שו"ת מבי"ט/ב/ע
|
< הקודם · הבא > |
שאלה החכם השלם כאח לי כה"ר אלעזר יצ"ו בן יוחאי ראיתי מה שכתב כ"ת על השאלה ששאלו ממך על דבר הכתוב ולא היתה השאלה כהוגן כי לא נכתבו בה הדברים כהוייתן ועל זה היה נקל זאת בעיניך לבטלה וכתבת מכמה טעמים הא' הוא דאנן סהדי שלא גרשה בעלה והחזיקה בבתים כי אם להבריח הבתים מבעלי חובות כי בודאי לא היה לו לבעל שום סבה לגרש אשתו כמו שבא בשאלה ואנן הולכין אחר אומדנ' כמו שכתב הרא"ש ז"ל כלל ע"ט בדין מבריח נכסיו מב"ח דאזלינן בתר אומדנא וכו' ע"כ ואני אומר כי אין אנחנו הולכים אחר אומדנא דכל דעתא אלא אחר אומדנא דמוכח טפי וגבי מי שהלך בנו למ"ה והני אחריני מתנות דהולכין אחר אומדן דעתא דומיא דשטר מברח' דאמרי' פר' מי שמת האי מלתא כהלכתא בלא טעמא ולית בה אלא מאי דאמרי רבנן וכמו שהביא מ"מ פ"ו הלכות זכיה שדקדק ר"ת ז"ל דדוקא מברחת דסגי לה בהכי אמרי' דלא קנ' לוקח שלא היתה מתנה אלא כדי להבריחן מבעלה הא כמבריח נכסיו מחמת שהיה רוצה ללות או שרוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו לכן קנה לוקח שהרי אי איפשר שלא יקנה לוקח ולא ישתעבדו לב"ח של נותן עכ"ל וכ"ש כשהוא מגבה לאשתו הקודמת בכתובתה אעפ"י שמכוין להפקיע מב"ח אחרים המאוחרים אין כאן הערמה דבדין הוא עושה שפורע למוקדם ואפי' למי שחולק על סברת ר"ת ז"ל כמו שהביא הרא"ש ז"ל כלל פ"ט היינו בנותן מתנה שיש כאן טעם שנותן מה שלא היה חייב להן ואינ' מתנה גמורה אלא כדי להבריח מב"ח אבל פורע חוב הכתיבה אע"ג שלא היה חייב לפרוע אם לא היה מגרשה לא מקריא הברחה דחוב גמור הוא אחר שמגרש אותה ובדין הוא פורע לה ואין כאן שם הברחה כלל ולא אומדנא אלא חשש קינונייא ולהכי תנן גבי הקדש וערב ידירנה הנאה אם גירש וגבי לוקח כשמכר נכסיו וגירש אשתו לא תנן ידירנה הנאה והיינו טעמא דהקדש משום רווחא דהקדש וערב משום דמצוה קעביד ולאו מידי חסרי' אלא לוקח מיכדי מידע ידע בכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל ונזבון איהו הוא דאפסיד אנפשיה וכדאמר פר' גט פשוט בנהרדעי דקי"ל כותיהו ורב שרביא מפר' טעמיהו:
הרי זכינו לדין נ"ד בהדיא דמכל שכן בלי דימוי מלתא למלתא דמיא או לא דמיא דמי שמגרש אשתו טורפת מן הלקוחות וליכא בה הברחה כלל ולא חיישי' נמי לקינונייא דמידע ידיע דכל חד איכא עליה כתובה ואיהו הוא דאפסיד אנפשה דקנה מן הבעל בלי רשות אשתו וכ"ש הכא דכבר גבת' מבעלה והוד' בשטר הכתובה שכתבה ופרע לה דלא מצי ב"ח מאוחר דנפיק לה מינה לא בטענת הברחה ולא בקינונייא ולא באומדנא דכל חדא וחדא מלתא באפיה נפשה היא מילי דאומדנא מייתי להו הרמב"ם ז"ל בתחלת פ"ו דזכיה ודינן בטלות לאלתר ושטר הברחה מייתי בתר הכי דלא בטילי אלא לזמן לכשתתגרש או ימות בעלה ואינו וי שטר הברחה אלא לגבי מקבל שלא יזכה בו לעולם אלא עד שיסתלק מעל הנותן מי שהוא נשמר ממנו שלא יזכה בו ואז המתנה מוברחת מן המקבל כמו האשה שנתנה כדי שלא יזכה בעלה ולגבי בעלה קרוי הברחה שפיר שהמתנה ההיא מועלת והיא מוברחת ממנו לעולם וא"כ לא יצדק בנ"ד הברחה שאם היו כאן דין שטר הברחה היה מועיל והיה מוברח ממי שהבריחו אותו והיינו ב"ח של בעל שגירש אשתו ולא הזכיר הרא"ש ז"ל לשון הברחה שם בנדון שלו שכוונת הנותן לא היה שתהיה המתנה קיימת כלל דאומד דעתא הוא שאין אדם נותן ממונו ויחזור בפתחי' אלא להברחה מכל וכל מן הב"ח הוא שעשה שהרי היה מוחזק בכל נכסיו ונושא ונותן בהם ולא נתנם כלל אלא בשטר שהיה מדמה לב"ח שכל נכסיו נתן במתנה ובנ"ד אינו כן שהרי האשה שנתגרשה מבעלה וגבתה כתובתה היא מוחזקת בבתים שגבתה ואין לבעלה שום זכות בהן וא"כ לא דמי כלל למה שכתב הרא"ש ז"ל שאין כאן אותה אומדנא כלל כי אפי' שנדע בפי' שהוא יותר מאומדנא שגירש אשתו כדי שלא יגבה הב"ח חובו גביותה הויא גביה שפיר דאפי' לא היתה גובה עתה שלא היה מגרשה והיה גובה הב"ח הבתי' לכשימות הוא תטרוף היא שהיא מוקדמת לב"ח בכתובתה אם היה שטר מקדי' בידה דאי אתינן משום אומדנא דהברחה אפי' בשטר כתובתה מקויי' בידה איכא האי אומדנא אלא קושטא דמילתא דבמגרש אשתו ויש עליו חוב או שמכר נכסיו קודם שגירש אשתו קודמת בכתובתה לטרוף וכ"ש כשגבתה כבר כדא' בהדיא בגמרא פרק גט פשוט דלוקח דידע דכל חד אית עליה כתובה אמאי זבן איהו דאפסיד אנפשיה וא"כ האי טעמא דאומדנ' והברחה ליתא כאן כלל ואין כאן אלא טענת קיום ב"ד של כתובה שהוא רחוק יותר משני שיטין ואפ"ה מהני להעמיד גבייתה בידה דאם הקיום פסול הכתובה כשרה כמו שכתב רבינו ירוחם השטר כשר אעפ"י שקיום פסול וכן בח"מ סימן מ"ו ובמ"מ פכ"ה וא"כ ליכא בכתובה זה זיוף כלל כמו שמראים בשאלה וכמו שכתבתי בפסק שכתבתי בזה עוד כתב טעם אחר שהדין עם הב"ח שאין לה חזקה עם טענה כי טענת גביית הכתובה אינה טענה מצד ההברחה וכבר נתבטל טענת ההברחה כמו שכתבתי למעלה וג"כ לא שייכא הכא חזקה בטענת או בלי טענת כי החזקה צריכה למי שנאבד שטר הקניה וכאן יש לה שטר גביה. עוד האריך כ"ת בספיקות הנופלות על ההברחה והאומדנא וחזרת וקיימת ההברחה והאומדנא ומבלי אלו הספיקות נדחו ההברחה והאומדנא כמו שמבואר למעלה כי על הספיקות יש ספיקות וגמגומים כמו שנראה מלשונם אלא שאין להאריך:
ומה שכתב כ"ת על מ"מ דסבר דלאו בפירש אתמר דסבר הרמב"ם ז"ל דמלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת והנרא' דלא מיירי אלא במלוה בשטר מדכתב בין מהלקוחות דודאי לא מיירי אלא בשטר דאינו טורף מן הלקוחות אלא בשטר זהו הדרוש כי מ"מ סובר שטורף ג"כ בחוב ע"פ וכמו שסובר הרשב"א ז"ל בפירש וכן רבי' האי ז"ל בתשובה וכיון שסתם הרמב"ם ז"ל ולא חילק נראה שסובר כדבריה' עוד כתב כ"ת ולו הונח שסובר כך אינה מלוה ע"פ דאין כאן עדים על סך כתובתה וכולי וזה בנוי על קו תהו אשר כתבו בשאלה כי הכתיבה היתה מזויפת ואינו כי כתבו עדי הקיום נוסח הכתובה והסכום שלה ונעשה קיום פה על כתיבת ידם וגם כי אינו מועיל לקיום ב"ד מפני שהרחיקוהו מן הכתב עכ"ז אנחנו לוקחים ראיה מן העדים על סכי כתובתה כי ניכרו חתימת העדים והשטר של הכתובה כשר כמו שהבאת בשם רבינו ירוחם ז"ל כ"ש בהודאת בעל דבר וכמו שכתבתי בפסק שלי:
עוד כתב כ"ת וא"ת נבדוק בכתובות קרובותיה סכום הכתובה ותגבה כמלוה על פה קודמת למלוה בשטר מאוחר כזה דסבר שתקדי' האי אומדנא דכתובות קרובות לשטר מאוחר ואני אומר דכיון דגובה מיתומים באומדנא דכתובות של קרובות אין להחליט דליכא מאן דסבר שתקדום למלוה מאוחרת דלמא תגרע ממלוה ע"פ למאן דסבר דקודמת דאם באומדנא זו סגי למגבי מאי דהוה ס"ד דלא תגבה כלל כיון שאין בידה כתובה למה יועיל להיות קודם למאן דסבר דמלוה ע"פ קדומה קודמת ואפילו למאן דסבר שאינה קודמת איפשר דחשבי' להאי סך כתוב' כמו אם היתה באה לפנינו לגבות כתובתה בשטר כתובה שבידה כיון שהיה בידוע שהיה לה כתובה ונאבדה והוא ידוע שנשאת קודם שלוה מן הב"ח וכ"ש הכא שלא נאבדה שהטופס ממנה שלחו משלוניקי ולא שלחו הכתובה עצמה משום אונסא דאורחא והיא גנוזה שם ביד מי שהפקידה בידו אבי האשה ואמה ומרוב השנים יותר ממ' אין האשה זוכרת ביד מי היא ונניח שנאבדה כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג אבד שטר שכתבת לי עתה אבד או נשרף אין כותבין לו שטר שני שמא פרעו או מחלה וכו' משמע שאם הוא ידוע שלא נפרע ולא נמחל כי נ"ד כותבין לו שטר שני וב"פ הגוזל גבי שורף שטר של חברו אמרינן אי איכא סהדי דחתימו עלה דידעי מאי הוה כתיב ביה בשטרא נכתוב ליה שטרא אחרינא והכא בנ"ד איכא עדי הטופס שהם ניכרים ואנחנו ב"ד יודעי' מה כתוב בה אפילו היתה הכתובה נשרפת או נאבדת ובנ"ד אינה נשרפת ולא נאבדת אלא שאין ידוע מקומה איה והאל י"ת יאיר עינינו שלא נשגה בדיני תורתו נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |