אבני נזר/חושן משפט/צ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר חושן משפט צ

סימן צ

ב"ה ג' הברכה י"ג תשרי עת"ר לפ"ק.

שלום לחביבי נכדי השנון יניק וחכים כמר שבתי נ"י.

ראיתי דבריך מ"ש ליישב הרמב"ם דפסק אין עודהו על מצחו אינו מרצה ופסק טומאה דחוי' בציבור, וקשה קושיית ר"ש מכה"ג ביוהכ"פ ע"ז אמרת משום דרש"י פירש בפסחים דביוהכ"פ אינו לובש בגדי זהב משום דרב חסדא דטעמא יהיב משום דאין קטיגור נעשה סניגור, ואינו מובן דלמה הוצרך לזה הלא הדבר מפורש בכתוב דלעבודת היום לובש בגדי לבן. וכתבת בשם מפרשים דבלא רב חסדא הוה אמינא ד' בגדי לבן חובה וד' בגדי זהב רשות, אך מדר"ח מוכח דאסור דאין קטיגור נעשה סניגור ואמרת דהא דר"ח כר' שמעון דדריש טעמי' דקרא, אך למה דקי"ל דלא כר"ש לא קי"ל כרב חסדא, וע"כ רק ר"ש לשיטתו דדריש טעמא דקרא הביא ראי' מכה"ג ביוהכ"פ, אבל לדידן אין ראי' מכהן גדול, דיש לומר שאר בגדים רשות ואי אירע טומאה לובש הציץ עכ"ד:

ואינו נראה שיהי' הא דר"ח דלא כהילכתא, ואביי דמפרש של פרה פסול בשופר משום דאין קטיגור נעשה סניגור כדרב חסדא יהי' ג"כ דלא כהילכתא אינו נראה כלל, ואם הי' אמוראים סוברים כר' שמעון הי' לרמב"ם לפסוק כן כמ"ש בתשו' הר"ן דלא משגחינן בכללים [ר' יהודא ור' שמעון הלכה כר"י וכדומה] נגד פסק אמוראים:

מה שהוקשה לך הא לא דרשינן טעמא דקרא, יש לומר שאני בגדי זהב שהטעם מפורש בתורה במעיל ונשמע קולו בבואו אל הקודש, הוקשה לרב חסדא דיותר הי' צריך לזה ביוהכ"פ שנכנס לפני ולפנים, ותירץ דאי אפשר משום דאין קטיגור כו' [וקצת ראי' לזה מה שהאבנט של כה"ג נשתנה משאר ימות השנה מכלאים לבוץ, דבזה ליכא טעם אין קטיגור כו', והתינח למ"ד בגדי כהן הדיוט של בוץ כיון שאינו עובד בשמונה ככה"ג עובד בד' ככהן הדיוט שהאבנט של בוץ אך למה דקי"ל אבנט של הדיוט ג"כ כלאים למה נשתנה אבנט של כה"ג ביוהכ"פ היות של בוץ, אך לפי האמור אתי שפיר דבאבנט אין לנו לבקש טעמים כמו בכל המצוות, רק בבגדי זהב קשיא לי' לרב חסדא משום ובעיקר מה שאמרת דבדלא דרב חסדא אם אירע טומאה הי' לובש הציץ ליתא, דפירוש אין עודהו על מצחו, היינו שאינו על מצחו בשעת טומאה כמו שפירש"י סנהדרין (י"ב:) בין שישנו על מצחו של כה"ג בשעת טומאה, ובפסחים (שם) בין שישנו על מצחו בשעה שאירע טומאה בקרבנו, אבל אם בשעה שאירע הטומאה לא הי' הציץ על מצחו שוב אין תקנה, וכן משמע בירושלמי פ"ב דחגיגה סוף הלכה ד' כה"ג מתלבש בכליו בכל יום כדי לרצות על טומאה כמ"ד אין הציץ על מצחו אינו מרצה, ואי מהני כשלובש אחר שאירע הטומאה, למה לו ללובשו תחילה, כשיארע טומאה ילבשנו. אלא ודאי לא מהני אם אינו על מצחו בשעה שאירע לו טומאה:

אך צריכין להבין לפירש"י שפירש בדר' שמעון משום דרב חסדא, וצ"ל דאי לאו דר"ח הוה אמינא הני ד' בגדי לבן חיוב לעבודה ויכול ללבוש הציץ ג"כ לרצות על הטומאה, ומשום יתור בגדים ליכא כיון שהוא שלא במקום בגדים ופחות משלשה (דציץ רחב שתי אצבעות כדאיתא ריש סוכה] ובזבחים דכהאי גוונא אינו פוסל, מזה מוכיח ר"ש דתמיד מרצה, ואי אפשר לדעת הרמב"ם שכן עושה באמת, דפשוט במשנה וברמב"ם שאינו לובש לעבודת היום רק ד' בגדים:

מ"מ מה שהבאתי מרש"י וירושלמי דפירשו עודהו על מצחו בשעה שאירע טומאה, התוס' בסנהדרין (י"ב:) חולקים על רש"י ומפרשים דבשעת הקרבה קאי עיי"ש, אך נראה ראי' לדעת רש"י ממתני' דזבחים (צ"ב:) דם חטאת פסולה אינו טעון כיבוס אפי' הי' שעת הכושר ונפסלה אח"כ שנטמאה, והקשו בתוס' הא מדאורייתא זורקו לכתחילה ע"י ריצוי ציץ, ותירצו כגון שאינו על מצחו [או נשבר לר"ש] ואי בשעת הקרבה קאי למה יחשב פסולה הא יכול ללבוש ולהקריבו, ואין לומר כיון דכל זמן שלא לבשו אסור להקריבו פסולה חשוב לי' ואינו טעון כיבוס, ליתא דשם בעמוד ב' נשפך דם חטאת העוף מן הצואר על הרצפה אוספו ופסול, ומקשה מדתניא יכול יהא דם חטאת העוף טעון כיבוס כו' ואי ס"ד פסול הא איפסל משהגיע לאויר הבגד פירש"י דאויר כלי ככלי, ואי אמרת פסול שיש לו הכשר פסול חשיב לי', דם חטאת בהמה נמי שנשפך מכלי שרת על הבגד משהגיע לאויר נפסל כל זמן שלא החזירו לכלי קודש, דהא בזבחים (ל"ד:) מקשה אמתני' דקיבל בכלי קודש ונתן בכלי חול וליהוי דיחוי עיי"ש בתוס', [ומשני כל שבידו לא הוי דיחוי], הרי דכל זמן שלא החזירו פסול הוא מדקרי לי' דחוי', ה"נ משהגיע לאויר דחשיב לי' כאילו בא לכלי פסול, אלא ודאי כיון דיש לו הכשר ע"י חזרה לכלי קודש חשיב כשר, וא"כ נטמא נמי אם יש לו היתר ע"י שילבש הציץ למה יחשב פסול, אלא ודאי כפירש"י דאינו מרצה אלא אם כן הי' על מצחו בשעה שאירע טומאה:

ראיתי מה שכתבת ליישב פירש"י במנחות (צ"ה:) בהא דתנן אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת ומקשה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואינן דוחות את השבת איפסלו בלינה, ואמר ר"א מה מבפנים במקום זריזין, ופירש"י שלא יחמיץ, והרעישו העולם דהתינח לחה"פ שתי הלחם שהם חמץ מאי איכא למימר ועיין בנוב"י, ותרצת דשתי הלחם לא קשיא כלל דיש לומר אפייתן דוחה שבת, והא דתני אינו דוחה אלישתן קאי, אך בלחם הפנים אי אפשר לומר כן כיון דלישתן בחול אי אפשר שתהי' אפייתן למחר שיחמיץ כל הלילה, ועל כורחין יאפו בליל שבת ואכתי יפסלו בלינה, ובלחה"פ שפיר משני במקום זריזין עכ"ד:

ולא הועלת בדבריך כלום, דמה ס"ל לתנא דמתני', אי תנור מקדש, קשיא לחם הפנים דיפסול בלינה, ואי אין תנור מקדש קשיא שתי הלחם למה אפייתן בפנים, אלא אם כן תאמר בלחה"פ אין תנור מקדש, בשתי הלחם תנור מקדש, ומה טעם לחלק ביניהם, ולא מצינו שום תנא שיסבור כן, אך זאת אמת דקושיית הש"ס הי' רק מלחם הפנים דכן פירש"י להדיא בד"ה אפסלו בלינה קודם שיסדרנו על השלחן, הנה דהקושיא מלחה"פ:

והנראה לי בדעת רש"י דהנה חביבה מצוה בשעתא, והוא מדאורייתא, דמהאי טעמא אברים ופדרים הקטרתן דוחה שבת אף שכשרים רק משום חביבה מצוה בשעתה, ובטור או"ח סי' תנ"ח לאפות המצות אחר חצות משום חביבה מצוה בשעתה [ובשעתה ממש בליל יו"ט אי אפשר דמצוה לאכול תיכף בשביל התינוקות שלא ישנו] הנה דאפילו לצורך מצוות אכילה מצוה לעשות בזמן מצוות אכילה, ובטו"ז סי' כ"ו בהא דשלא בזמנו אינו עובר בבל תוסיף בלא כוונה, וכתב הט"ז דה"ה שלא במקומו כשלא בזמנו ובעי כוונה, ומובן מזה דכשם שחביבה מצוה בשעתה כך חביבה מצוה במקומה, שאם יהי' שלא במקומה יהי' כשלא בזמנו והרי חביבה מצוה בזמנה, וע"כ אפיית שתי הלחם לצורך הקרבתו חביבה לעשות במקום הקרבתם, ומקום הקרבתו הוא בעזרה, שהלחם צריך להיות בשעת הקרבת הכבשי עצרת בעזרה, והשוחט הכבשי עצרת והלחם חוץ לחומת העזרה לא קידש הלחם כדתנן מנחות (ע"ח) השוחט תודה ולחמה חוץ לחומה לא קידש הלחם ואף קי"ל כר"י חוץ לחומת ירושלים חומת עזרה לקדשי קדשים כחומת ירושלים לקדשים קלים [ועיין תוס' מנחות (מ"ז.) ד"ה שיהא דאפי' לר"א בר"ש כן כ"ש לדידן דנפסל ביוצא] הנה דהעזרה מקום הקרבת השתי הלחם, ע"כ צריך שתהי' גם האפי' בעזרה משום חביבה מצוה במקומה כמו שצריך לאפות המצות בשעת מצוות אכילתן כך צריך לאפות השתי הלחם במקום מצוות הקרבתן בעזרה, אך בלחם הפנים קשיא לי' לש"ס שגם בפנים בעזרה אינו מקום מצוותם, שהרי מצוות לחה"פ לסדר אותן על השלחן בהיכל, ואף אם יאפנו בעזרה יהי' חוץ למקומם ושוב יוכל לאפות בחוץ לגמרי, ואין נ"מ בין בעזרה בין חוץ לעזרה,, ועל זה שפיר משני במקום זריזין, ובשתי הלחם מעיקרא לא קשיא:

תגדל מעלה מעלה בתורה כחפץ אביך זקינך דו"ש וש"ת הק' אברהם.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף