שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

יב) מי שהפקיד חמץ אצל ישראל חברו והגיע שעה חמישית ולא בא דקיימא לן דהנפקד מוכר הקפדון ככתוב בסי' תמ"ג ס"ב מתבאר מדברי הגאון בגדי ישע בסוף סי' ד' דאין חילוק בין אם המפקיד אינו בעיר לאם הוא בעיר אלא בין כך ובין כך כיון שהגיע שעה חמשית ולא בא המפקיד מוכרו הנפקד ואם הוא דבר שלא ימצא קונים בריוח בשעה חמישית מוכרו קודם לכן כמו שכתב המג"א בסק"ד ולכן כתב הרב בגד"י דאותם בני העיר שעושים שליח ב"ד למכור חמצם ואחר שעשו השליח קנו עוד חמץ והיו צריכים לבא שנית לעשות שליח למכור החמץ שקנו אחר כך אם לא באו עד שעת מכירה שמוכרים בית דין ומכרו ב"ד את החמץ הנ"ל מהני כדין נפקד וכו' עי"ש מוכח שסובר שדין נפקד שמוכר הפקדון הוא אף כשהמפקיד הוא בעיר וכן נראה הסכמת הגאון נאות דשא בסי' ט"ל (בד"ה הנה כל מה שכתבנו) שרצה לומר דדין זה אינו אלא כשאין המפקיד בעיר כדין שטוח וניעור בגד המפקיד דאם המפקיד בעיר אין הנפקד חייב לשטחה ולנערה ושוב כתב לדחות זה מתרי טעמי חדא דבשיטוח הבגד שאין לו זמן קבוע יש לומר דכשאינו בעיר חייב לשוטחה אבל חמץ דזמנו ידוע אי סלקא דעתך דכשהמפקיד בעיר אינו חייב למוכרו אם כן גם כשאינו בעיר היה ראוי לומר שלא ימכור הנפקד כיון שזמנו ידוע וקבוע והיה לו לבא מאתמול (בטעם זה יש לפקפק קצת) שני כיון דגם כשהוא בעיר אחרת הרי אפשר להמפקיד למוכרו במקומו כבמג"א סי' תמ"ג סק"ה אם כן מה לי אם אינו בעיר או אם הוא בעיר ובין הכי ובין הכי מוכרו הנפקד ואף שכתב אחר כך ואפילו נימא דדוקא כשאינו בעיר וכו' נראה דלאו דרפיא בידיה אלא כתב כן להעדיף כח ההיתר בנדונו (כדרך הפוסקים) אבל מעיקר הדין נראה בעליל שדעתו דגם כשהמפקיד בעיר כל שהגיע זמן מכירת חמץ והנפקד יודע שהמפקיד אינו מוכרו בשוגג או באונס חייב למוכרו מדין משיב אבדה וכו' עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף