אבני נזר/יורה דעה/רע

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־22:00, 31 במאי 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אבני נזר TriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png רע

סימן רע
הלכות מקואות

ב"ה ג' אחרי זמרת לפ"ק.

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג המפורסם חו"ב כש"ת מו"ה יוסף נ"י.

א[עריכה]

א) דבר המקוה של גשמים מ' סאה ועוד ישפכו בה שאובין הרבה וכשיצטרכו לנקותה שופכים מתוכה לחוץ וחוזרים ונותנים בה שאובים עד שאח"כ אין בה מ' סאה מי גשמים שחשש רו"מ לדברי הש"ך ס"ק ס"ג שחושש לכתחילה לדעת הראב"ד דגם במים שאובין אסור נתן סאה ונטל סאה ברוב ואף אם שפכו בה השאובין ע"י המשכה משמע בתשב"ץ לחשוש לכתחילה:

ב[עריכה]

ב) כנים הדברים שבתשב"ץ משמע לחוש אף בהמשכה ומכל מקום לדעתי אין לחוש אם ישפכו לתוכו ע"י המשכה. הא' שדעת כמה פוסקים להכשיר שאובה שהמשיכוה כולה. ואף הפוסלין אינו אלא מדרבנן. גזירה אטו בלא המשכה כמשמעות הראב"ד בס' בעהנ"פ. וכן מבואר לדעת רבינו שמשון בשאובין בכלים שאין מקבלים טומאה אפי' כולה אינה אלא מדרבנן. רק בכלים המקבלים טומאה פסול מדאורייתא. מהא דזבחים (כ"ה) הוי' ע"י טהרה תהא. והרי שם מפורש דדוקא אם אין הפסק בין דבר המקבל טומאה לכלי. דמוכח דאויר כלי ככלי. דאי לאו ככלי הרי האויר מפסיק בין ידו לכלי. וממילא מובן דה"ה במקוה אם יש הפסק בין דבר המקבל טומאה למקוה דאין פסול משום דבר המקבל טומאה. ואין פסול בשאובה שהמשיכוה מה"ת:

ג[עריכה]

ג) וכן לדעת הראב"ד דתרי גווני שאובין נינהו שאובין בכלי שלא על ידו רק שממילא באו לכלי. זה מדרבנן. אבל הנעשה בידי אדם אפי' בלא כלי פסול מה"ת. והנה בט"ז ס"ק כ"ח מבואר דבהמשכה אין חשש מחמת ידי אדם. ואם לא נתקבל בכלי אין לאסור בהמשכה. וכיון שאין איסור רק מחמת הכלי שוב אין איסור רק מדרבנן וכיון שכל הפוסקים דלא כראב"ד [דלא התיר בנתן סאה ונטל סאה אלא עד רובו אפילו בשאובין והא דנתן סאה ונטל סאה דאינו כשר אלא עד רובו דוקא במי פירות. אבל שאובין נטהרו בהשקה. רק חומרא בעלמא לכתחילה במקום שאפשר וכ"כ בתשב"ץ ואיך נחמיר עוד בהמשכה דלכמה פוסקים אין שייך פסול שאובין בהמשיכוה ואף להאוסרין הוא רק מדרבנן וכנ"ל:

ד[עריכה]

ד) הב' שהראשונים דתו דברי הראב"ד מהא דפ"ו דמקואות הי' בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן לעליון עד שמגיע לתחתון מ' סאה ואף דבתחתון רוב שאובין. ועוד דמשמע להכשיר שניהם אתא והרי ממ"נ בא' רוב שאובין. וכבר מותיב לה הראב"ד לנפשי' בס' בעה"נ פ"ג. ותירץ דמחצה שאובין נשאר בעליון ומחצה בתחתון וכה"ג כשר כהאי תירוצא בפרק הערל דלא נישקול רובו. והנה מבואר הדוחק שבתירוץ הזה שע"י כן באמת הראשונים דחו להא דראב"ד דשאובין פסול נטל סאה ונתן סאה ממשנה ההוא. הא' שאי אפשר לצמצם שישפוך מ' סאה מצומצמים וא"כ רוב שאובין. הב' דמסתמא לא הי' המקוה העליונה מלאה על כל גדותי'. דא"כ לא הי' אפשר לטבול דמשנכנס הטובל הרי המים יוצאים. וע"כ הדפנות בולטים קצת למעלה מן המים ואין מ' סאה יורדין לתחתון עד שישפוך לעליון יותר ממ' סאה. וא"כ אם ירדו לתחתון כ' סאה מים כשרים נשאר בעליון כ' סאה מים כשרים ויותר מכ' סאה מים שאובין ויפסול העליון. ועוד מאן מפיס שירד כ' סאה מצומצם. ועוד דהראב"ד בעצמו פסק לעיל דבעי' רובא כשרים. ובאמת הראשונים דחו דעת הראב"ד מחמת משנה הנ"ל:

ה[עריכה]

ה) ואם באנו ליישב שיטה הנ"ל נוכל ליישב עפ"י דברי התה"ד הובא בט"ז סק"ג בהא דנוטפין שרבו על מי מעין אין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן. והקשה בתה"ד מ"ש משאובין שבאו למקוה שנטהרו בהשקה ודינם כמקוה. ה"נ יהי' דינם כמעין לטהר בזוחלין. ותירץ דהשקה לא מהני אלא לשוי' תלוש כמחובר ע"ש. וע"כ י"ל בנתן סאה ונטל סאה גם בשאובין פסול ברובו לשיטת ראב"ד הנ"ל דתרי גווני שאובין יש. שאובין שנשאבו בכלי. והנה פסול זה שנתלשו המים בכלי. וע"כ אפי' המשיכוה ברובה פסולה אף שלא באו מן הכלי למקוה. ומ"מ לפסול זה מהני השקה לעשותן כמחוברין ואזדא לה פסולי'. פסול הב' שבאו מכח אדם למקוה ופסול זה אינו בהמשכה כדברי הט"ז ס"ק כ"ת הנ"ל דפסול זה הוא דוקא שבאו מכח אדם למקוה. וע"כ פסול זה כיון שאינו מחמת שנתלשו רק משום שבאו מכח אדם למקוה אינו מועיל לזה הכשר השקה. אך מ"מ כשנפלו למקוה מ' סאה כבר נתבטלו במקוה כשירה. ושוב אף שנחסרה המקוה ממ' סאה כל שנשאר רובה לא נפסק הביטול. משא"כ כשנפלו לפחות ממ' סאה הגם שאינם שאובין אינם כשרים שחסרים ממ' סאה. וכמו במי פירות בגמ' הטעם כנ"ל. אך בשאובין י"ל עוד טעם לפי דעת הגה בבעה"נ דשאובין שלא בכלי רק שבאו מכח אדם אין פוסלין אלא ברוב. וכיון שפסול כלי ניטהר בהשקה שוב אם נשתייר רובו כשר. וע"כ יש ליישב המשנה בפ"ו דמקואות הי' בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום נותן מים בעליון עד שירדו לתתתון מ' סאה ולא יקשה לשיטת הראב"ד הנ"ל. דכיון שנותן מים בעליונה ויורדים לתחתונה הוי לגבי תחתונה כהמשכה. ואין בו פסול משום כח אדם כדברי הט"ז ס"ק כ"ח. ופסול כלי הרי ניטהר בהשקה. וא"כ בנ"ד אם ירדו השאובין למקוה בהמשכה אין חשש:

ו[עריכה]

ו) הג' המנהג שפשט בכל ישראל במעין שכשיש מ' סאה שופכין בתוכו שאובין הרבה וכשצריך למים נוטלים מתוכה וחוזרים ושופכין בתוכו שאובין. ואף שעוד אין במי מעין מ' סאה. ולדעת ראב"ד הנ"ל דכשלא נשאר במי מקוה רוב מ' סאה פסול. ה"נ לדעת רוב פוסקים דלאדם אפי' במעין בעי מ' סאה ה"נ יפסול. וראב"ד שכתב בס' בעה"נ דמעין לא פוסל בו שאובין דמעין לא חסר. לטעמי' דמעין מטהר בכ"ש אפי' לאדם כמ"ש הפוסקים בשמו. אבל להלכה דלאדם בעינן מ' סאה הא מעין חסר. וא"ל דכיון דפסול נתן סאה ונטל סאה דשאובין הוא חומרת הראב"ד ואיהו הא ס"ל דמעין בכ"ש. ליתא דמפורש בעירובין גבי מבוי עקום דרמי עלי' חומרי דרב וחומרי דשמואל דהיכא דלא סתרי אהדדי עבדינן כחומרי דתרווייהו. וע"כ דלא נקטינן כחומרי השיטות וה"ה בנ"ד. ועוד יותר חומר במעין שכתב הריטב"א פ"ק דמכות בשם הרא"ה בשם רבותיו דשאובין במעין לא נטהרו בהשקה כלל. והריטב"א שיבח שיטה זו שהיא המחוורת כ"ש במקוה בהמשכה להקל בפשיטות:

הדו"ש הק' אברהם.
Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף