מגיני שלמה/פסחים/ע/א

מגיני שלמה פסחים ע א

דף ע' ע"א

ד"ה מ"ט דבן דורתאי רש"י פי' דבחגיגת י"ד מיירי כו' וקשה וכו' הייתי יכול לע"ד לומר דלדברי רש"י ז"ל י"ל דבן דורתאי קאי אכל חגיגות ולכן אמר חגיגה סתם דאשם חגיגה קאי וכן משמע קצת מדברי רש"י דפי' אהא דפריך בגמרא ורבנן מ"ט לא דחי דהקושיא היא על חגיגת ט"ו ויש לדקדק הא לשיטתו לא נזכרה חגיגת ט"ו בשמעתי' והיכי פריך בסתמא אלא ש"מ דב"ד שם חגיגה קאמר דאין לך חגיגה דלא דחיא שבת לדידיה ורבנן פליגי בכולהו ולכן פריך מ"ט לא דחיא שום חגיגה ואפי' ט"ו ומה שפי' רש"י דפי' משום חגיגת י"ד משום דקשיא ליה דמשום ט"ו לא היה צריך לפרש ולהתרחק דהא יש לה תשלומין וכמו שהקשו אח"כ גם קרא דמייתי ר"נ קאי אחגיגת י"ד אלא דס"ל לב"ד מסברא דהוקשו זה לזה כמ"ש התו' ז"ל ולכן פירש"י דעיקר פרישתו היתה משום חגיגת י"ד ולעולם מדקאמר סתם חגיגה דוחה את השבת משמע כל שהוא חגיגה והואיל וכן נוכל לומר דלעולם לבן תימא חגיגת י"ד דחיא שבת והא דקאמר טעמא דפרושי משום דב"ד ע"כ לא דריש קרא דב"ת דהא מקרא דב"ת מוכח ע"כ דלא מקשינן חגיגת ט"ו לי"ד דהא די"ד אינה נאכלת אלא ליום ולילה ושל ט"ו ע"כ נאכלת לשני ימים ולילה א' מקרא דאם נדר ואם נדבה כדאמרינן ובהא לא פליג שום תנא וכדקאמר בן תימא בהדיא לעיל וא"כ היכי ס"ד למימר דבן דורתאי דריש כבן תימא מקרא דלא ילין הוי חג הפסח ומינה יליף דחגיגת י"ד הוקשה לפסח והדר יליף מינה של ט"ו כיון דעיקר קרא אלינה קאי ולענין לינה לא הוקשו החגיגות זה לזה כמ"ש ואיך נקיש אותם למילי אחריני ועיקר קרא סותר ההיקש ועוד הא. אמרינן בזבחים דף נ' דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש כקדשים ופסח קדשים הוא וא"כ אי דריש כב"ת א"כ חגיגת י"ד באה מהיקש דפסח ואיך חוזר ומלמד בהקש אט"ו וגם בבנין אב איבעיא התם ולא איפשטא וזו קושיא גדולה בעיני. וגם אין לומר דלא יליף לה מקרא דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב. כי היכי דיליף תנא דלקמן דא"כ ביום הראשון לבקר ל"ל וכיון דב"ד מקיש החגיגות זו לזו א"כ כיון דט"ו נפקא מאם נדר דנאכל' לב' ימים ולילה ה"ה די"ד כיון דשוין הן. ועוד הי מנייהו מפקי דאם כתיב ולכן פירש רב דמקרא אחרינא יליף דכתיב בהדיא דקרי לחגיגה פסח וא"כ נוכל ללמוד של ט"ו מיניה בבנין אב או בהיקש מסברא וא"כ קאמר רב אשי טעמא דפרושי' כו' דהוא לא ס"ל כבן תימ' וכי לזו הוצרכנו לחפש במקראות אחר טעמי המבדילים מן החכמים וכן מוכח קצת מלשון ב"ד דקאמר תמיהני מה ישיבו לאליה אם יאמר למה לא חגגתם בשבת ואי מדרשת ב"ת ליכא למתמה כולי האי דהא לעיל מבעי' אי מקשינן מהיקישא דב"ת לכל מילי או לאו א"כ ש"מ דדריש הוא קרא אחרינא וע"ז הקפיד ר"א לדרוש אחריו קרא אחרינא שאין שום תנא אחר דורש כמותו ועכ"פ מה דמקיש ע"פ דרשא שלו ט"ו לי"ד בהא פשיטא דאיכא למ"ד וא"כ רב לא דריש כי אם אליביה ולכן הקפיד ר"א:

עי"ל דלב"ת לא דחי שבת ואפ"ה נלע"ד לישב דמה הקשו דלעיל קאמר ר"א תיתי בשבת כו' היינו למתני' דידן דתנן דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה א' וא"כ לית להו דרשא דבן תימא וא"כ אם נדר מצי אתי לי"ד כמו לט"ו כיון דשוין זה לזה וכ"ת כיון דבאה עם הפסח מ"ד דתהוי כפסח להכי איצטריך קרא דא"ה אפי' כי כתיב נימא דלשאר מילי תהוי כפסח לענין למנויו וצלי ושאר מילי. ואין נראה לומר דזה הוי דבר שבכלל ויצא ללמד וכו' כיון דהכלל לא כתיב בהדיא. ועוד דמדברי התנא עצמו לקמן מוכח דאינו כן דא"כ מאי פריך לקמן או אינו אלא ליום ולילה ומייתי מאם נדר ול"ל אם נדר תיפוק ליה דאי ליום ולילה לא ילין למה לי פשיטא כיון דבאה עם הפסח הוי כפסח. אלא ע"כ איצטריך כי היכי דלא נילף מאם נדר כמ"ש א"כ אין סברא זו מוכרחת דתהוי כפסח דוקא. וא"כ לב"ד דמקיש להו אהדדי אפי' לענין דחי' שבת שהוא איסור סקילה. א"כ ס"ל שהן שוין לגמרי פשיטא דלא איצטריך קרא דודאי הוי משוינן החגיגה לענין אכילה ע"כ דריש כתנא דלקמן מלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב וגו' ולתנא דלקמן פשיטא דדחי שבת כיון דכתיב אשר תזבח בערב שפירושו שתזבח עם הפסח כמ"ש רש"י וכיון שכתב קרא שהוא נזבח עם הפסח א"כ כל אימת שנשחט הפסח נשחט גם הוא בשבת ובטומאה אבל קרא דב"ת לא מיירי מדין שחיטה כלל כ"א כל דבר הפסול בפסח פסול גם בחגיגה ולא מיירי שיהא נשחט כמו פסח וא"כ דייק ר"א דאי דאורייתא תיתי בשבת ובטומאה ובמרובה כמו פסח. ועוד דבשלמא לב"ת דיליף מהיקישא איכא למימר דמקרא דוחגותם ילפינן מסברא דלא אקשה רחמנא לכל מילי כיון דאינו אלא בהיקישא בעלמא מרבינהו קרא אבל קרא דתזבח בערב כיון דמצווה הקרא שיהא נשחט עם הפסח בזמן הפסח לא מצינו מסברא לחלק בין שבת לחול כיון דקרא סתמא כתיב נשחט לעולם עם הפסח וכתנא דלקמן לא אתי' ב"ד וכן נלע"ד הלכת' דלא דחי שבת דפשיטא לא הוי שתיק ב"ת דנקט כל הדינים דשוה חגיגה לפסח ולא הזכיר דחי' ולא עוד אלא דכל הדברים הם לחומרא ומנלן להקל לדחות שבת:

והקושיא הב' נתיישבה בתירוץ הראשון ממילא ואפי' בתרוץ הב' מאן לימא לן דהוציאו לו אתיא כב"ת דלמא כתנא דלקמן וב"ת לא מצי ס"ל כתנא דלקמן כמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף