שו"ת שארית יוסף/לג
|
< הקודם · הבא > |
לג) שאלה מק"ק פאדוו' וז"ל השואלים אנחנו דיינים מבוררים נתבררנו משני כיתות שקבלו קנין גמור אגב סודר כמנהג לישא זה את זו וזו את זה ובקנסות. גם אכלו מיני מתיקה הנקראים קונפיטי בלע"ז ונתעצל הסופר מלכתוב השטרות ולימים האחד חזר ומחה בסופר מלכתוב ולעדים מוחה ג"כ שלא לחתום ורוצה לחזור גם מהענין ואינו נותן טעם למה רוצה לחזור רק אומר אין טעם ברצון. וצד השני משיב מה לי ולעצלות הסופר שלא כתבו הלא אין אחר קנין כלום ותובע ג"כ מהסופר והעדים שיכתבו ויחתמו מה שנעשה בפניהם בק"ס והעדים חייבים ואינם רוצים לכבוש עדותם ונשאלו בתורת עדות ב"ל יו"ע והגידו עדות בב"ד והנה אנחנו דיינים מחולקים בזה ולא רצינו לברור שליש מחכמי ווניציאה כי כולם קרובים נוגעים בדבר בחרנו במכ"ת להודיע דעתו עפ"י דין תורה כן יקום וכן קבלו עליהם שני הכתות:
תשובה דין תורה לא ידענו מ"מ אשיב מה שעיינתי מספרי חז"ל שעשו פירש התורה ובררו דינים גרסי' בהמוכר את הספינה (דף ע"ז) א"ר בר יצחק א"ר ב' שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה כו' ופרשב"ם זכו כו', אני מקנה לכם בסודר זה שדה זו לצורך פלוני כו' חוזר בשטר ואפי' אמר כתבו ותנו כו' ואע"ג דאמרינן פ' חזקת הבתים קנין בפני שנים ואין צ"ל כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד ה"מ סתמה דמסתמא ניחא ליה למקנה אבל היכא דמחי לא כתבינן בע"כ. ואינו חוזר בשדה פירשב"ם שכבר זכו כו' הרי בפי' שאף כשמיחה אינו יכול לחזור רק בשטר ולא בשדה ולפי' ר"ת אף בשטר אינו יכול לחזור שפי' וז"ל התו' והמרדכי מביא דברי ר"ת פ' חזקת הבתים (דף רמ"ח ע"ד) ור"ת מפרש דבשטר מתנה דווקא מיירי דלא ניחה ליה דליפיש שטריה עלוי דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה ויסברו שהוא שטר חוב או מכר ושעבוד קרקעות ולא יקנו ברצון ממנו לפי שיריאים שיטרפו מהן אבל בשטר מכר אין יכול לחזור דאדעתא דליכתוב ליה זבן ליה עכ"ל. הרי בפי' דדווקא בשטר מתנה יכול לחזור בשטר ונדון דידן אינה דומה למתנה רק למכר כי במתנה הולכין אחר דעת הנותן ולא בנדון דידן וק"ל שאנו צריכים דעת שניהם כמכר ועוד שהרי הרשב"א כתב והב"י מביאו (סי' ר"ז) וז"ל האומר לעדים זכו כו' עד והרי הוא כאומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו השטר שחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ואפשר שאפי' בשטר אינו חוזר כאן משום דסתם קנין לכתיבה עומד ואינו יכול לעכב בידם מלכתוב לדעת קצת גדולים שפי' דסתם קנין לכתיבה עומד היינו לומר שאינו יכול לעכב בידם מלכתבו עכ"ל. הנה מבואר דעל כל פנים הענין קיים רק בכתיבת השטר נחלקו וגם בשטר נראה שיש לפסוק שאינו יכול לעכב שהרי ר"ת ובעל התו' מביאו סבירא ליה דדווקא במתנה חוזר בשטר ולא במכר ונדון דידן מכר הוא ולא מתנה. וגם הרשב"א שהבאתי לעיל כתב שלמקצת גדולים אינו יכול למחות ואין לומר דכל זה מיירי דווקא כשאומר וכתבו השטר ולכך כתב רבה בר יצחק בהדיא שמזכיר בדבריו וכתבו השטר ונאמר הטעם שכשאומר כתבו גלי אדעתי' דאלימא כח הק"ס לכן אינו יכול לחזור אבל כשלא אמר כתבו חוזר אף בגוף השדה אין לומר כן שהרי כתבו התוספות פרק חזקת הבתים (דף מ') בדיבור המתחיל קנין בפני שנים ואצ"ל כתובו וכותבין בלא רשותו כו' עד והא דאמרינן בריש אף על פי כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה לאו דווקא משום דא"ל כתובו אפילו לא אמר להו נמי כדאמרינן הכא אלא משום דבעי למימר רבותא לא קנו מיניה צריך לאימלוכי ביה אף על גב דאמר כתובו עד כאן לשונו הרי בפי' דכתבו לו אינו מעלה ואינו מוריד ואף על פי שלשם כתבו התוספות ומיהו יכול לחזור בו דמשמע שחוזר בשטר. מכל מקום הרי אמרו כדאמרינן לקמן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו השטר חוזר בשטר כו' עכ"ל והיינו מה שכתוב בהמוכר את הספינה ולשם פירש רבינו תם דאיירי במתנה דווקא וא"כ יש לומר דתוס' מדברים על קנין במתנה כפי' רבינו תם וק"ל. וגם על כל פנים כתבו שאינו חוזר בשדה. וגם אין לפקפק הואיל והוא קנין על קנס. שהרי פשוט בכל הפוסקים שגובין קנס זה של שידוכין אפילו בזמן הזה בבבל מטעם דגמרי ומקני ועוד בלא האי טעמא מנהג שבשעת הק"ס מקבצים חשובי הקהילה להיות במעמד ההוא והוה כמי שנעשה בב"ד חשוב וכל ק"ס מעכשיו הוא וזה קונה אפילו בשאר אסמכתא כשהיא בבית דין חשוב ודין זה כצורתו מבואר בפסקים מהרי"ו (סי' נ"ז). נאם הצעיר יוסף כהן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |