מגיני שלמה/קידושין/סח/ב
מגיני שלמה 
קידושין סח ב
(שייך לקידושין) כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' איסורי ביאה ישראל הבא על הכותית דרך אישות אפילו משאר אומות לוקה מן התורה מלאו דלא תתחתן בם אחד ז' אומות וא' שאר עממין וזהו כר"ש דדריש טעמיה דקר' כדאית' בע"ז פרק אין מעמידין דפריך בנותיהן דאוריית' נינהו ומשני דאוריית' ז' אומות אבל שאר אומות לא אתו אינהו וגזור אפי' דשאר אומות ולר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירות מא"ל אלא דאוריית' אישות דרך חתנות ואתו אינהו וגזור אפי' דרך זנות א"כ הרמב"ם דפסק דאין חילוק בין שאר אומות לז' אומות פסק כר"ש גם מדמחלק בין אישות לזנות זהו לר"ש ואפי' נדחק ונאמר לתרץ סוגי' זו דס"ל ז"ל דהאי שינוי' בתר' מדנקיט אלא הדר ביה משינוי' קמא וס"ל דגם לרבנן אין חילוק בין ז' אומות לשאר אומות אלא החילוק הוא בין אישות לזנות וס"ל לרבנן בלא רבויא דכי יסיר דאין חילוק ביניהן אע"ג דכתוב בז' אומות ה"ה לשאר אומות מ"מ הרי בסוגי' דיבמות פ"ב דף כ"ג מבואר דאינו כן דהתם גרסינן גבי כי יסיר את בנך וכו' האי קרא בז' אומות כתיב ומשני כי יסיר לרבות כל המסירות הניח' לר"ש דדריש טעמ' דקר' אלא לרבנן מנ"ל מאן תנא דפליג עליה דר"י בר יהודא ר"ש הוא הרי מבואר דלרבנן ליכ' קרא לשאר אומות ואפי' נעייל פילא בקופא דמחט' דודאי טעמ' דקר' שהוא כי יסיר קאי דוקא אז' אומות שהם אדוקין בע"ז ומסירים טפי אבל קרא דלא יקח עצמו קאי גם אשאר אומות וכמ"ש שם התוס' דלא תחנם קאי אכל האומות רק האי קר' מסתבר' לאוקמי בז' אומות דמסירי טפי וא"כ נימ' דגם קר' דגם דלא תקח קאי אכלהו אבל כי יסיר לא קאי כ"א אז"א וא"כ פריך התם דוולדה כמותה בשאר אומות י"ל דבנך קאי אז"א מ"מ סוגי' דקידושין ס"פ האומר מבוארת דגם לא תקח קאי אז"א דוקא דפריך התם הניח' לר"ש דדריש טעמיה דקר' אלא לרבנן מאי טעמיהו ומשני אמר קר' ואח"כ תבא אליה מכלל דמעיקר' לא תפסי בה קידושין אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמותה מנ"ל. א"כ מבואר דגם בתו לא תקח דמינה נפק' לן דלא תפסי קידושין בז' אומות כדאית' שם לא קאי אשאר אומות ואפי' נאמר דהרב ז"ל סמך אסוגי' דקידושין שהוא באופן אחר מסוגיא דיבמות כמ"ש התו' ז"ל ביבמות ובסוגי' זו מבואר דגם לרבנן איכ' קרא אחר בשאר אומות. דזה אינו דהתם לא כתב לאו בביאת כותי כ"א דלא תפסי בה קידושין וכ"כ התוספות וכ"ת דמדכתב ואח"כ תבא עליה מכלל דמעיקר' אסיר' ז"א דלא ה"ל כ"א לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה ועוד דכותי הבא על בת ישראל מנלן דהא בע"ז פרק אין מעמידין קאמר דאוריית' גוי הבא על בת ישראל דמשכה אבל ישראל הבא על הכותית לא א"כ לא דמי להדדי ואין לומר דק"ו הוא זה אינו דהא אין עונשין מן הדין ועוד דבלאו הכי מבואר בדברי הרמב"ם פ' הנ"ל דלאו דלא תתחתן ולא תקח קאי בין אז"א בין אשאר אומות ע"ש וכ"כ רש"י ז"ל ריש פרק אלו נערות דכותים ישנם בלאו דלא תתחתן וכותים אינן מז' אומות כנודע ואפ"ה כתב רש"י דישנן בלאו זה עוד כתב הרמב"ם פ"ב מהל' א"ב דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב שתים והיא בריית' פ"ב דיבמות ואוקמינן דהאי תנא הוא ר"ש דדריש טעמ' דקר' וא"כ פסק כר"ש דאין לומר דבה' פסק כסוגי' דהאומר דס"ל דלרבנן נפקא להו דהולד כמותה מכי תהיינה וילדו לו וא"כ לא צריכינן למימר דתנא דפליג עליה דר"י ב"י הוא ר"ש דכרבנן נמי אתי' וכמ"ש התו' דא"כ ע"כ האשה וילדיה אתי לכדר"י הגלילי דהרי את בת חורין וולדך עבד דהולד כמותה כדאית' התם והנה הרב פסק פ"ז דהל' עבדים דלא כר"י הגלילי אלא דבריו קיימין ואפשר דס"ל כפירוש התו' ז"ל דכתבו ביבמות דפ' האומר דפריך אלא האשה וילדיה למה לי הוי מצי לשנויי דחד בשפחה וחד בנכרית ומיהו צריך לדקדק דהא כי נפקא לן מכי תהיינה דכל דלאו בת הויה היא לא קרינן ביה וילדו לו א"כ גם שפחה דלאו בת הויה היא מעם החמור לא קרינן ביה וילדו לו דבזה הפסוק לא כתיב לא נכרית ולא שפחה אלא כולן בכלל דהתורה מעטה כל דלאו בת הויה וזהו פשוט לענ"ד וכן פי' רש"י ז"ל בהאומר בהדי' דהא ע"כ גם פ' האומר ס"ל להאי צריכות' דא"כ מאי פריך התם הניח' לר"ש אלא לרבנן מאי טעמ' ומאי קושי' דלמ' מהאשה וילדיה אתא כיון דלית להו צריכות' דאפי' נדחוק דחצי צריכות' אית להו דגויה לא נפקא משפחה אבל שפחה נפק' מגויה מ"מ מאי פריך אלא האשה וילדיה ל"ל דלמ' אי לאו דהאשה הוי מוקמינן כי תהיינה לשפחה דמסתבר טפי כיון דאית ליה האי צריכות' ולא לנכרית כתב רחמנא האשה ואתי כי תהיינה לנכרים ולמה ליה לתלמוד' לאוקמ' לרבנן כר"י אלא ע"כ ס"ל לתלמוד' כמ"ש דמכי תהיינה נפקי תרווייהו וא"כ מאי מקשי התוס' אלא ע"כ צ"ל דסמכי התוס' אמאי שהקשו ביבמות אדרשות דאשת אביך דנילף שפחה ונכרית מהאי קרא ד"ה ור"י ב"י ותירצו כיון דכתיב מולדת חוץ דמשמע בין שאומרים לאביך הוצא א"כ נימ' דקר' דאשת אביך קאי אמאי דמסתבר טפי ואידך נרבה ממולדת חוץ כי קושית התוס' וזה א"א לדעת הרמב"ם שהוא כתב בהדי' פ"ב דהל' א"ב דמולד חוץ פירושו שזינה אביו עם אחרים ונולדה בזנות לא שנשאה חייב להוציאה ואפשר לתרץ דרבנן נפקי להו מקרא אחרינ' דבן מחייבי כריתות הוי בנו מבן אין לו עיין עליו כדאית' ביבמות פ"ב מי שיש לו בן מ"מ לאתויי ממזר שהוא מחייבי כריתות דמחייבי לאוין לא הוי ממזר ומייתי לה מהאי קרא וא"כ מקשי התוספות דנוקי בהאומר קר' דתהיינה למסתבר ואידך נרבה מבן אין לו והרי אין לו והכי ס"ל כדאית' בב"מ ס"פ המקבל:
יהיה איך שיהיה מ"מ מוכח מדבריו דס"ל כר"ש כמ"ש מראיה הראשונה גם דוחק גדול שהרב בלבל הסוגיות וסמך חצי על סוגי' דיבמות דצריכינן לתרווייהו והחצי על סוגי' דהאומר דנפק' לרבנן מקרא אחרינ'. והשם יודע כי אח"כ מצאתי בטור א"ה סימן ט"ז שכתב בהדי' דס"ל להרמב"ם כר"ש וכתב עליו הב"י דכן הלכת' ולא נחית לפרושי כמו שכתבתי וא"כ תימא הוא למה פסק הרב הל' מלוה ריש פ"ג דאלמנה בין ענייה בין עשירה אין ממשכנין אותה וזהו ע"כ כר"י דפליג עליה דר' שמעון דלר"ש עשירה ממשכנין אותה ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |