אבני נזר/יורה דעה/קז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה קז

סימן קז
בדין טבילת כלי תשמיש

א

א) בשלהי ע"ז (ע"ה:) אבעיא להו משכנתא כזביני דמיא או לאו כזביני דמיא. אמר מר בר רב אשי אבא משכן לי' נכרי כסא דכספא ואטבילה ואישתי בי' ולא ידענא אי משום דסבר משכנתא כזביני דמי אי משום דחזי לנכרי דדעתי' לשקועי'. והרי"ף כתב משכנתא אבעיא ולא איפשיטא. ולא ביאר דהיכא דחזי לי' דדעתי' לשקועי' פשיטא דחייב להטבילו וכן הרמב"ם נקט בבעיא לקולא משום דס"ל טבילת כלים דרבנן ולא ביאר דבדעתו לשקועי' חייב להטבילו:

ב

ב) והנראה לי בדעתם ז"ל עפימ"ש הריטב"א בהא דירושלמי דהטבילה הוא לצאת מטומאתו של גוי וליכנס לקדושתו של ישראל. וביאר הריטב"א דהטומאה הוא משום שסופו של גוי להשתמש בו באיסור עי"ש. ועל כן כשדעת הגוי לשוקעי' ושוב אין סופו של גוי להשתמש בו יועיל הטבילה שכאשר ישקענו הגוי בפועל לא יצטרך עוד להטביל ולא יחשב טבילה ראשונה כטובל ושרץ בידו על כן טבלו רב אמש קודם וטוב לו שלא ישתה בכוס טמא. ועיין בכנה"ג (סי' ק"ב בהגהת הב"י סעיף א') אבל חיוב להטביל ליכא.

ג

ג) עוד י"ל דם שאת הגוי לשקועי' הוי כמו יאוש ויאוש לא מהני עד דאתי לרשות זוכה וכשאין ישראל רוצה לזכות בו. עוד לא יצא מרשות הגוי ואינו חייב להטבילו. ור' אשי רצה לזכות בו וטבלה. אבל אין חיוב לזכות:

ד

ד) ואם היינו אומרים דדעתי' לשקועי' הוי סילוק גמור ונפקע רשות הגוי לגמרי. א"כ לדעת המאירי בשטמ"ק ב"ק (מ"ט:) במשכנתא של גר ביד ישראל ומת הגר ובא אחר והחזיק בה זה קנה כנגד מעותיו. ופירש המאירי קנין ממש ואינו יכול הזוכה לסלקו בזוזי. וכיון שקנה בעל המשכון אפי' אינו עומד בחצירו [שאם הי' בחצירו הי' קונה כולה] נראה דא"צ דעת בעל המשכון כיון דקונה ממילא כמו ירושה. וכיון שקונה כנגד מעותיו שוב חייב להטביל. דבשותפין ישראל וגוי כתב באו"ה שאין חייב להטביל דאינו מועיל כיון שהגוי שותף הוי כטמא שטובל ושרץ בידו. אבל זה שרשות גוי נפקע לגמרי שוב מחויב משום חלקו של ישראל. אך לדעת הרי"ף והרמב"ם י"ל דס"ל דהוי רק כמו יאוש:

ה

ה) כתב הרא"ש (פרק כל שעה) בשם בעל העיטור משכון של גוי ביד ישראל בריבית מותר ישראל למשכנו לישראל אחר באותו הריבית אעפ"י שלא העמידו אצל הנכרי ולא אמרינן אשתכח ישראל הוא דשקיל ריבית דהא לא קניא לי' אלא היכא דאמר לו מעכשיו דאז הוי דעתו לשקועי'. ובלי ספק שבעל העיטור למד זה משמעתין. ולפענ"ד נראה דדין זה דדעתי' לשקועי' מהני אינו רק במשכון כלים שראוי להשתמש בו. וכיון שהמלוה יכול להשתמש בו. ועל מנת כן השכינו בידו. דאל"כ לא הי' רב אשי משתמש בו (וישראל מישראל אסור להשתמש משום רבית. ושוב לא השכינו להשתמש. אבל משכון דגוי ודאי על מנת כן השכינו] וא"כ יש למלוה בו קנין פירות. ובסוף פרק השולח דביובל ראשון לכולי עלמא קנין פירות כקנין הגוף דלא סמכה דעתו שתחזור אליו. והכא נמי כיון שבדעתו לשקועי'. ולא סמכה דעתו של נכרי שתחזור אליו הקנין פירות שיש לישראל בה. חשיב כקנין הגוף. ואין לומר דלא חשיב קנין פירות כיון שיכול לפדותו. [הלא המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג ג"כ יכול לפדותו לאחר שתי שנים ואעפי"כ חשיב קנין הגוף ואף שיש לחלק בזה] דנראה דבתוך הזמן אינו יכול לפדותו כיון שהזמן גם לטובת המלוה שיוכל להשתמש במשכון. וכל זה במשכון כלי. אבל במשכון אוכל וכהאי גוונא שאינו דבר תשמיש יש לומר דלא מהני דעתי' לשקועי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף