אבני נזר/יורה דעה/קפג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קפג

סימן קפג

א

א) סי' קס"ה. לבאר שמעתא דהמלוה את חבירו על המטבע (ב"ק צ"ז ע"ב) איתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסלה [פירש"י המלוה את חבירו שום פרקמטיא. על המטבע שקצץ לו מעות] רב אמר נותן לו מטבע היוצא באותה שעה [פירש"י בשעת פרעון דהא קיבל עליו לתת לו מטבע והאי לאו מטבע הוא ודוקא הלוהו פרקמטיא אבל הלוהו מעות את שהלוהו משלם לו] ושמואל אמר יכול לומר לו לך הוציאו במישן. א"ר נחמן מסתברא מילתי' דשמואל דאית לי' אורחא למיזל למישן אבל לית לי' אורחא לא. וכתב בעה"ת (שער מ"ו חלק ח') ז"ל כלומר שהשיירות מצויות ודרכו של מלוה לילך לשם וכגון זה כופין על מדת סדום עכ"ל. וקשיא לי טובא דא"כ מה הקשה הש"ס מהא דאין מחללין על מעות של כאן והן בבבל ואע"ג דאית לי' אורחא למיסק להתם והתם לא שייך טעמא דכופין כו' וע"כ ס"ל הש"ס דבאית לי' אורחא למיסק להתם חשובה מטבע כאן וא"צ לטעמא דכופין. ועוד עיקר טעמא דכופין על מדת סדום קשה דמסתמא המטבעות פסולות יכולין לקנותם כאן בזול. וא"כ אם ישוב לו חובו במטבע היוצא יקנה המטבעות פסולות וירויח בהם. ועוד דלמה לו למלוה לקבל אחריות הדרך. ועוד מי לא עסקינן שהמלוה צריך למעות תיכף במקומו:

ב

ב) ונראה דבעה"ת ס"ל ג"כ דחשובה מטבע כאן. וע"כ אף שהם בזול כאן מחמת שצריך להוליכן למישן. שוב מה שהלוהו משלם לו. דמה שאינו יכול ליתן לו מטבע פסולה הוא מחמת התנאי שהלוהו על המטבע. [ולשיטת הרמב"ם סתמא הוי כאילו התנה שיתן לו המטבע]. והרי שם מטבע עלי' שיכול להוליכן למישן ודינו כמו הלוהו חיטין והוזלו דנותן לו חטין בעינן. ור"נ אמר דלא חשיב מטבע אלא למלוה שיש לו דרך למישן. וכיון שלמלוה הוי מטבע יוצא בזה ידי פרעון. כמו בפדיון הבן כשאומר הכהן לדידי שוה לי:

ג

ג) אך הוקשה לבעה"ת לפימ"ש המל"מ בשם הרדב"ז במקדש בפחות משוה פרוטה וטרם הגיע לידה הוקרה ונעשה שוה פרוטה. והשיב הרדב"ז דדומה להילך מנה והתקדשי לפלוני דמקודשת דבתר מקבל אזלינן. והנה פליגי אמוראי אם הלוקח יכול לסלקו לבעל חוב בזוזי. ולכאורה מ"ש מהילך מנה והתקדשי לפלוני. וצ"ל לפימ"ש הרשב"א דנתינה בע"כ אף דשמה נתינה מ"מ למקבל לא הוי נתינה. וע"כ כיון שמסלק את הבע"ח בע"כ לא הוי נתינה לבע"ח. ואין לדמותו להילך מנה דהטעם משום דנהי דנותן הוא אחר. מ"מ קבלת האשה גרמה להתקדש. וכמימרא דרבא בכסף ע"י אחרים בע"כ משום דקבלת רבו גרמה לו. והכא לבע"ח לא הוי קבלה כיון שהוא בע"כ. ולא מהני פרעון בע"כ רק כשהלוה בעצמו פורע דהוי נתינה ללוה:

ד

ד) והנה לסברת הרדב"ז הנ"ל דהיכא דלא הוי כסף נותן דומה להילך מנה דרק משום קבלת המקבל מקודשת. א"כ איך יועיל בנ"ד בע"כ כיון דללוה לא הוי מטבע דאיהו הא לית לי' אורחא למישן. והמלוה הא אינו רוצה לקבל. ע"כ מיישב בעה"ת כיון דאם הי' הלוה רוצה לילך למישן שוב הי' כסף גם אצל הלוה והי' המלוה מוכרח לקבל. א"כ בסירובו לקבל לא יועיל רק שהלוה ילך למישן ולא מטי למלוה רנאה בהא על כן כופין על מדת סדום. כן י"ל על דרך פלפול:

ה

ה) בגמ' שם מקשה לר"נ דאמר דאי לית לי' אורחא למיזל למישן לא ממע"ש דמחללין על מעות שנפסלו ויוצאין במדינה אחרת ואע"ג דלית לי' אורחא להתם. והקשה הראב"ד דטפי הוה לי' לאקשויי לרב דאפי' אית לי' אורחא לא מהני. ולמה דמשני כשאין מלכיות מקפידות י"ל בזה גם רב יודה כיון שיכול להוציאן במקומו לבני מדינה אחרת הבאים. אך למה דס"ד טפי הו"ל להקשות לרב. ב' דברי המרדכי תמוהים מאוד שכתב דאם ההלואה בעין אומר לו הרי שלך לפניך דלא גרע מגזלן. ותמוה מאוד דגזלן נמי היכא דקני לי' לא מצי אמר הרי שלך לפניך כדאיתא במרובה דאי יאוש קונה לא מצי אמר הרי שלך לפניך. ולוה הא קני לי' דמלוה להוצאה נתנה. ומה"ט המקדש במלוה אינה מקודשת. וקי"ל מלוה לאו ברשות בעלים לחזרה. ג' קושיית המחנה אפרים (דיני רבית סי' כ"ו) למה שכתבו הפוסקים שאם הלוהו סתם מה שהלוהו משלם לו אפי' התנה ליתן מטבע איך נתחייב בלא קנין. מ"ש מהא דכתב הר"ן בפרק השוכר את הפועל בפועל שהתנה עם הבעלים ליתן לו חטין בשכרו אינו מחויב אלא מעות דתנאי שהתנה על דבר ידוע לא מהני בלא קנין. וכן שנינו הכסף אינו קונה את הזהב דדהבא פירי וכספא טבעא ואינו יכול לחייב עצמו בכסף דבר ידוע והניח בצ"ע:

ו

ו) ליישב כל זה נראה דהנה בתוס' בהלוהו מטבע ונפסל מה שהלוהו משלם לו דמטבע שנפסל דמי להוזל. וכתבו עוד דלר' יהודה דנפסל דמי לנסדק לא מצי פטר נפשי' במטבע שנסדק רק לר' הונא דנפסל אומר לו הרי שלך לפניך. ואף דר' הונא מדמי נפסל לתרומה ונטמאת לא דמי לגמרי דמטבע שנפסל דמי להוזל והא לא דמי להוזל. ולכאורה נראה החילוק דתרומה ונטמאת הלוהו טהורה והוא משיבו טמאה משא"כ במטבע שנפסל אין שינוי בגוף המטבע אבל אין סברא לומר משום דמטבע שהלוהו עכשיו ג"כ פסולה. שהרי מלוה להוצאה ניתנה וברשות לוה נפסלה] אך קשה לפי זה שהרי חזינן בגזילה תרומה ונטמאת לכ"ע אומר לו הרי שלך לפניך ובנפסל פליגי ר"ה ור"י. הרי דנפסל חשיב שינוי טפי ולמה בהלואה נחשוב נטמאת שינוי טפי:

ז

ז) על כן נראה דהא דבהלואה מה שהלוהו משלם לו אפי' הוזל דדומה לגזילה בעיני' דאומר הרי שלך לפניך אפי' הוזל או נטמאו משום דהחיוב על גזילה בעיני' ושלו נטמאו והוזלו. וכל שאינו שינוי בגוף הגזילה פטור. ה"ה בחוב דהחיוב חל על כל המין שמחויב להחזיר לו מין שהלוהו. וכשהוזל הרי כל המין הוזל וחוב שלו הוזל. וכן הוקר אי לאו משום איסור רבית של מלוה הוקר. אבל תרומה ונטמאת הכי כל תבואות שבעולם נאסרו הלא רק תרומה זו נטמאת ולא נתקלקל חוב שלו. ע"כ לא מצי פטר נפשי' בתרומה טמאה. ודוקא במטבע ונפסל שהחיוב עליו לשלם מין מטבע שלוה וכל מין מטבע זה נפסל ע"כ של מלוה נפסל:

ח

ח) ובזה יתיישב קושיית המחנה אפרים דכשקוצץ על מטבע ההלואה חל על שם מטבע סתם לא על מין מטבע של צורה זו. וכעין זה הלוהו חטים דמשלם לו חטים אפי' הוזלו ואם קצץ דמים משלם דמים שהי' שוה בשעת הלואה ומשום דלא חל שם הלואה על חטים רק על שיווי ממון שבו. וכן במלוה מטבע ונפסלה כיון שקצץ על מטבע הרי לא חל שם הלואה על צורה זו רק על מטבע סתם. וע"כ אף אם נפסלה מטבע זו דומה לתרומה ונטמאת דלא מצי פטר נפשי' משום דלא נפסד כל מין שמחויב. וה"נ כיון שהחיוב על כל מטבע שבעולם ולא נפסל רק מטבע זאת ע"כ לא מצי פטר נפשי' במטבע שנפסל. שהוא הלוהו מטבע היוצא. ואיך ישיבהו מטבע שנפסל. ולא שייך לומר שלך נפסל שלא חל חיובו על מטבע זו שנפסל כנ"ל:

ט

ט) אך תירוץ זה נסתר מהא דקי"ל דאי אית לי' אורחא למישן יכול לומר לו לך והוציאם במישן ומשום דחשיב מטבע כהאי גוונא. וקשה מ"מ אינו שוה כאן כל כך דצריך להוליכו ובודאי יכול לקנות מטבעות פסולות כאן בזול. ועל כרחין הטעם כיון דשם מטבע עליו הרי קיים תנאי שהתנה על מטבע. ושוב משלם מה שהלוהו. אך אם נאמר דחל שם הלואה על מטבע סתם לא על מין מטבע זה שהלוהו. א"כ איך מצי יהיב לי' מטבע זה שהוזל עכ"פ. אלא ודאי למה דקי"ל כר"נ ליתא להאי פירושא. ולעולם לא חל הלואה רק על מטבע זו ותנאי הא מקויים במטבע שיוצאת במישן ויש לו דרך שם דשם מטבע עלי' גם לענין מע"ש כבסוגיא. וא"כ קושיית המחנה אפרים קמה וגם נצבה דבמה נתחייב כלל ליתן מטבע היוצא. ולעולם יהי' יכול ליתן מטבע שנפסל:

י

י) אך עפ"י דברי התוס' והרא"ש בתחילת דבריו שהתנה "על מנת" שיתן לו מטבע יש ליישב קו' המחנה אפרים בפשיטות. דזה תנאי שלא מלוהו רק אם ישיב לו מטבע. וכשאינו משיב לו מטבע הרי נעשה גזלן למפרע בשעה שהוציאו וגזלנים משלמים כשעת הגזילה ולא מצי יהיב לי' מטבע שנפסל. אך באית לי' אורחא למישן כיון דשם מטבע עליו הרי קיים התנאי והוה לי' הלואה למפרע ומצי פטר נפשי' במטבע שהוזל:

יא

יא) וממילא מיושבים דברי המרדכי דכשהלואה בעין מה בכך שנתבטל הלואה והוא של מלוה הרי אומר לו הרי שלך לפניך. ומה בכך שנעשה גזלן למפרע. [לשיטת הרא"ש במתנה ע"מ. וכ"ש לדעת רשב"ם החולק על הרא"ש דכשבעין אף גזלן לא הוי] וכל זה לר"נ דקי"ל כוותי'. אבל לרב דס"ל לעולם נותן לו מטבע היוצא שפיר י"ל כמ"ש תחילה דחל שם הלואה על מטבע סתם לא על מטבע של צורה. ע"כ אף דגם מטבע שנפסלה מטבע הוא לענין מע"ש. עכ"פ הרי הוזלה. ואינו יכול לומר מטבע שלך הוזלה. שהרי לא נתחייב לו מטבע זו רק מטבע סתם. וא"כ לק"מ לרב ממע"ש רק לר"נ הקשה שפיר דלדידי' אי אפשר לומר כן. דא"כ אפי' אית לי' אורתא למישן נמי דהא הוזל. וע"כ דחל הלואה על מטבע זו. ומ"מ בלית לי' אורחא לא מצי יהיב לי' מטבע שנפסלה כיון שהתנה מטבע וצריך לקיים תנאו. ע"כ הקשה שפיר ממע"ש דאפי' לית לי' אורחא חשיב מטבע ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף