אבני נזר/יורה דעה/שנט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה שנט

סימן שנט

שאלה. בדבר סופר אשר כתב ס"ת וכתב הפסוק אי אלקימו צור חסיו בו חול ולא קידש את השם ושכח שהוא ספק כמבואר ברש"י שם מחלוקת ר"י ור"נ דלר"י חול ולר"נ קודש. ועתה השאלה מה לעשו' בשם הזה האם מותר למוחקו או אולי כשר אף שלא קידש את השם הזה או צריכין לגנוז כל היריעה:

א

א) תשובה. הנה לכאורה נראה להכשיר כל היריעה אף שלא קידש את השם עפ"י דברי הט"ז יו"ד סי' רע"ד סק"א כיון שאומר בתחילת הכתיבה שהוא כותב את השמות בקדושה די בדיעבד אף שאינו מקדש בכל שם ושם. אך יש לחלק דזה דוקא כשאינו מכוון לקדש רק כותב סתם אמרי' על דעתו הראשונה הוא עושה ודי בכך. אבל בנ"ד שהי' סבור שהוא חול וכוון לחול אין ראי' מדברי הט"ז. כיון שעקר מחשבתו שהוא כותב השמות בקדושה דהא לדעתו שם זה חול:

ב

ב) אך י"ל כמו דאמרי' במנחות (מ"ט.) וכ"פ הרמב"ם דעקירה בטעות לא הוי עקירה. וא"כ ה"נ דכוונתה. כיון שמה שכוון לחול הוא מצד טעות והוי עקירת מחשבתו ראשונה בטעות ועקירה בטעות לא הוי עקירה. וממילא קיים המחשבה ראשונה שמקדש כל השמות. אך גם זה אינו נכון כי יש לחלק בין עקירה בטעות דלגבי קדשים לעקירה בטעות דהכא. דהתם גבי קדשים אמרי' סתמא לשמן קאי. רק היכא שמכוון בפירוש לד"א פסול. וממילא שפיר אמרי' כיון דהכוונה לד"א הוי בטעות אינו עוקר הסתם. והוה כאילו שחט סתם דכשר דסתמא לשמן קאי. אבל הכא דבעינן כוונה בפירוש לקדש את השם. רק אמרינן כיון שבתחילת הכתיבה אמר בפירוש שהוא כותב את השמות בקדושה. אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה והוי כאילו קידש בפירוש. אבל היכא שכותב בכוונה שהוא חול אף דנאמר דעקירה בטעות לא הוה עקירה. מ"מ לא שייך לומר ע"ד ראשונה לקדש הוא עושה שהרי כתב בפירוש לשם חול:

ג

ג) אך יש למצוא היתר עפ"י דברי התוס' מנחות (מ"ב.) בחד שינויא דגם גבי כתיבת השמות הקדושים סתמן לשמן קאי רק היכא שמכוון בפירוש לחול פסול. וא"כ הכא בנ"ד אף שכוון בפירוש לחול. מ"מ כיון דעקירה בטעות לא הוי עקירה והוי רק כמו סתם. וכיון שלדעת התוס' סתם כשר הוי כמו בקדשים דעקירה בטעות לא הוי עקירה. אך דעת התוס' לא הובאה בשו"ע כלל. [גם לדעת התוס' היא רק לתירוץ הב' ולא לתירוץ הא' והג' ע"ש] גם דעת האו"ז דעקירה בטעות הוה עקירה לכן אין לסמוך ע"ז כלל:

ד

ד) אך נ"ל להתיר למחוק את השם כיון דנכתב בפירוש לחול כמו דאיתא בירושלמי מגילה פ"א הלכה ט' א"ר שמעית מן חביבי ר"ח אם יתן לי אדם ס' תהלים של ר"מ מוחק אני כל הללוי' שבו מפני שלא נתכוון לקדשו. הרי דהיכא דלא נתכוון לקדשו מותר למחוק וכן נראה מדברי רמב"ם פ"ו מה' יסה"ת גבי ס"ת שכתבה מין ישרף משום שאינו מאמין בקדושת השי"ת ולא כתבו לשמו כו' עי"ש. וכן הוא בהגמי"י בשם ראב"ד. והרב מחנה אפרים כתב וז"ל ולענ"ד היכא שכתב את השם בלא כוונת השם שלא הי' מכוון לכתוב את השם בהא ודאי מותר למחקו כמ"ש הסמ"ק והרשב"ץ. אבל בכתב את השם בכוונה ויודע שהוא כותב את השם אפי' תימא דלענין ס"ת לא מהני עד שמכוון להקדישו. לענין מחיקה אסור כיון שכתבו בכוונה ה"ז מקודש עכ"ל. וא"כ בנ"ד שכתב בפירוש לחול ולא זכר כלל שהוא שם. מפורש מכל שיטות הנ"ל שמותר למוחקו:

ה

ה) אך יש לפקפק בזה עפ"י דברי תוס' הנ"ל דהשם בקדושתו כנ"ל באות ג' וא"כ אסור למוחקו. הגם כי קשה לסמוך עליהם ולהכשיר אך להתיר למחוק נחוש לשיטתם בתירוץ הב':

ו

ו) אך נ"ל דבנ"ד גם טעם הנ"ל משום דעקירה בטעות לא הוי עקירה ליתא דהנה משום מה אמרת הוי טעות דאילו הי' יודע שהוא שם לא הי' עוקר הלשמו. אדרבא עכשיו כיון שאם לא עקר הלשמו הי' אסור למחוק את השם והי' היריעה כולה פסולה דמטעם סברת התוס' אין מכשירין כנ"ל ממילא טוב לו יותר לעקר הלשמו כדי שעי"ז נתיר לו למחוק את השם ויוכשר כל היריעה. (הגה"ה האמנם שיש לומר אלו הוה ידע לא הי' כותב כלל או הי' מקדשו בפירוש. אבל לא מצינו עקירה בטעות כה"ג וכל עקירה בטעות שבש"ס הוא רק לסלק את מחשבת עקירתו לבד. וכל זה באם עכשיו לא ניחא לי' עקירתו. אבל בנ"ד עכשיו שכבר כתב הרי ניחא לי' מחשבת עקירתו. המגיה]. והנה סברא זו במחלוקת שנוי' התוס' והריטב"א. דהתוס' סוברים גבי אין שליח לדבר עבירה דהיכא דהשליח שוגג לא שייך דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ויש שליח וחייב המשלח. והריטב"א קדושין חולק ע"ז וס"ל דהיכא דהשליח שוגג הוי שליחות בטעות ובטל השליחות וממילא פטור המשלח. והתוס' דלא ס"ל הכי ע"כ ס"ל דזה לא הוה טעות כיון דעכשיו א"א לבטל המעשה. ואם נאמר דהוי טעות יתחייב השליח ע"כ אמרי' דניחא לי' לשליח בשליחותי' כדי שיפטר אף דלכתחילה אילו הי' ידע לא הי' רוצה בהשליחות. מ"מ עתה דניחא לי' יותר בשליחות לא הוה טעות. וכן ביאר דברי התוס' הנוב"י מהד"ק סי' ע"ה ע"ש. וא"כ בנ"ד נמי כיון שעתה ניחא לי' שלא קידש השם כנ"ל לא הוי עקירה בטעות:

ז

ז) ומכל מה שנתבאר נ"ל להתיר למחוק את השם של ספק הנ"ל. מה גם כי יש בדבר הזה הרבה ספיקות להתיר. הא' כי דעת התוס' מנחות (מ"ב.) בתי' הב' היא דעת יחידית. ואפשר כי אף התוס' לא קאמרי רק בשם הוי' שהוא מיוחד לשם ב"ה, אבל שאר שמות כגון אלקים כיון שגם מלאכים ודיינים נקראים אלקים. ואין שם זה מיוחד להשם ב"ה סברא לומר כי בזה לא אמרי' סתמן לשמן מה גם כאן שהוא באמת ספק. הב' אפי' לדעת התוס'. הא הכא כוון בפי' לשם חול. ואף דכתבנו דהוי עקירה בטעות הא דעת התוס' גבי אין שליח לדבר עבירה דזה לא הוי טעות. הג' דעת האו"ז דפוסק עקירה בטעות הוי עקירה. הד' ספק בגוף השם אי הוה קודש או חול. ועוד דהכ"מ כתב פ"ה מה' עיוהכ"פ ה"א וז"ל ופסק כר"י לגבי ר' נחמי'. אי משום דהוא מרי' דגמ' טפי וכו' הרי כמה ספיקות להתיר. מכל הלין טעמי נראה ברור שמותר למוחקו:

הק' אברהם.

לשון התשובה הנוכחית איננו לשון כבוד אאמו"ר המחבר זצללה"ה בעצמו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף