שו"ת מבי"ט/א/עד
|
< הקודם · הבא > |
יורנו אלופינו בראובן שהיה לו סחורה ידועה ונתנה ליד שליח שיוליכנה וקצב לו שכר למוכרה במקום ששוה יותר ושיבקש לו פה מי שיתן לו קצת דמי הסחורה כדי שיפרע ממה שיקח מן הסחורה שימכור לשם וכן עשה השליח שלקח פה סך מעות משמעון ונתנם לראובן בשטר ועדים והלך למכור הסחורה ולהביא מן הדמים של שמעון סחורה אחרת בתורת עסקא בין שמעון ובינו ומכרה ולקח דמי שמעון וקנה סחורה אחרת להביאה פה וכתב בפנקסו שהמעו' של שמעון נתנם באותה סחורה ויש גם כן עדים על זה בין כך ובין כך קודם שיבוא נפטר השליח ויצאו עליו ב"ח ורוצים לטרוף סחורה זאת יודיענו רבינו כי מציון חכמתו תצא תורה ודבר ה' ממורינו:
תשובה עיקר שאלה זו הוא דבר פשוט בגמרא שאין כתובה וב"ח גובין מעסק' זו כדאמ' פ' המקבל רבא אמר להכי קרו ליה עסקא לאיעסוקי ולא למישתי ביה שכרא אמר רב אידי בר אבין ואם מת עושה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו לה עסקא שאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו דכיון דאין בידו להוציאן סמך בעל המעות עלייהו וכתב הרי"ף ז"ל והלכתא כרבא בתרויהו הילכך אי איכא סהדי דהני מטלטלי מחמת ההוא עסקא נינהו שקיל להו מלוה בלא שבועה ואפילו מיתמי ואי איכא עליה דמיתנא כתובה אשה או ש"ח וכו' שקיל להו מריהו לחודיה דלא קני ליה מיתנא אלא לאיעסוקי בהו בלחוד וכי מת הדר עסקא למריה וכו' וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות שלוחין ושותפין דאין ב"ח ולא אשה נוטלין כלום אלא מחלק הריוח של מת ואם כן אם יש עדים שסחורה זו נקנית מן הדמים של שמעון אין כתובת אשה ולא ב"ח גובין ממנה וכן אם נמצא כתוב בפנקסו שהמעות של שמעון נתנם באותה סחורה נראה דמהני כמו עדים דלא בעי' עדים אלא היכא שאין חייב מודה שאינו בפנינו או מת אבל היכא דחייב מודה כי הכא לא דליכא למימר דטענינן ליתמי שאחר כך נתן הדמים לשמעון ונשארה לו הסחורה דמילתא דלא שכיחא היא ולא טענינן להו ליתמי כמו שכת' הרא"ש ז"ל כלל פ"ו בתשובותיו בתשובה המתחלת תנן בפ' חזקת הבתים וכו' וכן לא שייך לטעון לפנחיא בעלמא כדמייתי התם וכן יש ללמוד מפנקסו של אדם כמו שהאריך בכל זה שם הרא"ש ז"ל והכא נמי סמכינן אפנקסו אפי' היכא דליכא עדים בדבר כ"ש הכא שנראה שיש עליו שטר ראיה שלקח משמעון סך המעות ונתבם לראובן ונתחייב בתנאי הנז' שיהיו בתורת עסקא בחזרה שאין יכול לומר פרעתי המעות כל זמן ששטר זה יוצא מתחת שמעון או באי כחו ואפילו כתב יד השליח נמי מהני כיון דהוי תוך זמנו כמו שכתב הרב ז"ל פי"א מהלכות מלוה ולוה דאפילו מלוה על פה אם מת הלוה תוך זמן נגבית מן היורשין כיון שלא הגיע זמן הכתוב בכתב ידו חזקה אין אדם פורע וכו' ובנדון זה ג"כ שאמר שיוליכנה וימכרוה ויביא סחור' אחרת ולא הספיק להביא עד שמת מיקרי תוך זמן כדמשמע מדברי הרב ז"ל פ"ד מהלכות שלוחין ושותפין שכתב במי שנותן מעות לחברו שיוליך למקום פלוני וכו' שזה כמי שקבע זמן הוא והוי כקובע זמן אפנקסי' שאלו המעות נתנם באותה סחורה ואין לבעל חוב זכות בהם כדא' דבלאו הכי כתב הרא"ש ז"ל דסמכינן אפנקסו כדמשמע התם ואם הסחורה הראשונה לא יצא ממנה כדי המעות כפי מה שנמצא כתוב בפנקסו הסך שמכר' אם האמינו ראובן לשליח שימכור הסחורה חייב ראובן להשלי' הדמים לשמעון כיון שקבלם הוא ע"מ שיפרעם השליח מהסחורה שנתן בידו וכיון שלא הגיעו דמי הסחורה לסך המעו' חייב ראובן לפרוע לשמעון מה שחסר מן הסחורה לדמים הנז':
ואם מת ראובן ג"כ לא גרע ממלוה על פה תוך זמנו דאמרינן לעיל דגובה מן היורשי' דהכא נמי הוי תוך זמנו שאמ' לשליח שיפרע לו מאות' הסחורה וכיון שלא הגיע הסחורה ולא ידעו בכמה נמכרה אלא אחר מיתת ראובן לא נתחייב עדין בחייו לפרוע לשמעון והוי כתוך זמן כדאמ' ומצאתי בתשובה לה"ר שמעון ב"ר צמח ז"ל בשם בעל התרומות שאם היה חייב בכתב ידו ומת תוך זמן או הודה בחלייו שהו' חייב עדין או נמצא כתו' בפנקסו שהוא חייב לו או נידוהו ומת בנידויו ולא נתן הואיל ומודים שהוא כתב יד אביהן וכו' גובין מהם ע"כ נראה שמה שכתו' בפנקסו הוי כחייב מודה או כמת בנידויו דגובין מן היורשין אפילו לאחר זמנו מה שאינו כן בכתב ידו שהוא חייב לו דדוקא תוך זמנו גובה ונראה דטעמא הוי דכשהוא חייב בכתב ידו שביד המלוה ופרע לו אין בידו לקבוע או למחוק כתיבת ידו שביד המלוה ואינו חושש כיון שנאמן לומר פרעתי אבל במה שכתוב תחת ידו בפנקסו אם כבר פרע היה מוחק או מעביר עליו הקולמוס או כותב כנגדו שפרע וכיון דלא עשה כך גובין מן היורשי' אפילו לאחר זמנו אם כן בנדון זה שמצא כתוב בפנקסו שסחורה פלוני היא לפלוני שקנאה במעותיו אין טוענין ליורשין שפרע ונשארה לו הסחורה אפילו היה אחר זמנו כ"ש שהוא תוך זמן וכדאמ' לעיל והנרא' בעיני כתבתי מש' ב"ר יוס' זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |