אבני נזר/חושן משפט/סז
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה יום ג' ויק"פ במחובר תרנח"ל פה סאכטשאב.
- שוכט"ס לכבוד חתן אחותי הרב הגדול החריף הבקי כש"ת מו"ה יעקב נ"י האבד"ק נאשעלסק.
דבר מי שקנה בהמה מעוברת מגוי ולא חשש למוכרה לנכרי מחשש בכורה כי סמך על השטר מכירה שעשה עם ערל כדי שיוכלו הפועלים לעבוד בשבת ובשטר מכירה ההוא נאמר שיש רשות לישראל לקנות בהמות וכן למכור הכל עבור הגוי על חשבון הגוי:
תשובה. הנה כבודו כתב דאין לומר בזה שקנה לצורך הגוי דליקו בהימנותי' דאפי' כוון ואמר בפירוש שקונה עבור הגוי לא הי' מועיל דאין שליחות לגוי רק משום הקנין משיכה, דקנין הכסף שעשה תחילה אינו מועיל דהוי דבר שלא בא לעולם, וקנין משיכה לחוד אינו מועיל, והאחרונים כתבו דאין לצרף דעת ר"ת אף לספק ספיקא, והב' שלא כוונו לקנין עכ"ד:
והנה מה שכתב משום שלא כוונו לקנין מחדש שהישראל סמך על המכירה שעשה לצורך שבת, דבריו נכונים ויפה דחה את דברי הגאון רעק"א בתשו' סי' ל"ז במה שביקש לומר דאף שהמקנה לא כוון להקנות מחדש רק שידע שהי' תחילה שלו חשיב דעת אחרת מקנה וכת"ר דחה ראייתו נכונים דבריו:
אך מ"ש שלא לצרף דעת ר"ת לס"ס ליתא, דאדרבה רוב הפוסקים כר"ת, והמ"ב כתב להיפוך והובא במג"א סי' תמ"ח והשיג עליו החק יעקב עיי"ש, ודברי אחרונים לא ראיתי, אולי כוונתם משום דבהמה ברשות ישראל והגוי בא להוציא יכול הישראל לומר קים לי כרש"י, וכיון שהוא שלו עפ"י דין שוב לא נוכל לצרף לס"ס גם לענין איסור, אבל בנ"ד שבהמה עומדת בחצר המושכר לגוי הגוי מוחזק, אך מ"מ אינו קונה משום שלא נתכוונו כנ"ל:
אך לכאורה מקום להתיר משום שהתנה תחילה שכל מה שיקנה יהי' עבור הגוי, וא"צ לטעמא דליקו בהימנותי' כיון שכך התנה בפירוש, ואף דאין שליחות לגוי הא קי"ל בחו"מ סי' קפ"ג דדעת הנותן להקנות לבעל המעות ואף שקנה במעות השליח כמאן דאוזפי' דמי ועיי"ש בקצוה"ח באריכות, וה"נ כיון שנתכוין ערל המקנה להקנות לבעל המעות וערל הקונה חשיב בעל המעות קנהו ערל הגוי בקנין כסף כמו הילך מנה ותקנה קרקעך לפלוני דמהני אף שלא מטעם שליחות דהא יליף מעבד כנעני דמהני כסף ע"י אחרים אפי' בע"כ של עבד משום דקבלת רבו גרמה לו, וכ"ש דהכא דכמאן דאוזפי' דמי דיש לומר דהוי כאלו נתן הוא הכסף, ואף דרוב הפוסקים כר"ת בישראל מעות קונה ממילא לגוי במשיכה יש לצרף דעת רמב"ם דגוי קונה בין בכסף בין במשיכה, ובאמת בגוי לגוי לא ראיתי באיזה קנין קונה, ועכ"פ לא גרע מישראל לגוי, והרי גוי כל קנינו בכסף, וא"כ יצרף לס"ס שמא כבר ביכרה:
ומ"ש רעק"א זצ"ל דלמה דמחמירין כדעת הפוסקים חלב אינו פוטר משום סמוך מיעוטא דחולבות אעפ"י שאין יולדות לחזקה דלא ילדה ממילא בלא ראינוה חולבת אין כאן ספק כלל דאוקמא אחזקה דלא ילדה וס"ס שיש נגד ספק אחד חזקה לא חשיב ס"ס, הנה למ"ש מוהרש"א חולין (פ"ו:) בסוף העמוד בהא דלר"מ דחייש למיעוטא לא אזיל בתר חזקה לבד ג"כ משום דטעם חזקה משום סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא ולר"מ הא לא מהני רוב, והנה בספק ספיקא שאין הספיקות שקולין כתב הפנ"י דלדעת הרשב"א ס"ס מטעם רוב. ה"נ סמוך מיעוטא לפלגא, וכתב שראה כמה ראשונים ואחרונים סוברין דמהני ס"ס ספק אחד שקול ואחד אינו שקול, וע"כ יש לצרף הפוסקים דחלב פוטר דלא חשיב חזקת שלא ילדה דיש אחרת כנגדה, חזקת הוולד שבעל אמו לא הי' קדוש] עם הפוסקים דא"צ שיהי' הספיקות שקולין, ומה שהוכיח בשב שמעתתא מהא דנדה כיון דחזקת דמים מן האשה לא הוי ס"ס אף דאינו אלא רוב. שאני התם דמסייע חזקת האדם לרוב כמ"ש התוס' נדה (י"ח.) דה"מ ותו ליכא, ואדרבא מהתם יש להוכיח להיפוך מדלר"מ עומדת טמאה ובגמ' (י"ד:) ר"מ מטמא משום נדה מוכח דשכיח יותר הדור מי רגלים למקור ומ"מ באיש ואשה מטהר ר"מ והא את"ל מן האשה אין כאן ספק שקול ואעפי"כ הוי ספק ספיקא:
מ"מ אינו ברור שמה שהתנה תחילה בשטר מכירה יחשב כאילו כוון לקנותם לצורך גוי עד שנאמר שדעת המקנה להקנות לדעת הערל הקונה שנחשב בעל המעות, האומנם כי בנדרים הרוצה שלא יתקיימו לו נדריו אומר כל שאדור יהי' בטלים ואם שכח ונדר דבריו בטלין מחמת תנאי ואף שבשעת הנדר כוון היפוך התנאי, אך הר"ן פרק אלו נדרים כתב בטעם התנאי דהוי נדר טעות שאם הי' נזכר התנאי לא הי' נודר, א"כ אין ראי' משם:
שוב שאלתי לבעל הפרה ואמר שהיא מבכרת ודאי שמכיר בהשנים שאין לה רק שתי שנים, וא"כ לכל היותר אין כאן רק ספק אחד שמא כסף קונה וקנה הערל מהערל בכסף כנ"ל, ואף זה אינו ברור כיון שבשעת מעשה לא נתכוון כנ"ל והוי ס"ס לאיסור:
ע"כ לדעתי חשיב ודאי בכור וחצירו של אדם קונה שלא מדעתו לא שייך כי אם במתנה ולא במכר דמי יימר דעכשיו ניחא לי' לקונה:
אך מה שכתב בשם מחנה אפרים שהוא מטעם שליחות דמועיל שלא מדעת המשלח ומי שזוכה בשבילו, אינו נראה דבשליח הא איכא דעת שליח משא"כ בחצר [כאן כתוב שלא להעתיק]:
מ"ש ליישב הא דלא מהני דשלב"ל עם שבא לעולם ולא אמרינן מיגו משום דאפי' יחול לא עדיף מלר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אינו חל עד שיבא לעולם, ואז הדבר שבא לעולם בשעת הקנין כבר נקנה וליכא מיגו אח"כ מה תאמר במקנה גם הדשב"ל מעכשיו דבזה לר"מ אינו יכול לחזור ואעפי"כ לא מהני:
[בפנקס נרשם שלא להעתיק אולי היתה כוונתו שלא לסמוך ע"ז להלכה].
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |