איצטריך אלא לו' שהם של אב דהא דמקדש' בכסף נפקא לן מקיחה קיחה דשדה עפרון ומסתמא רב יהודה לא פליג אהך ברייתא דקיחה קיחה, וי"ל דמשמע ליה דמייתורא אין לנו לו שיהיו קידושיה לאביה אי לא שמעי' ליה ממשמעותא דקרא ובמסקנא ניחא דאמרי' דהני תרי קראי איצטרכי:

ואימא הנ"מ קטנה וכו'. וא"ת והא לקטנה לא איצטרי' קרא דהשתא זבוני מזבין לה כסף קידושיה מיבעיא וכה"ג אמרי' במעשה ידיה בפ' נערה שנתפתתה, וי"ל דלא דמי דגבי מעשה ידיה ניחא דכשמוכרה למלאכתה הרי מוכר מעשה ידיה אבל קידושי' לא שייכי למכירה אעפ"י שיכול האדון ליעדה בכסף מכירתה אבל בקידושיה ממש לא מצינו לאב זכות ועוד כדפרי' שצריך משמעות' מקרא:

אבל נערה דאית לה יד וכו'. וא"ת מנ"ל דנערה זכאי בקידושיה וי"ל משום דמשמע ליה דסתמא דמתני' דהאב זכאי דאיירי בנערה מדקא' זכאי בהפרת נדריה. ועוד הא תנן לקמן האיש מקדש לבתו כשהיא נערה בו ובשלוחו:

וכ"ת נילף מינה. פי' נילף קידושי' מהפרת נדרים ואי תקשי לך א"כ לאמה למה לי היינו דקא משני ממונא מאיסור' לא ילפי' כלומר מדאיצטריך לאמה לומר שמעשה ידיה לאביה אלמא ממונא מאיסורא לא ילפי', מי' ק"ל ניליף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהוי איסור' מאיסור' וכיון דאביה יכול לקדשה אמרינן השתא אביה מקבל קידושין ואיהי שקלא כספא הילכך נר' לי דפשיטא ליה לתלמודא דאת בתי נתתי איירי בנערה כלו' עכשיו קידשתיה כשהיא נערה ולא כדפרש"י לעי' כשהיא קטנה והכי פרי' לעי' ואימא ה"מ קטנה כלומר בקטנה שייך למימר ק"ו השת' אביה מקבל קידושי' ואיהי שקלא כספא אבל נערה דאית לה יד איהי תקדוש נפשה ואיהי תשקול כספא כלומר כשהיא מתקדשת עצמה יהא הממון שלה והשתא ניחא דלא בעי למילף אלא ממונא ואע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאמר לקמ' פ"ב דנערה אביה מקבל קידושיה ולא הוא תלמודא מיהדר לפרושי אליבא דר"ל:

וכ"ת ניליף מבושת ופגם. תי' היכי בעי למילף קידושי' מבושת ופגם דבושת ופגם גופייהו לא ידעינן שהם לאביה אלא מקידושי' דאיבעי מסר לה למנוול ומוכה שחין בסוף אלו נערות, ור"ת פי' דהאי וכ"ת קאי אדרב הונא ואין זו סוגיית התלמוד אלא אמילתיה קמייתא קאי ועוד דא"כ הול"ל לאסוקי הכי בפ' אלו נערות אהך סוגיא דמיהדר למילף מבושת ופגם ואי אדרב הונא קאי הו"ל לאסוקי התם וניליף מבושת ופגם כדמסיק הכא וי"ל דאורחיה דתלמודא הכי שהיה יכול לדחות בושת ופגם גופיה מקידושין נפקא אלא לפי דבריו משיב לו לפי מה שאתה רוצה ללמוד קידושי' מבושת ופגם א"כ ס"ד דבושת ופגם מדוכתא אחרינא נפקי אפ"ה לא ניליף מינה דשאני בושת ופגם דאביה נמי שייך בגוה פי' מצטער ומתבייש נמי ולא כמו שפרש"י דאי בעי מסרי לה למנוול ומוכה שחין דאכתי לא קים לן הכי דעל זה הולך וכן מניין לנו שיש כח לאב לקדשה ולמאי דפ' דאת בתי איירי בנערה ולא מיהדר אלא אממונא ניחא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף