שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

ב) מכירת חמץ נראה דאם אין האיש בביתו יכול אדם אחר למכור את חמצו שלא מדעתו דזכות הוא לו וזכין לו שלא בפניו ומסתמא ניחא ליה וכן תיקנתי בעיר אחת בשנת התרל"א שבכלל החמץ של כל בני העיר שמוכרים על ידי בית דין למכור גם חמצן של בני אדם המחזרים בכפרים ולא חזרו לביתם ביום י"ד שחרית וידוע לנו שלא יחושו על חמץ שבביתם לבערו בזמן איסורו אף לא יחושו משום חמץ שעבר עליו הפסח לכן חישבנו זאת למיעוט תיפלה דבהא ודאי ניחא להו דלא למישבק היתרא וכו' ודבר זה קיימתי מסברא. שוב ראיתי להרב פתחי תשובה יו"ד סי' ש"ך סק"ה בשם הרב פנים מאירות ח"ב סוף סי' נ"ב שכתב כן דאם מכר החמץ שלא מדעת מהני דזכין לאדם וכו' וכן הדין בהפקעת קדושת הבכור על ידי מכירה לנכרי עי"ש וכן מתבאר ביו"ד סי' שכ"ח ס"ג שכתב שם הרמ"א מיהו אם ידעינן דזכות הוא לבעל העיסה כגון שהיתה העיסה מתקלקלת מותר ליטול חלה בלא רשותו דזכין לאדם שלא בפניו ע"כ והוא מתשובת התרומת הדשן סי' קפ"ח עי"ש שמתבאר דכל שיש הפסד להבעל הבית אמרינן דמסתמא ניחא ליה עמ"ש בזה בקצה"ח סי' רמ"ג סק"ח) ובמערכת בכור בהמה סי' ג' אות יו"ד (בשדי חמד ח"א) רשמתי עוד לענין בכור שמועיל מכירה שלא מדעת בעלים בדבר שאין בגוף המכירה מצוה לומר דניחא ליה למיעבד מצוה בגופיה. ומכירת חמץ אינה מצוה דמדאורייתא ביטול ומדרבנן ביעור והמכירה היא לינצל מחיוב ביעור ואין במכירה עצמה שום מצוה ואין להם להקפיד גם מקום ללון אף אם היה המצוה שהרי הם עצמם אין יכולים לקיימה הנה כי כן כיון שידוע לנו בבירור גמור שאנשים הללו לא יחושו לבער חמצם כי יחוסו על ממונם מעל האיסור נכון הדבר למכור חמצם אף שלא בידיעתם ומוטב למכור חמצם שלא מדעתם ממה שלא ימכר כלל וכן מתנהגים בעיר הנ"ל מאז והלאה ומצאתי קרוב לנדון דידן בש"ע הגאון מוהרש"ז בסי' תל"ו אות ד' במי שציוה לבדוק חדריו ולא ציוה לבטל כתב שטוב שיבטל גם כן אף על פי שאין ביטולו מועיל כל כך כיון שאין החמץ שלו ולא עשאו הבעל הבית שליח לכך מכל מקום יש לחוש שמא ישכח בעל הבית לבטל וכו' ומוטב שיבטלו הם ממה שלא יבוטל החמץ כלל וראוי להזהירם על כך כדי לצאת ידי ספק ע"כ:

הן אמת דמדבריו שם מתבאר דבנדון דידן לא מהני המכירה כלום דדוקא בציוה על הבדיקה דאיכא קצת גילוי דעת הוא דאמר דמהני קצת ומוטב וכו' מה שאין כן בנדון דידן דליכא שום גילוי דעת דניחא להו בהכי נראה דלדעתו לא מהני המכירה כלל מכל מקום מדברי הפוסקים שכתבו לענין הפקעת קדושת בכור דמהני אף בלא גילוי דעת כלל כמו שרשמתי במערכת בכור הנ"ל נראה ללמוד דהוא הדין או כל שכן גבי חמץ דמהני ושפיר יש לסמוך על דבריהם ולומר מוטב וכו' כנז"ל ועיין עוד בש"ע הנ"ל בסי' תמ"ג אות ח' דכיון שהגיע שעה חמישית שהוא קרוב לאסור בהנאה הרי הוא כאבוד מבעליו וחייב כל אדם הרואה אותו נאבד למוכרו לנכרי כדי לקיים מצות השבת האבדה עכ"ל:

איברא דלכאורה יש לפקפק דלפי מה שכתב הרב תבואת שור דמכירת חמץ שלנו אינה אלא הערמה אלא דלפי שהיא אחר הביטול הוי הערמה בדרבנן ומהני אם כן באנשים הללו דקרוב לודאי דכשהם בכפרים או בדרך לא אסקי אדעתייהו כלל לבטל את חמצם הרי הם חייבים לבער מדאורייתא ואם כן צריך מכירה גמורה ומכירה שלנו שהיא רק דרך הערמה לא מהני כלל לדידהו אם כן איפה יאמר נא ישראל מה הועיל חח"מ בתקנתו אמנם באמת אף דכמה מרבנן בתראי נמשכו בזה אחר סברת הרב תבואת שור מכל מקום הן רבים גם כן החולקים עליו וסברי דמכירת חמץ שלנו היא מכירה גמורה ולא הערמה ומהני משום דאנן סהדי דגמר בלבו כדי שלא לעבור על בל יראה ושפיר מועיל לדעתם תקנה זו אף לאותם שלא בטלו חמצם כלל ושפיר נוכל לסמוך עליהם ונאמר מוטב וכו' (גם איכא חולקים על התבואת שור מטעם דגם בדאורייתא מהני מכירה בהרמה עיין מה דכתבו הגאונים המקור חיים סימן תמ"ח ס"ק י"א והזית רענן ח"א סוף חלק או"ח דף ל"ב אות י"ג). ומצאתי להרב שואל ומשיב ח"ג סי' ר"ך (ד"ה והנה) שכתב נראה לי דבר חדש דלפי מה שכתב הרב תבואת שור דמכירת חמץ הוי הערמה ובדרבנן שרי אם כן נפקד שמוכר חמץ המופקד צריך למוכרו מכירה גמורה ומכירה חלוטה כי שמא המפקיד לא בטל חמצו וחייב לבער מדאורייתא ולא מהני מכירה שהיא הערמה דלא כהמגן אברהם סי' פמ"ג סק"ד דאם יוכל ו למוכרו לנכרי שיודע שיחזיר לו אחר הפסח אסור למוכרו מכירה חלוטה ע"כ. הרי דלהחולקים על התבו"ש מהני שפיר מכירת הנפקד אף אם המפקיד לא בטל חמצו. ועיין לקמן אות ט"ו דגם התבואת שור לא החליט דהוי הערמה ושרבים תמהו על מה שכתב בתחלה דהוי הערמה מדרבנן:

ולמאי דאתאן עלה הנה ראיתי להרב בגדי ישע סוף סי' ד' בהמנהג שמוכרים החמץ על ידי הרשאה לבית דין (עיין לקמן אות ו' ממנהג זה) דמי שקונה חמץ אחר שחתם בהרשאה מחוייב לעשות שליח להבית דין שנית על מה שקנה אחר כך ואם לא בא האיש שנית (אף שאינו רשאי לעשות כן וכו') וידוע לבית דין שהוא טובתו שימכרו גם החמץ שהשיג אחר כך ודאי זכות הוא לו מה שימכרו בית דין גם החמץ שהשיג אחר כך ומכירתם מכירה גמורה וכו' עי"ש אף שאין מדבריו ראיה גמורה לנדון דידן דשאני התם דגלי דעתיה במה שחתם בראשונה מכל מקום סמך הוא לדברינו:

אחר שנים רבות השגתי שו"ת נאות דשא וראיתי בסי' ל"ט שנשאל בנפקד שמכר חמץ של מפקיד שלא מדעת המפקיד והיה החמץ בהחדר שמכר לנכרי והמפקיד היה אנוס שמת לו מת בערב פסח ולא עלה על דעתו מזה ולכן לא ציוה לו למוכרו כמו שציוה לו אשתקד וגם בשנה זו ציוה גם כן להנפקדים אחרים שנתראו עמו ביום ערב פסח ונודע זה בפסח והאריך בתשובתו דמצד קנין חצר אין היתר אך יש היתר מצד היות החמץ ברשות הנכרי והאריך דבכי האי גוונא גם איסור דרבנן ליכא אליבא דכולי עלמא ושוב כתב דכל זה הוא אם נאמר דמכירת הנפקד אינה כלום דלא דמי לשאר נפקד שאין המפקיד בעיר ומוטל עליו למכרו משום השבת אבידה מה שאין כן כשהמפקיד בעיר (וצידד כמה צדדים בזה דיש לומר דגם כשהוא בעיר יש בו משום משיב אבידה וכן נראה הסכמת דעתו עי"ש):

אך באמת יש לומר דהמכירה שרירה וקיימת משום דזכין לאדם שלא בפניו כההוא דיו"ד סי' שכ"ח ואף דגבי גט י"מ לא סמכינן בזה הוא משום חומרת אשת איש וכו' ושוב כתב ועוד נראה לי דאם היה מוכרו מכירה גמורה בזה הוא דיש לפלפל אם המכר בטל דשמא אין הבעלים מסכימים במכר הזה דאולי לדעתם שוה יותר אבל במכירה הנהוגה בינינו שאין מוכרה רק להפקיע איסור חמץ ויודע שהנכרי יחזירנו אין קפידא לבעלים כלל במכירה זו דאין שום נפקא מינה למי ימכור ובכמה ימכור ודאי יש לומר דמהני שפיר מכירה זו אפילו בלי ידיעת הבעלים ואפילו באיש אחר שאינו נפקד כלל אם מכר יש מקום לצדד ולומר דמהני שפיר והוכיח סברא זו מגוף דברי התרומת הדשן סי' קפ"ח ועוד כתב סברא לומר דמהני כיון דבסוף כשידע בעל החמץ שמכרו הנפקד מסכים למעשיו הוי מכירה למפרע ומסיק דבעובדא זו דהחמץ מונח ברשות הנמכר לנכרי והיה המפקיד אנוס והיה לו עוד חמץ ביד אחרים ונתראו עמו וציוה להם למכור רק לזה שלא נתראה עמו לא ציוה ושאשתקד ציוה לזה הנפקד למכור מותר החמץ באכילה ואם חסר אחת מאלו צריך המעיין לברר אם יועילו שאר ההיתרים אלו תורף דב"ק:

והנה שני הטעמים מהם שייכי בנדון דידן (היינו: א) שאין המכר ממכר עולם כי אם להפקיע איסור חמץ. ב) שלבסוף יודעים ומסכימים והוי מכירה למפרע) ומצטרפים לטובה לדעת הפוסקים הנ"ל שכתבו בהפקעת קדושת בכור ומכירת חמץ דמהני דזכין לאדם שלא בפניו ואם כן יש לומר שפיר מוטב שימכר באופן זה ממה שלא ימכר כלל והנה הסברא שכתב הרב נאות דשא משום מה שמסכים בעל החמץ כשידע וכו' ראיתי במקור חיים סי' תמ"ג סק"ה בנפקד שמכר קודם שעה חמישית נסתפק אי מהני מכירתו או לא כיון שלא היה רשאי אז למוכרו הוי כמוכר דבר שאינו שלו וכתב דהוי מכירה דמתבאר מהש"ך ח"מ סי' שכ"ח סק"א דאם קידש אשה בדבר שאינה שלו ובא בעליו וגילה דעתו שנתרצה כגון בכלך אצל יפות דאיכא אומדנא דמוכח מהני דדוקא בתרומה וטומאה לא מהני וכו' עי"ש והרב בית שלמה סי' ע"ד הבאתיו בסי' ח' אות כ' כתב לצדד להקל בנדונו על פי דברי המקור חיים אלו עי"ש:

גם אשו"ר להגאון תפארת יוסף בחלק יו"ד סי' ל"ד סוף ד"ה והנה וכו' מר קעסיק לענין משיכת הקונה שלא בפני המוכר (בהמתו משום הפקעת בכורה) וכתב דכי היכי דקנין שלא בפני הלוקח דל"מ דעכ"ז אי ידעינן דניחא ליה להלוקח בהמקח מהני כמבואר בח"מ סי' קנ"ה ה"ה קנין שלא בפני המוכר אי ידעינן דניחא ליה למוכר מהני וגם יש לומר דהוי זכות וזכין לאדם שלא בפניו ודמי לדקימא לן בחמץ מופקד ביד ישראל שחייב למוכרו ואיך יועיל הקנין שלא בפני המוכר דהא לא עשהו המפקיד שליח וצריך לומר הטעם משום דהוי זכות למוכר וזכין לאדם שלא בפניו ואם כן הוא הדין בקנין להפקעת קדושת בכור עכ"ל:

והנה עתה בעת ההעתק נתתי לבי לדרוש על זה מרבני גאוני דורנו ושלחתי כל הכתב למעלה להגאון הגדול המפורסם כמוהרי"ז שטערין יצ"ו בעל ספר נכבד זכר יהוסף ובתשובתו הרמה הביא אמבוהא דספרי דלא שכיחי גבאי ואעתיק לשונו הזהב ככתוב במכתב קדשו וז"ל מכתבו הגיעני בימי חול המועד פסח ובהיות שאין זה נוגע למעשה כעת רק על להבא אשר גם דעת האחרונים כן כדעת כת"ר שי' וכו' וכעת אמרתי להשיב בקצרה באשר אין רצוני כעת להאריך במה שהאריכו האחרונים אשר בלי ספק לא היו למראה עיני כת"ר ואעתיק קצת מדבריהם הנוגע לדינא בעיקר הדבר בענין השאלה במכירת חמץ למי שאינו בעירו אם יכולים הבית דין משם לזכותו שלא בפניו וכדהרב פרח מטה אהרן וכבר האריכו האחרונים בזה בדברי המרכבת המשנה פרק ו' מגירושין במה שכתב המשנה למלך במי שכתב גט לאשתו שנשתטית ונתנו לשליח שיתננו לה לכשתשתפה שאינו יכול ליתן לכשתשתפה כיון שאינו יכול לעשות השתא וכתב דלא בעינן שליחות שיכול למסור אחר כך מטעם זכיה והשיג שלא מצינו רק דזכין שלא בפניו שיקנה ולא זכין לאדם שיוציאנו מרשותו וכי האי גוונא העלה הרב קצות החשן סי' רמ"ג סק"ה ועיין להרב עמק יושיע סי' כ"א שהאריך לפלפל בדברי המרכבת המשנה הנ"ל והרב באר יצחק א"ח סי' א' ענף ג' שהקשה על הרב מרכבת המשנה דלפי זה איך מועיל המכירה בקרקעות של יתומים הא מוציאין חפץ מרשותו עי"ש ועם שזה אינו מוכרח כמו שכתב בש"ך ח"מ סי' שנ"ט סק"ד דבעומד להמכר נחשב זכות במה שבא הממון לידו ועיין להרב מחנה אפרים הלכות גזלה סי' ה' דאף להרא"ש דאיירי בעומד לימכר ואפילו הכי לא התיר אלא כשזיכה לו על ידי אחר איכא למימר דאיירי בשאינו רוצה לשלם דמים אלא סחורה אחרת ובכי הא אין דעתו של מוכר למכור כי אם בדמים אם לא דאיכא זכיה דעדיפי מהני:

ובשו"ת דברי שלום ואמת להרב מנישאק א"ח סי' י"ח האריך גם כן בחקירה זו באיש אחד שמכר חמצו של חברו בערב פסח בלא ידיעת בעל החמץ וכמעט כל דבריו בלי יסוד גם מה שהעיר על המרכבת המשנה מדמעמדין אפטרופוס לחלק בנכסי יתומים וכו' עי"ש בר"ן דהאי חלוקה הוי כגילוי מילתא גם מה שכתב מגטין נ"ב למכור ברחוק וכו' כל זה מבואר בבאר יצחק שקדמו בזה וגם קיצר בשאלתו דהוא רק כשאין בעל החמץ בעיר ושהיו הבעלים במקום שאין יכולים למכור או שהיה נראה לו שיבא לביתו בעת מכירת חמץ מה שאין כן כשהוא במקומו ולא חש למכור וכמו שכתב הפרי מגדים בפתיחה להלכות פסח פרק ב' אות ג' בזכיה גבי ביטול חמץ כיון דהיה יכול לבטל החמץ בעצמו ולא בטל דנראה דאינו רוצה בהבטול ובשאלתו שסתם (דבהיו) נתן מקום להקוראים להכשל בדבריו ועי"ש בספר דברי שלום ואמת הנ"ל דכיון שהגיע זמן ביעור הוי הפקר ממילא ולהמקור חיים בסי' תמ"ג סק"ה דההיא דאמרינן בבבא קמא ס"ו כי מטא זמן איסוריה מייאש מיניה היינו סמוך לזמן איסורו דכשהגיע זמן איסורו ממש לא שייך דקנה ביאוש דאיסורי הנאה לאו בר קנין הוא וכו' וביאוש כי האי גוונא שאבוד ממנו ומכל אדם מהני כבבא מציעא ק"ב ועי"ש שפסק דגם גזל חמץ של חברו יכול למוכרו ויש אתי הרבה לפלפל וראיתי לקצר כעת ועיין להרב יריעת האהל סי' ט"ו שהאריך לדחות השגות הנקה"כ סי' ש"ה אהט"ז ס"ק י"א לענין בכור והעלה כהטורי זהב:

גם בחמדת שלמה יו"ד סי' ל"א האריך לתמוה על הש"ך ובסי' ל"ב בתשובת הגרי"ע מליסא וכתב ומכל מקום למעשה צ"ע נגד סברת הט"ז ועיין זכרון יוסף חלק יו"ד סוף סי' כ"ו ובגדי כהונה חיו"ד סי' י"א ומשיבת נפש ח"ב סי' מ' שהאריך דאינו נפדה כלל ואין כאן מקום להאריך בזה ועיין להרב באר יצחק הנ"ל סוף סי' ב' דבדיעבד לאחר הפסח ודאי יש להקל וגם בתוך הפסח כיון דבטלו לא הוי אלא חשש בדרבנן אבל לכתחלה מחוייב למכור בעצמו או על ידי שלוחו דהא חסר לו קנין כסף כיון דבעל הממון אינו בן שליחות וכתוספות בבא מציעא ע"א ע"ב ועיין להרב נימוקי יוסף ב"מ י"א על משנה ראה אותן רצים אחר המציאה דאי אפשר לזכות לחברו אלא אם כן נעשה שליח של בעל הממון ועיין ש"ך יו"ד סי' קס"ט ס"ק ט"ז ובחו"מ ק"ה סמ"ע סק"ב והרי לכתחלה בעינן כסף ומשיכה בהדדי ולא שייך בזה דין ערבות כמו בכל מכירת חמץ מדין תן מנה לפ' ותהא שדי קנויה לך כקידושין ז' דהא הכא עושין שלא מדעת בעלים רק מתורת זכיה וגם מיגו דזכי לנפשיה וכו' לא שייך רק כשמוכר את חמץ שלו גם כן ולא דמי להא דפקדון צא ומוכרם בשוק דהוי כאומר לכשתשלם לי אז יהא קנוי לך החמץ מעכשיו או סמוך לזמן איסורו וכבבא מציעא ל"ד וח"מ סי' רצ"א ובתשובת רמ"א סי' פ"ז גבי בכור דאם הנכרי השומר סילק להמפקיד במעות דאמדינן דעת הבעלים דניחא להו להקנות גוף הפרה להפטר מבכורה והכא נמי היה דעתו להקנות לנפקד שיוכל למכור החמץ שלא יפסיד כל חמצו והוי כבעל דין בעצמו ואין צריך לזה לזכיה ושליחות ובנדון דידן לא שייך הקנאה הנ"ל עכ"ל בקוצר ורק אם ידוע שהבעלים לא בטלו גם כן הוי הערמה בדאורייתא שאוסר התבואת שור ועיין בשואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ר"ך בד"ה והנה המגן אברהם סי' תמ"ג סק"ד דאם יוכל למכרו לנכרי שיודע שיחזיר לו אחר הפסח אסור למכרו מכירה חלוטה דבמוכר חמצו של חברו ואם אירע שחבירו לא בטלו הוי הערמה בדאורייתא וצריך למוכרו מכירה גמורה (דברי השואל ומשיב הללו כבר הבאתי לעיל כיעי"ש) ואולם התבואת שור עצמו בבכור שור לפסחים כ"א נראה במסקנת דבריו שמצדד דלא שייך הערמה בחמץ שאם ימכרנו ויגיע ימי הפסח ע"כ יבערנו ויהיה לו הפסד ע"כ גומר בלבו למכור בלב שלם וכן לענין בכור שלא יצטרך ליטפל בגידולו ורק לענין בהמות שעיקר כונתו להאכילם חמץ בימי הפסח ולא גמר בלבו למוכרם וכן העלה הרב ישועות יעקב סי' תמ"ח סק"ט (בד"ה נחזור) עכ"ד הגאון עליון יצ"ו:

הנך רואה אשר מעיד בגודלו שדעת רבני האחרונים כמו שכתבתי בעניותין דמהני כמו שכתב בתחלת דבריו הנ"ל. ויש לי לשאת ולתת במה שהביא מדברי רבנן קדישי הנ"ל. אך כי לא מצינא לאשתעויי ניתי ס"ת וניחזי דלא שכיחי גבאי דין גרמ"א ותמנ"ע היתה אך את זה אגיד אשר ראיתי בקובץ יגדיל תורה קונטריס א' סי' א' אשר תמה רב אחד שראה שטר מכירת חמץ של מחוז שלו שהרבנים מוכרים החמץ שנשכח מבעליו למכרם ונשתומם על זה שהרי שוכח הוי פושע ואין לעשות תקנה לפושעים וכו' וגם על מה שעושים כן הבית דין מדעתם שלא בידיעת הבעלים התרעם ולא נתקררה דעתו לומר דמהני בזה מטעם זכין לאדם וכו' ועל כל דבריו יפה השיב רב גדול אחד שם בסי' ג' עי"ש דבריו כי נעמו ואשר על ידו השני רב מופלא נ"י האריך בסי' ב' לתמוה על המצאת רבני המחוז הנ"ל מסברת כרסם ויחר אפו ול"ו יעיר כל חמתו אשר קופצים להורות פסקי הראש ושסברתם בנויה ביסוד תוהו ואבני בהו ולדעתו חמץ שנשכח אינו מועיל לו מכירה כלל וגם על מה שמוכרים שלא מדעת הבעלים מצאה קפדתו מקום לנוח עיש"ב ובא רב אחד גדול בקונטריס ב' סי' ט' האריך מאד לדחות כל דברי הרב המערער השני ועל מה שערער שמוכרים שלא מדעת בעלים כתב באות י"ז דודאי מועיל מכירת הבית דין בכי האי גוונא מדין זכין לאדם שלא בפניו וכו' וזכות גמור הוא לבעל הבית והביא תשובת הרב נאות דשא סי' ל"ט הנ"ל ועוד הביא בשם הרב באר יצחק סי' א' ענף ו' ז' ח' ט' שהרבה לפלפל והביא ראיות עצומות לזה והעלה שאפילו להשכיר את המקום שלא מדעת בעל הבית כיון דבלא שכירות החדרים לא היה אפשר להציל את הבעלים מן בל יראה וכו' ושייך שפיר זכין לאדם וכו' וגם לומר דאדם מסכים על דעת בית דין וכו' ושם באות ד' הביא מה שכתב בנהר שלום (אשר חכמי ווילנא נסתייעו מהנוסח שלו כמו שכתב בראשית בכורים ריש סי' ה' סוף ד"ה הן ראיתי) וז"ל וכל דיירי קהלתינו אף אותם שלא נזכרו בשום כתב בעולם ולא מכרו ולא בערו חמצם עשינו בכח ב"ד יפה ומכרנו כל מיני חמץ הנמצא אצלם באיזה חדר או באיזה מקום עם החדר או המקום שהחמץ שם להמוכ"ז במקח שישומו שלשה בקיאים ואם אי אפשר למכור את החדר על כל פנים מוכרים אנחנו את החמץ עד למדידה וכו' אגב קרקע של כל החדרים הנרשמים בכתב הנמסר מאתנו בית דין מיום דלמטה להמוכ"ז וכן מין חמץ וכו' השייכים לאנשים ונשים הנרשמים מעבר לדף ואפילו ברמז בעלמא או השייכים לאיזה אנשים שאינם רמוזים כלל רק שדרים פ"ק או הישובים הסרים למשמעתינו הכל כאשר לכל מכרנו וכו' עכ"ל. וראיתי שהביא שם כמה תשובות רבני האחרונים המובאים בדברינו הן בענין זה והן בענין מוכר דבר שאין מסויים אשר כתבתי בזה בסי' ח' אות ל"ד ומכל מקום נראה לדעתו שאין לעשות מעשה לכתחלה למכור שלא מדעת הבעלים. ועי"ש בהמודעא שבסוף קונטריס ד' ואגב ריהטאי לא ראיתי שהזכיר דברי הרב פנים מאירות שהביא הרב פתחי תשובה יו"ד סי' ש"ך סק"ה והרבנים רמ"ץ ותפארת יוסף חיו"ד סי' ל"ד שהבאתי במערכת בכור בהמה בשדי חמד ח"א) סי' ג' אות יו"ד ועיין עוד בענין הנ"ל בקובץ יגדיל תורה בקונטריס ד' סי' כ"ב וסי' כ"ז ובקונטריס ה' ריש סי' מ"ד ובקונטריס ז' ריש סי' ע"א ובסי' צ"ה אות ב' ובקונטריס ט' דף רכ"ט ע"ג אות ה' ולא יכלתי לעיין בכל דבריהם רק להיות מורה מקום הנני בא והמעיין את אשר יבחר לו יקריב אליו:

ובמכתב לחזקיהו מידידי הרב הג' יעקב עפשטיין אבד"ק במאריאפאל בשנת התרנ"ב כתוב למ"ר בקשתי מכתר"ה להודיעיני דעתו בנדון בן כפר אחד שלח את שלוחו בערב פסח למסור את חמצו להרב דק' והרב ימכרם כנהוג רק השליח נתעכב בדרך הוליכו ובא לעיר אחר חצות היום והנה בשטר מכירה שנותן הרב להא"י נכתב בפירוש שמוכר גם את אשר נשכח ואת אשר המה עדיין בדרך ולקע"ד יש לסמוך על זה בשעת הדחק ויש להביא ראיה מהא דיוחנן חקוקאה פסחים ד' י"ג דאמר צא ומוכרם כו' משום השבת אבידה ולדעתי לא גרע כח הרב מכח הנפקד בזה וגם מוטל מצות השבת אבידה ועוד הלא הבעל הבית שלחו קודם זמן איסורו ואם כן גילה דעתו ורצונו שהרב ימכור חמצו ואף אם לא גילה דעתו מקודם רק אחר הזמן יש לומר גם כן דמהני ויש לדמותו למחלוקת אביי ורבא ביאוש שלא מדעת ורבא סובר דהוי יאוש הואיל ושמעיניה לבסוף אמרינן מעיקרא ניחא ליה ואף דהלכתא כאביי ביע"ל קג"ם אך בניחותא דמצוה כולי עלמא סברי דמהני וכמבואר בקידושין ומחמת זה פסקו הפוסקים שמותר ליקח טלי"ת חבירו בלי רשות וכמוהו הרבה דברים ובקשתי מכתר"ה להודיעיני דעתו בזה עכ"ד יצ"ו וכתבתי לו שיעיין בספרי דברי חכמים סי' ק"ט ששם כתבתי בענין זה באריכות קצת בס"ד ומתבאר משם דיש לסמוך על זה לפי דעתי העניה אף שהבאתי שם דיש מרבני דורנו יצ"ו בקובץ יגדיל תורה שסוברים שאין לסמוך על זה ומה שכתוב במכתבו ששלח שלוחו למסור החמץ להרב וכו' נראה שהוא שלא בדקדוק וצריך להיות למכור החמץ וכו' שזו אחת מדרכי המכירה הכוללת לכל בני העיר שכולם מוכרים להרב או להשו"ב והקונה מוכר הכל להנכרי ובאופן זה יש לפקפק יותר מבהדרך השני שהוא לעשות את הרב מורשה למכור את החמצים של כל אחד ואחד ויתבאר במקום אחר איה"ש (עיין לקמן בסי' זה באות וי"ו מה שכתבתי בזה בס"ד) עתה השגתי ספר חדש ספר זכרון לידידי הרה"ג אבד"ק ראזישטאש יצ"ו וראיתי בהלכות פסח ד' י"ד ע"ב שכתב שהבאר יצחק מתיר אם מכרו הבית דין חמץ של אחד בלי רשותו מטעם זכיה ובספר טוב חיים חולק על זה ואוסר עכ"ל ואין אצלי ס' הנ"ל ומסיגנון הלשון נראה דבבאר יצחק מר קעסיק אלאחר הפסח והטוב חיים חולק ואוסר את החמץ אחר הפסח ואם אמת הדבר כן לפום ריהטא נראה דהפריז על המדה וצריך לעיין בגוף דב"ק לידע טעמו ונימוקו ועיין לקמן בסי' זה אות ל"ב שהבאתי שם דמהני שליחות מעצמו מטעם זכיה ולעיל א בסי' ח' אות נ"ו הבאתי תשובת הגאון שאילת שלום בתניינא סי' צ"א דהיכא דאיכא גילוי דעת שחפצו בזה מיהא נעשה שלוחו דזכין לאדם שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות וכו' עי"ש (בד"ה ובעובדא ההיא) גם לקמן בסימן זה אות ט"ל (בד"ה ויותר נכון) הבאתי כן בשם תשובת אבן יקרה בסי' י"ז עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף