הרי בשמים/א/לד
< הקודם · הבא > |
לישוב קאמינעשט בגלילות בוקאווינא.
בעזהש"י יום ו' עש"ק כ"ה תמוז תרמ"א לפ"ק סטריא:
- שלום להרבני המופלג הותיק ירא ה' מוה' דוב בעריל נ"י שו"ב:
מכתבו הגיעני ונפשו בשאלתו נידן העופות שנקרע עור הצואר שלהם מנקירת פה עופות שהשוחטים שבסביבותיו מכשירין אותם ומעלתו שאוסר הוא בעיני הרואים כמתעתע ועל כן חילה פני לחוות דעי את מי הצדק:
הנה בנחתך כל העור אפי' לא יצא דם מבואר בש"ך סי' כ"ג סק"ד וס"ק כ"א להטריף אף בהפ"מ אך בלא נקרע העור רק במקצת לא מעבר לעבר אפי' ביצא דם כתב הש"ך שם להכשיר בהפ"מ רק בטו"ז שם סק"ח כ' דבעוף אפי' נחתך מקצת העור טריפה ובפמ"ג שם כ' להחמיר בעוף כל שנקרע בידי אדם אף מקצת העור ומשמע דה"ה ניקור פה עופות וכן מבואר בשו"ת נוב"י מהדורא תנינא חיו"ד סי' כ"ג וז"ל בתשו' שם להשואל עוף שניקרו עופות עור הראש ממול עורף והורה להתיר יפה הורה כי מי החזיר הסימנין אחורי העורף לחוש לנקיבת הושט ממול עורף אך צריך לו להשגיח בהניקור אם לא נכנס בעומק מן הצדדין אבל אם לא נראה שום ריעותא בבשר שמן הצדדין בעומק פשיטא שאין כאן חשש נקיבת הושט כלל עכ"ל הרי דלא הכשיר רק בשניקרו הראש ממול עורף אבל בנידן שאלתינו שנקרו הצואר כנגד הסימנים בודאי יש לחוש לנקיבת הושט והנה בנמצא גרד יבש ואין מכירין ממה הוא כתב בטו"ז שם דבעי בדיקה מצד השני וכ' בפמ"ג שם דמשמע דאם בדקו בפנים ונמצא שניקב מעל"ע טריפה אף דהוי ס"ס שמא ע"י חולי ושמא לא ניקב הושט אפ"ה אסור מטעם דס"ס במקום חזקה ל"מ דכל שניקב הושט במקום שחיטה הוי פסול בשחיטה ואיכא חזקת איסור שאינו זבוח והנה הפמ"ג קאי בשיטתי' שסובר דבספק נקיבת הושט איכא חזקת איסור דשאינו זבוח כמ"ש בסי' ל"ג ובכללי ס"ס אות כ"ט בשם תשו' פמ"א סי' א' ותשו' מהר"ם זיסקינד וכ"ה באמת דעת הכרו"פ לענין אווזות הלעוטים וכ"כ בשו"ת נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ח'. אולם בשב שמעתת' שמעתא ה' פ"ו העלה דגם בספק נקיבת הסימנין ליכא חז"א שאינו זבוח ואדרבא אמרינן בהמה זו בחזקת היתר עומדת שלכתשחט שחיטה ראוי' תהי' מותרת דומי' דאמר רבה ביבמות ל' ע"ב אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והיינו שעומדת אף בחיי בעלה בחזקת היתר שלאחר מות בעלה תהי' מותרת לשוק כן לאחר מיתת בעלה אל תאסרנה מספק ודכוותה בס' נקיבת הושט כיון דבהמה זו היתה עומדת בחזקת היתר שלכתשחט שחיטה ראוי' כזו תהי' מותרת ה"ה לאחר שנשחטה אל תאסרנה מספק והא דאמרינן זה הכלל כל ס' בשחיטה פסול היינו היכי דהוא ספק בגוף מעשה השחיטה אם היתה כראוי כגון ס' שהה או דרס או שמוטה דכל שנשחט שלא כראוי הרי מעולם לא אתחזקה שתהי' מותרת בשחיטה שאינה כראוי אבל נקיבת הסימנין אותה שחיטה עצמה ששחט עכשיו אם הי' שחיטה כזו קודם שנולד הספק בסימנין היתה מותרת בשחיטה ראוי' עכשיו אל תאסרנה בשחיטה הגונה ע"ש וכן העלה בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ב ובתשו' חת"ס חיו"ד סי' כ"ד ע"ש ומצינו עוד דומה לסברא זו בנדה י"ח ע"א דאר"י בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה וע' בתוס' שם ד"ה שליא בבית כו' וקצת נראה דאדרבא אריש' סמיך כו' ע"ש ולפי"ז קאי ר"י אריש' דתנן המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה אלמ' דרובא אינן נימוקין קודם יציאה. והנה התוס' כ' שם דבכל הני דחשיב ר"י איכ' חזקה כנגדן ובשליא איכא חזקת טהרה ע"ש ולכאורה קשה מאי חזקת טהרה איכ' בזה הרי האשה בלא"ה טמאה דקיי"ל א"א לפתיחת הקבר בלי דם ועכצ"ל דעכ"פ עומדת בחזקה זו שלכשתטבול לאחר ספירת ז"נ תהי' טהורה ואין מטמאינין לה בטומאת לידה ולכך הוא כנגד החזקה הרי דאמרינן חזקה כזו והה"נ לענין ספק נקיבת הושט כיון דלא נולד ספק במעשה השחיטה אמרינן שפיר דבהמה זו בחיי' היתה עומדת בחזקת היתר שלכשתשחט שחיטה הגונה תהי' מותרת גם עכשיו אל תאסרנה מספק וכן העלה בשו"ת בר"א הנ"ל וכ' שם דזהו סברת הריב"א בתוס' חולין כ"ח שכת' דלנקב יש לושט בדיקה מבחוץ ולא חיישינן דטיפת דם סותם הנקב משום דס"ל דעכ"פ כשיבדוק הושט מבחוץ כלפי החששא דנסתם הנקב הוי עכ"פ לא שכיח לאיסור והדר אמרינן נשחטה הותרה כיון דכ' התוס' ביבמות פד"א דה"ט דל"א בישב לו קוץ בושט נשחטה הותרה משום דשכיח לאיסור וס"ל להריב"א דאי בודק מבחוץ וליכ' נקב ורק דניחוש שמא נכנס טיפת דם בנקב וסתמו זה ל"ה עכ"פ שכיח לאיסור' ושפיר אמרינן נשחטה הותרה ע"ש וגם מצד הסברא נלפענ"ד דל"ש בספק נקיבת הושט חזקת איסור שאינו זבוח דהנה באמת חמשה הלכות שחיטה דנצטוה משה בע"פ ילפינן מוזבחת כאשר צויתיך וא"כ אם שוחט כהוגן וליכ' א' מהחמשה דברים הפוסלים בשחיטה הא נתקיים העשה דוזבחת רק שאם יש נקב בושט לא אהני השחיטה והוי נבילה אבל איסור העשה דוזבחת כבר חלף הלך לו וליכ' אלא איסור דנבילה גרידא ובשלמ' באיכא ספק במעשה השחיטה א"כ לא נתקיים עדיין העשה דוזבחת ואיכ' שפיר חזקת איסור שאינו זבוח. שע"כ הקשו התוס' שפיר בבכורות כ' ע"ב בהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן נימא סמוך מיעוט' דאינן מומחין לחזקת איסור שאינו זבוח כיון דאם אינו מומחה הא יש להסתפק שמא לא שחט כראוי ולא נתקיים עדיין העשה דוזבחת משא"כ היכי דבמעשה השחיטה ליכ' ספק רק שמסתפקין שמא ניקב הושט בכה"ג שפיר יש לאוקמה אחזקת היתר כנ"ל:
ונראה לפענ"ד לה"ר לד' הפוסקים הנ"ל דבספק נקיבת הושט ליכא חזקת איסור שאינו זבוח מש"ס חולין מ"ג ע"א דקא' לענין ניקבו שני העורות זה שלא כנגד זה בושט פסול בקורקבן כשר וקא' הטעם משום דבושט כיון דאכלה בי' ופעי' בי' גמדא לי' ופשטה לי' זימנין דמיהנדזין בהדי הדדי קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי ע"ש ואי אית' דבס' נקיבת הושט איכא חז"א א"כ אפי' אי הוי גם בקורקבן חשש דמיתרמי אהדדי ג"כ יש לחלק בין ושט לקורקבן דבושט פסול משום דילמ' מתרמי אהדדי ומוקמינן לה בחז"א דשאינו זבוח משא"כ בקורקבן אף דאיכא ספק אמרינן נשחטה הותרה א"ו דגם בס' נקיבת הושט איכא לאוקמי אחזקת היתר כנ"ל אי הי' ספק השקול ומדלא מוקמינן אחזקת היתר ע"כ דהוי שכיח יותר לאיסור א"כ גם בקורקבן א"א לומר נשחטה הותרה ולכך הוצרך לחלק משום דקורקבן מינח נייח. והבן:
אמנם באמת מדברי התוס' ב"מ כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא משמע דס"ל דגם בספק נקיבת הושט איכא חזקת איסור שהקשו שם על הא דאמרינן איסור' מממונא לא ילפינן הרי מחמירין טפי בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' היכי דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן שמא במקום נקב קא שחיט הרי דסוברים דבס' נקיבת הושט איכא חז"א ומאי דדחי בשו"ת בר"א ובחת"ס הנ"ל דאין ראי' מד' התוס' האלה הוא דחוק (ויש להטעים דבריהם דכונת התוס' שם דעומדת רק בחזקת איסור נבילה כל זמן שלא נתברר שלא הי' נקב בושט כיון דלא היתה מעולם ראוי' לאכילה השתא דלא ידעינן עדיין דאזלי' ב"ר וליכא למימר רק דנעמידה בחז"א נבילה אבל לא בחז"א דשאינו זבוח כיון דעשה דוזבחת מתקיימת כשלא נולד ספק בגוף מעשה השחיטה וכמ"ש למעלה ושעפי"ז אמרתי ליישב מה דקשה לכאורה לפמ"ש הריב"ש בתשו' דשני חזקות חשיבי כרוב א"כ בפרה אדומה ניחוש דילמא במקום נקב קא שחיט ואי דרוב בהמות כשרות הן ז"א דהא איכא ב' חזקות חזקת איסור וגם חזקה דגברא שמטהרתו שהוא בחזקת טמא וכבר הרגיש בזה הנוב"י במהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג. ולהנ"ל יתיישב שפיר עפי"ד התוס' יבמות ל"ג ע"א ד"ה אלא דאי' נבילה לא חייל על אי' מעילה דחמיר מיני' ע"ש וא"כ הא קיי"ל בפ"ד דפרה דבפרה מועלין לעולם וא"כ אינו חל איסור נבילה כלל משא"כ אי נימא חז"א שאינו זבוח תיהדר קושיא לדוכתה דהא איסור אינו זבוח חל קודם האי' דמעילה ויהי' מזה ראי' למ"ש הש"ך בסי' ל"ג סק"ד דנקיבת הושט ל"ה נבילה מחיים] ומה שהביא הש"ש הנ"ל מהא דרבה ביבמות פד"א דאמר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומוכח דאמרינן חזקה על אופן זה כנ"ל הנה רק רבה הוא דא' הכי אבל אביי ורבא הא פליגי עלי' התם וכן בש"ך יו"ד סי' נו'ן עשה פלוגתא בזה בין רבה לאביי ורבא לענין אי אמרינן בריעותא מחיים נשחטה הותרה. ותיתי לי שעפי"ז יתיישב פירש"י ז"ל בחולין כ"ח ע"א גבי ההיא בר אווזא דהוי בי רבא אתא כי ממסמס קועי' דמא אמר רבא היכי נעבד נשחטי' והדר נבדקי' דילמא במקום נקב קא שחיט נבדקי' והדר נשחטי' האמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ופירש"י שם וצריך בדיקה בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הושט ומשום ס' דרוסה ל"ב בדיקה דתלינן בכלבא או בקנה והקשו בתוס' שם לשי' רש"י הנז' דבס' ניקב ג"כ אין בושט בדיקה מבחוץ א"כ קשה בהא דאי' התם התם מ"ג ע"א אמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דרוסה ואמאי לא קא' נ"מ לס' נקובה ולהאמור יתיישב שפיר דעל רבה ליכא קושיא כיון דלרבה יש בס' נקיבת הושט חזקת היתר הנ"ל א"ר בנקב כשבודקין מבחוץ הא מועיל עכ"פ לענין זה דלא נחוש שמא נכנס טיפת דם וסתם הנקב כיון דהשתא ל"ה שכיח לאיסורא ואמרינן נשחטה הותרה וכמו שהבאתי בשם שו"ת בר"א הנ"ל משא"כ מרא דעובדא דממסמס קועי' דמא הא הוא רבא ואיהו הא פליג עלי' דרבה ביבמות שם וא"כ ל"ש לומר לדידי' בס' נקיבת הסימנין דנעמידנה בחזקת היתר כנ"ל א"כ שפיר גם לענין נקב אין לושט בדיקה מבחוץ לדידי' דחיישינן שמא נכנס טיפת דם וסתמו לנקב. והבן:
איברא לכאורה קשה לפי"ז מש"ס חולין מ"ג ע"ב אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ופריך מ"ש מספק דרוסה קסבר עולא אין חוששין לס' דרוסה ומ"ש מב' חתיכות א' של חלב וא' של שומן התם אתחזק איסורא וכ' התוס' שם ובחתיכה א' ס' של חלב ס' של שומן אע"גב דלא אתחזק איסורא לא אתחזק נמי היתרא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה ע"כ הרי להדיא דמוקימינן אחזקת היתר אף בס' נקובה הושט אמנם נלפענ"ד לתרץ ע"ד דהנה בפירש"י שם כ' וקורט דם אין בה בפנים וא"כ לכאורה בהא דישב לו קוץ בושט איכא ס"ס ס' ניקב אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא הבריא ולא ניקב רק הפנימי בלבד בשלמא ביש ק"ד ליכא ההיא ס' דילמא לאחר שחיטה כדא' בדף נ"א ע"א בהמסס נמצא עלי' ק"ד בידוע שלפני שחיטה משא"כ בליכא ק"ד איכא שפיר ס"ס ומצאתי בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ח' שהביא כן בשם השואל דזהו באמת טעמי' דעולא. אולם הוא ז"ל דחה דבריו דא"כ מ"פ מ"ש מב' חתיכות הא התם ליכא רק חדא ספיקא. אולם נלפענ"ד ליישב ע"נ לפי"ד הפוסקים הנ"ל דבספק נקיבת הושט איכא חז"א דשאינו זבוח א"כ לכאורה ל"מ ס"ס דהא קיי"ל דס"ס במקום חז"א ל"מ אכן לפי"ד הש"ך בכללי ס"ס דג' ספיקות מהני אף במקום חזקת איסור דסליק חזקה לגבי חדא ספיקא ונשאר ס"ס להתיר ע"ש א"כ ה"נ אמרינן סליק חזקת האיסור לגבי חד ספק וכיון דנסתלק חזקת איסור שוב אמרינן לגבי הספק השני נשחטה הותרה וא"כ לפי"ז שפיר כתבו התוס' דגם בחדא חתיכה עכ"פ לא אתתזק היתרא משא"כ הכא אי סליק חז"א הא נשאר חזקת כשירה [והא דפי' התוס' שם דמיירי אפי' ביש ק"ד מבפנים היינו לעיקר הדין ס"ל דא' א"ח שמא הבריא אפי' ביש קיר בפנים כשר אבל הסוגיא ע"כ מיירי באין ק"ד בפנים ודו"ק]:
ובעיקר דברי רש"י הנ"ל שפי' ואין ק"ד בפנים ובתוס' שם כ' דיכול להיות אפי' יש ק"ד מבפנים העליתי בחי' טעם פלוגתתן בזה דהנה באמת תמהו המפורשים בהא שכ' התוס' הנ"ל אבל הכא מעיקר' היתה בחזקת כשירה מדבריהם לעיל י"א ע"א ד"ה אתיא מפ"א שכ' דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעה אפי' שעה א' לא אזלינין בתרה והתבו"ש בסי' כ"ט רצה לומר דהכא הוי חזקה מבוררת כיון שהריעות' הוא ע"י קוץ או מחט ובשעה שנולדה לא הי' קוץ או מחט אמנם א"ז החוו"ד בסי' טו השיג עליו דהא אין אנו דנין על הקוץ רק על הנקב ושמא נקובה היתה בשעה שנולדה. אולם לפענ"ד י"ל עפימ"ש התוס' בשבת ל"ו סע"א דהיכי דאכלה הבהמה מחט ושחטוה מיד ל"ח שמא הבריא דבזמן מועט כזה לא יתרפא וא"כ אם באנו לחוש לשמא הבריא ע"כ אנו דנין שמא הקוץ הוא מזמן רב דאם הוא מזמן קרוב לא הי' יכול להרפא וא"כ כיון שאנו באין לדון על הקוץ שפיר נוכל לאוקמי אחזקה ולומר דהקוץ בא מזמן מועט קודם השחיטה וממיל' ל"ח שמא הבריא וא"כ שפיר הוי חזקה מבוררת דבשעה שנולדה לא הי' לה קוץ אמנם התינח להלשון ראשון של רש"י שפי' שמא הבריא נתרפא הוי שפיר חזקת כשרות משא"כ ללשון ב' של רש"י שפי' שמא הבריא ניקב א"כ אין אנו דנין רק על הנקב וזה ל"ה חזקה מבוררת דשמא נקובה היתה בשעה שנולדה כדמצינו בנדה כ"ג ע"ב ושטו נקוב אמו טמאה לידה וא"כ עכצ"ל דהחזקתן הוא מכח רוב דרוב בהמות כשירות הן וא"כ התינח באין ק"ד משא"כ ביש ק"ד מבפנים א"כ ליכא למימר בזה רוב בהמות כשרות הן כיון דברוב בהמות לית בושטן ק"ד מבפנים ע' ט"ז יו"ד סי' ל"ג א"כ אתרע לה רובא כמ"ש התבו"ש הנ"ל לענין מים בראש. וע"כ פירש"י דלההיא לישנ' ע"כ מיירי באין ק"ד מבפנים משא"כ התוס' לשי' דס"ל בשבת שם ובחולין נ' ע"ב ד"ה מחט כפי' הבריא נתרפא ובלא"ה תרי לפי"מ שהעלו בתוס' דף כ"ח הנ"ל כפי' ריב"א דבנקב יש לושט בדיקה מבחוץ א"כ ע"כ ס"ל כפי' הבריא נתרפא וע"כ כ' שפיר לפי שיטתם דמיירי אפי' ביש ק"ד מבפנים דלדידהו לא אצטריך לן לומר דהחזקה הוא מכח רוב נשים דלההיא פירושא דשמא הבריא נתרפא הוי שפיר חזקה מבוררת שנ"ל דלפי"ז יתבארו דברי התוס' שם ד"ה קסבר שהקשו דאמאי פסקינן חוששין לס' דרוסה ואמאי לא נימא העמידנה בחזקת שאינה דרוסה ותמהו המפורשים דקושי' זו לא שייכה הכא רק לקמן בעיקר הדין דפסקינן חוששין לס' דרוסה התם הו"ל לאקשויי הך קושי' ולהאמור יתיישב שפיר דהנה בטו"ז סי' ע"ט סק"ה כ' בשם מהר"פ ז"ל שנסתפק בנדרסה האם אי מזיק טיפת הדרוסה והנה לפי"ד הנ"ל דלשיטה התוס' הוי בקוץ בושט חזקה מבוררת. לכאורה צריך להבין דא"כ מ"פ ומ"ש מספק דרוסה נימא דהתם ל"ה חזקה מבוררת דאפשר שנולדה כשהיתה דרוסה משום שנדרסה האם ועכצ"ל דפשיט' לי' להש"ס דגם בדרוסה הוי חזקה מבוררת דנדרסה האם אינו מזיק מיפת הדריסה לילד שפיר הקשו התוס' דנוקמה אחזקה שאינה דריסה משא"כ לקמן לא הו"מ לאקשויי דנוקמה אחזקה שאינה דרוסה משום דהוי מצי לשנויי דהוי' חזקה שאינה מבוררת דנדרסה האם מזיק טיפת הדריסה לולד משא"כ בסוגי' דהכא ע"כ מוכח כהצד דאין טיפת הדריסה מזיק לולד כנ"ל שפיר הקשו דנעמידנה בחזקת שאינה דרוסה והבן ועפ"י האמור יש ליישב דברי המהרש"א ז"ל בתוס' חולין כ"ח הנ"ל שהקשו בשם ה"ר אלחנן אי נימא דלענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ א"כ מ"פ לעיל י"א ע"ב ור"מ היכי אכיל בישרא דילמ' במקום נקב קא שחיט ואימא דהוי אכיל ע"י בדיקה ותי' שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה והקשה המהרש"א ל"ל להתוס' לומר שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה הרי נוכל לומר דפירכת הש"ס היא דניחוש משום דרוסה גופה והק' עליו בשו"ת גאוני בתראי דהרי לדרוסה ליכא למיחש משום דאיכא לאוקמה אחזקה שלא נולדה דרוסה דנדרסה האם אינו מזיק טיפת הדריסה לולד ולהאמור דברי המהרש"א נכונים דנהי דאיכא חזקת כשרות הא בחשש דריסת הושט איכא כנגד זה חזקת איסור דשאינו זבוח:
והנה המפורשים דקדקו על קושי' התוס' שם דאמאי הקשו על ר"מ ולא הקשו מרב אשי דאמר לעיל מיני' אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנ' שחוט יאכול וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט אלא משום דאזלינין ב"ר ואי איתא דלענין נקב יש לושט בדיקה מבחוץ דילמ' קאמרה רחמנ' דניכול ע"י בדיקה. ולפענד"נ ליישב בפשיטות עפי"מ שדקדקו המפורשים על הלשון של רב אשי דקא' משחיטה עצמה היל"ל אתיא משחיטה ונראה דרב אשי קאי אאמוראי דילפי לעיל מיני' מראשו של עולה או מק"פ או מאלי' וכן שאר אמוראי דילפי משאר קרבנות קא' הוא דילפינן מהקרבנות משחיטה עצמה של הקרבנות דניחוש דילמ' במקום נקב קא שחיט וא"כ הי' פשיט' להו להתוס' דל"ק דאימא חותך העור ובודק את הושט מבחוץ דא"כ אין לך מום גדול מזה כתי' הב' של התוס' וכן פי' באמת הר"ן בחידושיו שם משא"כ לר"מ לא אסקי התוס' אדעתייהו דקאי על קדשים ומתרצי התוס' בתי' הב' דבאמת זו היא כונת הש"ס גם לר"מ וכ"ת ה"נ דל"ה אכיל בלא בדיקה פסח וקדשים מא"ל דא"א להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה ובהכי רווחא לן שמעתתא ליישב גם מה שהעירו המפורשים אמאי לא ילפי שארי אמוראי משחיטה עצמה כמו רב אשי. ונראה דהנה לכאורה הקשיתי על הא דיליף ר"א משחיטה עצמה דלא היו יכולין לבדוק ע"י חתיכת העור משום דנעשה בע"מ כנ"ל והיכי מוכח מהא דאזלינן ב"ר הרי חתיכת העור ל"ה עכ"פ רק מום עובר דהדר חלים ומתרפא וא"כ דילמ' היינו טעמ' משום דאיכ' ג"כ חזקת כשרות ואי דהוי חזקה שלא נתבררה דילמ' הכשר שחיטה דקדשים הוא בכה"ג שחותך העור מקודם ורואה מבחוץ שהושט שלם וממתין עד שמתרפא ואח"כ שוחטו דהשת' החזקת כשרות הוא חזקה מבוררת דראה פעם א' הושט שהי' שלם ושפיר איכ' לאוקמי' אחזקה וכן קשה מ"פ לר"מ דהרי התוס' כ' בנ"ד דהיכ' דאיכ' רובא דחזקה הוי המיעוט מיעוט' דמיעוט' ולא חייש ר"מ וא"כ דילמ' אכיל פסח וקדשים בכה"ג שחתך העור מקודם וראה שהושט שלם והמתין עד שנתרפא ואח"כ שחטו דאז יש רובא וחזקה כיון דהוי חזקה שנתבררה דהוי המיעוט מיעוט' דמיעוט' ולא חייש ר"מ ואי דכיון דחותך העור עושהו בע"מ וקעבר משום מטיל מום בקדשים אפי' במום עובר ז"א דהא יכול לחתוך העור בעודו חולין קודם שנעשה הקדש. אמנם אי בס ניקב הושט איכ' חזקת איסור דשאינו זבוח אתי שפיר דנהי דאיכ' חזקת כשרות כנגד זה איכ' חז"א דשאינו זבוח והוי החזקת כשרות כמאן דליתא וליכ' רק רובא בלחוד וא"ש ולפי"ז י"ל דשאר אמוראי סברי כרבה ביבמות פד"א הנ"ל דלדידי' איכ' גם בס' נקיבת הושט חזקת כשרות כנ"ל וא"כ ליכא למילף משחיטה עצמה והבן:
והנה המהרש"א בבכורות ך' ע"ב הקשה אמאי פריך הש"ס דוקא היכי אכיל בשרא ואמאי לא פריך אנן היכי אכלינין בשרא דחזקה דבהמה בחז"א עומדת עד שלא נשחטה מסייעתו להמיעוט ונימא סמוך מיעוט' לחזקה ואתרע לה רובא ותי' דהך דשמא במקום נקב קא שחיט לאו בחז"א שלא נשחטה עומדת דהא אף נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מיקרי אלא טריפה שנשחטה ול"ה נבילה ע"ש והנה הפמ"ג בסי' ל"ג בשפ"ד סק"ה תמה ע"ד המהרש"א דהרי מבואר בכל הפוסקים' דניקב הושט נבילה לאחר שחיטה עכ"פ הוי ולכאורה הי' נ"ל ליישב ד' המהרש"א לפימ"ש הרא"ש בפ"ב דחולין סי' ו' גבי שהה במיעוט סימנים דהא דבנקיבת הושט הוי נבילה דוק' בנקיבת רוב הושט אבל במשהו לא נתנבלה בי' והוי רק טריפה ושע"כ כ' הטור בסי' ל"ג ושט שניקב בכ"ש טריפה ולא כ' נבילה אולם זהו דוק' לרשב"ל דמתרץ בחולין ל"ב ע"ב על מתניתין דוא"ט דמיירי ששחט שלא במקום חתך ובכה"ג ל"ה נבילה רק טריפה דהוי כי ד"א גרם לה ליפסל אולם ברמב"ם בפ"ג מה' שחיטה ה' ו' מבואר דגם בניקב הושט בכ"ש ושחט במק"א הוי נבילה וכן הוא דעת רוב הפוסקים דלא קיי"ל כאוקימת' דרשב"ל. לכן נלפענ"ד ליישב ד' המהרש"א ז"ל דהנה באמת קשה לפי"ד הרשב"א ז"ל ודעימי' בחולין דבמקום ידוע יש לושט בדיקה מבחוץ דכיון דא"צ להיות עינו משוטט בכל הושט רק על מקום א' שפיר מצי דייק לבדוק אחר נקב וא"כ יוכל קודם השחיטה עור החיצון במקום שדעתו לשחוט שהוא מקום ידוע ואחר השחיטה יהפוך הושט ויבדקנו כולו מבפנים ואם לא ימצא נקב יהי' כשר דמה בכך שמבחוץ נקב כיון שהפנימי שלם ובמקום השחיטה שיש לומר הפנימי ניקב ושחט במקום נקב הרי החיצון לא ניקב דהא בדיק לי' ועכצ"ל משום דבניקב זה שלא כנגד זה ג"כ בושט טריפה וא"כ הא יוכל להיות שעור הפנימי של הושט במקום השחיטה ניקב והעור החיצון ניקב במק"א וא"כ צריך לבדוק כל העור החיצון וכולו א"א לבודקו מבחוץ ולפי"ז הרי כ' הכרו"פ בסי' ל"ג סעק"ב דזה מה שנעשה נבילה מחיים בנקיבת הושט ע"כ הטעם דכבר גבר החולשא כאלו כבר מתה וזהו לא יתכן בניקב זה שלא כנגד זה דבאמת מגין א' על חבירו רק הואיל דמזדמן להדדי אסורה דיהי' נבילה והא כ"ז שלא יזדמן אין כאן תכלית החולשא שיקרא נבילה וכאלו כבר מתה דהא אלו יתקיים כך ולא יזדמנו הרי הוא כשר לגמרי ובשביל שהתורה אסרה מפני שסופה להזדמן בשביל כך אין כאן תכלית החולשא שיהי' נבילה ודי שיהי' טריפה ע"ש וע"כ לפי"ז שפיר כ' המהרש"א דא"א לומר סמוך מיעוט' לחזקת איסור שאינו זבוח כיון דבאמת איפשר לבדוק כנ"ל וע"כ מטעם חשש ניקב זה שלא כנגד זה וא"כ בכה"ג שהטריפות הוא משום סופה הא לא הוי רק טריפה. ובזה נלפענ"ד ליישב קושי' הר"ן והרא"ש ז"ל בהא דא' חולין מ"ג ושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למנ"מ לס' דרוסה והקשו מה מהני הבדיקה מבפנים הא בסימנים עד שיאדימו סימנים עצמן אבל האדימו עכ"פ טריפה א"כ אף שמבפנים אינו ניכר מ"מ שמא האדים מבחוץ וטריפה דסופו לחלחל לפנימי ע"ש ולהנ"ל יתיישב שפיר דהא באמת הקשו התוס' בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה ותי' דדרוסה שכיח לאיסור יותר מלהתיר וא"כ לפי"ז אי בודקין מבפנים ולא ניכר הדריסה לענין שנחוש דילמ' האדים מבחוץ עכ"פ ל"ה בזה שכיח יותר לאיסור ובפרט דסימנין קשין הן אצל דרוסה וא"כ כיון דהוי ספק השקול שפיר אמרינן נשחטה הותרה ואי דהוי חשש נקיבת הושט ואיכ' כנגדו חז"א דשאינו זבוח ז"א לפי"ד הכרו"פ הנ"ל דכל היכי שהטריפות משום סופו לא נוכל לומר דיהי' נבילה וא"כ כיון דאנו רואין שבפנימי לא שלטה הדרוסה ורק דחיישנן שמא האדים מבחוץ וסופו לחלחל ולירד לפנימי ובכה"ג ל"ה רק טריפה ושפיר אמרינן נשחטה הותרה:
אמנם הא קשי' לי לכאורה לפי"מ דס"ל לר' יוסי בזבחים ס"ט ע"ב במשנה דאם מלק עוף טריפה אינו מטהר מידי נבילה א"כ לפי"ז הא ביבמות ס"ז לענין עובר אוסר את העבדים לאכול בתרומה ס"ל לר' יוסי שם דחיישינן למיעוט' ומבואר בתוס' חולין פ"ו ע"ב וביבמות קי"ט ע"א דאף דמאן דחייש למיעוט' אינו רק מדרבנן היכי דאיכא חזקה בהדי מיעוט חייש מדאוריית' ורק לדידן דלא חיישינן למיעוט' ולכך היכי דאיכ' חזקה המסייעתו אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה רק מדרבנן משא"כ למאן דחייש למיעוט' אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה כו' מדאוריית' ע"ש ולפי"ז תקשי לר' יוסי היכי אכיל כהן מליקה ומכ"ש אי ס"ל מחזיר סימנין אחורי העורף דוק' וקיי"ל מצות מליקה קוצץ ויורד ניחוש דילמ' במקום נקב קא מליק ואי דאזלינן בתר רובא נימא סמוך מיעוט' לחזקה כקושי' המהרש"א הנ"ל ואי כתי' דנקב בושט ל"ה אלא טריפה ז"א דהא לר' יוסי מלק את הטריפה אינו מטהר מידי נבילה וא"כ אפי' אי ניקב הושט ל"ה אלא טריפה מ"מ במליקה הוי נבילה. ויש לתרץ דהא באמת הקשו התוס' הנ"ל הא אפשר להפריד העור ולבדוק ותי' דהוי מום א"כ התינח בבהמה משא"כ בעוף הא קיי"ל תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ואינו פוסל מום בעוף רק מחוסר אבר א"כ שפיר יוכל להפריד העור מקודם ולבדוק עוד י"ל לפי"מ שרוצה הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה לומר דבעוף ליכ' עשה דוזבחת ע"ש א"כ ליכ' גבי עוף חזקת איסור שאינו זבוח:
נחזור לענין שאלתינו דידוע בודאי שהוא מניקור פה עופות ורואין שהוא מעל"ע בודאי הוא טריפה ומכ"ש ביצא דם דברמ"א סי' כ"ג מחמיר אפי' בתלישת נוצות ביצא דם וכ' בט"ז שם בשם מהר"ם פדואה הטעם דמאן דחזי סבר להתיר גם בר אווזא דממסמס קועי' דמא ובנ"ד י"ל דהוא ממש דין דממסמס קועי' דמא דמבואר ברמ"א סי' ל"ג ס"ח דנהגינן להטריף כל עוף שצוארו מלוכלך בדם דחיישינן לנקיבת הושט דכיון דצריך לבדוק כל אורך ורוחב מקום המלוכלך חשיב מקום שאינו ידוע ואין אנו בקיאין בכה"ג גם בבדיקת הושט מצד פנים ע"ש ע"כ יפה נוהג מעלתו להטריף והמכשירים עתידים ליתן את הדין. ובזה הנני הדור"ש.
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |