עונג שבת/מוצאי שבת
< הקודם · הבא > |
א ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין ושריין על עמא קדישא ונשמתי' דצדיקייא עולין למעלה כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארי עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתי דצדיקייא כיון דסלקו כולהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקין וקיימין בדיוקניה קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכולהו מה חידוש דאורייתא דאמרת דא נשמתא דפלניא וכולהו מוקמי ההוא מלה בתרי מתיבתא אינון לתתא והקב"ה לעילא וחתים ההוא מלה. ת"ח כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דשבתא אתעסקת באילין מילין חדתין וסלקין לעילא כל פמליא דלמעלה צייתין לההוא מלה וחיות הקודש מתרפין בגדפין ומתלבשין בגדפין וכד שאל לון הקב"ה ולא משיבין ושתקן כדין חיות הקודש מה כתיב בעמדם תרפנ' כנפיהם כד"א[1] כי עמדו לא ענו עוד ובפתחו עמדו כל העם עכ"ל: (זוהר שלח לך עמוד קנ"ג[2]):
ב כד נפיק שבתא צריכים ישראל דלתתא לאתעכבא דהא רב ועילאה איהו ואצטריך לאתעכבא בההוא יומא דהא אושפיזא רבא ויקרא קא שריא עליו בג"כ בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא: (זוהר ויקהל ע' שע"ג)
ג מאן דאוקיד שרגא במ"ש עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא (ר"ל ואתה קדוש) בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקדא בנורא עד לא מטי זימנא חד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתא כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטי זמני' חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא דפלניא וכל חייבי דגיהנם מסייעי' לאוקדא האי דוכתא האי ממנא קרי ואמר הנה י"י מטלטלך טלטלה גבר וגו' ועטך עטה חייבי דגיהנם אמרי צנוף יצפנך כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו' בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטי זימנא: (זוהר פנחס עמוד תכ"א)
ד במוצאי שבת יאמר מ"ט פעמים פסוק זכרו תורת משה[3] ומועיל לשכחה: (מקובלים)
ה בתיקוני שבת נדפס השבעה לשכחה במ"ש משבענא עליך פותה שר וכו' וטעות גדול הוא ואציג לפניך מה שמצאתי וז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים כי שר של שכחה מ"ס ואמרו פוטה שמו זה וזה בגי' מאה ושם מיכאל בגי' מאה ואחד. וכן זגנזג"אל רבו של מרע"ה וכן מאי"ן שהוא מלואו דמשה[4]. ואסמכוהו רבנן למלתייהו אקרא דכתיב ושבתם וראיתם בין "עובד "אלהים "לאשר ר"ת בגי' מאה ואחד. "לא "עבדו בגי' מאה וכל העוסק בקרבנות ושונה פרקו מאה וא' פעמים כאלו הקריב כל קרבנות דכתיב "זאת "התורה "לעולה "למנחה "ולחטאת "ולאשם "ולמילואים "ולזבח "השלמים ר"ת מאה וא' וכו': (כנפי יונה ח"ד סי' ל"ו): הרי תמצא בהדיא השר של שכחה הוא פוטה בטי"ת ולא פותה בתי"ו:
ו אליהו אין לו פנאי רגע א' מפני כמה עניינים. בשעת תפלה נותן להאבות מים לרחוץ ידיהם כי כשאמר למלאות ד' כדים שנו ושלשו הרי י"ב נגד י"ב שבטים מאז זכה לתת מים לפני האבות וזכה לראות כשמלים בניהם ועוד לענין זיווג מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו וכו'. ועוד במוצאי שבת כשיש להחזיר הנשמות בגיהנם ומעיינין למי נתכפרו עוונותיו ע"י דין גיהנם אם עשה מעשים רעים וגם מעשים טובים ובזה העולם לא סבל הרעות שיתכפרו עוונותיו סובל לאחר מותו בגיהנם ובהגיע הזמן שיתכפרו עוונותיו במוצאי שבת מביאים כל א' במה שמוכן לו אצל מי להיות ולכן אומרים ענייני אליהו במוצאי שבת וכו' ויש אומרים פיוטים על אליהו וי"א פסוקים שיש בהם אליהו כי יש צדיקים שחטאו במקצת דברים שצריכים במוצאי שבת להשיבו לדונו ואליהו מקבל עליו דין כדי להגן על הצדיקים ולא יתנם למוצאי שבת להחזירם לדין והוא סובל במקצת וז"ש בתנא דבי אליהו הריני כפרת משכבכם: (ספר הקולות):
ז וז"ל מהרי"ל מה שנוהגין לומר פסוקי דאליהו וזמירות המיוסדים על שמו היינו משום דאיתא בתוספתא דבמ"ש יושב אליהו ז"ל תחת עץ חיים וכותב זכיות של שומרי שבת: (שני לוחות הברית דף קל"ה ע"א)