הדר זקנים/שמות/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים שמות טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אז ישיר. שר לא נאמר. רמז לתחיית המתים מן התורה שעתיד לשיר שיר לעולם הבא. וא"ר מאיר א"ר אלעזר כל האומר שירה בעולם הזה. מובטח הוא שיאמר שירה לעולם הבא. וא"ר אני ערב בדבר:

אז ישיר משה. אמר משה להקב"ה קראתי תגר לפניך שאמרתי ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וכו' וכאן אמרתי שירה לפניך. ד"א א"ז עולה שמונה כלומר בזכות המילה שנוהגת בשמונה קרע לנו הים:

סוס ורכבו רמה. והסוס קשור עם רוכבו לפי שאמר הקב"ה אל המצרי למה רדפת אחרי בני ישראל. א"ל הסוס נהגני בעל כרחי. אמר לסוס למה רדפת אחרי בני ואמר הסוס המצרי נהגני ברגליו במגיפים בעל כרחי. בא הקב"ה ודנם יחד:

רמה בים ממטה למעלה. אבל ירה בים ר"ל מלמעלה למטה:

ג

ה' איש מלחמה. פוקרין המינין ואומרין שהוא איש. ויש להשיב והא כתיב ואתה ה' ולא איש. והכא ה"ק אתה ה' איש מלחמה אפי' גבור ואיש מלחמה ה' שמו. כלו' צריך שיבקש ויאמר שהקב"ה אדון ושמו ה':

ה' שמו. ודאי שמו וכן ראוי לקרותו. כמו שאמר משה דשמו משמע ודאי שמו שהווה עם עבדיו בצרתם כדפי' בפרשת שמות. ובודאי כן הוא שהרי היה עמנו בצרותינו. ג"ן:

ו

ימינך ה' נאדרי. יו"ד נאדרי יתירה וזה מן הפסוקים שנכפלו דבריהם קודם שמפרש. ד"א ימינך ב' פעמים בזמן שעושים רצונו של מקום אפי' שמאל נעשה לו ימין. וכשעוברים רצונו ימין נעשה שמאל. כדכתיב השיב אחור ימינו:

ז

תהרוס קמיך. שהרשעים קמים על הקב"ה. וכן מצינו בפרשת מטות נקום נקמת בני ישראל. וכתיב לתת נקמת ה' במדין. לפי שהנקמה על ה'. כי הרשעים אינם שואלים מישראל אלא שיעברו על מצות הבורא. וכן כתוב על עמך יערימו סוד וכו' עצתם לבטל מצותך:

ח

נערמו מים. כמו ערמת חטים ועל מה שתרגם אנקלוס חכימו מיא. קשה מה חכמה שייכא במים. ואומר ה"ר מאיר בר' שניאור דיש במדרש שנכנסה בהם ערמומית של חכמה ואמרו שירה. ג"ן: וי"מ שהחכמה היתה מאשר נצבו כמו נד נוזלים:

קפאו תהומות. נמצא במדרש כתיב ויבקעו המים. דמשמע שנבקעו ממש עד קרקעיתו של ים. וכתיב קפאו תהומות בלב ים. דמשמע שקפאו ונקרשו ודרכו ישראל עליהם. ומשני דלב הים היה נגדש. שאם קפאו מי הים כולם כמו שהם היו צריכים לעלות עד לשמים ואם היו נבקעים ממש עד קרקעיתו של ים היו צריכים לירד עד תהום. לכך נבקעו גודש המים שהוא שליש של ים. כדאמרי' האי גודשא תילתא. והים מלא על כל גדותיו. ושאר המים קפאו. וכשעברו ישראל לא היו צריכים לא לעלות ולא לירד כי המים היו שוות לארץ. והיינו דקאמר בלב ים. מה הלב שני שלישים למטה מגוף האדם ושליש הגוף למעלה הימנו. אף הים קפאה שני שלישי של מטה. ושליש של מעלה נבקע. וזה שייסד הפייט. פוט כאן וכאן שליש רום מימות: פירוש אחר בלב ים אמר הקב"ה יבא מצוה שאין לה לב ועשתה עצמה כמי שיש לה לב. יבא מצות הקב"ה ויפרע מפרעה שהיה לו לב ונעשה כמי שאין לו לב:

י

צללו כעופרת במים אדירים. רבותי' דרשו שהיו אדירים צוללים כעופרת. וי"מ דקאי אדירים אבני חילו. וי"מ דהרבה מהם פורחים באויר על ידי כשוף. ובאו גבריאל ומיכאל והכום על ראשיהם והפילום לארץ. ונדונו שם בג' מיתות. בעופרת. באבן. ובקש. הרשעים היו כקש. לכן לא מתו מיד שדין ייסורין קשה משל גיהנם. ובינוניים כאבן. וצדיקים כעופרת שמתו מיד. וי"מ איפכא דצדיקים כקש. ורשעים כעופרת שמתו מיד ונכנסו בגיהנם לפי שגיהנם דין קשה גדול:

יא

מי כמוכה באלים. חסר יו"ד לומר כשאתה רוצה אתה נעשה כאלם. וי"מ באלם. כמו גברא אלמא. ואלם הוא מקל חזק. ולכך נסמך מי כמוכה אצל נשפת. לפי שהנס היה גדול מאד דלעיל כתיב. וברוח אפך נערמו מים. וזה היה נס מופלא וגדול שרוח האף חם הוא. ובו הקריש והגליד המים. ואחרי כן נשפת ברוחך זהו ברוח הפה שהוא קר. ואעפ"כ החזיר בו המים לקדמותן. ושנה ממנהג עולם. לפי' כתב מי כמוכה על נס זה. יותר מעל כל שאר הנסים וכו' בסופיה דקרא נורא תהלות עושה פלא:

יג

נחית בחסדך. נוטריקון. נוראות הראית לנו במצרים. חרונך שפכת עליהם. ימינך בלעה אותם. תהום כסית עליהם. ר' יהודה אומר נוטריקון כן. נפלאות עשית לנו. חירות עשית לנו. ים בקעת לנו. תורה נתת לנו. וחכמים אומרים נוטריקון אחר. נביאים. חכמים ישרים. תמימים העמדת לנו. וי"מ פסוק זה הכי כשברא הקב"ה עולמו. ברא עליונים בימין. תחתונים בשמאל. עליונים לפי שנבראו בימינו לא נקנסו מיתה. תחתונים שנבראו בשמאלו נקנסו מיתה. ובשטה זו נבראו דכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אמר הקב"ה יעסקו בימין. כלומר יהיו עוסקים בתורה שנתנה בימין. כדכתיב מימינו אש דת. ובצדקות דכתיב נוראות צדק ימינך. ובבית המקדש דכתיב נחית בחסדך. וכולם נאמרו בפסוק זה. נחית בחסדך זו צדקה. נהלת בעזך זו תורה. דכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. אל נוה קדשך זה בית המקדש דכתיב נאוה קדש:

טו

אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב. ולמה והלא כתיב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה אלא מגיד לך הפסוק שהם מצרים לטובתם של ישראל:

יז

תביאמו ותטעמו. מכאן תחיית המתים מן התורה:

יח

ה' ימלוך לעולם ועד. לאחר שיתיישבו בארץ יודע מלכות הקב"ה מכל האומות. ואלמלא ה' מלך אין כל בריה יכולה לעמוד לפניהם אלא לא המליכוהו לעולם עד ימות המשיח דאז יהיה מלכותו קיים לעולם ועד:

יט

כי בא סוס פרעה. כלומר כאשר בא סוס פרעה תוך הים והשיב הקב"ה הים עליהם. אז ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף. ודרך להזכיר אשה על שם אחיה הגדול. כמו אחות נחשון. אחות נביות. כך אמר אחות אהרן:

כב

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. פי' לא מצאו דברי תורה שנמשלה למים שנא' הוי כל צמא לכו למים ולפי' מרדו. ולכך תקנו לקרות בתורה כל שני וחמישי שלא יהיו ג' ימים בלא תורה:

כה

ויורהו ה' עץ. עץ זית היה והיה מר והשליכוהו במר והיה למתוק. והפוקרין ר"ל דעץ זה ע"ז ויהבינן ליהו כל טעותייהו ונשיב להם כי לפי שע"ז היתה ביניהם הוצרכו למים וכשהלכו והשליכו העץ למים אז נעשו המים מתוקים. עוד יש לומר שם שם לו חק ומשפט. שלא יעשה כן לעולם ושם נסהו:

כו

כל המחלה אשר שמתי במצרים. כמנין אש"ר עולה מנין המכות שהוכו במצרים ועל הים כאשר אמרו התנאים כשתמנה כל מנין התנאים יחד כך עולה דצ"ך עד"ש באח"ב:

כל המחלה. ר"ל שום דבר מהמחלה לא אשים עליך. כמו ולרש אין כל לא אשים ואפי' אשים אני ה' רפאך. וי"מ כל המחלה אל תפחד מפורענות הבאה על חברך כי אני ה' רפאך. כמו שהרופא שומר החולה ומניעו מלאכול דבר רע שיביאנו לידי חולי. כך אשמרך שלא תבא לידי שום חולי שהבדלתיך מנבלות ושקצים ורמשים ועופות ודגים טמאים שמזיקין גופו של אדם. והאוכלם מזוהם ונמאס. והפרשתי אתכם מנגעי זבים ונדות ויולדות ונגעי בתים ונגעי בגדים שכל אלה מביאים האדם לידי זיהום כי כל דבר שהפסוק קורא טמא מאוס הוא. כדכתיב ביחזקאל בגללי אדם תעוגנה לעיניהם וכו' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים. ומשם אמרו חכמים דכל האוכל בלא ניגוב ידים. כאלו אוכל לחם טמא. כי הוא נמאס מחמת לחלוחית הידים. וזהו כי אני ה' רפאך שאפריש אותך מכל המאוסים הללו המביאים לידי חולאים. וכן והסירותי מחלה מקרבך כי אני ה' רופאך. טו"ן פוז"ציאין בלעז. בכור שור. וה"ר עובדיה בר' שמואל מפרש והסירותי מחלה מקרבך. כלומר אברך לחמך ומימיך שאתן לך שפע מאכל ומשתה ואסיר מחלה מקרבך שתוכל לאוכלו. כי מה מועיל מאכל ומשתה לחולה שאינו יכול לאכול ולשתות. ג"ן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף