שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ד יז

כלל יז

דברים שבלב דאינם דברים. היכא דאיכא מיגו להדברים שבלב אי חשיב המיגו כמו אומדנא דמוכח טובא והוו דברים נחלקו בזה הגאונים דבחלקת מחוקק סי' מ"ב לענין קידושין בעד אחד כתב דאפי' כשיש לו מיגו על הדברים שבלב לא הוי דברים דעל ידי המיגו לא הוי כאומדנא דמוכח שחשב כן והחכם צבי בתשובה סי' קט"ו משיג עליו דהוי אומדנא דמוכח כן כתב בספר דברי גאונים להגאבד"ק סיגיט בכלל ד' אות ו' וכתב בשם ספר שער משפט סי' פ"ז ס"ק כ"ה שהביא ראיה מפורשת מש"ס דקידושין דאף דאית ליה מיגו הוי דברים שבלב וספר שער משפט אין מצוי אצלי למען דעת הוכחתו אמנם על טוב יזכר שם ידידי הגאון צדיק תמים מוהר"ר חיים יעקב נפתלי דומ"ץ בווארשא יצ"ו שזיכני בספר הקדוש זית רענן ח"ב וראיתי שם בחלק אבן העזר סי' ל"ד שהאריך הגאון המחבר בדין זה ואעתיק תורף דב"ק לפי שאין ספר התורה הזה מצוי ביד כל אדם ודבריו הם באות ב' שהביא מחלוקת הגאונים חלקת מחוקק וחכם צבי הנ"ל וכתב על זה ולכאורה נראה שהדין עם החלקת מחוקק שכן מוכח בסוגיא דדברים שבלב קידושין דף נו"ן דאינן דברים אפילו במקום מיגו שהרי במעילה אית ליה מיגו דנזכרתי וכן מצאתי בבית מאיר ריש סי' מ"ב ועוד שכן מבואר בתוס' ריש פרק השולח בד"ה מהו שכתבו בסוף הדיבור ועוד נראה לר"י כי דברים שבלב אינן דברים אפילו היכא דקים לן שנאנס וכו' ועוד הגע בעצמך הכי יעלה על הדעת באחד שמכר לחבירו בקנין גמור בינו לבין עצמו והלוקח תובעו שיתן לו החפץ שמכר לו בקנין גמור בינו לבין עצמו וטען המוכר שלשחוק בעלמא כיון הכי נאמינהו במיגו דלא היו דברים בעולם ואפשר לומר דשאני בכל הדברים הנ"ל שהמעשה בעצמותו מהני אפילו בינו לבין עצמו שוב לא אזלינן בתר דברים שבלב לסלק המעשה או הדיבור שהודה בעצמו וכן אינו יכול לטעון משטה כדי לסלק המעשה ההיא אבל בקידושין כיון שהמעשה בעצמותו לא מהני מידי ומשום הכי אף היכא שהעדים ראו מאחורי הגדר לא מהני כלום כבסימן מ"ב סעיף ג' ויכולים לומר כל אחד מהם דלהשטות נתכוון רק דבעינן שיראו העדים את המעשה ולהסמ"ג והרמ"א סי' מ"ב סעיף מ"ב עד אחד מיהא בעינן וכיון שעיקר המעשה נתקיים על פי ראיה והשמיעה של הקידושין שוב נגרר כל הענין של הקידושין רק אחרי הראיה דלית בה מעשה ומשום האי טעמא יש מקום לומר שגם דברים שבלב מהני לבטל הענין שכל עיקרו נתקיים על ידי דבר דלית ביה מעשה רק דלא מהימן ומשום הכי היכא דאית ליה מיגו מהני וכעין סברא זו מצינו בכריתות ג' ע"ב בתוס' ד"ה הואיל שכתבו תימא מאי משני ממסית ומדיח וכו' ותירץ רבינו נסים וכו' ובספרו כתב שאני עדים זוממין הואיל וישנן באם לא יגיד ומפרש בשבועת העדות דאין מתחייבין אלא בבית דין ולהכי מעקימת שפתיו לא מחייבי דאם כן אפילו חוץ לבית דין מהני דהגדתן לחוד דהיינו פיהם לא גרמא להו אבל בעלמא דמיחייבי על פי דיבורן לחוד עקימת שפתיו הוי מעשה עכ"ל ודעת לנבון נקל שעל פי סברתם יש לחלק כל מעשה קידושין מכל הקניינים ואפילו מדברים שנתקיימו על ידי דיבור לחוד כיון שעיקרו נתקיים רק על ידי ראיית העדים דלית בהו מעשה וכתב בשם מופלג אחד דאין להשיב על זה מדאמרינן בריש פרק האומר שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי דשאני התם שהביטול הוא אחרי שנתקיים הדבר מה שאין כן בביטול הדבר שהוא בשעת מעשה כגון על ידי טענת השטאה וכדומה שאז משביח ומיפה הדבר מתחילתו וקלסיה ובשם בנו הרב הקשה על דברי החכם צבי מדברי הר"ן בריש פסחים שהקשה בביטול שבלב דמהני הא הוי רק דברים שבלב אמנם לדברינו הנ"ל ניחא כיון שעד עתה החמץ היה ברשותו לכל דבר היאך נפקע מרשותו ע"י דברים שבלב משא"כ בקידושין שעיקר קיומו ע"י דבר דלית ביה מעשה דהיינו הראיה והשמיעה של העדים וכתב שכיון שיש מקום לקיים דברי החכם צבי אין להקל וכו' אלו תורף דב"ק הנחמדים מזהב:

ואנכי חזון הרבתי אשר דבר בקדשו הגאון מר בריה דמרן המחבר בהשמטות וביאורים שבסוף הספר וכמה מעליא שמעתתא דמר ואלה דב"ק בדף קכ"ד ע"ג ומה שכתב באות ב' ליישב דברי החכם צבי עיין במרדכי קידושין ריש פרק האומר שהביא תשובת הר"מ דשליח שטעה ואמר לי שצריכה גט משום דלא מהימן דהוי דברים שבלב דאפילו אי אמרינן דהוו דברים גבי קידושין אמרינן לחומרא ולא מהימן כל שכן לפי האמת דמסקינן דאינן דברים דצריכה גט והקשה דהא נאמן במיגו דאי בעי גירשה והנה גם על תשובת הר"מ תיסוב הקושיות שהקשו על החכם צבי או (אלא ודאי) כמ"ש בפנים דקידושין שאני אבל בגוף הסברא יש לעיין דבקידושין דף נו"ן הוכיח הש"ס מהמשנה דכסבור הייתי שהיא כהנת כדברים שבלב אינן דברים ועיין ברשב"א שם דהוכחת הש"ס הוא דאינו מועיל דברים שבלב לבטל הקידושין וגם הוכחת הש"ס מהא דבכולם אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש לו אף על פי כן אינה מקודשת דדברים שבלב אינן דברים ומבואר בראשונים בסוגיא דקדשה על תנאי דמחילה מהני גם בתנאי שאינו של ממון אם כן יש לה מיגו דאי בעי מחלה התנאי ובפרט לר"ן בכתובות ישם שחדש דהיכא דאמרה בלבי היה הורע כחה ולא מהני מחילה מכל מקום תהא נאמנת ממה נפשך דאם אמת כדבריה שבלבה היה מהני בקידושין גם דברים שבלב ואם משקרת מהני מחילתה ואפילו אם מקפדת עכשיו מכל מקום יש לה מיגו דאי בעי שתקה מאמירת בלבי היה ותמחול לו התנאי הרי דגם בקידושין הטעם שאינן דברים משום דאינו מועיל ולא רק משום דלא מהימן וכן קשה מדהוכיח הש"ס מגט מעושה שאמר רוצה אני דדברים שבלב אינן דברים והלא לשיטת רבינו תם בגיטין דף ד' ד"ה דקי"ל דצריך עדים אפילו לר"מ משום דהוי חב לאחריני ובבית שמואל סי' קל"ג סק"א דבגט גם כן לא מהני עדים אחורי הגדר וכיון דלסלקא דעתיה דש"ס שם מספקא לן שגם אחר הכפיה שמא אינו רוצה וכדכתב הריטב"א שם רק למסקנא אמרינן שם דמסתמא נתרצה דמצוה לשמוע דברי חכמים ולמה לא יעילו הדברים שבלב לפסול הגט מספק כיון דהדבר רפוי דתליא רק בשמיעת וראיית העדים:

ברם מראית הש"ס מתנאי קידושין לא קשיא כלל דאי אמרינן דדברים שבלב מועילים לבטל הקידושין כיון דעיקר הדבר נתקיים ע"י ראיית העדים איך יעלה על הדעת ללמוד מזה להיפך דדברים שבלב יקיימו הקידושין דהוי מעשה קלישתא ותנאי קידושין מסתברא דאין צריך לזה עדים רק לאמתו של דבר ומועיל אם שמעו התנאי מאחורי הגדר לכן גבי התנאי לא שייך זו הסברא וגם ראיית הגמרא מסבור הייתי שפיר כיון שגם במחשבתו רוצה בקידושין רק דחשב על תנאי שהיא כהנת לכן אמרינן כיון דתנאי מילתא אחריתי היא דנין את הקידושין למילתא דאית ביה מעשה ואינו יכול לבטל מחמת התנאי שבלב וכעין זה בגטין ל"ד ע"א גבי גילוי דעתא אטו לבטולי גיטא בעי לקיומי תנאי בעי רק מגט מעושה קשה וצריך לומר דלסלקא דעתין רצה הש"ס להוכיח דגם בכעין זה לא מהני דברים שבלב ומסקנא דכל הראיה היא ממשנה דמעילה אמרינן מסברא לחלק כן ובזה יתורץ שפיר מה שיש לדקדק כיון דמסדרי הש"ס קבעו סוגיא דדברים שבלב במסכת קידושין למה לא הביאו מקודם הראיה ממשנה השנוייה במסכת זאת דאמרה בלבי היה ואחר כך יביאו ממשנה דערכין מגט מעושה ועוד שהיא מאוחרת בש"ס ולהנ"ל ניחא כיון דמשם הוי ראיה אלימתא ביותר דגם בכי האי גוונא דתליא בראיית העדים אמרינן דאינן דברים ולא מהני לכן חביבא ליה ואקדמיה (ועי"ז הקשה מקודם מרישא דמתניתין דערכין גבי יקריב אותו כדרך הש"ס בכמה מקומות) מה שאין כן מקידושין לא יוכל להוכיח כזה כהנ"ל והא דהביאו מקודם הראיה מהא דסבור הייתי מההיא דבלבי היה הגם שהיא משנה מאוחרת מזאת משום דכך היה השקלא וטריא דרב יוסף ואביי ועוד דמכל מקום עדיפא ליה ראיה זאת כהנ"ל וכיון דמשני הש"ס דהתם הטעם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים חלקינן (מחלקינן) כן מסברא וגם אין להקשות מהא דבעינן דיני תנאים בקידושין והלא כל הטעם דבעינן דיני תנאים הוא משום דאי לא ילפינן מתנאי דבני גד הוה אמינא דאין שום תנאי מבטל מעשה כמו שכתבו תוספות כתובות נ"ו ע"א (ד"ה ה"ז) גבי המקדש על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הלא קידושין לא חשיבי כמעשה דהתם כיון דרוצים בקיום המעשה רק שתהיה המעשה קשור בקיום התנאי שוב חשיבי הקידושין מעשה וכמ"ש בפנים שלא יקשה על זה מריש האומר ועיין במשנה למלך בשביעי מהלכות אישות הלכה א' (ד"ה ואם חסר) מה שכתב בתנאי דלשעבר אמנם מצאתי בריטב"א ריש פרק האומר בקידושין שחדש וז"ל (בד"ה לא בא אחר וקידשה) וחזרה בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפילו שמענוה מאחורי הגדר שחוזרת בה מחשבתא גרידתא חשיבא וכן הדין בכל דבר שצריך חזרה עכ"ל משמע מדבריו דדברים שבלב לא מהני גם גבי קידושין אף אם מהימנינן ליה דהא העדים שמעו שחזרה ואפילו הכי לא מהני החזרה ויש לחלק דהריטב"א כתב כן רק היכא דנתקדשה ואחר כך חזרה היא דלא מהני מחשבה לבטל הקידושין שכבר חלו אבל היכא שמיד בעת הקידושין מחשב להשטות יש לומר דמהני לבטל ובפרט דכל זה הוא רק ליישב דברי החכם צבי ודי אם יש סיוע ומדברי המוהר"ם מרוטנבורג הנ"ל עכ"ד הנעימים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף