שו"ת מבי"ט/א/יח
|
< הקודם · הבא > |
'תשובה' במס' שבועות מחלוקת רב ושמואל כי האומר מנה לי בידך אם דוקא מנה הוא אומר או שוה מנה ופסק הרמב"ם כשמואל דדוקא מנה קאמר וגם הרשב"א והריב"א והרבה מן הפוסקים ואם כן השכיב מרע שצוה תנו מנה לפלוני דוקא מנה קאמר ואם לא ימצא מעות בעין לא יתננו לו כלום דדילמא מנה היה לו לשכיב מרע והיה קבור וכיון שלא נמצא אותו המנה אין נותנים לו כלום ואף על גב דאמר בפ"ק דגיטין דלמנה קבור לא חיישינן דוקא כשנמצא לשכיב מרע מעות בעין דלא אמרינן על מנה אחר צוה שהוא קבור וכן כתב הרשב"א וכן דעת הרמב"ם וכן כתב בעל מגיד משנה שהוא דעת ה רמב"ם ואע"פ שחזר להסתפק ואמר שאיפשר לסלק מן הספק לא מפקי' ממונא מן היורשים שכל הנכסים בחזקתן וכ"ש שהרשב"א וכמה פוסקים סוברים שאם לא ימצאו מעות שלא ימכרו הנכסים ליתן להם מעות ומה שכתבת אם היו שטרי חובות בכלל נכסים:
תשובה שכיב מרע שאמר שטר חוב לפלוני כפי דעת הרבה מן הפוסקים אין בדבריו כלום אם לא צוה שכיב מרע שיתנו לו הוא וכל שעבודי' דאית ביה ויראה שכך דעת הרמב"ם אעפ"י שקצר בלשונו והטעם שכתב הרשב"א שצריך שיאמר שכיב מרע קני הוא וכל שעבודי' דאית ביה מפני שלא אמרו אלא דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין והגע עצמך שמסר וכתב מי שהוא ברי' השטר ולא אמר וכל שעבודא דאית ביה לא קני אלא נייר בעלמא לצור על פי צלוחיתו והכא נמי לא קנה אלא לצור וכו' אם לא אמר הוא וכל שעבודא דאית ביה אבל להוסיף על דברי שכיב מרע מנא לן לשנאמ' שכוונת השכיב מרע היה כשאמר תנו שטר לפלוני שכוונתו לומר הוא וכל שעבוד' דאית ביה ומה שלא פירש הרמב"ם הוא שרגיל ליקח לשון הגמ' בקיצר ומה שפיר' בגמרא צריך לפרש בלשון הרב זהו הנראה לי שאין ראוי' לעקור הירושה מן היורשי' אלא בראיה ברורה וזהו אם צוה המצוה תנו שטר לפלוני אבל אם צוה תנו מנה לפלוני ולא נמצא בעין אלא במלוה בין כתובה בשטר בין אינה כתובה בשטר כבר אמרנו שאם לא נמצא מעות בעין חיישינן על מנה קבור כדאמ' הכלל העולה ש"מ שצוה תנו מנה לפלוני ולא אמר מנכסי אלא אמר מנה סתם אם לא נמצא לו מעות בעין חיישינן שעל מנה קבור צוה ולא יתנו לו כלום ומי שצוה תנו שטר לפלוני ולא אמר הוא וכל שעבודא דאית ביה אין ראוי לעקור הירושה מן היורשים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |