הדר זקנים/במדבר/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־15:20, 20 באפריל 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הדר זקנים TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

כמתאוננים. כמתאבלים על מת וזהו שנאמר וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו:

ה[עריכה]

נאכל במצרים חנם. לפי שכשנילוס רבה ומתפשט על כל ארץ מצרים כל א' עושה גומות והדגים נשארים בם. וי"מ דגה קרוי"ישאנץ בלע"ז כמו וידגו לרוב ואח"כ מפרש הדגה הקשואים והאבטיחים:

את הקשואים. תימא מה טיבם של אלו המאכלים. י"ל מתוך רב מאכל באים אלו לקנוח סעודה. עוד י"ל שעושים מהם תיקון המאכל וטיבולין כגון איי"לייש מוטר"דש:

ח[עריכה]

והיה טעמו וכו'. פליאה גדולה על זה הא דכתב לעיל בלתי אל המן עינינו והלא אין הטעם מעולה מלשד השמן ועוד למה קורהו לחם הקלוקל. וי"ל דע"י הטורח שטורחים בו כדכתיב וטחנו ברחים או דכו במדוכה אז נשתנה ריחו וטעמו לטוב ולשון העברי מוכיח כן דכתיב והיה טעמו אז טעמו משתנה לשד השמן. והא דכתיב כצפיחית בדבש שמא זה היה קודם שנגמר כל תיקון שלו שעדיין היה טעמו תפל מעט:

יב[עריכה]

כי תאמר אלי שאהו בחיקך. כי לולא אמרת אלי לך נחה את העם הייתי בורח והולך:

טז[עריכה]

אספה לי ע' איש. תימא ולמה ע' איש. י"ל דלכך צוה הקב"ה למנות ע' כנגד ע' נפש ישראל שירדו למצרים:

כב[עריכה]

הצאן ובקר ישחט להם. ומי יוכל לעשות זריקה לכל הדמים האלו שלא היה שם כי אם כהן א' לעשות זריקה שהרי אמרת איש אשר ישחט צאן ובקר וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרתה. ומאותם ששוחטים אל פתח אהל מועד היה נוטל הכהן חזה ושוק וא"כ היאך יוכלו העם להספיק מן השאר. והקב"ה אמר למשה היד ה' תקצר וכי סבור אתה שלא אוכל להביא בשר אשר לא ישחט פתח אהל מועד ולא יקח הכהן כלום ויוכלו העם להספיק. הרי שראינו שלא טעון שחיטה אלא אסיפה בעלמ' כדכתי' ויאספו השלו:

כח[עריכה]

כלאם. כי נביאי שקר הם. שלא נאמר לך שתשרה שכינה כי אם על אותם שנאספים לאהל מועד והם נשארו במחנה. ועוד לא אמר כי אם ע' והם ע"ב ומשה ענהו המקנא אתה לי וכו' הקב"ה אמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ומן רוחי לא יתנבאו כי אם ע'. אבל מן רוחו של הקב"ה מי יתן שיהי כל עם ה' נביאים ואלדד ומידד אינם מתנבאים מן רוחי כי אם מרוחו של מקום. מקשים העולם למה כתב ואצלתי מן הרוח אשר עליך. למה נתן הקב"ה מרוחו של משה יתן להם מרוח שלו. ומתרצינן דהפשט ה"ק כלומר ואצלתי מן הרוח אשר לך ונתתי לך להיות סבלן שיהיו סבלנין כמותך ולעולם ברוח ששם הקב"ה עליהם אינו אלא מרוחו של הקב"ה אלא שהיה רוח מסבלנות בהם כרוחו של משה:

לג[עריכה]

הבשר עודנו בין שניהם. פשט בעוד שהבשר בין שניהם כלומר אחר שהספיק הבשר לכולם כדי שלא יאמרו לא נגעם אלא לפי שלא היה לו יכולת להספיקם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף