שו"ת מבי"ט/ג/טז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ועל מה ששאלת מי שחרף את חברו שקראו בן שפחה וקפץ חברו ונידהו אי הוי דינו כדין הקורא עבד ואם נידויו נידוי שאינו ת"ח ואם הוא מנודה לכל ישר' כבר ידעת כי הקורא לחברו עבד הוא אחד מכ"ד דברים שמנדין את האדם כמו שסדרם הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכו' תלמו' תורה וב"ד הוא שמנדין מכ"ד דברים ולכן הוא מנודה לכל ישראל ולא שנא שקראו עבד או שקראו בן שפחה כי בן שפחה הוא עבד ואם יאמר מי שקראו בן שפחה כי כוונתו היתה שקרא אותו בן שפחה אבל הוא לא היה עבד כי כבר נשתחרר גם בעבד יוכל לומר כי כבר נשתחרר ואפי' הכי הוא בן נידוי כמו כן בן שפחה חייב מפני שהוא פוסל אותו כי מי שקורא לעבד עבד אעפ"י שמתבייש אינו בן עונש אבל אם הוא כבר משוחרר הרי הוא בכלל הקורא לחברו עבד מפני שהוא פוסל אותו שהשומע יחשוב שהוא עבד עדיין ובנדון דידן שקרא לחברו עבד אפי' ב"ד היו מנדין אותו שהוא מכ"ד דברי' ולכן הוא עצמו שנדהו נידוייו נידוי כיון שקרא לו עבד אבל אחר שאינו ב"ד אינו מנדה כיון שאין זה ת"ח אבל הוא עצמו אעפ"י שהוא עם הארץ היה יוכל לנדותו וכמו שהביא בהגה באש"רי על מי שמסרב לפרוע לחברו כת' לא מבעיא אם שמעון זה תלמיד חכם הוא שנדויו נידוי אלא אפי' כל אדם שאין ת"ח בכה"ג נידויו נידוי ע"כ ונר' הוא כה"ג ולענין זמן הנידוי אמרו לדידהו ל' ימי' לדידן ז' ימים ובמקומות אחרים אמרו טוט אסר וטוט שרי שנראה שמיד יכולים להתירו וכמו שהאריך בזה בקונ' משפט החכם ובנדון דידן נ"ל כי אחר שיקבל המנודה הנידוי וניחם ורוצה לשאול ממנו מחילה כל שהו' מרצה ומפייס אותו לפי ראות חבריהם שמספיק לאיש אשר כמוהו שיתחייב למוחלו ולהתיר לו נדויו:
וכל זה הוא שקראו בן שפחה מבלי שהוא חרף אותו חירוף מגונה כי אם גם הוא חרפו שאמ' לו בעל עבירות או מוסר או מלשון כיוצא באלו החירופים שהם פוגמים את האדם בעיני אלהים ואדם בפרט אם קדם הוא ואחר כך קראו זה בן שפחה או עבד אינו זה בכלל הקורא לחברו עבד שמנדין אותו כמו שאר הכ"ד דברי' שמנדין עליהם הן מבלי קדימת שום דבר הוא מזלזל בדבר א' מד"ס או קבעו לא ולא בא וכיוצא בהם כן שקראו עבד מבלי שחרפו כי אפי' המבז' שליח ב"ד שמנדין אותו היינו כשבזהו על כי הי' שליח לקוראו או למה שצוה לו ב"ד אבל אם לא הי' על שליחות ב"ד הרי הוא ככל אדם וגם שבא בשליחות ב"ד ושנה ממה שצוו לו ב"ד וע"ז בזהו אינו בכלל המבזה שליח ב"ד כמו כן אם א' חרף ובזה את חבירו בכיוצא מחרופים הנזכר והוא קראו עבד לא יהיה בכלל הכ"ד אלא ב"ד משערין מה שחרף האחר ויחמירו על מי שקרא עבד כיון שדינו קצוב שמנדי' אותו מה שאינו קצב בחירופין אחרים שישאל ממנו מחילה או אי זה עונש קל מנידוי שיראה לב"ד ואפילו היה החירוף אחר שקראו עבד הרי נתקרר כעסו במה שהוא חרפו גם כן אבל אינו שוה א' מאותם החירופם לחירוף קריאתו עבד שהם פגם משפחה מלפניו ואחריו ובכיוצא בזה בנזקין אמרו כשהזיקו זה את זה משלמין במותר נזק שלם וגם זהו בשוים שאם הא' תלמיד חכם אעפ"י שחרף לא' והאחר חרפו יכול לנדותו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |