שו"ת הב"ח (הישנות)/טז

שו"ת הב"ח (הישנות) ‏ טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראובן ושמעון העמידו מעמד עם לוי שילוה להם חמשת אלפים זהובים רייניש במעות העובר לסוחר באותו זמן והיה אז ניתנים שבעה זהובים רייניש מעות קיסרש בעד רייכש טאלר ועשרה זהובים היה נותנים בעד זהב אדום הגר"י וקבעו זמן פרעון לסך הנ"ל אחר שלש שנים מעת הלוואה ונתן לוי סך ההלוואה הנ"ל במעות קיסרש לראובן ושמעון והם נתנו ממרמי ללוי וכתוב בו מעבר לדף בזה הלשון משמעות שט"ח מע"ל על חמשת אלפים זהובים ריינש לשלם במטבע העובר לסוחר בר"ח סיון שפ"ו לפ"ק וזה נעשה בר"ח סיון שפ"ג והנה כשהגיע סמוך לחדש אלול שפ"ד היו נתנים מעות קסירש עשרה זהובים בעד רייכש טאליר וחמש עשרה זהובים בעד זהב אדום הגר"י ובאו שמעון וראובן ותבעו את לוי בפני ב"ד וא"ל שישלמו לו מעותיו עכשיו מיד כי אינן יודעין להתעסק בשום משא ומתן וע"כ יקח מעותיו קודם זמנו כאשר הוא עובר לסוחר לוי טוען כי אינינו מחויב לקבלם תוך זמנו מאחר שקלקול חלוף המטבע נראה לעינים וקלא דלא פסיק שיורידו מעות קיסרש תוך חצי שנה או פחות או יותר וכך הוא נראה אמת לעיני הב"ד כאשר טען לוי דחלוף המטבעות והורדתם הוא גלוי וידוע אך לא כ"כ קרוב ושמעון וראובן טוענים שיש בידם לשלם קודם הזמן מאחר שהורדת המטבעות אינו מיד ושאלו הב"ד הדין עם מי:

עוד שאלו אפילו את"ל דהדין עכשיו עם לוי שאינו חייב לקבל המעות תוך הזמן מ"מ אם ירדו המעות מן הערך בענין דעכשיו עולין ת"ק רייכש טאליר חמשת אלפים זהובים ריינש ואח"כ יעלו אלף ר"ט ה' אלפים זהובים ריינש אם יש בו משום ריבית לפי שיוסיפו כסף על המטבעות הקטנות שנעשו עכשיו מחודש טבת שפ"ד ואילך דשמנה פיהם מעות קיסרש ניתנים בעד פיהם אחד שטבעוהו מחדש דמשבח לגבי נסכא ור"ט ניתן עכשיו בעד זהוב וחצי ריינש וזהב אדום הגר"י ניתן בעד שני זהובים ריינש וקצת יותר עד כאן השאלה:

תשובה על הראשונה אף עפ"י שכתב בח"מ סי' ע"ד דכשבא הלוה לפרוע כדי להציל עצמו מפני סכנת הפסד חלוף המטבעות הרי זה כפריעת מדבר ואין ראוי לפרוע קודם זמנו לקלקלתו ולהפסדו של מלוה מאחר שמצוי וניכר לעינים חלוף המטבע מיד אף עפ"י שלא יהיה החילוף אלא לאחר חצי שנה או פחות או יותר דבהא לית דין ולית דין דכפריעת מדבר דמיא וכו' כמ"ש בעל התרומות בשער שלשי' דין ב' מ"מ נראה לכאורה דאין זה אלא היכא דבשעת הלוואה לא היה כלל שום חשש סכנות הפסד חלוף המטבעות וה"ל כמו שלוה מחבירו בישוב דלא ישוב לו במדבר אבל בנ"ד דבשעת ההלואה היו חוששין לסכנה זו שהרי מה שעלו הטאליר והזהובים ההגרים לערך גדול לעשרה זהובים ריינש ויותר אין זה אלא מפני שמעות קיסרש היה הכל נחשת ומעט כסף מעורב בם והקיסר גופיה לא גזר על מטבע שיצא טבעם בעולם אלא מפני הדחק שהי' צריך לפרוע לאנשי חיילותיו שרבו כמו ארבה ללחום מלחמותיו מסביו והכל היו חוששין שתפסול המטבע הגרועה שחידש הקיסר לפי שעה ולכך הלוה לוי סך חמשת אלפים זהובים ריינש על שלש שנים בלי קבלות ריוח בהיות מה שלא היה נשמע הלוואה בסך גדול כזה ולקבוע זמן הפרעון אחר ג' שנים מזמן הלוואה והוה ליה כדין הלוהו במדבר דיחזיר לו במדבר כדתנן פ' בתרא דבבא קמא וכן פסק הטור בסי' ע"ד:

מיהו כשתעיין היטיב תראה ותבין דהא דתנן לוה הימנו בישוב לא יחזיר לו במדבר אבל הלוהו במדבר יחזיר במדבר אינו מדבר אלא בסתם הלואה דלא קבע לו זמן דאף ע"פ דסתם הלואה זמנו ל' יום אינו דומה לקובע זמן הלכך כתבו התוספת והרא"ש פ"ק דבתרא דאף ע"פ דבקובע זמן לחבירו חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו בסתם הלוואה נאמן לומר פרעתיך בתוך ל' דעביד אינש דפרע בתוך ל' וכ"כ הטור בסי' ע"ח והיינו דרמינין עלה דמתני' מהא דתני' מלוה משתלמת בכל מקום וכו' דסתמא דברייתא כסתמא דמתניתן דמיירי בסתם הלוואה ואי הוה איירי בדקבע לה זמן ה"ל למימר ל"ק מתניתן בלא הגיע זמנו ברייתא הגיע זמנו אלא ודאי כדאמרן דבסתם הלוואה קאמיירי ולהכי הלוהו במדבר יחזיר לו במדבר אבל בקובע לו זמן אפילו הלוהו במדבר לא יחזיר לו במדבר וכן מבואר מדברי בעל התרומות שכתב בסי' אחד כל החילוקי דינים דהלוהו בישוב או במדבר ואחר כך בסי' ב' כתב וז"ל והיכא דלוה ראובן משמעון מנה וקבע לו זמן וקודם הזמן רצה לפרוע לו חובו כדי שלא יעמוד הממון באחריותו עד הזמן והמלוה אינו רוצה לקבלן שדומה בעיניו כחזרת מדבר כי כמה קלקלות ואונסין מצוין במעות בהיותן בעין וכו' ונשא ונתן בחילוקי דינים אלו ולא הזכיר כאן בסי' ב' החילוק שבין הלוהו ביישוב להלוהו במדבר וכו' אלמא דבסי' הראשון לא מיירי אלא בסתם הלוואה דלא קבע זמן ודינה כאלו כבר הגיע זמן הפרעון ואין לחלק בה אלא בין הלוהו ביישוב להלוהו במדבר אבל בסי' ב' אינו מחלק בין הלוהו ביישוב להלוהו במדבר אלא בין הגיע זמן ללא הגיע זמן דבהגיע זמן אין לו להשגיח על תקלת חבירו אף על פי שהלוהו ביישוב כלומר דבשעת הלוואה לא היה כלל חשש סכנות חלוף המטבעות אפילו הכי אין לו לחוש לתקלת חבירו לפי שאינו דומה לפריעת מדבר ששם הסכנה מצויה וגלויה ולפיכך אינו חייב לקבל ממנו בהלווהו בישוב אף ע"פ שסתם הלוואה חשיב כאלו כבר הגיע זמן הפרעון אבל כאן שאין הסכנה אלא לעתיד או בו ביום לאחר הפרעון אין לו להשגיח על תקלת חבירו כו' אבל בלא הגיע זמן אפילו הלוהו בשעה שהיה חשש סכנה חילוף המטבעות ועכשיו ג"כ מצוי וניכר לעינים חילוף המטבעות אפ"ה כיון שלא הגיע הזמן אין ראוי לפרעו קודם זמנו לקלקלתו ולהפסידו של מלוה וא"כ בנ"ד נמי אף ע"פ דחשיב כאלו הלוהו במדבר אינו יכול לכופו לקבלו היכא דאיכא חשש סכנה אעפ"י שהיה גלויה מאחר דלא הגיע זמן:

ועוד נראה לפע"ד דבנ"ד דחשיב כאלו הלוהו במדבר ולא הגיע הזמן אפילו לא רצה לפרוע לו מיד אלא כדי שלא יהיה באחריותו לא משום חשש סכנת חילוף המטבעות אין הלוה יכול לכופו לקבלם תוך הזמן דעד כאן לא כתב בעל התרומות שהלוה יכול לכופו לקבלם תוך הזמן שקביעות הזמן הוא לתקנת הלוה בכל מקום אלא דווקא כשהיתה ההלואה נמי דומיא דהלוהו ביישוב דלא היה חשש סכנת חילוף המטבעות התם ודאי כיון דקביעות הזמן לא היה אלא לתקנת הלוה הלכך יכול לכופו לקבלם תוך הזמן אבל בנ"ד שהיתה חשש סכנת חילוף המטבע אף בשעת ההלוואה א"כ נמשך דבקביעו' הזמן הוא לתקנת המלוה כי על כן קבע זמן עד ג' שנים לפי שהיה מעריך בדעתו דבאורך הזמן של ג' שנים ישובו המטבעות לתיקנם ולאיתם הראשון הלכך שפיר מצי מלוה לעכב עליו שלא לקבלם תוך הזמן כיון דאפסיד בכך והכי מוכח בתוספת פרק מי שאחזו (ריש דף ע"ה) אההיא דתנן דהלל הזקן תיקן תקנה בקונה בית בבתי ערי חומה שיהא חולש מעותיו ללשכת דכתבו וז"ל וא"ת בבתי ערי חומה דהוה כפרעון חוב דעליו לקבלם פשיטא דהוה פרעון כדאמרינן הלווהו ביישוב לא יחזיר לו במדבר משמע דביישוב יחזור לו אפילו בע"כ וכן בהזהב כי א"ל שקול זוזיך לא הוה אפילו כש"ח ומה איצטריך הלל לתקן וי"ל דווקא בעלמא פשיטא דהוה נתינה שאין המלוה מפסיד בקבלות הפרעון אבל הכא דע"י הפירעון צריך להחזיר הבית וכן ע"י קבלתו הוי הגט גט לא הוי נתינה אבל היכא דהמלוה מפסיד בנתינה זו לא הוי פרעון בע"כ אפילו בבתי ערי חומה דהגיע הזמן כ"ש הכא דלא הגיע הזמן והזמן נקבע לתקנת המלוה דפשיטא דאינו פרעון בע"כ וכיוצא בזה כתוב בשלטי הגיבורים פ' הגוזל בתרא מלוה לבעלי חניות לזמן דלא מצי למיהדר ביה תוך הזמן כיון שהגיע הפסד למלוה שהמעות יהיו שבותן אצלו ולא מרויח בהן כלום א"כ הזמן הוא לתקנת המלוה ואינו יכול לכופו קודם זמנו ע"ש ונראה דנ"ד כ"ש הוא דהא קמן דאפילו מה שמפסיד הרווחים חשיב לי' הפסד אף על פי שאינו מפסיד מן הקרן כ"ש הכא דאיכא חששא דהפסד הקרן דפשיטא דאינו יכול לכופו לקבלו תוך הזמן מאחר שהזמן ניתקן לטובת המלוה וכדאמרן:

ועל השאלה שניי' נראה תשובתה דאע"פי דלכאורה משמע דאית בי' משום ריבית היכא דמשבח בנסכא טפי מחומש כדמסיק פרק הגוזל קמא וכך פסקו כל הפוסקים ובעל התרומות שער מ"ו סי' ג' דף ס"ג ע"ג כתב וז"ל וכן אמרו חכמים אם הלוהו מטבע הידוע כמה משקל כסף יש בו והוסיפו על משקלו יותר על חמישיתו וכו' ואיכא מ"ד דהוה כריבית קצוצה אם עבר וקיבלה ואיכא מ"ד דהוי אבק ריבית ואין מוציאין ממנו עכ"ל וב"י הביאו בי"ד בסי' קס"ה וכתב עליו ודעת הרמב"ם בפ"י כמ"ד דהוה אבק ריבית והשתא בנדון דידן לכאורה לכל הדעת הוה אבק ריבית ואסור למלוה לקבלו לכתחילה אכן נראה דלא הוה ריבית אלא היכא דהמלוה והלוה שניהם לא עלו על דעתם בשעת הלוואה שישתנה המטבע אח"כ ושיוסיפו עלה אלא שלאחר הלואה נשתנו העניינים ונתגלגל שהמלך הוסיף על המטבע הישינה התם ודאי אית ביה משום ריבית בהוסיפו עליה יותר מחומש אבל בנ"ד דבשעת הלוואה היו הכל יודעין שקיסר הפסיל אותה המטבע ואף ע"פ שלא היתה ידיעה ברורה אלא חששא שהיא קרובה כמו שהתבאר שלא יצאה טבעה של אותה המטבע הגרועה אלא מפני דוחק המלחמה כאשר נודע ומפורסם ושע"כ נקבע זמן הפרעון עד אחר ג' שנים מזמן הלואה לפי שעלה בדעת המלוה דקרוב לוודאי דבתוך ג' שנים תשוב המטבע לקדמות' והלוה גם הוא עלה על דעתו לישא וליתן במטבע כל הג' שנים עד שירויח כפלים ממה שיפסיד כשתשוב המטבע לקדמות' ולאיחנה הראשון א"כ ידע הלוה בכל זה כמו המלוה ושניהם נכנסו בספק או המלוה ירויח והלוה יפסיד או הלוה ירויח והמלוה יפסיד ואין כאן ריבית:

וראיה ברורה לזה ממה שכתבו התוס' בפרק נערה שנתפתתה בד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וז"ל אין לתמוה בסברה זאת דבכמה מקומות בתלמוד מצינו כן וא"ת א"כ כל אדם הלוקח פרה מחבירו ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כך לקחה וי"ל דהתם אנן סהדי שבאותו ספק היה רוצה לכנוס ואפילו אם אומר לי' אם תטרף יש לך לקבל הפסד היה לקחה אבל הכא לא כתב כלל כ"א ע"מ לכנסה ואין דעתו כלל להכניס עצמו בספק וכו' עד ולא דמי ללוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרינן דאדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה שלא הים מקנה לו לדעתו אם לא יפרש וכ"כ המרדכי ריש פ' אף ע"פ הנך רואה שכל שנכנסו שניהם בספק הקונה והמקנה שאפשר שזה ירויח וזה יפסיד או ההיפך לא מצי למימר אידך לא ע"מ כך לקחתי או לא ע"מ כך מכרתי וה"ה נמי דאין בו משום לתא דריבית כיון שהוא קרוב לשכר ולהפסד לזה כמו לזה ולא מיבעיא דלית ביה משום ריבית קצוצה ואבק ריבית והערמת ריבית אלא אפילו משום קרוב לשכר ורחוק להפסד נמי ליכא הכא וכדכתיבנא דקרוב לזה ולזה בשוה לשכר ולהפסד היא דמי יודע העתידות והתחדשות הענינים לפי חוזק המלחמה או השקטתה שע"י כך יוסיפו על המטבע או יפחתו ממנה ותו דלפי מ"ש המרדכי ר"פ הגוזל קמא דטעמא דהוספות חומש הוא לפי שעל שיעור הזה אין קפידא ודעת הלוה בכך אם ישתנה המטבע ומביא ג"כ ב"י בתחלת סי' קס"ה משמע להדיא דמן הסתם דווקא קאמר דדעת הלוה בכך אם ישתנה המטבע אבל היכא דידעינין דעת הלוה דלא יקפיד אפילו ביותר מחומש כנ"ד דנודע ומפורסם שהלוה לקח המעות מיד המלוה על ג' שנים ולא הקפיד אפילו יוסיפו על המטבע לפי שמעלה בדעתו שירויח בהם כפליים ממה שיפסיד ויצא הפסדו בשכרו פשיטא דאין כאן משום ריבית כיון דכבר ידע ולא הקפיד ונכנס בספק הפסד על סמך הריוח הגדול שירויח אלא שעתה התחרט ושב מדעתו והכי איתא בפרק הספינה דאם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטיל המקח שזה יודע ומחיל וכאלו יהיב ליה מתנה וכמו שהתבאר בח"מ בסי' ר"ך וסי' רכ"ז ואף ע"פ שלדעת האשר"י היכא דאיכא איסור ריבית ליכא היתירא אפי' ידע ומחיל היינו דווקא בשעת לקיחת הריבית אבל הכא דמתחלת ההלואה נכנסו בספק שניהם הלוה והמלוה וידע הלוה שבתוך הג' שנים קרוב לוודאי שיוסיפו על המטבע ואפי' הכי קיבל על עצמו לשלם במעות העובר לסוחר כשיגיע זמן הפרעון לאחר הג' שנים לפי שעלה בדעתו שירויח כפליים בהא וודאי אמרינן ידע ולא הקפיד ומחיל ואין בזה משום ריבית כל עיקר:

עוד שאל השואל שכאשר באו לפני הדיין והציעו טענותיהם הפציר בם הדיין שיסכימו שניהם לפשרה ובכן תקעו כפם לאשר ולקיים ככל אשר ימצא ביניהם פשר דבר והדיין לאחר שהגיד להם הפשרה שישלמו החוב לזמנים חזר ושאל מהם שיקיימו הפשרה ולא יחזרו בה חזרו ותקעו כפם לאשר ולקיים ושלא לבטלה כלל והנה עתה כשנתפרסם שפסל הקיסר המטבעות הגרועות והעמיד מטבעות טובים ויפים ששמנה פיהם מן הראשוני' יהיו נתנים בעד פיהם אחד הטוב שיוצא עכשיו חזרו הלוים מן הפשרה ואמרו שאין כח בשום שבועה ותקיעת כף להכניסם בחיוב התשלומין כיון שיש בתשלומין אלו איסור ריבית גמור והיתה שאלתו אם טענת הלוין טענה אם לאו:

תשובה נראה דאף ע"פ שכבר כתב הר"ן בתשובה לגבי ריבית דדבריהם שאפילו נשבע לפרוע הריבית אין מחייבין אותו לפרוע ומביאו ב"י בי"ד סי' רל"ט וכך פסק בש"ע וא"כ אפילו אם ת"ל דהלכה דבהוסיפו יותר מחומש אינו אלא אבק ריבית וכהרמב"ם א"ה אין כח בתקיעת כפו לכופו לפרוע מה שהוא אסור מדרבנן מכל מקום נראה דלמאי שכתבנו לפע"ד דבנ"ד אין בו משום איסור ריבית כל עיקר א"כ חלה התקיעות כף לקיים הפשרה וכופין אותו לפרוע ע"פ התקיעות כף הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן והצעי' יואל ב' י"א למבי"ה שפ"ד פה קק"ק ה"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף