שו"ת מבי"ט/ג/פה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראה ראיתי הסכמה ופסק דין השלוח משאלוניקי עיר המהוללה ומפורסמת בחכמה ויראת חטא ההסכמה היא על ב' כיתות ק"ק שלום שבשאלוניקי שיצאו קצתם מבית הכנסת ובררו ד' חכמים מן הב' כתות ונשבעו ונטלו קג"מ בהסכמת כל הקהל לקיים כל מה שיגזרו עליהם ד' החכמים המפורסמי' בעיר וכתוב בהסכמת שהסכימו החכמים וגזרו שההסכמה אשר הסכימו הקהל עם החכם השלם הר' יצחק אדרבי נר"ו על דבר רבי שלמה אבזרדל שהיא קיימת ובענין ההסכמה הד' נבררים בררו שעד ר"ה של שנת השל"ה וכל השנה ישרתו לקהל ארבעה נכבדים אשר נקבו בשמות ושיתנהגו בכל תיקוני הקהל ביושר ובאמונה כו' וכתוב בהסכמה ועוד גזרנו שמסוף הזמן הנז' והלאה יבררו אנשים מעמד הקהל אחרים וכו' לא יזכר עוד ברירת ד' וכן גזרנו שלא יהיה ביניהם שום פירוד כו' רק שיהיו כל הקהל יחד באחדות שלמה כו' וכל השבועות והחיובי' אשר ביניהם להיותם נפרדים וכו' יבטלום וכו' וקודם שהודיעו להם גזרת הסכמתם נתחרטו על שבועות הפירוד והתירו להם ואז הודיעו להם מה שגזרו ביניהם ופרסמו להם גזרתם וגזרו עליהם כל החומרות והחרמות הכתובות בתורת משה רבינו עליו השלום וכו' והלכו ולא שתו אל לבם מה שקבלו עליהם לקיים ומה שגזרו עליהם ונודע כי חכם א' הקשה את רוחם אחר שמת א' מן הארבעה אשר בררו לשרת לקהל עד ראש השנה וכל השנה שאמר להם נדר שניתר מקצתו הותר כולו וכיון שמת א' נתבטל כל מה שגזרו אפי' ענין ההסכמה ועל זה כתב החכם השלם כמה"ר יצחק הנזכר פסק דין והאריך להוכיח כי אין ענין זה בכלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו שאפילו שאסר דבר א' בלשון כולל שאם לא החליף דבריו בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים כמו אם אמר קודם איני נהנה לכולכם והיה שם אביו אם אמר אם ידעתי שהיה שם אבא הייתי אומר כולכם חוץ מאבא לא החליף דברו והאחרים אסורים ואם אמר הייתי אומר פלוני ופלוני וכו' אסורים ואבא מותר הוי מחליף דברו והוי נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכתב וכ"ש כשלא אסרן בלשון כולל דפשיטא דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו וכו' כמו שאמר איני נהנה לזה לזה לזה כל אחד הוי נדר בפני עצמו כיון שלא אמר לזה ולזה בוי"ו כמו שכתב הרמב"ם פ"ד דנדרים ובנדון דידן חשיב כל פרק ופרק מההסכמה הסכמה בפני עצמה ואפילו להרמב"ן ז"ל ואחרים דסברי דהלכה כרבי שמעון לא חשיב נדר כל א' בפני עצמו אפי' לזה לזה בלא וי"ו עד שאמר לזה קרבן לזה קרבן שחוזר לומר קרבן בכל א' כמו אם אמר גם כן איני נהנה לזה ואיני נהנה לזה וכו' מי בנ"ד הוי כי האי שכתוב וגזרנו על כל פרק ופרק ולא כללום בגזרה אחת ואני אומר כי בחנם טרח החכם יצ"ו לחשוב ענין זה כנדר שהותר מקצתו ושלא הותר כולו מהני טעמי דבלאו הני טעמי לא הוי ענין זה נדר שהותר מקצתו כי לא הותר קצת לא על ידי פתח ולא על ידי חרטה ולא על ידי שגגה כמו כשאמר כולכם והיה אביו עמהם וחזר והחליף דיבורו ואמר אם הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבי מותר ופשיטא דכל פרקי הסכמתם קיימים בפרט הסכמת הפירוד שהיא האחרונה הכתובה בפני עצמה וכן גזרנו עליהם וכו' ואין צריך ביאור אלא על הסכמת שירות הד' באותו זמן אם במיתת הא' נתבטל שירות הד' באותו זמן. וכבר נשאלתי על כיוצא בזה מחכמי מצרים זה לי יותר מי"ז שנה על עשרה בעלי תורה שנשבעו שלא להסכים ולא לחתום בשום הסכמה מן הקהלות וכו' ומת א' מהם אם השבועה קיימת ואז כתבתי מה שכתב באדם וחוה נתיב י"ד בשם המפרשים ז"ל על שנים שנשבעו לעשות דבר א' ואחד מהם עבר על השבועה השני פטור וראיה מדוד וכו' וכתבתי דלאו דוקא עבר אלא אפילו היה פטור א' מהם מדינא מאיזה סבה שתהיה השני פטור וכמו שכתב הרא"ש כלל ח' על שבועת ה"ר יעקב וה"ר חזקיה לעלות לארץ ישראל וכתב שאם נשאר ה"ר חזקיה או בדין או שלא בדין אין עליך נדר ועל זה כתבתי אז שכיון שנפטר א' מהם האחרים יהיו פטורים כיון שהא' איננו בין באונס בין ברצון אלא שראיתי בתשובות שבשם הרמב"ן והם להרשב"א שכתב שכבר נהגו הקהילות שתהיה ההסכמה קיימת אפי' שנעדרים קצת ממקבלי ההסכמה ונודרין ומחרימין על דעת הנהגות ועם כל זה כתבתי שם כי זה הוא בהסכמות ומנהג הקהילות אבל באלו הי' שנשבעו כיון שמת א' מהם נתבטלה השבועה שכולם יחד כל אחד לדעת חבריו נשבעו שלא גזרו דבר אלא בהסכמת רובם אחר משא ומתן במעמד י' וכיון שנפטר א' לא יהיה המשא ומתן שלם ואינו במעמד ראשון ואלו היה זה אומר איזה טעם במעמדם שיהיה נכשר בעיני כולם וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל ו' על קהל שבררו ברורי' לתקן תקנות שאם מת א' מהם נתפרדה חבילה כיון שתלו הדבר בדעת כולם ואין לנשארים כח בלתי אם שמו הקהל אחר ואפי' שנתבררו מתחלה ללכת אחר הרוב אם מת א' מהם בטל' בריר' וק"ל שאינו חולק זה על מ"ש הרמב"ן מן המנהג וכתבתי כי אותו נדון עדיף יותר שלא נתבררו על פי הקהל אלא ע"פ עצמם שלא להסכים אלא מדעת רובם וכו' ועתה נחזור לנ"ד שכתוב בהסכמה ובענין הסכמת הד' נבררי' בררנו מעכשיו שמר"ה הבא ראשון ועד שנה א' בע"ה ישרתו החכם ה"ר משה עמרם והר"י ה"ר יהודה פיראנו והנבון ה"ר יהודה ן' אלטביב והמעולה ה"ר שמואל גיקו והננו גוזרי' עליהם כל חומרות התורה שיתנהגו וכו' באמונה וביושר וכו' ואחר שנפטר החכם ה"ר משה עמרם לפי מה שכתבתי למעלה נתפרדה חבילת הד' ועם כל זה אני אומר שלא נתפרדה אלא שיבררו הברורים אחר במקומו שיהיו ארבעה וכמו שכתב הרא"ש ואין לנשארים כדי לעשות בלתי אם שמו הקהל אחר כי ענין זה דומה יותר לענין ההסכמות של הקהלות שכתב הרמב"ן שכבר נהגו שתהיה ההסכמה קיימת אפילו שנעדרים קצת ממקבלי ההסכמה וגם אלו הד' לא נבררו אלא נשבעו הם בעצמם להיותם משרתי הקהל כדי שנאמר שאם מת א' מהם נתפרדה חבילה בנדון העשרה אלא נבררו מצד הסכמת הקהל ומה שכתב החכם הנז' בפסק דין וליכא למימר הרי כלל הכל בבית א' לבסוף שכתב כל הנזכ' לעיל גזרנו על הכיתות הנז' לעיל בגזירת נח"ש וכל החומרות וכו' הרי שכלל הכל ביחד ואזלינן בתר תחתון כד"א בעלמא כו' ליתא דהיינו כשיש שני לשונו' דסתרי אהדדי כמו אם כתוב למעלה בשטר מאה ולבסוף מאתי' אבל היכא שאפשר לקיים שניהם לא עדיף תחתון מעליון ע"כ ואני אומר כי גם זה הוא חילוק אבל לא היה צריך לזה כי במה שכלל אחר כך לא חזר וכלל לומר שהיו גוזרים עליהם כל הדברים הכתובים למעלה אלא שלמעלה כתוב על כל פרטי הגזרות גזרה בלי עונש כי אם על הארבעה שהטילו חומרת התורה שיתנהנו ביושר ובאמונה כו' ובשאר הגזרות לא כתבו שום עונש ועתה במה שכתבו בסוף הטילו עונש על כל הגזרות של מעלה שיתקיימו ואין זה חזרת כולל בעצמו' הגזרו' אלא בחומרא שחייבים לקיים מצד החומרא וכענין זה כתב גם כן החכם נר"ו בסוף התירוץ גם במה שכתב על שהיו יכולים לומר דאיכא פתח לעקור ההסכמה שאם היו יודעים שימות משה ן' עמרם לא היו מקבלים ההסכמה וכו' והשיב שאין פותחין בנולד ומיתה הוי נולד. ואני אומר כי בחנם דחק בזה כי מעיקרא דדינא ליכא פרכ' שאלו הד' לא נבררו על ידי הד' ברורים מב' הכיתות עד שיוכלו הם עצמם או כת אחד מהם לומ' לא בררנו אלו ולא קבלנו' בחומרה אם היינו יודעים שימות אחד מהם ה"ר משה ן' עמרם אלא שנתבררו על ידי החכמים יצ"ו וגם הם אם היו יודעים שימות ה"ר משה תוך הזמן פשיטא שלא היו מבררי' אותו בכלל הארבעה והם לא היו מושבעי' לברור אלא מרצונם יצוו שיראה להם בין ב' הכיתות ואין עליהם שום דררא דפתח או חרטה גם הד' של ב' הכיתות לא ידעו מה שצוו הד' חכמים עליהם כי הם גזרו ג' או ד' גזרות וא' מהן שיהיו ברורים לשרת הקהל שנה אחת אותם הד' ואם יאמרו אלו היינו יודעים שימות פלוני לא היינו נשבעים לקיים מה שתגזרו עלינו עדיין לא היו יודעי' אם יבררו ד' או את מי יבררו ואיך יאמרו אלו היינו יודעים שימות כי בשלמא אם הם היו מקבלים עליהם חומרא שישרתו אלו הד' היו יכולים לפתוח פתח אלו היינו יודעים שימות וכו' ואז לא היה מועיל להם משום שהיה נולד אבל עתה שנשבעו לקיים כל מה שיגזרו ובכלל מה שגזרו הוא שישרתו אותם הד' צריכי' לפתוח ב' פתחים אלו היינו יודעים שתבררו ד' אנשים ואלו היינו יודעים שימות א' מהם ואם בפתח אחד הוא נולד ואין פותחים בו כ"ש בשתים ואפי' שנאמר שהכל נכלל בפתח א' אלו היינו יודעים שתבררו ד' ושימות א' מהם לא היינו נשבעי' אפ"ה הוי נולד כמו שכת' החכם יצ"ו ולפי מה שכתבתי למעלה כיון שהם לא בררום אלא החכמים מכח החומרות שקבלו ב' הכיתות גזרו עליה' אותם ההסכמות אשר מכללם ברירת ד' האנשים והרי זה כהסכמות הקהלות שנהגו שאפי' יעדרו א' מהם לא נתבטלה ההסכמה והכא נמי כשמת זה יעמידו אחר במקומו ולא נתבטל הג' וכ"ש שאר ההסכמות בפרט הסכמת ביטול הפירוד שהיא קיימת ומי שעובר עליה הוא בכלל הנח"ש ושלום לכל חכמי ישראל המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |