שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:16, 29 במרץ 2023 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png אסיפת דינים TriangleArrow-Left.png חמץ ומצה TriangleArrow-Left.png ט

ח) אם יכול השליח למכור חמצו של משלח אגב קרקע של השליח או בעינן שיהיה אגב קרקע של המשלח עיין לעיל אות ו' (בד"ה ועוד) שהבאתי בשם הרבנים מקור חיים ומעין גנים דסברי דמהני וכן כתב הרב חיי אדם בכלל קכ"ג אות ג' ועתה נדפס ספר פרת יוסף להגאון מסלאנים וראיתי שם בנימוקיו לסי' קפ"ג (בד' קל"ג ע"א) שכתב וז"ל נסתפקתי אם יכול השליח להקנות החפץ של המשלח בקרקע של השליח בקנין אגב קרקע ונראה דלא מהני מעובדא דאיסור גיורא בבבא בתרא ד' קמ"ט דאי מהני הי' לו לרבא לחוש אולי ימנה איסור שליח לקבל המעות מיד רבא וימסור לרב מרי והשליח יקנה לרב מרי בקנין אגב קרקע של השליח אלא ודאי דלא מהני עכ"ל וקצת תימה שלא זכר דברי המק"ח שכתב מפורש דמהני ומה שהוכיח מההיא דרבא נראה דיש לדחות דלפי מה שכתבו התוס' בד"ה ואי אגב קרקע דהיה יכול איסר להודות שיש לו קרקע ומהני אלא דשפיר קאמר לקמן דליקנינהו באודיתא שהודה שהמעות עצמן של רב מרי ע"כ ועל כרחין לומר דרבא לא אסיק אדעתיה לא הא ולא הא ורק הוקשה להתוס' אהש"ס אמאי לא אמר דלודי איסר שיש לו קרקע ויקנה לו אגבו ותירצו דשפיר קאמר וכו' אם כן כמו כן נוכל לומר דרבא לא אסיק אדעתיה שיקנה לו על ידי שליח והש"ס לא אמר הכי דשפיר קאמר דיכול להקנות על ידי עצמו באודיתא ולא יצטרך על ידי שליח ובשיורי השיטה מקובצת לבבא בתרא שנדפסו בסוף ספר המאירי לשבת כתב בסוגיא הנ"ל בשם הרא"ש תימה אמאי לא קנה קרקע כל שהוא או ישכיר או ישאל ויש לומר דלא מצא אדם שיקנה לו שלא יקפיד רבא עליו והמקום שהיה דר בו אימור כלתה שכירותו עכ"ל ולדבריו צריך לומר או דרבא לא אסיק אדעתיה שיוכל לשכור או לשאול הקרקע (ואהכי סבר דלא יוכל להקנותו אגב קרקע דהא לית ליה ארעא) או דסמך רבא דמסתמא לא ימצא מי שיקנה לו קרקע להמרות רוחו ואם כן כל שכן שלא ימצא מי שיתרצה להיות שלוחו של איסור גיורא להקנות לרב מרי על ידי קרקע שלו אבל אין הכי נמי דאם ימצא מי שיהיה שליח וירצה להקנות אגב קרקע שלו שפיר מהני ובחידושי הרמב"ן כתב ואני תמה איך לא לקח בית רובע קרקע וכו' ומצאתי בגירסת ההלכות דרב מרי בי רב הוה ואם כן יש לומר דאיסור לא גמיר והכי קאמר רבא אי טעי ועביד אגב קרקע לא קני להו דלית ליה ארעא שאילו היה בקי היה קונה קרקע ומקנה עכ"ל ולפי זה כל שכן שיש לומר דאיסור לא ידע שיכול להקנות על ידי מינוי שליח שיקנה אג"ק שלו או דלפי טעותו דמהני לא יחזור אחר עצות מבחוץ ויקנה לו אגב קרקע שאין לו ולא מהני:

שוב ראיתי להגאון חתם סופר א"ח סי' קי"ו (בשנית להנ"ל) שכתב בשם גאון אחד שנסתפק אם יכול השליח להקנות אגב קרקע שלו המטלטלין של המשלח ופשוט הג' הנ"ל מדברי הר"ן ריש פרק הזורק (בד"ה והא דאורי להו רבא) דיכול להקנות ע"י קרקע שלו דאם לא כן היה לו להר"ן לדחות מה שפירש"י שהקנה לו אג"ק מטעם זה דכיון דהקרקע היה של השליח לא מצי אקנויי הגט אגבו והג' חת"ס דחה ראיתו דאין הכי נמי דהוה מצי לדחות בזה דברי רש"י אלא דעדיפא מינה קאמר וכו' ושוב הביא דברי הרב מקור חיים דמהני וכתב על דבריו וז"ל ואיברא דלולא דב"ק פשיטא לאידך גיסא מסברא וכו' ומגמרא דב"ב ד' מ"ד ע"ב דלית ליה ארעא מעולם וקשה דליחוש שמא שלוחו לוה לעצמו ושיעבד קרקעו להמלוה ואגב שעבד נמי מטלטלין של משלחו ולוה בעדו מהמלוה וכו' עי"ש ומוכח דלא מלאו לבו לחלוק על המק"ח דלולא ד"ק קאמר והראיה שהביא מב"ב הנ"ל נראה שיש לדחות דכולי האי חששא רחוקה ולא חיישינן לה אבל אי עביד כי האי גוונא אין הכי נמי דמהני:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף