אבני נזר/יורה דעה/קל
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) בכתובות (ד:) ולדרוש להו דאונס שרי. ק"ל דהכא משמע דאף דע"י הנשואין הכריחה הטפסר להבעל לו והנשואין הי' לרצונה. מ"מ מקרי אונס כיון דבשעת ביאה הי' באונס. ואלו בפ"ק דמגילה כאשר אבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך ואף דבשעת ביאה אנוסה היתה. מ"מ כיון דתחילת הליכה ברצון נאסרת:
ב[עריכה]
ב) והנה לדעת הר"ן בפרק בן סורר דאשת איש הנבעלת לנכרי לא חשיב ג"ע דלית בה מיתה מדרשא דאשת רעהו ולא אשת אחרים [סנהדרין דף נ"ב:). ונדחה מפני פקוח נפש. ומ"מ נאסרת לבעלה כדמוכח מההיא דמגילה. יש לחלק דהכא כיון דנשואין הוא מצוה ולהנשא בשלישי אי אפשר מחמת תק"ח דתקנתא דחכמים משום גזירה לא עקרינן. שוב מותרת להנשא אף דע"י כך תבא לידי איסור ע"י דיחוי. כמו שמותר להפליג בספינה לדבר מצוה תוך שלשה ימים קודם השבת אף שלבסוף יצטרך לחלל שבת כיון שאז יהי' סכנה. מיהו לא דמי לגמרי להתם דהתם מ"מ הוא קודם שבת ולא חל שבת ממש. וכמו בדרך רחוקה בע"פ קודם חצות:
ג[עריכה]
ג) אך יש לדמותו לדברי הרמב"ן בחמין שלאחר המילה [ואף שהרשב"א הביא ראי' לסתור דעת הרמב"ן ממתני' דריש ביצה. מעובדא דבי רחיא בביצה (ל"ו:) משמע כהרמב"ן] אבל בההוא דמגילה נהי דהליכתה מצוה הי' מ"מ אסורה לבעלה דהוי מעלה בו מעל כדברי מהרי"ק. וכן אפי' להפוסקים דאשת איש הנבעלת לנכרי חשיב ג"ע אלא דקרקע עולם אפי' ג"ע מותר במקום סכנת נפשות ג"כ י"ל כנ"ל. ויש לעיין בזה:
ד[עריכה]
ד) אך למה שצדד הר"ן בחי' לסנהדרין דא"א הנבעלת לנכרי חשיבא ג"ע. אלא דאסתר קרקע עולם היינו דאפי' לא תרצה יכריחוה בע"כ. ונרבא דתירץ הנאת עצמו שאני. היינו בלא דרשה דלבית. ולההוא דרשה כאביי ס"ל ומשום דיכריחוה כנ"ל. וא"כ הכא איך מותרת להביא עצמה לידי איסור אשר לא ידחה כלל. ועל כרחך תאמר דאפי' בכהאי גוונא מותר דאונס הוא. וא"כ מה חילוק בין ההוא דמגילה. הלא אח"כ תהי' אונס. ואם נצרף רצון דמתחילה. ה"נ נצרף רצון דמתחילה ויאסר:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |