שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ה/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ה

יו"ד) בערב פסח אחר חצות עד הלילה אם עובר בבל יראה או דוקא בעשה דתשביתו ואי קנסוהו רבנן משום עשה דתשביתו ארשום פה בס"ד הספרים אשר ראיתי שמדברים בזה עיין להרבנים חק יעקב וערך השלחן בריש סי' תמ"ג חיי אדם בהלכות פסח בקונטריס נשמת אדם סי' א' שאגת אריה סי' ע"ט שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סי' ק"א מקיר חיים בסי' תל"ה בחידושים נודע ביהודה בתניינא סי' ס"ג נאות דשא ריש סי' ט"ל והרב פרי מגדים דבר בקדשו בכמה מקומות עיין באשל אברהם ריש סי' תמ"ג ובסי' תמ"ח אות ב' ואות ג' ובסי' תל"ה [בד"ה תשובה] ובמשבצות סוף סי' תמ"ח אות ג' וסי' ת"מ [בד"ה ונוראות] ובפתיחה הכוללת להלכות פסח בחלק הראשון פרק א' אות ו' ואות ז' ועיין בתפארת ישראל פירוש המשניות בפרק קמא דפסחים משנה א' ושם בהלכתא גבירתא במשנה ד':

והנה באשל אברהם סי' תמ"ח הנ"ל כתב דבתשובת פני יהושע סי' י"ב וי"ד נשאל במי שלא מכר החמץ ונזכר אחר שש שעות וציוה לו שישליך החמץ להפקר ברשות הרבים בפני נכרים אוהביו ומסתמא הם יקחוהו ויחזירוהו לו אחר הפסח והצריך עיון שנראה מדבריו דכל שאינו עובר בבל יראה לא קנסוהו לאסרו אחר הפסח ומכמה פוסקים נראה דגם משום עשה קנסינן עי"ש ולא גילה לנו מי ומי הפוסקים שסוברים דמשום עשה לחוד קנסינן ושם באות ג' תפס כן דאף משום עשה קנסו וכן בריש סי' תמ"ג כתב דגר שמת ערב פסח אחר חצות דנכסיו הן הפקר אסור אחר הפסח משום שעבר הגר בעשה דתשביתו וכן כתב בפתיחה הכוללת באות ז' הנז"ל עי"ש ואני ההדיוט כתבתי מאז לצדד בדעת הרב פני יהושע במה שהביא בשמו הרב שערי תשובה בסי' תמ"ח שסובר דבערב פסח עד הלילה עובר בבל יראה עיין לקמן בריש סי' ח' [אות א' ד"ה והנה אם היתה וכו' ונדפס בשדי חמד ח"א בחלק דברי חכמים סי' ק"ו] וכתבתי כן קודם שראיתי דברי הרב פרמ"ג שמייחס אליו שסובר דמשום עשה לא קנסו רבנן וכן דעת הרב חיי אדם בנשמת אדם שם [בד"ה ואמנם] דלא קנסו משום עשה והרב קהל יהודה בסי' צ"ט ס"ה ד' י"ט ע"א [בד"ה ומ"מ] הביא דהרשב"א בפרק הניזקין כתב בשם התוס' דבאיסור עשה לא גזרו שוגג אטו מזיד ואין בידי חידושי ואין בידי חידושי הרשב"א לגטין ומדברים אלו משמע דבמזיד מיהא קנסו אף משום איסור עשה ולפי מה שכתב רבין חסידא בארעא דרבנן אות תקנ"א קנס דקנסו רבנן למאן דעביד איסורא לאו דוקא דעביד איסורא דאורייתא אלא אף דעביד איסורא דרבנן קונסין כדאמרינן בשלהי פרק האשה שלום וקימא לן הלכה כרבי עקיבא מחברו עכ"ל. מסתברא דאיסור עשה של תורה לא גרע מאיסור דרבנן וקונסין אלא דמה שנראה מדבריו שכותב כן בכולל כל איסורין דרבנן שקונסים עליהם נראה דלא יתכן לומר כן והרי במאי דקמן [חמץ שעבר עליו הפסח] כתבו הפוסקים בכמה עניינים להתיר משום שלא עבר איסור דאורייתא ועל כל פנים נראה דלא נפלאת לומר דמשום עשה קונסין אלא שיש לדחות דאפשר דלא כתב הרשב"א בשם התוס' דקונסין משום עשה אלא היכא שעבר בקום עשה אלא שמה שעבר עליו אינו לאו אלא לאו הבא מכלל עשה שהוא איסור עשה וכיון שעבר בקום עשה קונסין אותו אבל עשה דתשביתו שעובר עליו בשב ואל תעשה יתכן לומר כדעת הרבנים הנז"ל דאין קונסין עליו וכן דעת הגאון שאגת אריה בריש סי' ע"ט דדוקא משום לאו דבל יראה קנסו ולא משום עשה דהשבתה דהוא קיל לגבי לאו:

גם הרב ראשית ביכורים בסי' ה' [בד"ה והנה מה שיש] הביא מה שחדש הרב נודע ביהודה בתניינא סי' ס"ג דמשש שעות ולמעלה עד הלילה אף שאין הישראל יכול למוכרו מכל מקום הנכרי יכול לזכות בו במשיכה לרשותו כזוכה מן ההפקר וכו' ואז אין הישראל עובר בפסח בבל יראה וכו' וסיים ואם כן למאי דקיימא לן דעד הלילה ליכא בל יראה אלא עשה דתשביתו ובעשה לא מצינו שקנסו חכמים לאסור בהנאה אחר הפסח וכן הוא בשאגת אריה סי' ע"ט ואף שפשוט שאם בא לשאול בערב פסח אחר חצות מורין לו לבערו משום עשה דתשביתו מכל מקום אם לא שאל ועבר הפסח אין מורין לו לבערו וכו' והביא שיש מן האחרונים שחולקים בכל זה וגם הזכיר דברי הפרמ"ג עי"ש בגוף דב"ק והרב בית שלמה בסי' ס"ד כתב הסכימו הנודע ביהודה ושאגת אריה וכמה גדולים כל שלא עבר על בל יראה לא קניס ר' שמעון ומותר אחר הפסח:

ובספר יד יוסף להרב מוהר"י דייטש בסי' ל"ב [בד"ה ונזכרתי] כתב שבתשובת רבו בספרו הנכבד ספר יהושע בפסקים סי' ט"ז חדש היתר דאף שלא נמכר החמץ מכל מקום כיון שבא ערב פסח אחר שש נאסר בהנאה ואינו עובר בבל יראה עד הלילה ודבר הנאסר בהנאה הוי הפקר ואם כן קנה הנכרי אחר שש מן ההפקר ותו לא קנסינן לאסרו אחר הפסח וכתב על דבריו ואני חוכך בהיתר זה יען ראיתי בתשובת ב"א חאו"ח סי' ל"ד העתיק דברי רבינו בעל פ"י בתשובתו שכתב בזה"ל וגם מצד שהעכומ"ז זכה מן ההפקר ומיקרי חמצו של עכומ"ז לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דאפשר תכף אחר שש חל האיסור ועשאן הכתוב כאילו הם ברשותו נמצא דמיקרי חמצו של ישראל וחייב לשורפו ומאן יימר דזכיית העכומ"ז יפקיע האיסור שבו מקנס חכמים הואיל ועבר עליו עכ"ל הפ"י ולמדנו מדבריו דב"י שייך גם בע"פ ואם כן כבר חל עליו קנס חכמים וזה מתנגד לדעת הנו"ב קמא סי' כ' שהחליט בפשיטות דקנס חכמים לא חל רק במיפק יומי דפסחא עכ"ל הנה מה שכתב דלמדנו מדברי הפנ"י דבל יראה שייך גם בערב פסח נראה שאין כונתו לומר שגם בערב פסח עובר בבל יראה אלא כונתו לומר דאינו מועיל מה שבערב פסח אין בו בל יראה כי אם עשה ומשום עשה לא קנסו שהרי כשנכנס פסח חל עליו איסור בל יראה ואין זכיית הנכרי מפקיע האיסור כן נראה לדחוק בכונתו כדי שלא יהיו דבריו היפך ממה שכתב הרב פרי מגדים בשמו שנראה שסובר דבערב פסח אינו עובר בבל יראה וצריך לומר עוד דמה שכתב בשמו הרב פרמ"ג הוא שכן כתב בתחלה אבל בסוף דבריו לא סמך על זה להתיר משום דאף שבאמת דעתו דמשום עשה לא גזרו מכל מקום אינו ברור לומר דאינו עובר כלל בבל יראה דיש לומר דזכיית הנכרי אינו מפקיע האיסור ועבר על בל יראה בימי הפסח ולכן חל עליו קנס חכמים לאסרו בהנאה:

והרב נאות דשא בסי' ט"ל במי שהפקיד אצל חברו חמץ ובערב פסח שכח ונאנס ולא מכרו לנכרי אלא שחברו מכר חמץ שלו שהיה בחדר שהיה החמץ של המפקיד ומכר גם החדר להנכרי וכתב לצדד היתר דאף אם נזכר בתוך הפסח אין צריך לבערו לפי מה שכתב הפני יהושע ועוד הרבה מגדולי האחרונים דכל שלא עבר על בל יראה לא קניס ר' שמעון אף דעבר בעשה דתשביתו אם כן אחר שש שנאסר בהנאה מדאורייתא הרי הוא הפקר וכיון שהוא בחדר של הנכרי זכה בו הנכרי מדין חצר וכשהגיע פסח שהוא זמן בל יראה הרי אינו של הישראל ולא עבר על בל יראה ולא נאסר אחר הפסח [לפום ריהטא לא זכיתי להבין לפי המצאה זו למה הוצרך לדברי הגדולים שאמרו דלא קניס ר' שמעון משום עשה דאף אם נאמר דגם על עשה דתשביתו קנסינן ליה מכל מקום הרי זה לא עבר אף על עשה דתשביתו שהרי בזמן שראוי לחול העשה בו בפרק נאסר לו בהנאה ואיסור ההנאה וזכיית הנכרי מההפקר באים כאחד] ושוב דחה צד היתר זה מכמה טעמים הן מצד דאינו ברור דמהני חצר לנכרי וכו' והן מצד שיש לומר דאינו מועיל זכיית הנכרי מההפקר להפקיע איסור בל יראה וכו' והאריך עוד עי"ש דב"ק הרי מעיד בגדלו שהרבה מגדולי האחרונים סוברים דמשום עשה דתשביתו לא קנסו לאוסרו אחר הפסח בהנאה גם מדברי מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן סי' לק"ט ד' ד"ן ע"ג מתבאר שסובר דאף שעובר בעשה דתשביתו כל שאינו עובר בבל יראה, אינו אסור אחר הפסח וכן כתב בשו"ת אבן יקרה להגאון אבד"ק טשערנוויץ יצ"ו בסי' כ"א בריש התשובה דכיון שלא עבר אלא בעשה דתשביתו אינו אסור אחר הפסח וכמו שכתב השאגת אריה בסי' ע"ט דמשום עשה דתשביתו לא קניס ר' שמעון וכן נראה מדברי הנודע ביהודה סי' כ' [לפי הנראה לא ראה תשובת הגאון נודע ביהודה שבתניינא סי' ס"ג דהמעיין שם ישר יחזה דהרי הוא כמבוא"ר שכן דעתו דלדידן דאיסור החמץ אחר הפסח הוא משום קנס אם אינו עובר אלא בעשה דתשביתו לא קנסוהו רבנן] וסיים שאף שבפרי מגדים ריש סי' תמ"ג סובר שגם משום עשה דתשביתו קנסו מכל מקום כיון שדעת השאגת אריה ונודע ביהודה אינה כן הוי על כל פנים ספק דרבנן ולקולא [עי"ש בד"ה תבנא]:

ובדעת רש"י בעיקר דין זה כתב הרב חק יעקב בריש סי' תמ"ג דמבואר להדיא שסובר דגם בערב פסח משש שעות ולמעלה עובר בבל יראה שכן כתב בבבא קמא ד' כ"ט ע"ב בד"ה משש שעות ולמעלה לעבור עליו בבל יראה וכן הכריח הג"מ יצחק אייזיכ חבר בהגהותיו שבש"ס דפוס רא"ם במסכת פסחים ממה שפירש רש"י שם בדף יו"ד ע"ב דלאחר המועד דתנן במתניתין [יבדוק לאחר המועד] היינו משש שעות ולמעלה והתוס' שם בד"ה ואם לא בדק פירשו דלאחר המועד היינו אחר הפסח וכתבו דמה שלא פירש כן רש"י הוא משום שסובר דהבדיקה היא כדי שלא לעבור בבל יראה כמו שכתב במשנה דריש פסחים וכיון דאחר הפסח אינו עובר בבל יראה לכן הוצרך לפרש לאחר המועד משש שעות ולמעלה [עיין בציון לנפש חיה בפסחים שם ובנודע ביהודה תניינא סי' ע"ה] והצ"ע דמדבריו בפירוש המשנה בפרק תמיד נשחט ד' ס"ג ע"א ובמועד שלא לשמו חייב נראה בהיפך דאינו עובר בבל יראה עד הלילה ולי הדל לולא דברי רש"י שבמס' קמא הנ"ל היה אפשר להשוות דברי רש"י שבפסחים דאף שפירש דלאחר המועד היינו אחר שש שעות אינו מוכרח שסובר שתכף אחר שש עובר בבל יראה דיש לומר דחייב לבדוק אז כדי שלא יעבור בבל יראה בליל פסח דרק לפרש לאחר המועד אחר הפסח לא יתכן לפי דעתו לפי שאחר הפסח אין באפשרות לעבור עוד בבל יראה ובאמת שאחרי כתבי נתתי לבי לעיין בדברי המפרשים וראיתי שהגאון מוהרש"א על דברי רש"י הללו כתב מפורש בדעת רש"י דאינו עובר בבל יראה משש שעות עד הלילה עי"ש והוא חידוש שנעלמו דבריו מעיני הרב הנ"ל [ועיין בנודע ביהודה תניינא סי' ץ'] ומה שכתב רש"י בדף ו' סוף ע"ב בהא דאמרינן דטעמא דצריך הבודק לבטל שמא ימצא גלוסקה וכו' וחס עליה לשרפה ומשהה אפילו רגע ועובר בבל יראה ופריך וכי משכח לה ליבטלה ומשני דילמא משכח בתר איסורא ולא מצי מבטל דמשמע דמתחלת זמן איסור דהיינו תחלת שבע עובר בבל יראה כבר כתב הרב בן המחבר שער אפרים בסי' ד' דהכי קאמר וחס עליה לשרפה עד שתחשך ומשהה לה אפילו רגע וכו' והביא דבריו הרב לשון לימודים בסי' קס"ח ד' פ"ד [בד"ה וראיתי] והוא תירץ דסוגיא זו היא אליבא דרב ורב פוסק כר' יהודה בלפני זמנו דעובר בבל יראה וכו' עי"ש מה שפלפל בדברי רש"י במנחות פרק ר' ישמעאל ד' ס"ז ע"ב לפי דברי מוהרש"א בפירוש דברי רש"י דפסחים הנ"ל ואין בידי ס' שער אפרים לראות אם הזכירו שהרב מגדל עוז על דברי הרמב"ם בפרק ג' דין ח' הבין מפירוש רש"י בסוגיא דדף ו' הנ"ל [הבודק צריך לבטל] שסובר דמשש שעות ולמעלה עובר בבל יראה ועי"ש להרב מוהר"ן טריביטש בקובץ על יד שאחר שציין דברי המג"ע הנ"ל כתב דמדברי רש"י בפסחים ד' ד' נראה דעובר בבל יראה משש שעות אך ממה שכתב בפירוש המשנה בד' ס"ג נראה דאינו עובר בבל יראה בערב פסח וכמו שכתב התוספת יום טוב ולפי הנראה כונתו לדברי רש"י שם בד"ה בין לר' מאיר בין לר' יהודה דאיפליגו בהרחקה דעבוד רבנן חמץ אינו אסור מן התורה בבל יראה ובאכילה אלא משש שעות משעברו שש שעות כדיליף לקמן מאך חלק ומלא תשחט על חמץ עכ"ל דמוכח דמשש שעות עובר בבל יראה ולפי דברי הרב לשון למודים הנ"ל אפשר לדחוק דמשום דשאלת הש"ס היא לר' מאיר ולרבי יהודה לכן נקט רש"י בל יראה דמשמע ליה דגם ר' מאיר סובר בזה כר' יהודה דלפני זמנו בלאו או דאף אם ר' מאיר סובר כר' שמעון דלית ליה לאו בלפני זמנו מכל מקום נקיט רש"י תרי מילי בל יראה אליבא דר' יהודה ואיסור אכילה גם לר' מאיר כן נוכל לדחוק שלא יהיו דברי רש"י סותרים למה שנראה מדבריו בדף ס"ג [אחר זמן רב ראיתי מה שכתב הגאון נודע ביהודה בתניינא סי' ץ' בזה עי"ש]:

אמנם מכל מקום דברי רש"י מוקשים דסתר דידיה אדידיה ממה שכתב בבבא קמא ד' כ"ט הנ"ל והרבנים הנ"ל לפי הנראה לא ראו דברי רש"י הללו גם בנדרים ד' פ"ו ע"ב במאי דאמר רבא חמץ מפקיע מידי שיעבוד כתב רש"י דמשהגיע שש שעות עובר הישראל בבל יראה ובל ימצא עי"ש אלא דמזה אין כל כך קושיא באשר נודע דיש מבוכה גדולה אם פירוש מס' נדרים הוא לרש"י כמו שרשמתי בקונטריס כללי הפוסקים בסי' ח' אות ד' ומקרוב השגתי ס' יד יהודה [להגאבד"ק ראדחוב] על מס' פסחים וראיתי שם אמתניתין בדף ל' נכרי שהלוה על חמצו וכו' [בדף ס"ו ע"ד בד"ה והנה] שכתב שבדברי רש"י בנדרים הנ"ל מפורש דגם בערב פסח עובר בבל יראה שלא כדעת המ"מ שהביא המג"א בריש סי' תמ"ג וכו' ועוד כתב דמוכח מדברי רש"י הנ"ל שסובר שרבא פוסק בלפני זמנו כר' יהודה דעובר בבל יראה וכו' עי"ש ולפי הנראה בזה יש לדחות דאין הכרח מדברי רש"י דנדרים היפך ממה שכתב הרב מג"א לדידן דפסקינן כר' שמעון גם בלפני זמנו על דרך שכתב הרב לשון לימודים והרב תפארת ישראל [פירוש המשניות] בריש מס' פסחים באות ב' כתב דאין להכריח ממה שכתב רש"י בפסחים ד' ו' סוף ע"ב בד"ה דאמר ר' אלעזר וכו' להתחייב עליהן ובדף ז' ריש ע"א בד"ה כיון וכו' עבר עליה שסובר דעובר בבל יראה משש שעות ולמעלה [כמו שחשב הרב בנו שם להוכיח כן] דיש לומר דלענין עשה דתשביתו כתב רש"י דחייב ועבר עי"ש ולי ההדיוט מה שכתב בכונת דברי רש"י שבדף ז' דעובר דקאמר הוא בעשה הנה נכון אך מה שפירש דלהתחייב עליהן היינו משום עשה דתשביתו איני מבין איזה חיוב שייך בביטול עשה דתשביתו דעל בל יראה יתכן ללקות אם עושה מעשה אבל אם אין בו לאו כי אם עשה אין שייך בזה שום חיוב ואולי כונתו שחייב מכת מרדות על שעובר באיסור עשה והוא דוחק וראיתי בס' ימי שלמה בדף כ"ג ע"ג והלאה שהאריכו הרבנים המחבר והמגיה יצ"ו בענין זה ולא יכלתי להתבשם בדב"ק לך נא ראה והרב ערוך השולחן בריש סי' תמ"ג עמד גם כן בסתירת דברי רש"י בפסחים ובבא קמא והאריך ליישב והביא דברי הירושלמי בפרק קמא הלכה ד' ר' יהודה אית ליה עשה ולא תעשה על ביעורו ובפרק חמישי נמי בהלכה ב' אמר ר"י מאי טעמא דר' שמעון כתוב אחד אומר לא תשחט על חמץ דם זבחי וכתוב אחד אומר לא תזבח על חמץ דם זבחי אחד הפסח בארבעה עשר אחד שאר כל הזבחים בחולו של מועד ומה ראית לרבותן בחולו של מועד ולהוציאן מן הארבעה עשר מרבה אני אותן בחולו של מועד שהוא בל יראה ובל ימצא ומוציא מארבעה עשר שאינו בל יראה ובל ימצא ואתיא כר' מאיר דאמר משש שעות ולמעלה מדבריהם משמע דלר' יהודה דאסור באכילה מן התורה איכא נמי בל יראה וזה היפך דעת הראב"ד שסובר דאין בל יראה בערב פסח וכן דעת הרמב"ם לפי מה שכתבו הרב המגיד בפרק שלישי והרדב"ז בסי' קמ"ד והאריך ליישב לכל השיטות וכתב שגם הרב מגילת ספר לאוין ע"ו האריך בזה ועוד הקשה דאם איתא דאין בערב פסח אלא עשה אם כן נשים תהיו פטורות מעשה זו דהוי הזמן גרמא והביא מה שכתב ליישב הרב שאגת אריה דמשום דבתוך הפסח חייבות בעשה זו משום דיש גם לאו וכיון שמתחיל העשה משש שעות עד אחר הפסח אין סברא לחייבן במקצת ולפטרן במקצת ולא נחה דעתו בזה משום דקשה מתוספת עינוי יום הכיפורים וכו' אלו תורף דב"ק:

גם אשו"ר בספר חדש [הוא אצלי] מנחת חינוך לגאון גדול אבד"ק טרניפאל בפרשת בא על דברי רבינו החינוך במצוה י"א [לא ימצא חמץ] כתב שנראה מדברי רבינו החינוך שם ולקמן במצוה כ' [לא יראה חמץ] דאינו עובר בבל יראה ובל ימצא רק כשבעת ימי הפסח אבל בערב פסח מחצות אינו עובר וכן כתב הראב"ד והרב המגיד כתב שגם דעת הרמב"ם כן דבהקדמה למנין המצות כתב הרמב"ם להשבית חמץ בארבעה עשר לא יראה חמץ כל שבעה וכו' ונודע ביהודה כתב דעוברים בבל יראה משש ולמעלה וכו' וחק יעקב הביא דעת רש"י גם כן שעובר בערב פסח בבל יראה ובל ימצא וכבר כתבתי שנראה דעת רבינו המחבר שבמצוה ט' גבי מצות עשה דתשביתו כתב דאם הניח חמץ עובר בלאו [כונתו ששם במצוה ט' סק"ד הוקשה לו על מה שכתב רבינו החינוך ואם יש חמץ במשכנותיו עובר גם כן על שאור לא ימצא אבל אין לוקין על לאו זה דלמה הביא דבר זה כאן דאיירי בארבעה עשר ובארבעה עשר הרי אינו עובר בבל יראה ואפשר דעתו כרש"י דמחצות עובר בבל יראה ועיין נודע ביהודה דעתו דגם הרמב"ם סובר כן וכו'] והאחרונים האריכו בזה וכו' שוב ראיתי בירושלמי פרק ב' הלכה ד' מבואר להדיא דלמאן דאמר דעובר באכילה ממש הוא הדין בבל יראה יעו"ש בקרבן העדה וצריך אריכות גדול ומוכרח אני לקצר עכ"ל:

וראיתי בספר חדש ממש בית מנוחה לגאון בדורנו יצ"ו בשלישי מהלכות חמץ בס"ק ה' שכתב ליישב מה שמקשים על הרמב"ם שכתב בראשון מהלכות חמץ דהקונה חמץ בפסח היה לוקה בזמן הבית דאמאי לוקה הרי לאו הניתק לעשה הוא וניחא ליה על פי דברי הרב המגיד הללו והיה בהניח דהא דניתק לעשה אין לוקין עליו היינו דוקא אם הלאו והעשה באים בזמן אחד אז הוי לאו הניתק לעשה דהעשה נאמרה רק לנתק הלאו שלא ללקות עליו אבל הכא דהעשה קודם בזמן ללאו דהעשה מתחיל מחצות ארבעה עשר והלאו בליל חמשה עשר אין לומר דהעשה בא לנתק הלאו ולא נצטוינו להשבית מחצות ארבעה עשר בעת דאכתי ליכא לאו לכן היו לוקין עכ"ל ודבריו נכונים אמנם תמיה שלא זכר כלל שיטת הגאון נודע ביהודה שהרבה להשיב [במהדורא קמא סי' כ'] על דברי הרב המגיד והוכיח שדעת הרמב"ם כמו שהבין הראב"ד בדעתו שסובר שבערב פסח עובר בבל יראה ועוד היה לו להעיר שאין ישוב זה מספיק ליישב דברי הרב החינוך שהרי נראית שיטת רבינו החינוך במצוה י"ט כמו שכתב הגאון מנחת חינוך הנז"ל שעובר בערב פסח בבל יראה וסיים שם [בחינוך] אבל אין לוקין על לאו זה אם לא עשה בו מעשה שלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו הרי שאם עשה מעשה לוקין עליו וכיון שסובר בו בפרק שעובר בבל יראה גם בערב פסח הרי שאם עשה מעשה לוקין עליו וכיון שסובר בו בפרק שעובר בבל ראה גם בערב פסח הרי אם כן העשה והלאו באים כאחד והוי שפיר ניתק לעשה ואמאי לקי בעשה מעשה ועוד יש לפקפק בעיקר דבריו לפי מה שהבאתי לקמן [בד"ה ודע] בשם הצל"ח דעשה דתשביתו אינו עובר בערב פסח עד הלילה ואף שאינו מוסכם כן היה לו להרב יצ"ו להעיר בזה וגם לא ראה דברי הגאון נודע ביהודה בתניינא סוף סי' ץ' בשם המפרשים שכתבו לישב מה שכתב הרמב"ם שהיו לוקין על חמץ בפסח כשעשה מעשה משום דהוי לאו שקדמו עשה וכתב על זה ולפי מה שביארתי דעובר על בל יראה בערב פסח אם כן אין העשה נוהג קודם ללאו והוי שפיר לאו הניתק לעשה ויישב בזה דברי רש"י עי"ש הנך רואה שהגאון הנ"ל יצ"ו כוונה דעתו לדעת המפורשים בישוב הקושיא דניתק לעשה:

ובספר דבר מצוה להרה"ג מאמדור מוהר"ר ברוך עין יצ"ו [שהשגתיו עתה שילהי שנת תרנ"ו] ראיתי במצות לא תעשה סי' ר"א ד' ל"ו סוף ע"ב שכתב וז"ל בספר החינוך פרשת בא סימן ט' כתב והעובר ולא השבית חמץ [בערב פסח אחר חצות] בטל עשה דתשביתו ואם יש חמץ ברשותו עבר גם כן על מצות לא תעשה שנאמר לא ימצא עכ"ל וכתב עליו בספר סדר המצות הלכות חמץ סי' ק"ט הוא שלא בדקדוק שלאו לא ימצא לא נאמר על ערב פסח וכן יתפרשו דברי הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה ע"ש במגיד משנה עכ"ל ובמ"כ הוא לא דק והחינוך דק הטיב וכן כתב רש"י בפסחים דף ד' להדיא דאף בערב פסח עובר על לא יראה ולא ימצא ועמ"ש בסמ"ק סוף סי' צ"ד שכתב כהסמ"ץ ע"ש הטיב ועממ"ש במגדול עוז ועיין מה שכתב בתשובת נודע ביהודה חלק א"ח במהדורא קמא סימן ך' ובמהדורא תניינא שם סימן ע"ה וצדי"ק [וממ"ש ברמב"ם דפוס בערלין בחידושי קובץ מהרב הר"ן טריביטש הקדימו נודע ביהודה במהדורא תניינא סימן צדיק ע"ש עכ"ל יצ"ו]:

ואני הדל אומר דהנה אמת לא נפלאת סברת הרב החינוך שבמצוה ט' שגם בערב פסח עובר בלא תעשה דבל יראה דאף לשיטת רש"י אינה מבוררת כל כך בזה שנראה שדבריו סותרים ממקום למקום וכמו שעמדו בזה הרבנים שהזכרתי באות זו מכל מקום הרב מגדל עוז מעיד בגדלו שכן דעת רבינו תם ורוב המפרשים והגאון נודע ביהודה מכריח שכן דעת הרמב"ם ואם כן אינו רחוק אם יסבור כן הרב החינוך מכל מקום מה שכתב הרב בס' סדר המצות נראה דהצדק אתו ורואה אני שבספר דבר מצוה נשמטו איזה תיבות בהעתקתו דברי הסדר המצות כי בגוף הספר כתוב בלשון זה הוא שלא בדקדוק שלאו לא ימצא לא נאמר על ערב פסח והלאו בימי הפסח הנה הוא הביא שם בסימנים שאחר כך בזיי"ן ימי הפסח וכן יתפרשו דברי הרמב"ם וכו' עכ"ל וכונתו שממה שכתב רבינו החינוך בסי' י"א וסי' כ' מתבאר יפה שסובר שאינו עובר בבל יראה אלא בימי הפסח [וכמו שכתבתי למעלה בשם הגאון מנחת חינוך עיין בד"ה גם אשו"ר]. ואי הכי אית לן למימר סמי חדא מקמי תרתי ודבריו שבמצוה ט' הם שלא בדקדוק כן נראה לי כוונת הרב סדר המצות:

ודע דהגאון ציון לנפש חיה על דברי התוספות פסחים ד' ו' ד"ה משש שעות כתב דאינו עובר בעשה דתשביתו בערב פסח עד שתחשך כמו בעשה דביום השמיני ימול דאף דזריזין מקדימין אם לא מל אלא ברגע קודם חשיכה לא עבר העשה וכו' והגאון שואל ומשיב ח"ג סי' ר"ט כתב בשם הרב השואל שתמה עליו דאינו דומה למילה וכו' ושכן כתב הרב מגן אברהם בסי' תמ"ד ס"ק י"א והרב המחבר כתב לו שיפה כתב ושגם בנודע ביהודה מהדורא קמא בסי' כ"א כתב כן שעובר מחצות ונראה מסיגנון דבריו שתשובת הנודע ביהודה לא היתה למראה עיני הרב השואל:

אמנם אחר זמן רב השגתי ספר היקר שו"ת בית יצחק [חלק א"ח] לידידי הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו [מר ניהו הרב השואל שבשו"ת שואל ומשיב הנ"ל] ובריש סי' ט"ן הביא דברי הצל"ח הנ"ל וכתב על דבריו דאינו דומה לעשה דמילה דהתם כתיב וביום השמיני ימול דמשמע דכל היום זמנו מה שאין כן בעשה דתשביתו כיון דכתב רחמנא אך [ביום הראשון] לחלק מצותו היא בשש וכיון דקפיד רחמנא אשעות כשיעבור שעה אחת ולא השבית הוי כמו מילה אחר שמנה ועיין ברא"ש גבי משעה שאסור באכילה ובפרק מי שהיה נשוי דבמקום שכותבין שעות אחר שעה זמנו הוא ובמקום שכותבים יום זמנו בסוף היום וכן בחמץ כתבה תורה שעה ו' וכן זמנו ובסי' תמ"ד סעיף ו' גבי ההולך בארבעה עשר לדבר מצוה אם יכול לחזור לביתו ולבער יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו כתב מגן אברהם בס"ק י"א דמשמע דאם הוא משעה ו' ולמעלה דאין בידו לבטלו יחזור משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דתשביתו חמור טפי דבכל רגע עובר מה שאין כן במילה וכוונתו דאף דגם במילה בכל רגע עובר היינו כשיעבור יום שמיני אחר כך בכל רגע עובר אבל בשמיני עצמו אינו עובר רק דזריזין מקדימין מה שאין כן בתשביתו כיון דהתורה כתבה אך לחלק כשיעבור הזמן בכל רגע עובר ושוב ראה שבנודע ביהודה סי' כ"א כתב בעצמו דעובר בעשה דתשביתו בכל רגע:

גם אשו"ר בספר יקר פרי יצחק לידידי הגאון יצחק בלאזער יצ"ו [שהיה אבד"ק פעטרבורג] בסי' י"ז [בד"ה נחזור לענין] שכתב בשם האחרונים במצות עשה דתשביתו שעובר בכל רגע על עשה זו וכן כתב המגן אברהם סי' תמ"ד דכל שעה עובר עליה וכן כתב בפשיטות בנודע ביהודה חלי' ראשון סי' כ"א דכל רגע שמשהה ואינו מבערו עובר בעשה דתשביתו וכן נראה מדברי הר"ש בפירוש אלקי הרוחות שתמה על הריב"א שהיה משהה פרוסה אחת לשרפה עד תחלת שבע דפליאה בעיניו איך היה סומך על השעות לעמוד בספק תשביתו מתחלת שבע וכן הוא במרדכי וכן מבואר בהדיא בדברי הרז"ה בעל המאור בפרק קמא דפסחים ושוב עמד לבאר מנא הא מילתא דאמור רבנן דעבר בעשה זו תכף אחר חצות היום ועובר בכל רגע והביא מה שכתב בצל"ח בפרק קמא דפסחים ד' ו' הנ"ל דאינו עובר על עשה זו עד שתחשך דומיא דעשה דמילה דאף דזריזין מקדימין אינו עובר בעשה עד שיעבור כל יום השמיני ואף שלא כתבו כן הפוסקים הנ"ל אלא לענין שמחוייב לבער מיד בחצות מכל מקום צריך להבין הרי בכל המצות שזמנן קבוע כמילה לולב שופר יש להן משך כל הזמן אלא דזריזין מקדימין וכן מצות שאין זמנן קבוע כשריפת קדשים וכדומה אינו עובר בכל רגע על ביטול המצות עשה רק דזריזין מקדימין ועיין בחידושי הרמב"ן לשבת ד' כ"ה ועל כל פנים לא מצינו בשאר מצות עשה שתהיה חלה עליו מיד ממש ויעבור בכל רגע ומנא לן דבחמץ חייב להשבית מיד בחצות ועובר בכל רגע ונראה על פי המבואר בפסחים ד' ה' רבא אמר לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ואימא כל חד וחד כי שחיט זמן שחיטה אמר רחמנא וכתבו רש"י ותוספות דסברא הוא דבזמן שחיטה הזהיר על השבתה ולפי זה נראה דמכיון דמהאי קרא ילפינן דתשביתו הוא בחצות משום דהסברא היא דבזמן שחיטה הזהיר על השבתה ממילא אמרינן דהעשה חל עליו מיד משום שחיטת הפסח שיוכל לשחוט מיד דלכך הזהיר על השבתה בזמן שחיטה כנ"ל ועיין בשואל ומשיב ח"א סי' ר"ט שכתב בטעם הדבר משום דהכתוב תלה בשעות אבל אינו מובן כל כך:

אמנם כתב שם לחלק בזה בין ערב פסח אחר חצות דאז עובר אעשה דתשביתו בכל רגע שיעבור ובין כל ימי הפסח שאינו עובר בכל רגע כי אם כשיעבור הפסח והיה טעמו על פי מה שביאר שם דהא דנקיטינן דבכל ימי הפסח איכא עשה דהשבתה לאו דילפינן מתשביתו שאור מבתיכם דהתם הא כתיב ביום הראשון דהיינו ערב פסח אלא ילפינן מגזרה שוה דשאור שאור כמבואר בפסחים ד' ה' דבכלל הגזרה שוה נתקבל גם כן הך שאור דביום הראשון תשביתו וילפינן בגזרה שוה מבל יראה דעשה דתשביתו דעשה דתשביתו נוהג גם בפסח וכן כתבו הגאונים נודע ביהודה ושאגת אריה ולפי זה נראה דכל הראשונים שכתבו שעובר בכל רגע בעשה היינו בעשה דאך ביום הראשון תשביתו שנוהג כל ערב פסח עד הלילה וחל חובתו מיד בחצות אבל בעשה דהשבתה בכל ימי הפסח דנלמד בגזרה שוה כנ"ל אינו עובר בכל רגע על עשה זו דזמנה הוא כל ימי הפסח ובתוך ימי הפסח אין להאי עשה קביעות זמן עד שיעבור הפסח ולא השבית אז ביטל העשה ונשאר מצות עשה:

וכתב הרב השואל בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק בסי' קצ"ט דלדעת הסוברים דבערב פסח אינו עובר בבל יראה אם כן בחמץ של נכרי שקבל עליו אחריות נהי דעובר בבל יראה [בפסח] אבל עשה ליתא והמציא על פי זה דבמשהה חמץ זה [של נכרי שקבל עליו אחריות] על מנת לבערו היה לוקה בזמן הבית כיון שאינו ניתק לעשה והגאון המחבר השיבו אם אמנם כן כתבו איזה אחרונים לדינא הדין אמת והדבר מוכרח דאית ביה עשה דתשביתו שהרי בעשה דתשביתו לא כתיב לך ומנא לן דדוקא בשלו אזהר רחמנא וכיון דבשל נכרי שקבל עליו אחריות עובר בבל יראה הכי נמי עובר בעשה דתשביתו וכן כתב הנודע ביהודה קמא בסי' כ' ואף דבספרו צל"ח לפסחים ד' ל' סוף ע"ב בשמעתא דהרהינו לא כתב כן קושטא קאי כמו שכתב בנודע ביהודה ועוד האריך לדחות מה שחדש הרב השואל לענין משהה חמץ זה וגם במה שרצה לחדש לענין מוקצה לחלה שקרא לה שם עי"ש דב"ק והשגתי עתה ספר יקר עמק יהושע להגאון מסלאנים [מח"ס נחלת יהושע ועוד ספרים רבים] שנדפס מקרוב על יד ידידי הרב המזכה את הרבים מוהר"ר יוסף לעוו מוארשא יצ"ו וראיתי בדיני חמץ סי' ה' שעמד לבאר דין זה אם בחמץ שקבל עליו אחריות שעובר עליו בבל יראה אי איתיה נמי בעשה דתשביתו או לא ובתשובתו האריך בפלפול עצום ונפלא כדרכו בקודש והלכה זו העלה דחמץ שקבל עליו אחריות אינו בעשה דתשביתו ולכן אם עושה תקנה כדי שלא יעבור בבל יראה דהיינו אם מוציאו מרשותו או בייחד לו בית לדעת רבינו תם סגי בהכי ושם האריך לפלפל בסברת ר"י שהביאו התוספות בפסחים ד' כ"ט דהמשהה חמץ ודעתו לבערו אינו עובר באותה שהיה ועוד האריך בדין לאו הניתק לעשה ופנאי לא היה לי להתבשם בדב"ק לך נא ראה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף