שו"ת מהר"ם אלשקר/פד
< הקודם · הבא > |
ועוד שזה העד הג' שנתועד להעיד עם השנ' האחרי' היה קרוב וקיימ' לן נמצא אח' מהם קרוב או פסול אין עדותן עדות: ואע"ג דזה העד הקרוב הכחיש את השנים האחרים ונר' ממה שכתבו התוס' בשלהי פר' זה בורר גבי פלוגתא דב"ש וב"ה באח' אומר מאה ואחד אומר מאתי' וכו' דלא אמרי' נמצ' אחד מהן קרוב או פסול אין עדותן עדות אלא היכא דמסייעי אהדדי אבל היכא דמכחשי אהדדי לא ע"כ: כל המפרשים והמחברים ז"ל לא חלקו ולכולי עלמא כיון שאמרו שהמקדש הזמין לאותו קרוב להעיד עם האחרי' והלכו כולן להעיד ביחד ובאו שלשתן ביחד להעיד לפני ב"ד אין עדותן עדות ואין העדות מתקיימת בשאר ואע"פ שהכחיש את האחרי' וכ"ש דדברי התוספות לא למעשה אתאמרו התם ולא להלכ' אלא דחוית קשיא בעלמא ולא סמכינן עליהו כלל: וכי תימא תיפוק לי משו' דהכחיש האחד את השני' דאין עדותן עדות כדאמרינן פר' היו בודקין וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות עדות שאם הכחיש האחד את השנים אפי' בבדיקות עדותן בטלה ע"כ: ואע"ג דלא אמרו הכי אלא גבי דיני נפשו' מ"מ אין לחלק דבעיקר העדו' לא שנא נפשו' ולא שנא ממון: וא"כ הכא נמי נימא דאין עדותן עדות כיון שהכחיש האחד את השנים: ואיכ' למימר דאם לא היה המכחיש קרוב אין הכי נמי אבל כיון דקרוב הוא אין הכחשתו הכחשה ואין בעדותו שום ממש לא להכחיש ולא להזים:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |