שו"ת שארית יוסף/כד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:29, 13 באפריל 2023 מאת בן אבנר (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן "<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> '''כד)''' זה השבתי למהר"ר אברהם י"ץ מק"ק לעסלא שהיה רב לשם בעת ההוא: שאלה קנה ישראל מן הגוי פרה מעוברת וילדה זכר ברשות ישראל ובאו ב' יהודים והעידו שהיו באותו כפר ושאלו לנכרית אחת שלא היתה בעלת הפרה אם היה קודם זה ולד כרוך אחריה א...")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת שארית יוסף TriangleArrow-Left.png כד

כד) זה השבתי למהר"ר אברהם י"ץ מק"ק לעסלא שהיה רב לשם בעת ההוא:

שאלה קנה ישראל מן הגוי פרה מעוברת וילדה זכר ברשות ישראל ובאו ב' יהודים והעידו שהיו באותו כפר ושאלו לנכרית אחת שלא היתה בעלת הפרה אם היה קודם זה ולד כרוך אחריה אחר אותה פרה שקנה היהודי והשיבה איך שהיה ולד כרוך אחריה ואין לה ולד בחיים שזכר א' ילדה ונמכר לטבח ונקיבה טבח הבעל עצמו. ובאו גם כן ושאלו לבעלת הפרה והשיבה גם היא כראשונה אם אנו יכולין לסמוך על עדות נכריה במסיחה לפי תומה להתיר זכר זה שנולד לומר שאינו בכור. ע"כ לשון השאילה:

תשובה נ"ל דהוה ספק בכור מכמה טעמים שאבאר בעזרת השם יתברך חדא דאין זה מל"ת הואיל ושאלו תחילה הן לגוי' ראשונה ק"ו לבעל פרה דהמרדכי פרק האשה בתרא (דף תס"א ע"ב) הביא הירושלמי וזה לשונו ובירושלמי דיבמות גרסינן איזה מתכוין רבי יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה. ור"ל אומר כל ששואלין אותה והוא משיב אמר רבי חגי זכור אני בל"ב זקנים שהיו מתריסין כנגד ריב"ל למעבד כר"ל והוא לא קיבל וגמרא דידן משמע דרבי יוחנן מחמיר ולא מכשיר אלא במל"ת ור"ל מקיל ולא פסיל אלא במתכוין להתיר ולכך צריך לפרש הירושלמי של רבי יוחנן אפי' אין שואלין לו אלא מזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוה מל"ת עד כאן לשונו. הרי בפירש שלפי דברי רבי יוחנן שהלכה כמותו שהרי ר' יושע עבד עובדא כרבי יוחנן ועוד שהוא מחמיר ס"ל אפי' אין שואלין רק מזכירין הענין קודם דברי הגוי לא הוה מל"ת ונדון דידן שאלו בהדיא על הענין אם כן לא הוה מסיח לפי תומו ואין סברא לחלק שבעדות אשה יודעים הגוים ויש לחוש לשקר יותר מדין בכור. כי אין בידינו לחלק מסברת הכרס דבר שאינו נמצא בספרים קדמונים. ובפרט במילי דאורייתא ועוד טעם שני דאמרי' פ' הגוזל בתרא (דף קי"ג) אמר רב אשי אין מל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד. ומקשה שם ומתרץ דבדאורייתא לא הוה עדות רק בדרבנן ושם מדבר אף בישראל שמעיד ק"ו לגוי. וגם המרדכי סוף יבמות (דף תס"א ע"ד) כתב בשם ר' דוד בר קלונימוס וז"ל ואע"ג דאינו נאמן גם להתיר כדאמרינן במסכת שמחות וס"א בכורות. הא מיהא בעדות אשה האמינה תורה במסיח לפי תומו עד כאן לשונו הרי דווקא לעדות אשה הקילו וטעמם מפורש בכמה מקומות מתוך שהחמרתא עליה בסופה וגם משום עיגונא. וגם מהרא"י (סי' ק"ל) בכתבים שלו כתב שאין לסמוך על מסיח לפי תומו לבד גבי בכור. וכתב דאע"ג דמשמע באשיר"י פ"ג דבכורות דהא דלא מהמנינן לגוי מל"ת היינו טעמא משום דתלינן דלהשביח מקחו קא מכוין הא איכא דמוכח מילתא דלא איכוון בכך מהימן מכל מקום הרי ביורה דיעה כתב סתם מל"ת לא סמכינן עלה ותו דאמר בהגוזל בתרא דאין מל"ת כשר במילי דאורייתא אלא כו'. וא"כ הרי אף אי הוה מל"ת נדון דידן מכל מקום אין לסמוך ע"ז להתיר ואין לומר שבכור בזמן הזה בחוצה לארץ הוה דרבנן ואז הוה מל"ת נאמן כדמסיק בגמרא פרק הגוזל דבדרבנן נאמן מל"ת אין לומר כן חדא שהרי מפורש במהרא"י בכתביו (סי' ק"ל) הנ"ל שסובר דהוה בכור בזמן הזה דאורייתא שהרי מביא הא דפרק הגוזל הנ"ל לראיה על הבכור דאין מל"ת כשר בדאורייתא. ועוד הרי תניא בפ' אילו קדשים במסכת תמורה רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מח"ל לא"י ויקריבנו ת"ל ואכלת וכו'. וכתב הסמ"ג במצות עשה רי"א וז"ל ומה שממעט שם רבי עקיבא בכור ח"ל דווקא לענין הקרבה אבל מקדש קדיש כמו שמוכיח ההלכות וכו' ומאריך עד ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית כמעשר דגן עד כאן לשונו. אם כן מבואר דאפילו בזמן הזה בחוץ לארץ הוה דאורייתא ואף על פי שכתב הטור יורה דיעה (סי' ש"ו) בשם הרמב"ם שאינו נוהג אלא בארץ ואפי' אם הובאו לא"י לא יקרבו שהם חולין גמורין עד כאן לשונו מכל מקום אין לסמוך ע"ז להקל חדא הלא כתב שהרמב"ן והרא"ש סבירא להו דנוהג בח"ל וידוע שאנו סוברים כהרא"ש והרמב"ן דבתראי ננהו. ועוד הרי כתב הב"י שהטור לא דק במ"ש בשם הרמב"ם ואדרבא הרמב"ם כתב דנוהג בח"ל וגם מה שכתב חולין גמורין אינו מדוקדק כו' ואפשר שנוסחא משובשת נזדמנה לו שהרי גם הראב"ד היה גורס כן בדברי הרמב"ם וכתב עליו שהוא טעות דאפי' לר' עקיבא קדושת בכור יש בו ומביא ברייתא הנ"ל ומביא דרש מפרק בתרא דבכורות ומספרי ומהרא"י ידע הי"ד ומ"מ כתב בפשיטות בכתביו הנ"ל דבכור בזמן הזה דאורייתא דהיינו על מעשה שבא לפניו דהוה בדאורייתא ואף כי היה בכאן שני נכרי' מעידים לא מצאתי חולק בין עד אחד פסול לשני פסולים אלא לענין עדות אשה כשמכחישין זה את זה שהולכין אחר רוב דיעות אבל שיהיו שנים כשרים במקום שאחד פסול לא מצאתי וגם גמרא דפרק הגוזל בתרא הנ"ל דאמר רב אשי אין מל"ת נאמן אלא בעדות אשה ג"כ משמע דלא יועיל אפילו שנים שהרי כתב סתם אין מל"ת כשר ולא אמר אין עד אחד מל"ת כשר אלא אמר סתם אין מל"ת כשר דמשמע אפילו הם רבים וק"ל. ומה לי להאריך אין לנו כח לבדות מלבינו ולחלק במידי דאורייתא מסברתינו הקלושים סברת כרס וכ"ש שמשמעות הגמרא להיפך כנ"ל:



שולי הגליון


Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף