שו"ת מבי"ט/א/קנג
|
< הקודם · הבא > |
נדבות פי רצי' ואני מבי"ט הייתי וחושב בין תבין את את אשר לפניך הטעמים העירומים עור ובשר תלבישם ובעצמות הראיות והמופתים תסוככם ואחר שתבקשם ותמצא' יקשה בעיניך לחבל את מעשה ידיך בפתע בלא איבה להדפם ואם העלם יתעלמו מעיניך אז אמרתי הנה באתי במגל' ספר כתוב ע"י ואחר שיגעת ולא מצאת הראיות אני אציב' לפניך ואם לא תחו' עינך עליהן לדחותם או להשליך עליהן בלא צדיה ואז יהיה ניכר לפני כל שוע בחכמה הנצורה על דל שפתיו כי בשנאה תהדפ' והם בעמד' יעמודו וחבל לא איתי בהון וריח נורך לא עדת בהון והיתה השתיקה עד עתה כעצת הלל הזקן בעת שמפזרין כנס אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו וכו' לא על כי באת אל המלך כי אני דל והלך ואיני בז לכל אדם ואל זה אבי"ט אל עני ונכה רוח כ"ש לאיש חכם וישר כמוך גם כי בעניני נטית מדרך היוש' ולא חשדתיך היותך מאות' שתלי' ביני חיטי שיאמרו שאני ירא לפרש פן אתפ' כי ידעת כי אחר שגיליתי הטעמים אני ערב עליהם להעמידם על עמדם גם לפני גדולים נחיתי דברי בימי חרפי ונצבו כמו נד עתה הנני בא אליך בעב הענן כדמות חידה אחר שחרשת בעגלה הטעמים תזרע ותאסוף את ראיותיהם:
על הטע' הא' שכתבתי כי גם שלא יחייבו אותו ב"ד לפרוע בלי הרשאה אם פורע מעצמו לא יתחייב לפרוע פעם אחרת כתבת פליאה דעת ממני וכו' כי לא ימלט אם יש ללשון הזה של כל מוציא שטר זה כח הרשאה או לא אם יש כח הרשאה יכפוהו ואם לאו למה לא יפרע פעם אחרת וכו' ואם אמר שנתן לזה חצי כח לענין פרעון לא לגביה היכן מצא כח לחצאין ע"כ קיצור לשונו בזה:
ואני אומר כי יוכיח שהוא לחצאין כמ"ש פ"ז מהלכות שלוחין וגם ממה שהביא הרא"ש במציעא פ' איזהו נשך וגם בתשובת הרא"ש כתוב אין מגבין וק' דמשמע ע"י ב"ד וגם בתשובת הרא"ש פי' לשון השטר הכתוב שיש ראיה למלוה למכור וכו' ושיתבעהו בפני האומות וכן נפרש לכל מוצי' כשפרעו ולא בא לב"ד וגם לפי דעתך למה לא השבע' את בעל השטר אם מסרו או לא:
ועל הטע' הב' שכתבתי שאם טעו ב"ד במנהג והגבוהו דאינו חוזר כתב דחוזר דהוי טועה בדבר משנה וכו' ואני אומר דאינו חוזר כיון דמדינא גובה הוי כההיא דאמרינן דעבד כר"א עבד וגם מנהג לא הוי כדאמר בגמרא פ' הדר רב ורב הונא ורבי יוחנן אמרי הלכה מנהג נהגו וכו' ואין קושי ממה שכתוב פי"ז דהלכות מכירה במ"מ ועל טעם הג' שנמצא כתוב שובר בשטר שכתבו כתב שאינו שובר מאחר שהלוה מודה שאינו מיד המלוה ואני אומר כי גם שאינו מיד המלוה יהיה נ?אמן המוציא בשבועה אחר שהורע השטר ועל הטעם הד' שאין מנהג זה פשוט אלא לבא מחוץ לעיר כתב כי אין חילוק בזה ואדרבא ענין ההרשאה הוא כששניהם בעיר ואני אומר כי ההרשאה אשר לא טובה היא זאת בפ' הראב"ד ז"ל אבל ההרשאה הטובה היא הבאה מחוץ לעיר להציל עשוק ועלה קיימינן הכא דאם שניהם בעיר אין בזה מנהג דלא חציף איניש למתבע קמיה ב"ד שטרא דאיתיה למריה בעיר שלא ברשותו אם כן אין לחייב למוציא להוציא מה שהוציא בטענת כל מוציא עוד אני מכריח בטעם ה' כי אפי' שאינו כתוב בשטר לכל מוציא והוציא אחד ואמר שהמלוה מסרו לידו כנ"ד אם גבה בו גבוי דכיון שהשטר היה בידו בשעה שגבה הוא נאמן כמו שליש כמו שכתוב בארוכה טעם זה עם האחרים:
ועל הפסק השני לא שייך הכא מה שכתה הרמב"ם ז"ל כיון שהוא אומר איני יודע ויש מי שיודע כמו שכתוב בארוכה ואין מפרשין לחכם כי הכל צפוי עיין בסי' רמ"ג:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |