שו"ת הב"ח החדשות/א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת הלכה למעשה במי שגזל או גנב מחברו לחם מותר לברך עליו תחלה וסוף או אסור לברך.
תשובה כבר התחבטו בזה הראשונים והאחרונים בטור אורח חיים ובבית יוסף סימן קצ"ו ואע"פ שהרב ז"ל פסק באכל דבר איסור אעפ"י שאינו אסור אלא מדרבנן אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף קבע ההלכה כהרמב"ם סוף פ"א מהלכות ברכות. מ"מ נראה לחלק בין דבר האסור מצד עצמו כגון טבל ונבלות וטרפות וכיוצא בהם ובין דבר המותר מצד עצמו אלא שנטפל אליו איסור גזלה וגנבה. וזה התבאר מהגמרא בריש פ' הגוזל קמא ראב"י אומר הרי שגזל סאה חטים טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נא' בוצע ברך ניאץ ה' ולאביי הוה טעמא משום דשינוי במקומו עומד ולרבא שינוי ודאי קונה אלא דלענין ברכה הו"ל מנאץ משום דהוה מצוה הבאה בעבירה ויש לתמוה אמאי איצטריך לי' למיתני אפאה והרים ממנה חלה הלא משע' גלגול מתחייב בחלה ותירצו התוספת דרבותא קמ"ל דאעפ"י שעשה כל השינויים אפ"ה הוה מנאץ א"נ משום דהיכא דאין תחלתו עיסה אין מתחייב בחלה עד אחר אפי' נקטי' הכי. יש להקשות לתירוץ הראשון מאי רבותא איכא טפי בהרבה שינויים דאי שינוי במקומו עומד אפילו בהרבה שינויים נמי במקומו עומד ואי שינוי קונה אף בשינוי אחד נמי קונה. ותו דאם איתא דאיכא סברא לחלק בין שינוי אחד להרבה שינויים א"כ קשה מנ"ל לראב"י דקרא משתעי בהרבה שינויים דלמא לא הוה מנאץ אלא היכא דטחנה ולשה אבל היכא דאפאה לא הוה מנאץ ועל התירוץ השני נמי קשה מאי דוחקי' לאוקמי' לקרא להיכא דאין תחלתו עיסה הו"ל לאוקמי' לקרא בסתם עיסות דתחלתן עיסה וממילא הוה ידעינן היכא דאין תחלתו עיסה והפריש חלה לאחר אפי' דהוה נמי מנאץ. (ג"כ מגדול א' וז"ל וא"ל דלא הוה ידעינן היכא דאין תחלתו עיסה והי' צריך להפריש אחר אפי' דהוה מנאץ משום דקנאה בשינוי אפי' א"כ קשה מנ"ל באמת דמיירי באין תחלתו עיסה ואף [אחר] אפי' הוה מנאץ דלמא לא מיירי אלא בתחלת עיסה דחייב מיד דלא קנאה בשינוי לכך הוה מנאץ וק"ל עכ"ה). לפיכך נראה דס"ל לראב"י דאע"ג דבוצע ברך פירוש גוזל ומברך כמו כל בוצע בצע כדפירש רש"י מ"מ מדלא קאמר קרא בפירוש גוזל ומברך אלמא דתרתי משמע, משמע לשון גוזל ומשמע לשון בציעת הפת כי פתות אותה פתים תרגומו בצע יתה בצועים ועל דרך זה יש מפרשים בצע כסף לא לקחו חתיכ' כסף. ואתא קרא לאוריי דמי שגוזל ומברך בשעת בציעת הפת הרי זה מנאץ ובברכת המוציא לא איירי קרא כיון דמדאורייתא אינו חייב לברך לפניו אלא לאחריו וע"כ דבברכת חלה קאמר קרא היכא דלא הפריש ממנה אלא לאחר אפי' ואם תאמר היא גופא קשיא אמאי נקט לשון בציעה לאוריי דבמפריש בשעת בציעה קא מיירי י"ל דאתא לאוריי דדוקא באותה ברכה דבשעת בציעה הוה מנאץ אבל בברכה שלאחר אכילה לא הוה מנאץ. וה"א בירושלמי סוף פ"ק דמסכת חלה תני מצה גזולה אסור לברך עלה א"ר הושעיא ע"ש ובוצע ברך ניאץ ד' א"ר יונה הדא דתימא בתחלה אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו ר' יונה אמר אין עבירה מצוה רבי יוסי אמר אין מצוה עבירה אמר ר' אילא אלה המצות אם עשייתן כמצוותן הן מצות ואם לאו אינן מצות הרי מפורש דלאחר המזון יכול לברך ואינו בכלל מנאץ דכיון דנעשה דמים אצלו הו"ל מכורה. ובהכי מתיישב הא דתני מצה גזולה משום דלא ניחא לי' לפרש במפריש חלה לאחר אפי' דכבר משעת גלגול מתחייב בחלה לפיכך מוקי לי' לקרא במצה גזולה דכיון דמדאורייתא חייב באכילת מצה לילה ראשונה א"כ שפיר קאמר בוצע ברך דהגוזל מצה ומברך עלה בשעת בציעת המצה הרי זה מנאץ וקאמר ר"י הדא דתימא בתחלה אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו בתמי' וא"כ אינו מנאץ ונראה בעיני הא דקאמר ר"י בתר הכי אין עבירה מצוה לא אתי אלא לפרושי טעמא דמלתא דהא דקרי לי' קרא מנאץ ולהכי אסור לברך עלי' בתחלה היינו משום דאין עבירה מצוה כלומר דכיון דהמצה גזולה לא קיים באכילה זו המצוה שנצטוה בערב תאכלו מצות וא"כ מה שמברך עלה על אכילת מצה הוה לה ברכה לבטלה לכך אסור לברך עלה ורבי יוסי קאמר אין מצוה עבירה נראה דס"ל דמצוה ודאי איכא וחייב לברך על אכילת מצה אלא דקרי לי' קרא מנאץ משום דאין מצוה עבירה כלומר אין המצוה נקראת מצוה בשלימותה אא"כ אין בה עבירה ומייתי לה ר' אילא ראי' מקרא דאלה המצות אם עשייתן כמצוותן הן מצות ואם לאו אינן מצות, כלומר דאם עשאן כמצוותן הרי הם מצות בשלימותן וכיון דהמצה גזולה אם כן אין המצוה בשלימותה הלכך קרי לי' מנאץ ומברך עליה על אכילת מצה בשעת בציעה והשתא התיישב במאי פליגי ר' יונה ור' יוסי דלרבי יונה אסור לברך עלה על אכילת מצה ולר' יוסי אין איסור אלא דהו"ל מנאץ אבל בברכה שלבסוף לא פליגי דלכ"ע דכיון דדמים הוא חייב לו נעשה עליו מלוה ואין זה מנאץ ונראה דהרמב"ם נמי לא קאמר שאין מברכין לא בתחלה ולא בסוף אלא בדברים האסורים באכילה מצד עצמם ואף בזה נחלק עליו הראב"ד אבל בדבר שמותר מצד עצמו אלא דאסור משום גזל לא איירי בי' ואע"ג דמדברי הרא"ש ריש פרק ג' שאכלו נראה דס"ל דאין לחלק שהרי הביא ראי' מההיא דגזל סאה אלמא שחייב לברך אלא דברכתו הוי ניאוץ נלפע"ד שלא ראה הרא"ש הירושלמי הנזכר שאלו ראהו לא היה כותב כן שהרי מפורש דאינו אפילו מנאץ שהרי דמים הוא חייב לו ועוד נראה שמ"ש הרא"ש משמע שחייב לברך אלא שברכתו הוה ניאוץ נראה דדקדק הרא"ש דאם איתא דאסור לו לברך קרא למה לי היכא דעבד איסורא דמנאץ הוא הא פשיטא דבכל איסורין שבתורה הו"ל מנאץ כשעבר עלי' אלא ודאי דאמ"ג דחייב לברך אלא דאעפ"כ הו"ל מנאץ והרב ב"י כתב לפרש בירושלמי דלרבי יוסי ור' אילא בסוף נמי אינו מברך על מצה גזולה הנה כת' דרכו של הרא"ש דאין לחלק בין גזל לשאר איסורין וכתב לפרש הירושלמי עפ"י דעת הרמב"ם דגם לבסוף אין לו לברך ושרי לי' מארי' דחידש מדעתו פלוגתא בלבסוף ולא משמע הכי כלל אלא ר' יוסי ור' אילא לא קאי אלא אברכה שבתחלה והכי מוכח להדיא בגירסתנו בירושלמי דפליגי בה ר' יונה ור' יוסי דמר קאמר אין עבירה מצוה ומר קאמר אין מצוה עבירה דאי אפשר לפרש אלא כדפרישית אבל בלבסוף לא פליגי וא"כ בע"כ דלדברי הכל יש לחלק בין איסור גזל לשאר איסורין דלא כהרא"ש והא דמביא ב"י מדתניא בתוספתא דמאי פרק ב' כיוצא בו לא יושיט ישראל אמ"ה לבני נח ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר שהוא אסור לו ועל כולם אין מברכין עליהם ואין מזמנין עליהם ואין עונין אחריהם אמן אין מזה ראי' לגוזל וגונב כדפרישית גם רש"י ורבינו יונה לא פירשו דאין לברך אלא בדברים האסורין מצד עצמן ועל דרך זה הביא הרשב"א ראי' מדתניא פרק ב"מ הדמאי כו' דבשאר איסורין ודאי אין לחלק בין ברכה שבתחלה לברכה של בסוף אבל בגוזל וגונב שפיר יש לחלק דבתחלה אסור לו לברך לרבי יונה דבירושלמי ור' יוסי פליג עלי' וס"ל דחייב לברך אלא דהו"ל מנאץ אבל בלבסוף לד"ה חייב לברך ואינו אפי' מנאץ דדמים הוא חייב לו ובברכה שבתחלה נלענ"ד דהלכה כר' יוסי דהכי ס"ל לרבא בפרק הגוזל דשינוי קונה וחייב לברך אלא דהו"ל מנאץ לגבי ברכה משו' דהו"ל מצוה הבאה בעבירה והכי פסק באשיר"י מיהו דווקא בגוזל חיטים וטחנן ולשה ואפאה דהו"ל שינוי בידו אבל בגוזל לחם אסור לו לברך בתחלה כיון דלא קני לי' בשינוי ומצה גזולה דבירושלמי מיירי דוקא בגזל סאה חיטים וטחנה כו' ובהא דוקא פליגי אבל בגזל מצה אפוי' נראה כיון דלא קנאה בשינוי לד"ה אסור לו לברך בתחלה (נכתב בצדו מגדול א' נ"ל בא' שנשבע או נדר שלא יאכל איזה דבר ועבר על שבועתו ואכל נ"ל ג"כ דחייב לברך לבסוף כיון דמיד שאכלו עבר כבר על שבועתו ועושה איסור חייב לברך אחר אכילתו דהוי כמו שאחר שאכל גזלה דחייב לברך בסוף ומיהו לכתחלה אין לברך דאז בשעת ברכה רוצה לעשות איסור דע"מ כן מברך לאכול ולעשות איסור לכן אין מברך בתחלה ולבסוף יברך וצ"ע עכ"ה) אבל לבסוף יכול לברך ואינו אפילו מנאץ אפי' גזל מצה אפוי' כתבתי וחתמתי הק' יואל בלא"א מוהר"ר שמואל זלה"ה ו' אב שפ"ד.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |