שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ז/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ז

ג) קדרת ברזל שבשלו בה חמץ ועמדה ריקנית יותר משנים עשר חדש ושוב בשלו בה בפסח אם אפשר להתיר התבשיל להאוסרים נותן טעם לפגם בפסח הנה הג' חכם צבי בסי' ע"ה האריך להוכיח דכל שעבר י"ב חדש כלה כל הלחלוחית והוי כעפר בעלמא ולמד כן מדין קנקנים של יין נסך דמותרים וכן חרצנים וזגים ודורדיים של יין נסך דשרו אחר י"ב חדש ומדין בריה שאין בה עצם וכו' וכיון שאחר שנים עשר חדש כלה כל הלחלוחית והוי כעפרא בעלמא הרי הוא כחמץ שחרכו קודם איסורו ושרפו לגמרי דמותר אפילו באכילה דאף להאוסרים באכילה חמץ שחרכו קודם זמנו מכל מקום בשרפו לגמרי מותר ועוד דגם בחרכו אין אוסרים באכילה אלא משום דאחשביה על ידי אכילתו וזה אינו שייך במשתמש בכלי אלו תורף דב"ק וביאר שם דלהפוסקים נותן טעם לפגם אסור בפסח יש להמציא קולא להשתמש בכלי זה לכתחלה אחר שנים עשר חדש מטעם שהסביר לחלק בין שאר נותן טעם לפגם דאסור לכתחלה לדין זה אלא שלא מלאו לבו להתיר לכתחלה אבל אם בשלו בה תבשיל בפסח אחר שעבר שנים עשר חדש פשוט דמותר עי"ש והוצרכתי לרשום צדדי ההיתר שהוזכרו שם לפי שראיתי להרב חיי אדם בהלכות פסח כלל ק"ך אות י"ד שכתב בלשון זה נותן טעם לפגם אסור בפסח ומכל מקום בדבר שהוא עפרא בעלמא אפילו בפסח מותר דבשלמא נותן טעם לפגם על כל פנים יש טעם אלא שהוא פגום מה שאין כן כאן דאין טעם כלל ומטעם זה מתיר הח"ץ סי' ע"ה בסכין שעבר עליו י"ב חדש דאפילו חתך דברים חריפים אינו אוסר אבל אם נעשה כעפרא אחר זמן איסורו אוסר דהא אפילו האפר אסור בהנאה כדאיתא בסי' תמ"ה ולעיל כלל י"ט [צריך להיות כלל קי"ח] סי' ל' עכ"ל הרב חיי אדם הנה כתב בטעם ההיתר משום דאחר שנים עשר חדש נעשה עפרא ולפי טעם זה אין מקום להיתר זה אלא בקדרה שנשתמשו בה חמץ אחר הפסח בשנה זו ולשנה הבאה תהיה מעוברת דאז כלו להו שנים עשר חדש קודם זמן איסור חמץ והוי כחמץ שחרכו קודם זמנו וגם צריך שמה שנשתמשו בשנה זו אחר הפסח שיהיה סמוך לפסח מאחריו ולא מופלג כדי שימלאו השנים עשר חדש קודם פסח הבא שאם השנה הבאה פשוטה אף אם תהיה שלמה [חשוון כסלו מלאים] ואף אם הי"ב חדש הללו נמנה כולם חסרים כמו שכתב הרב פתחי תשובה ביו"ד סוף סי' קל"ה בשם הרב ברית אברהם מכל מקום עד פסח הבא לא מלו י"ב חדש אלא בתוך הפסח והוי כחרכו אחר זמן איסורו דאסור כמו שסיים הרב חיי אדם כנז"ל וכל זה הוא אם טעם ההיתר הוא רק משום דמדמינן נדון זה לחמץ שחרכו אבל לפי מה שהוכיח הרב חכם צבי מדין קנקנים וזגים וכו' של יי"ן ומדין בריה וכו' נראה דלא משגיחינן תו אי מלו השנים עשר חדש קודם זמן איסור חמץ דבכל גוונא שרי וכן מתבאר ממה שכתב בשו"ת רבינו עקיב"א בסי' כ"ו בשם רב אחד דכלי חרס שבשלו בה בפסח חמץ משהו מותר להשתמש בו בפסח האחר דבאיסור משהו סמכינן על סברת הרב חכם צבי והוא כתב על דבריו דלפי זה אם אירע זה בסוף ימי הפסח יהיה הכל אסור בתחלת ימי הפסח הבא דאכתי לא כלו י"ב חדש וכו' עיי"ש מדברי שניהם נלמוד דאם כלו הי"ב חדש בתוך הפסח מותר מאז והלאה ולא אמרינן דהוי כחרכו אחר זמנו והרב חיי אדם קיצר בזה כמובן הן אמת דלפי דברי הרב חק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ו [על דברי הרמ"א דיש מחמירים בנוטל"פ] דהיינו דוקא כשאינו נפסד לגמרי אבל אם נפסד לגמרי עד שהוא כעפר אין איסור כלל [ב"י בשם הרשב"א] ואפשר דאף שנפסד אחר זמן איסורו שאסור בהנאה מכל מקום זו לא מקרי הנאה דאדרבא מפסיד המאכל עכ"ל אם כן לאחר י"ב חדש שאנו דנים בהבלוע שנעשה כעפר אף אם הוא אחר זמן איסורו אין לאסור אך מלבד דנראה דהרב חק יעקב לא ברירא ליה האי מילתא ועוד דמדברי הרב חכם צבי נראה שסובר דאחר זמנו אסור מדשקיל וטרי בדין חרכו קודם זמנו ויותר מבואר כן מדברי הרב חיי אדם הנ"ל [עיין לקמן בסמוך בשם הרב שבות יעקב]:

והנה בהוראת הגאון חכם צבי הנ"ל מובא שם סי' ע"ו דהג' מוהר"ר נפתלי הסכים לסברתו ושם בסי' כ' כתב דרב אחד חלק עליו וחזר וכתב להחזיק סברתו והרב חיי אדם הנ"ל נראה דגם הוא מסכים לסברת הח"ץ וכן נראה דנקיט הג' מוהרש"ל מר בריה דהג' נודע ביהודה בהגהתו לספר דורש לציון דרוש י"א [ד"ה והנה הרמב"ן] עי"ש גם הרב מכשירי פסחא באות ס"ט הביא הוראת הרח"ץ דמותר אם בשל בדיעבד וכן הרב תפארת ישראל בכללא דחמץ ונוקשה שבריש סדר מועד [שם חילק שלש מדרגות ואחת היא טעם חמץ ושם בטעם חמץ בד"ה אמנם] הביא שו"ת הח"ץ הנ"ל ושהסכים עמו הג' מוהר"ן והוסיף עוד דבאדני פז אור"ח התיר אפילו רק בשהתה הקדרה איזה שבועות וס' אדני פז אינו מצוי אצלי אך ראיתי להרב שבות יעקב ח"א סי' כ"א שכתב דיש צד להקל בנדונו משום שלא נשתמש בכלי ימים רבים דאף דנותן טעם לפגם נהגו להחמיר מכל מקום כשנפסד לגמרי והוי כעפר אין בה איסור כלל וכמ"ש בחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק מ"ו וכו' והכא כיון שלא נשתמש בו זמן הרבה אפשר מקרי נפסד לגמרי וכו' אלא שצריך להוכיח איזה שיעור ישהה הכלי שיקרא נפסד לגמרי דמקנקנים של יי"ן דקי"ל דמיישנן י"ב חדש ושרו וכתב הרשב"א דלאחר י"ב חדש כלה כל הלחלוחית והוי כעפר אין ראיה משום דיש לומר דדוקא בנבלע בצונן כלה לחלוחית אחר י"ב חדש מה שאין כן בנבלע בבישול וגם יש לומר לאידך גיסא דדוקא ביי"ן הוא דבעינן י"ב חדש משום דביי"ן אין חילוק בין בן יומו לאינו ב"י אבל בשאר איסורין דקי"ל דנפגם בשהיית מעת לעת ולקצת פוסקים בלינת לילה אפשר דאחר איזה ימים נפגם יותר והוי כעפר ולא בעינן י"ב חדש וגם מדין בריה שאין בה עצם אין ראיה וכו' ומסיק דיש להביא ראיה דלאחר שני חדשים הוי כעפר מדין חביות יין שנדבקו נסריה בבצק שני חדשים קודם הפסח המבואר בסי' תמ"ז ס"ה בהגהה וכו' [והיא הראיה שדחה הח"ץ עי"ש] ומכל מקום לכתחלה אין להשתמש בשום כלי אפילו עברו כמה שנים הרבה שלא נשתמש אף בשאר איסורין וכל שכן בחמץ וכו' אבל בדיעבד לענין חמץ אף שנוהגים לאסור אפילו שאינו בן יומו מכל מקום כיון דהוי כעפר יש להתיר אחר שני חדשים ובתנאי שלא יהיה המתבשל דבר חריף דמשוי ליה לשבח כנ"ל ברור וכו' אך כיון שלא מצאתי הדין להדיא באחד מן האחרונים לחלק כך בפסח אומר אני אי דלית דור אדלינא עכ"ד ושם בח"ב סי' י"ז נשאל מרב אחד אם יש לסמוך למעשה על מה שכתב בח"א סי' כ"א הנ"ל כי מסוף דבריו משמע שיש קצת להחמיר לפי שלא מצא לאחד מהאחרונים לחלק בכך והשיב דע שבשו"ת הר"ץ סי' ע"ה ירד לחילוק זה וראייתו מיי"ן ואין משם ראיה כל כך וכו' וכן מדין בריה וכו' אין ראיה וכו' ועיקר ראייתי מחבית שדבקו בבצק וכו' אף שבשו"ת הר"ץ דחה ראיה זו כבר נשמטתי בזה בלוח הטעות וכו' לכן נראה לי להורות כן הלכה למעשה עכ"ד ואולי גם מה שכתב באדני פז להתיר בשהתה איזה שבועות היינו לא פחות משני חדשים כדברי השבו"י הרי דגם הרב שבות יעקב קאי בשיטת הח"ץ ודידיה עדיף דמתיר בפחות מי"ב חדש שאם נשתמש אחר שעברו שני חדשים סובר דמותר התבשיל וכל שכן כשעברו שנים עשר חדש:

גם אשו"ר בספר יד יהודה לאחד מרבני אשכנז הנד"מ [שיטה על מסכת פסחים] על מה שאמרו בגמרא ד' ל' ע"א אמר רב קדרות בפסח ישברו כתב בשם ס' מספר צבאם שהקשה מזה על החכם צבי הנ"ל דלפי דבריו אמאי ישברו לישהינהו להשתמש בהו אחר י"ב חדש והרב המחבר תירץ על פי מה שכתב הרשב"א בתורת הבית הארוך דההיא פינכא דרבי אמי בחולין ד' קי"א] דתברא אף דהיה אפשר להגעיל שלש פעמים היינו משום דחייש לתקלה שמא ישתמש בנתיים ואם כן להשהות אצלו כלי חמץ י"ב חדש בודאי חיישינן דילמא יפשע בהו וישתמש בנתיים אבל אם עבר ושהה י"ב חדש באמת מותר כמו ביי"ן וזה פשוט עכ"ל משמע מדבריו דכן הדין פשוט וברור להשתמש בכלי שעבר י"ב חדש שלא נשתמש בו וכדעת הח"ץ דמותר מעיקר הדין אלא שלא מלאו לבו להתיר לכתחלה והנה מה שכתב בס' מס"ץ הנ"ל נראה דנעלם ממנו תשובת הח"ץ סי' פ' [בד"ה ועוד] שהרב המשיג עליו הקשה כן ותירץ לו כיעי"ש וכבר הושג בזה מהג' מוהרי"ש נטאנזאהן בהסכמתו לס' הנ"ל עי"ש ומה שתירץ הרב המחבר על פי דברי הרשב"א לענין הגעלת כלי חרס שלש פעמים הנה מצינו להרשב"א שכתב סברא זו גבי יישון עצמו וז"ל בתשובה סי' תקע"ה וזה פשוט עוד דלא סגי יישון אלא בכלי יי"ן וראיה מההיא פינכא אין ראיה חלוטה דאולי כדי שלא ישתמש קודם מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחית ע"כ הרי שכתב דאין ראיה מההיא פינכא מדתברא דלא שייך יישון דיש לדחות דחייש לתקלה וכמו כן יש לומר להא דרב דקדרות בפסח ישברו [אלא דמתשו' הרשב"א הלזו הוכיחו רבנן בתראי דלא כהח"ץ וכמו שאכתוב להלן בסיעתא דשמיא]:

וראיתי בהגהות שבסוף ספר ח"ץ הנדפס בלבוב (והם מהג' מוהרי"ש נאטנזאהן הנ"ל] שכתב מה שהביא מקנקנים של יין נסך דמועיל יישון וכו' מצאתי להרשב"א סי' תקע"ה דאין למדין משם לשאר איסורין ועיין ר"ן פרק כל הבשר גבי סכין ששחט בה ושו"ת רדב"ז ח"ב סי' תשל"ט ובתשו' הארכתי ע"כ וכבר הושג הח"ץ ממרן חיד"א בשיורי ברכה א"ח סי' את"ן אות א' מתשו' הרשב"א הנ"ל [מה שכתב שם בתחלת דבריו וז"ל הג' מוהר"ץ התיר קדרות של חמץ שעבר עליהם יב"ח להשתמש בהם בפסח וכו' במחילת כבוד קדושתו אינו מדוקדק דלהשתמש בהם לכתחלה הא סיים בח"ץ דלא מלאו לבו וסמך על מה ששם בסוף האות העתיק דברי הח"ץ דלא מלאו לבו עי"ש וכן לא דקדק בלשונו רבינו עקיב"א הנ"ל ועיין שם בסי' מ"ג והובא לקמן בד"ה ובשו"ת וק"ל] ומה שהביא בהגהות הנ"ל מתשו' הרדב"ז כונתו למה שכתב שם בזה הלשון ולענין להשהות הכלים י"ב חדש לא אמרו שהיה זו אלא לענין יין לבד לא לשאר איסורין ואם עבר ובשל בכלי שאינו בן יומו התבשיל מותר בדיעבד והכלי נשאר באיסורו עכ"ל ובשיורי ברכה הנ"ל כתב דאין מדברי הרדב"ז הנ"ל סתירה להר"ץ דהרדב"ז לא אמר אלא לענין לכתחלה דבכלים של יי"ן התירו להשהות לכתחלה י"ב חדש אבל בשאר איסורין לא התירו כן להשהותם אך אם במקרה אירע שנשתהו מותרים ולי הדל אין נראה כן כונת הרדב"ז אלא גם בעברו ונשתהו סבירא ליה דבשאר איסורין לא מהני יישון ואף אם עברו י"ב חדש דינם כשאר כלים שאינם בני יומן דאם נשתמשו בהם בדיעבד התבשיל מותר והכלי אסור וכן הבין בדעת הרדב"ז הרב ערוך השולחן סי' תנ"א אות ו' וז"ל מוהר"ץ התיר להשתמש בפסח [אינו מדוקדק וכמש"ל ע"ד הש"ב הנ"ל] בקדרות של חרס [ברזל כן הוא בתשו' מוהר"ץ] שעבר עליהם י"ב חדש וכבר חלק עליו הפנים מאירות ח"א סי' כ"ד וכ"כ רדב"ז סי' תשל"ט דלא התירו שהיית יב"ח אלא לענין יין בלבד עכ"ל ואין ספק דגם בהגהות הנ"ל הבין כן בדעת הרדב"ז וזהו שציין שו"ת הרדב"ז הלזו כלומר דמינה תברא לס' הח"ץ הנ"ל וכן מתבאר ממה שכתב הוא עצמו בתשובה שנביא להלן בסיעתא דשמיא שוב השגתי ספר ערוך השלחן חיו"ד וראיתי בסי' צ"ג אות ה' שהביא דברי רבני האחרונים בדין זה ושלא ראו דברי הרשב"א בתשו' ס' תקע"ה וכתב עוד שגם התוס' בזבחים ד' צ"ה ד"ה עירה והר"ן בפרק כל הבשר [בד"ה סכין ששחט] כתבו להדיא כדברי הרשב"א והוסיף לומר שכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות בסוף פרק ששי במה שכתב קערה שמלח בה בשר וכו' אסור לאכול בה כותח לעולם עי"ש במגיד משנה וכן כתב בריש פרק י"ו עי"ש בכסף משנה וכן כתב האיסור והיתר כלל ל"ב דין ל"ה בשם הרשב"א ותשובת הרשב"א דסי' תקע"ה הביאה בקיצור מרן הב"י בסוף סי' קכ"א וכן כתב שם בשם הרב בית דוד בסי' נ"ג דפשיטא ליה דבשאר איסורין לא מהני יישון י"ב חדש כיון שתשמישו בחמין וכן כתב הרדב"ז סי' תשל"ט והרב דבר שמואל סי' קנ"ג והרב פנים מאירות בח"א סי' כ"ג ולפי הנראה לא ראה הרב את ספר שיורי ברכה באשר נודע כי שמעתתי דמרן חיד"א בפומיה דרב ערוך השלחן ולא הוה מישתמיט מלהזכיר דב"ק:

ובשו"ת זרע אמת ח"ב סי' כ"ה כתב דאם באנו לצדד היתר משום שעברו י"ב חדש. דלדעת הח"ץ אף הכלי חרס מותרים אם יישנן שנים עשר חדש כמו שכתב בתשובה סי' פ' נראה דיפה אמר בר פלוגתי' דלא מהני יישון להוציא כלי חרס מידי דופיים וכו' [ואחר שנשא ונתן בדברי הרב חכם צבי בזה מסיק וז"ל] וכן מצאתי באמת שפסק בפשיטות הרב דבר שמואל בסי' קכ"ג עכ"ל דברי הרב דבר שמואל הם על כלי חרס שבשל בו סתם יינם דאסור להשתמש אחר יישון שנים עשר חדש כמו שכתב בשמו הרב זכור לאברהם ח"א ד' רמ"ד ע"א גם הרב שמן המשחה בהלכות תערובות סי' כ"ט ד' קכ"ו ע"ג כתב ואף דהר"ץ התיר קדרות חמץ שעברו ב' חדש [אין לשונו מדוקדק כמו שיראה הרואה בגוף דבריו דמר קעסיק לענין אם מותר להשתמש לכתחלה בהכלים כיעי"ש ובזה גם הח"ץ לא מלאו לבו להתיר כאמור] והסכים עמו הרב נפתלי כבר נמצא דהרשב"א סי' תקע"ה חולק בזה ועיין חיים שאל ח"ב סי' ח"ל אות פ"ו חק"ל יו"ד ח"ב סי' יו"ד עכ"ל והנה ס' חקרי לב וחיים שאל אין מצוים אצלי ואולי הוא מה שכתב בשיורי ברכה הנ"ל דשם כתב עכומ"ז ששלח דורון לישראל כלים נחמדים ולא ניכר אם נשתמש בהם העכומ"ז ואחר ששהו בידו יותר מי"ב חדש שאל אם יש להם היתר וכתב דאין להתיר מכח הוראת מוהר"ץ ומוהר"ן חדא דתשו' הרשב"א נראה היפך דעתם ועוד דבשאר איסורין גם הח"ץ מודה וכו' ורצה להתיר על ידי ספק ספיקא שמא לא נשתמש בהם הנכרי כלל דאורח ארעא דשולח דורון אינו שולח אלא חדשים ושמא נשתמש בצונן ובצירוף שעבר שנים עשר חדש ומכל מקום מסיק ועדיין צריך יישוב עכ"ל שוב ראיתי שהרב שערי תשובה בריש סי' תנ"א העתיק תורף דברי תשובת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח והן הן הדברים שבשיו"ב הנ"ל עי"ש ויש להרגיש על הרבנים זרע אמת ושמן המשחה הנ"ל דעסקו רבנן בכלים האסורים משאר איסורין ואהא מייתו דעת הרב חכם צבי ושקלו וטרו אי נקיטינן כוותיה או לא והלא בשאר איסורין גם הח"ץ מודה וכמו שכתב בשיורי ברכה הנ"ל וגם בשו"ת רעק"א סי' מ"ג במי שקנה כלי חרס מעכומ"ז ישנים יותר משנים עשר חודש. ויש הפסד מרובה אם יצטרך למוכרם לנכרי. והרב השואל כתב להקל על פי דעת הח"ץ והשיבו דאין בזה היתר דהא הח"ץ עצמו מודה דבשאר איסורין אסור אחר יב"ח ואף בכלי חמץ לא הכריע להקל אלא לענין אם כבר בשל בהם ושוב הביא דברי הרשב"א סי' תקע"ה הנ"ל ומ"ש הר"ן בחולין ד' צ"ו דהכשר יין לסך משונה משאר איסורין דלא מצינו עירוי וניגוב ויישון אלא ביין נסך לבד ומי ירים ראש להקל בפרט במקום דליכא חולק בפירוש עכ"ל [וצריך לעיין בענין זה בספר עין המים ד' ז"ך שציין הרב דברי מנחם סי' תנ"א אות ה' ואינו מצוי אצלי] ועיין בתשובת רבינו עקיב"א בסי' כ"ו והבאתי תורף דב"ק לעיל באות הקודמת שנראים דבריו היפך ממה שהחליט בסי' מ"ג הנ"ל:

עתה [בשנת תרנ"ה] נדפס קובץ כנסת חכמי ישראל קונטריס רביעי וראית שם בסי' ע"א אות ל"ט ד' ע"ו ע"א והם דברי ידידי הגאון מוהר"ש פריידעש אבד"ק לייאדי יצ"ו] שתמה כיוצא לזה על שני הגאונים מוהר"ש קליגער בספרו נדרי זירוזין ח"ב ד' ד' ע"ד ויד אליעזר סי' צ"ו שנעלם מהם מה שמבואר בתשובת הגאון חכם צבי בסי' ע"ה וסי' פ' דבשאר איסורים מודה וכתמיהתי על הרבנים הנ"ל:

ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' נק"ב כתב גם מ"ש לסמוך על הח"ץ דאחר שנים עשר חדש כלה כל הלחלוחית וכן כתב בשו"ת פרח מט"א הובא בנודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' ס"ז [עיינתי שם וליתנהו להני מילי כמו שיראה הרואה ואולי כונתו לדבריו שבסי' ח"ן וז"ל ודברי בעל פמ"א וכו' ובעובדא דידיה היה כמה היתירים שהגעילו הכלים אלא שהיה של חרם וגם היה להם יישון וכו' עכ"ל וס' פמ"א אין אצלי] על זה קשה לסמוך ואני כתבתי בהגהותי עיין הרשב"א סי' תקע"ה וכו' גם הר"ן פ' כה"ב גבי סכין ששחט בה ורדב"ז ח"ב סי' תשל"ט וכו' וע"כ אי אפשר לסמוך להתיר זאת עכ"ל וציין לעיין בפרי מגדים יו"ד סי' ק"ג ועיינתי שם בשפתי דעת וראיתי בס"ק י"ז שהביא סברות החכם צבי ופנים מאירות ודבר שמואל סי' קכ"ג שהזכיר הרב זרע אמת הנ"ל וביאר שם דבצונן כגון על ידי כיבוש גם הרב פנים מאירות מודה דמהני יישון כי פליגי בחמין דלהרב חכם צבי אם בזגים ודורדייא שהם בעין מהני כל שכן בבלוע ולהרב פנים מאירות בכלי הטעם שמור יותר וכו' והביא שו"ת הרשב"א הנ"ל ושקיל וטרי בזה ומסיק בכלי חרס שהוחם בו אפילו איסור דרבנן אין להקל ביישון ועל ידי כבישה המיקל בהפסד מרובה וצורך גדול אין גוערין בו ואפילו באיסור תורה כמו ד"ח ע' סי' צ"ו ובמתכות יש לעיין ואיני מכניס כמכריע כלל רק כנושא ונותן וצ"ע אלו תורף דב"ק ובשואל ומשיב ח"ג סי' כ"ח [לפי הנראה זוהו התשובה שרמז עליה בהגהותיו ובשואל ומשיב ח"ב הנ"ל שכתב ובתשובה הארכתי] האריך בענין זה שנשאל מחכם אחד אם לנהוג כהרב חכם צבי בקדרת חמץ ששהה שנים עשר חדש ובשלו בה אחר כך בפסח וכתב הנה כבר הורה זקן וכדאי לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק אך מכל מקום אם כי דב"ק חביבים עלינו לא אכחד דמעולם הייתי תוהה בזה ומצאתי להרשב"א סי' תקע"ה וכו' והר"ן וכו' והרדב"ז סי' תשל"ט וכו' הרי בהדיא שאין למדין שאר איסורין מיין נסך לענין יישון וכו' וראיה ברורה מההיא פינכא דר' אמי וכו' ואמאי תברא יניחנה עד שנים עשר חדש וכו' [לא ידעתי איך כתב זו לראיה ברורה אחר שכבר ראה שו"ת הרשב"א הלזו ומר הוא דאמר שם דאין ראיה ממנה משום דחייש לתקלה וכו' והוא פלא] ועל כרחין דלא מהני יישון בזה וזה ברור והאריך עוד ובדף י"א ע"א כתב שנראין דברי הפני"מ לחלק דבדבר שהוא בעין הוא דכל שנתיישן י"ב חדש ונתקשה כעץ יבש כל הטעם אבל מה שבדופני הכלי דלא שליט ביה אוירא האוכל שמור לפקדון וכו' ולא מצינו בכל דברי הרב חכם צבי תשובה לזה והוא דבר שהחוש והשכל מקבלו וכו' ושם עמוד ב' כתב דיש ראיה דיישון לא מהני מדאיתא באבות דרבי נתן פרק י"א שלשה דברים בכלי חרס בולע ואינו פולט ואינו מבאיש וכו' וגם בזה שקיל וטרי והמעיין בדבריו ישפוט בצדק שאף שכתב בתחלה שכדאי הח"ץ לסמוך עליו שלא בשעת הדחק לא אמר כן אלא בדרך לכאורה אך באמת דעתו שלא לסמוך על זה אחר שסברת הרב חכם צבי היא היפך דעת הקדמונים הרשב"א והר"ן ורדב"ז וכו':

גם הרב בית שלמה בא"ח סי' ס' אין דעתו לסמוך על הח"ץ בזה כיון שבתשו' הרשב"א כתב בפירוש דלא מהני יישון אלא בכלי יין וכו' ואף שמה שכתב הרשב"א מיהו ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחית אינו מובן טעמו יש לומר דסובר כדברי הש"ך יו"ד סי' קל"ה ס"ק ל"ג לחלק בין יין לשאר איסורין וכתב בשם שו"ת פמ"א דכונת הרשב"א לחלק בין נבלע בצונן לנבלע בחמין ומכל מקום יי"ש שהוא חריף ביותר הוי כחמין וסברא הלזו כתב הרב נודע ביהודה מהדורא תניינא יו"ד סי' ס"ז דאף להסוברים דכבוש בכלי אינו אוסר רק כדי קליפה מכל מקום ביי"ש שהוא חזק וחריף אוסר בכולו וגם החכם צבי לא כתב להקל בכלי שנבלע בו יי"ש דאולי אין טעמו נפגם גם אחר ימים ושנים ואף שהמג"א סי' תנ"א סק"מ למד להחמיר לכלי יי"ש שאינו בן יומו מדין יי"ן ועי"ש בסי' תמ"ז ס"ק כ"ה וכיון דביין מהני יישון דיו לבא מן הדין וכו' ומכל מקום כיון דמאי דלא מהני בכלי יי"ן מה שאינו בן יומו הוא מסברא שכתבו הרא"ש ותרומת הדשן סי' ר"א דהיין משביח בתוכו יש לומר דמהאי טעמא ביי"ש שהוא חריף יותר אף יישון שנים עשר חדש לא מהני מהאי טעמא ובלאו הכי יש לדחות ראית החכם צבי דכמה קילות הקלו ביין לא כן בחמץ דחמיר עיין מג"א סי' תנ"א ס"ק מ"ט ומנח"י כלל פ"ה סקי"ב עכ"ד גם הרב בית דוד סי' ע"ג הביא דבריו הרב קהל יאודה סי' קל"ה ס"ה בהגהה [בד' ע"א ע"א] על דברי הרמ"א דלא מהני עירוי לכלי חרס שנשתמש בחמין כתב דיישון נמי לא מהני ליה דלא מצינו יישון אלא לנשתמש בצונן וכן נראה ממה שכתב כמו בשאר איסורין משמע דלגמרי הוא כשאר איסורין דלא מהני בהו יישון ע"כ והרב קהל יהודה בד' ע"ב ע"ב על מה שכתב מרן כל הכלים מיישנן וכו' כתב ודוקא נשתמש בהם צונן אבל על ידי חמין לא מהני בהו יישון וכלים משאר איסורים שנכבש בהם בצונן לא נתבאר אי מהני בהו יישון שנים עשר חדש וצ"ע עכ"ל ולפי הנראה נעלם ממנו שו"ת הרשב"א דמחלק בין יין לשאר דברים והרב פרי מגדים בפתיחה הכוללת בסדר הנהגת הנשאל עם השואל בסדר א' אות כ"ד כתב דלהשהות או בהנאה יש להקל לסמוך על הח"ץ בשעת הדחק ואף דבשו"ת הרשב"א וכו' יש לסמוך בהפסד מרובה או על כל פנים לשהות או להתיר בהנאה כי האי גוונא עכ"ל:

הנה הבאתי אמבוהא דרבנן קדישי מערכה מול מערכה ובכל הספרים הנ"ל לא ראיתי מי שהזכיר דברי הרב שבות יעקב ח"א וח"ב הנ"ל רק את זה ראיתי להרב פתחי תשובה יו"ד סי' קב"ך ס"ק ג' שהביא שו"ת ח"ץ ופני"מ ופמ"ג ושע"ת ורעק"א הנ"ל והביא גם שו"ת שבו"י ח"א הנ"ל וכתב עוד בשם הרב שמן רוקח סי' ב' דקשה לסמוך על הח"ץ וכן כתב בשם הרב ברית אברהם דאפי' בדבר שגוף האיסור דרבנן קשה לסמוך על זה לחוד אלא אם יש עוד צד קולא עי"ש גם הרב שערי תשובה ריש סי' תמ"ז הזכיר רק שו"ת שבו"י ח"א:

ודע דבכל כתבי הקדש ספרי דבי רב הנ"ל דשקלו וטרו בענין זה הם המדברים בכלי שהיה ריקן כל שנים עשר חדש משמע דאם תוך י"ב חדש נשתמשו בו באיזה דבר אין מתייבש הבליעת איסור שבו ומעין זה כתבו הפוסקים גבי נותן טעם לפגם דלא אמרו בקדרה דאחר מעת לעת היא לפגם אלא כשהיתה ריקנית עיין באר היטב יו"ד ריש סי' ק"ה ואפשר דאף להסוברים שם שאין לחלק בהא מודו דהא כל טעם הרח"ץ הוא משום שנתייבש וכלה הלחלוחית ונעשה עפר בעלמא וכשמשתמשים בו איזה שימוש אינו מניחו להתייבש וכן כתב הרב מוהרש"ל בדורש לציון בהגהה לדרוש י"א [ד"ה והנה הרמב"ן] וז"ל אמנם וכו' דזה דוקא אם לא ישתמשו בכלים י"ב חדש כלל אז נתייבש ונעשה עפר אבל אם ישתמשו בו תוך הזמן עד כלות ז' שכבשו התבשיל אינו מניח לבליעת האיסור להתייבש עכ"ל ונראה דאף דבכלי יין קיימא לן דכלים שיישנן יב"ח אפי' נתן לתוכן מים תוך יב"ח אין בכך כלום התם היינו טעמא לפי שמה שמשתמשים הוא בצונן אינו מועיל ללחלח הבליעה שלא תתייבש אבל בכלים שמשתמים בבישול אם ישתמשו בתוך י"ב חדש בבישול אז הבישול מעורר את הטעם הבלוע ואינו מניחו להתייבש עתה בא לידי ספר יקר דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו וראיתי בח"ב פרק ז"ך שהביא תשו' הג' ח"ץ הנ"ל ואשר השיגוהו רבני האחרונים וחשף זרועו ליישב דברי הח"ץ ובמסקנתו כתב דמכל מקום יש לדון בהוראתו לענין לכתחלה וכו' אבל דיעבד לאחר י"ב חדש ודאי יש לסמוך עליו גם להמחמירים נותן טעם לפגם עכ"ל והמעיין בגוף דבריו יראה שלא היו למראה עיניו כל דברי רבני האחרונים שרשמתי בענין זה:

גם נדפס מקרוב ספר בנין שלמה לידידי הגאון מוהרש"ל מווילנא יצ"ו וראיתי בסי' כ"ד [ד' ל' בד"ה ולענין] שעל מה שכתב בתשובת רבינו עקיב"א בסי' כ"ו דכלי שנאסר מחמץ משהו בפסח מותר לשנה הבאה מצד יישון י"ב חדש וכו' השיב דכבר העלה הפרי מגדים בסי' ק"ג ס"ק י"ז בשפתי דעת דלא מהני יישון אלא אם נבלע בצונן אבל לא בנבלע על ידי חמין וכן הוא בתשובת הרשב"א סי' תקע"ה וכן פסקו הפנים מאירות סי' כ"ג ודבר שמואל סי' קל"ג ומדברי הרשב"א מתבאר דבשאר איסורין חוץ מיין נסך אף אם נבלע בצונן על ידי כבישה לא מהני יישון דדוקא ביין נסך דקליש ובדבר שמואל משמע דאין לדמות שאר איסורין ליין נסך דמצינו שהקלו בו כמה קילות לכן אף בנבלע בצונן בשאר איסורין או בחמץ יש לאסור הכלי אף בדיעבד אף הוא דבר חריף שאין בו משום לפגם עי"ש בפרי מגדים עכ"ל יצ"ו ומסכים לדעת כל רבינו האחרונים הנ"ל:

ואנכי חזון הרביתי להאי תנא דידן רבין חסידא בספר כפי אהרן ח"ב שבחלק יו"ד סי' ג' בדף כ' ע"א [ד"ה ועוד] שהביא מחלוקת זו והביא הרבה מרבני האחרונים שהזכרתי למעלה שהשיגו על הגאון ח"ץ מתשובת הרשב"א וכו' ושצריך להבין מה יענו להראיות שהביא הח"ץ מחמת שחרכו ומחרצנים וזגים ודורדיי דיי"ן שמותרים מפני שנעשו כעפרא בעלמא ומבריה שאין בה עצם דנעשית אחר י"ב חדש כעפרא בעלמא וגם הוא הוסיף להביא מה שכתב הרמ"א ביו"ד סי' פ"ז סעיף יו"ד בשם שבלי הלקט דעור קיבה לפעמים מולחין אותו ומייבשים אותו ונעשה כעץ מותר דמאחר שנתייבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית כלל והגאון נודע ביהודה במהדורא קמא סי' כ"ו העלה בכחא דהיתרא במה שמניחים בתוך המשקה שלחופית דג טמא מטעם שהוא יבש כחרס והוא עפרא בעלמא והאריך בנו"ב שם שדברי השבולי הלקט לקוחים מדברי הרמב"ם וכו' ועוד הביא [בכפי אהרן] הרדב"ז בח"ג סי' תקמ"ח העלה להתיר המומי"א [בשר המת יבש] באכילה משום דהוי עפרא בעלמא ומה שהרב גנת ורדים כלל א' סי' ד' חולק על הרדב"ז בזה הוא מטעם איסור הנאה אבל מודה הוא דמותר באכילה הואיל ונפסל מלאכול הכלב [ספר גנת ורדים הספרדי אין אצלי לראות דב"ק דמשמע דעל המומי"א עצמה קאמר דמותרת באכילה ואסורה בהנאה וזה לא יתכן דאם אסורה בהנאה תהיה מותרת באכילה דמי גריעה אכילה משאר הנאה ואולי אין הלשון מדוקדק וכונתו לומר דדבר שאינו אסור אלא באכילה מותר לאכלו הואיל ונפסל וכו'] ועוד כתב בשם הרדב"ז בח"ג סי' תע"א שהעלה להתיר המר באכילה אף שהוא דם קרוש מטעם שנתייבש והוי עפרא בעלמא וכן העלו הרבנים פרי חדש בתשובה סי' יו"ד ובעי חיי סי' ק"ג ומכל זה קשה להסוברים דיישון לא מהני בשאר איסורין והלא כיון דאחר י"ב חדש הוי עפרא בעלמא לישתרי וביותר קשה על הרדב"ז שסובר דיישון לא מהני ואיהו סובר במומי"א ומר דמותרים באכילה משום שנעשו כעפר:

וכתב דצריך לחלק בין איסור בעיניה לאיסור הבלוע דכשהאיסור בעין ושולט בו הרוח והאויר ומתייבש יפה יפה והוי כעפר ומותר אבל כשהאיסור בלוע תוך פנימיות הכלי ושמור שם מרוח ואויר בזה סוברים הרבנים הנ"ל דאינו מתייבש גם כשעובר זמן רב טעמו וריחו לא פג וחוזר ופולט כשישתמשו בו ומה שמועיל יישון לכלים של יין נסך הוא משום שתשמישן בצונן ואינו נבלע הרבה בפנימיות הכלים אבל בחמץ ושאר איסורין שבולעים על ידי חמין נכנסת הבליעה ביותר בפנימות הכלים ולא סגי להו ביישון ועל פי זה המציא דהרמב"ן והרא"ש והטור בסי' קל"ה והרא"ה ורבינו ירוחם והריטב"א בחידושיו לע"ז ד' ל"ג שסוברים דמהני ישון לכלי נתר של יין נסך אף שכלי נתר בליעתם מרובה עד שהפליגו הרשב"א ודעימיה להחשיבם כבליעה חרס הדריאני ואפילו הכי סוברים דעל ידי ישון שנים עשר חדש חוזר להיות כעפר ומותר כל שכן בסתם בליעה דחמין שידוע וניכר שאין בשום בליעת כלי איסור בחמין ממשו של איסור אלא טעמו דוקא דפשיטא דמתירין הם ע"י ישון שנים עשר חדש ורבני האחרונים המתירים בשאר איסורים ג"כ על ידי יישון שנים עשר חדש מזליהו חזו דיש מן הראשונים שסוברים כן אלו תוד"ק ולפי דבריו לא נפלאת היא סברת הגאון ח"ץ והמורה כדבריו אין מוניחין אותו ולי הדל צריך להתיישב בזה אחרי שבדברי הרשב"א בתשובה מפורש לאיסור וכן דעת הר"ן והרדב"ז וכו' כנז"ל קשה לסמוך על פי איזה המצאה בפרט בדבר ששלמים וכן רבים מרבני האחרונים נקטי להחמיר כנז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף