שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

ז) כשמוכרים החמץ על ידי שליח בכח הרשאה כמו שכתבתי באות ו' הנה אם אחר שעשה הבעל הבית שליח למכור חמצו שבמקום פלוני קנה עוד חמץ והניחו במקום ההוא או שאיזה שכן נתן לו חמץ בחדרו במתנה גמורה חייב לבא עוד הפעם לפני הבית דין לעשותם שלוחים שימכרו גם החמץ הזה ולא מהני שיאמר בתחלה שממנה אותם שליח גם למה שיקנה אחר כך דכל מילתא דלא מצי עביד השתא (שאינו יכול למכור הוא בעצמו החמץ שאין לו עדיין) לא מצי משוי שליח על החמץ שיקנה אחר כך כן כתב הרב בגדי ישע סוף סי' ד' בשם רב אחד וכתב על דבריו שנכונים מאד ומכל מקום אם אירע שהבעל הבית לא בא לב"ד שנית כנז"ל וב"ד מכרו בפירוש כל החמץ שימצא בהחדר ההוא מהני המכירה גם להחמץ שהשיג אחר כך משום דזכות הוא לו וזכין לו שלא בפניו ואף אם ב"ד ימכרו להנכרי קודם שעה חמישית מהני כיון דידוע שהבעל הבית לא ימכור לפי שיסמוך על הב"ד (אף שאינו רשאי לסמוך בזה וחייב לעשותם שלוחים שנית על החמץ שקנה אחר כך) כמ"ש בסי' תמ"ג ובמג"א עי"ש לענין למכור הפקדון קודם שעה חמישית אם הוא דבר שלא ימצא קונים ברוח וכו' אלו תורף דב"ק והרב עונג יום טוב תוך סי' ל"ח ד' ז"ן סוף ע"א נשאל בבני הכפרים שבאים לבית דין שבעיר לעשותם שלוחים למכור חמצם ועדיין אין החמץ בידם אם ב"ד יכולים למכור חמצם והשיב דלכאורה נראה דכיון דבשעת מינוי השליחות הם בעצמם אינם יכולים למכור משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם כן אינם יכולים לעשות שליח אף דבשעה שימכרו הב"ד כבר הוא החמץ ביד בני הכפרים מכל מקום לא חל השליחות משום דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח אך באמת קשה הדבר להקפיד בזה כי כמה אנשים הדרים בכפרים ובאים לב"ד לעשותם שלוחים ואין החמץ בידם. ואי אפשר להם לבא אחר שיקנו החמץ לכן חתר לומר דאפשר דמהני להם המכירה לפי מאי דאמרינן בבבא מציעא ד' ס"ו ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפיקינן מיניה וכן כתבו הפוסקים בסי' ר"ט ס"ד וכתב שם הרמ"א דבכל דבר שלא בא לעולם מהני בהו תפיסה וכתב הסמ"ע בס"ק י"ב דמה דמהני תפיסה לא משום ספק הוא אלא שכך הדין נותן (ושקיל וטרי על דברי סמ"ע בזה) ומסיק כיון דמהני תפיסה מדינא ולא מחמת ספק ומטעם דניחא ליה דליקו בהימנותיה נראה פשוט דמה לי אם מכר בעצמו דבר שלא בא לעולם ולא חזר בו עד שהגיע ליד הלוקח ומה לי אם צוה לשלוחו למכור דבר שלא בא לעולם והגיע ליד השליח אף דאין כאן דין שליחות דמידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח מכל מקום לא גרע ממכר בעצמו דגם כן לא הוי אלא דברים בעלמא כל זמן שלא בא לעולם ומהני כשבא ליד הלוקח הכי נמי בצוה לשליח למכור והגיע ליד השליח דמהני אף שאין כאן דין שליחות גמור ואם כן גבי חמץ כל שמכר הרשות לנכרי על ידי שליח והחצר ישנו בעולם ונעשה שליח גמור על מכירת הרשות ונעשה החצר של נכרי וכשקונה הישראל חמץ ומעמידו באותו חצר הרי הנכרי תפוס ומוחזק בהחמץ אחר שבא לעולם וקני ליה וכל שכן הכא דודאי ניחא ליה דיקנה הנכרי אי משום דליקו בהימנותיה ואי משום שלא לעבור על בל יראה אך כיון שעיקר הקנין הוא על ידי החצר יש לעיין אי מהני חצר לנכרי כשאינו עומד בצדו דהוא משום שליחות ואין שליחות לנכרי והכא הנכרי אינו עומד בצד החצר שנמכר לו ועיין בקצה"ח דבשליחות דחצר לא קפדינן אבני ברית והחצר נעשה שליח לנכרי ומכל מקום יותר טוב במי שרוצה למכור החמץ שאינו עדין בידו שימכור הרשות והחמץ שיקנה לשליחו ישראל וכשיקנה החמץ ויניח שם נקנה לו החמץ להקונה ישראל על ידי חצר כיון שתפוס בו מהני אף בדבר שלא בא לעולם והישראל ימכור אחר כך החמץ להנכרי קודם שש שאז כבר החמץ ברשות הישראל ויקנה להנכרי בקנין אגב או ק"ס ולא יצטרך לבא לדין קנין חצר בנכרי שיש בזה דעות עכ"ל:

ובשו"ת צמח צדק החדש להגאון מליבוויץ זצללה"ה בחלק א"ח סי' מ"ו נשאל בעיר שעושים את המ"ץ שליח שימכור חמצם ומפרשים שימכור כל החמץ גם מה שיובא לרשותם להבא עד ערב פסח ימכור גם כן ונותנים לו שטר שליחות שנים או שלשה ימים קודם הפסח ובעלי הבתים קטנים מביאים חמץ לבעלי הבתים שחתמו על שטר הנ"ל ונותנים להם במתנה אם נכלל זה במכירת חמץ כיון שלא היה החמץ ברשותם כשנתנו לו כתב שליחות הנ"ל שאז עדיין לא יכלו למוכרם בעצמם דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך דאינו כלום אם כן יש לומר שאינו יכול לעשות שליח על זה אף לשימכור השליח כשיבא ברשותו וראיה מנזיר ד' י"ב ובתשובתו כתב טעמים להתיר בעומק פלפולו ובטעם השלישי כתב דאף אם אין יכול לעשות שליח על זה מכל מקום כיון שגילה דעתו שעושהו שליח על זה נהי דהשליחות לא מהני מכל מקום יוכל אחר כך המ"ץ למכור משום דזכות הוא לו שלא יפסיד חמצו ושלא יעבור בבל יראה דהוי כההיא דאיתא בש"ע ח"מ סי' קצ"ה סעיף ג' בהגהה דודאי ניחא ליה ועוד ראיה ממה שכתב בהגהות אשירי פרק קמא דגטין בסי' י"ג השיב רש"י וכו' והמכוון דהשליחות מצד עצמה לבד יש לומר דלא מהני משום דאי אפשר למנות שליח שלא בפני השליח לדעת כמה פוסקים משום הכי צריך לומר משום דזכות הוא לה משום דגילתה דעתה לכן מהני השליחות אף שלא בפניו מצד זכיה על כל פנים כן פירש במכתב מאליהו שער שני סוף סי' א' ואף שכתב שהטור סוף סי' ק"מ חולק בזה שאני התם דעצם ענין הגירושין חוב הוא לה רק מפני שגילתה דעתה הוא דחשיב ליה רש"י זכות ולזה יש חולקים אבל הכא שעצם ענין המכירת חמץ מצד עצמו זכות הוא לבעל החמץ אם כן כשנוסף על זה שעשה אה המ"ץ שליח למכור לו חמצו אף אם אין זו שליחות גמורה לגבי החמץ הבא לו אחר כך מכל מקום הוי שליחות מצד הזכיה דזכות הוא לו ולכן שפיר הוי שליח למכור כל החמץ ומכל מקום לרווחא דמילתא לכתחילה נכון לכתוב בשטר השליחות שעושהו שליח גם על החמץ שיבא לרשותו אחר כך עד ערב הפסח שיהיה שלוחו ושיעשה לו זכות זה למוכרו וכו' דכיון שמזכיר בפירוש לשון שיעשה לו זכות ודאי הוי שליח מדין זכיה וכעין זה כתב במכתב מאליהו שם בשם רש"י שיאמר התקבל וזכי וכו':

עתה (שנת תרנ"ו) נדפס ס' ברית עולם להרה"ג מוהרי"ץ אבד"ק וויסאקי יצ"ו וראיתי בסי' כ"ב שהביא חקירת הגאון עונג יום טוב איך מועיל מה שעושים שליח לב"ד למכור החמץ וכו' דהוי דבר שלא בא לעולם וכו' ומידי דלא מצי עביד וכו' וכתב שמלבד הטעמים שהמציא בעונג יום טוב להיתר בזה יש עוד לתת טעם על פי מה שכתב רבינו תם שהביאו התוס' בנזיר ד' י"ב בסוגיא דכל מידי דלא מצי עביד וכו' על המעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי קמח והפרישי לי חלה וכו' שיישב רבינו תם שיש בידה להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהיה חלה על קמח לכשיהיה נילוש ודברים שבידה קיימים דאין זה דבר שלא בא לעולם כיון שבידה לעשות ואף שהקשו בתוס' על זה מכל מקום משמע דקיימא לן הכי גם בסמ"ג עשין קל"ה כתב דעושה אדם שליח לתרום מכל התבואות שיהיה לו עד עולם מאחר שיכול ליתנם לשלוחו לזכותם לו שיקנה לו גוף הדבר הקרקע לפירותיו גם באסיפת זקנים בשם רבינו עזריאל אמרו יכול לעשות שליח לשחוט פסחו קודם ארבעה עשר ולהפריש חלתו קודם גלגול אף דלא מצי עביד איהו הואיל ויכול להקנות הקרבן או הדמים ליקחם בשוק וכל שבידו לעשות לאו מחוסר מעשה עכ"ל הרי דהיכא דיכול לעשות טצדקי דיהני ויקם הדבר מהני השליחות אף דלא עביד באופן המועיל אם עושה בעצמו מכל מקום מהני כיון שהיה יכול לעשות וגבי דבר שלא בא לעולם דעת המרדכי בשם הרשב"א והובא בח"מ ברמ"א סי' ר"ט אם אמר לכשיבואו בעולם מהני ואף דרמ"א הביא חולקים בזה וכן פסק הטורי זהב מכל מקום מבואר בש"ע שם ובסי' ס' סעיף ו' דאדם מתחייב בדבר שלא בא לעולם ואם כן לפי המבואר מתוס' בנזיר הנ"ל דכשיכול לעשות באיזה אופן דמצי להקנות הדבר מצי לעשות שליח להקנות הדבר אף באופן אחר גם בחמץ יכול לעשות שליח למכור כיון שיכול להקנותו באופן זה שיתחייב לו בזה וזה מהני ואף דהוי דבר שאינו קצוב וכו' מכל מקום גם לזה יש תחבולה שיתחייב בעצמו בתבואות ומיני חמץ במדה רבה כמה שירצה ומה שיקח עד הפסח יהיה בכלל ההתחייבות וכיון שיש איזו עצה שיכול לעשות כנ"ל לפי הנ"ל דכל טצדקי שהיה בידו מהני לזה משום הכי יכול לעשות שליח למכור החמץ שעתיד לקנות ועוד טעם שני שדבר המצוי ושכיח ליקח חשיב בא לעולם עיין שער המלך בהלכות מכירה פרק כ"ב הלכה ה' דדבר שמצוי לקנות חשיב בא לעולם אם כן גם בנדון דידן שמוכרים החמץ שיקנו הכל שכיחי ויכול למכור ולעשות שלוחין ועוד היתר שלישי על פי מה שכתב הרב המבי"ט בחלק שני סי' קל"ז והובא בשער המלך שם דאדם מקנה לבנו ולבתו דדעתו קרובה לו דבר שלא בא לעולם וכו' דמהני דמוכח דכשברור לנו שמקנה בלב שלם מהני אף בדבר שלא בא לעולם וכל שכן כאן דברור לנו שמוכר החמץ מקנה בלב שלם גם החמץ שעתיד לקנות כדי שלא לעבור על בל יראה ואם כן שפיר יכול למכור ולעשות שליח ועוד כתב על פי דברי הרב מוהרימ"ט בחשן משפט סי' כ"ג דאם עשה שליח בפירוש לדבר דלא מצי עביד מהני וכו' וסיים ויש לפלפל בענין זה אלו תורף דב"ק בחידוש זה שחידש מרן מוהרימ"ט רבים לוחמים ובספרי שדי חמד כללים חלק שלישי במערכת הכ"ף אות פ"ח הבאתי בסיעתא דשמיא דברי רבני האחרונים מיימינים ומשמאלים בזה עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף