שו"ת מבי"ט/ב/ב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בפני באו לדין ר' אברהם רואנו עם ר' עזריאל ותבע ר' אברהם שצבת א' של גוזזים שיש לו תחת ידו של ר' עזריאל שלקח מבנו של איש מולאדור למשכון והוא של ר' אברהם הנז' ור' עזריאל טען שאינו יודע שום דבר רק כי בנו של איש מולאדור נתן לו למשכון ואמר לו שהיא שלו ולפי שהוא אומן ואין לו חזקה במה שבידו אמרתי לר' אברהם שיביא עדים שהוא שלו וראוה עתה בידו של ר' עזריאל הנז' ויתננו לו מיד דלא גרע מגברא דאתי מחמתיה כרוך זהו נוסח הפוסק הנז' ולא השלים לכתוב טענות ר' אברהם שטוען שבן האיש מולידור לקחו לתקנ' ושיש לו עדים על זה וגם יש לו עדים שמכירים אותה שהיא שלו ושתפסו ר' עזריאל מבית בן האיש מולדור אחר שהלך לו ונ"ל שחיי' להחזירו דתניא פ' חזקת ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס א"ל מה טיבו אצלך אתה מכרת לי וכו' לא אמר כלום בפני אמרת למוכרו וכו' דבריו קיימים ואמרי' בגמר' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא ביוצא מתחת ידי אחר וקאמר ליה אחר בפני אמרת לי למוכרו וליתנו מגו דאיבעי אמ' מינך זבנתה כי אמר אתה זבנת ניהליה וזבינא לי מהימן דמשמע דמשום דקא טען דבפניו אמר לו כו' הוא דבריו קיימי' הא אם אמר הוא אמר לי שמכרת לו או אמר שהוא שלו כמו שטען זה עזריאל בנ"ד לא מהימן וכן כתב בפי' בח"מ סימן קל"ד אבל כשטוען שראובן מכרו לו שאמר שאתה מכרתו לו אינו נאמן ואע"פ שנר' דמיירי בעדי ראי' היכא דאיכא עדים שמסרו לאומן ושהכירו שהיה של ר' אברהם אע"ג דלא ראו עתה אינו יכול לומר להד"מ וגם זה עזריאל אינו יכול לומר להד"מ שהרי ראו עדים כשתפס וכמו שכתב שם ואע"פ שמסרו בעדים אם העדים שראו החפץ בידו אין מכירים בודאי שזהו של המערער אלא שנדמה להם בסימניה כמו שלו אם טוען לא נתתי לו מעולם נאמן כיון שאין העדים מכחישים אותו בודאי דמשמע דאם היו מכירים החפץ כי הכא לא היה נאמן לומר להד"מ וגם החזרתיו לא היה נאמן זה כיון שתפסו בשביל חוב שאמר שהיה חייב לו לא היה יכול לטעון החזרתי לך כ"א האומן אמר לו שהיה שלו ונתנו לו למשכון איך יחזור אותו לזה אפי' היה פורע לו מה שאמר שהיה חייב לו האומן לא היה מחוייב לו כיון שאומר שהאומן אמר שהיה שלו דכי ה"ג כתב בתשובה מיימון סי' ל"ב פתרון ראו ר"ל אפי' אין עדים רואי' אותו בשעת תביעה בב"ד אם בשעה אחרת ראו אצלו בעדים ותבעו מה טיבו אצלך וטען אתה מכרתו לי או טענה אחרת כיוצא בה שראוי לעכבו ואין ראוי להחזירו לפי אותה הטענה נ"ל דחשיב ראה ואין כאן מיגו שאפילו אם טוען בפי' החזרתי לך נר' שלא היה נאמן כדאמר פ' ב' אוחזי' מנה לי בידך והלה אומר אין לי והעדים מעידים שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון עכ"ל וכן כתב במרדכי פ' המקבל בשם ר"י ובנ"ד נמי לא היה יכול לומר החזרתי כיון שאמר קודם בפני עדים שאמר לו שהיה שלו ונתנו לי משכון וגם כי העדים מכחישי' אותו ואומר כי הוא תפשו אחר שהלך האומן שאמר שהיה חייב לו כיון שתפשו למשכון לא היה מחזירו וכיון שלא היה לו טענת מגו חייב להחזירו לבעליו שאפי' לפי דבריו לא היה יכול לתת האומן כל שניתן לו לתקנו בשביל חובו וליכא בזה משום תקנת השוק דהוי כפרע בחובו דלית בה תקנת השוק ובתרומת הדשן סי' של"ה כתב החילוק הב' שאם יש עדים במסירת הפקדון אבל לא שויוה ראה לרב אלפס ורמב"ם אינו נאמן הואיל ויש עדים שבא בתחלה בידו שוב לא מצי טוען לקוח או נתון או ממושכן הוא בידי אע"ג דאית ליה מגו דהחזרתי ע"כ וכ"ש הכא דאין לו מגו דהחזרתי כמו שכתבתי אלא שמה שכתב לרמב"ם דאינו נאמן אינו כן שהרמב"ם ז"ל בפי' כתב פי"ט ואפילו מסרו לתקן בעדים האומן נאמן שיכול לומר החזרתיו לו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |