אילת השחר/נדרים/מד/א

אילת השחר נדרים מד א

דף מ"ד ע"א

דלא שכיחי. ברא"ש ד"ה ושאני מבואר דהא דבהפקיר לשבת א' הוי רק הפקר לכשיזכו בו, היינו כיון דמצפה אולי לא יזכה בו אדם בתוך זמן זה ויחזור אליו, ולכאורה וכי בשביל זה צריך שלא יהי' ההוצאה מרשותו אלא בשעת הזכי', ובשלמא להר"ן הוא רק סתם סברא דאיש זה אינו רוצה כל כך להוציא הדבר מרשותו, אבל לטעם הרא"ש צריך ביאור, והנה לשיטת הרא"ש דמתנה ע"מ להחזיר באתרוג לצאת יד"ח המצוה שיהא לכם, צריך המקבל כשמחזיר להקנות מחדש משום דצריך הנותן לתת לו קודם מתנה לחלוטין, דאם הי' נותן לזמן לא הי' שלכם, וא"כ לכאורה להרא"ש אפשר דאם הי' לגמרי נפקע כח הנותן לא הי' אפשר לחזור אליו אלא בקנין, וה"נ בהפקר, וע"כ דלא יצא כל זמן שלא זכו בו, דאילו יצא לא הי' אפשר לחזור מעצמו, ואפילו לשיטת הר' אביגדור דשייך מתנה לזמן וזה חוזר ממילא, אע"ג דנקרא של המקבל על הזמן ההוא, הא מ"מ צריך לומר דלא נפקע לגמרי כח הנותן, דאם נפקע איך חוזר, אלא ע"כ דגם כעת נשאר קצת דינים להנותן.

והנה דין זה אפשר דנשאר גם בהפקר קצת דין להמפקיר, ולכן כשנשלם הזמן חוזר ונהי' שלו, ומ"מ לענין הפקר להיפטר ממעשר זה סגי, אמנם לענין מודר הנאה יש לעי' בהפקר לזמן אף אם הי' כונתו שיהי' הפקר לפני שיזכו בו אחרים, הא מ"מ כיון שנשאר איזה זכות להמפקיר שאם לא יזכו זה חוזר אליו, וזהו דין זכות בעלות קצת, נמצא דכשזוכה הוא זוכה מהבעלים, דהא יש להבעלים איזה אחיזה, ולפי"ז לענין מודר הנאה יתכן שבין כך יהי' אסור אף אי הי' כונתו שבמשך הזמן שזה הפקר יצא מרשותו אף כל זמן שלא זכו בזה.

ר"ן ד"ה רישא. אפשר לומר דנהי דקסבר רבי יוסי דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר אפ"ה כי היכי דאי זכי בה אחר זכי מהפקירא ולא ממתנה כיון שהיה אפשר לאחר ג"כ לזכות בו ה"נ כי הדר איהו גופיה וזכי ביה בפירוש מתורת הפקר ולא בסתם כי היכי דלא ניתלי בחזרה אף הוא עצמו זוכה מן ההפקר מיקרי כיון שעדיין לא חזר בו והיה אחר יכול לזכות בו דמה לי הוא מה לי אחר. הנה יש להסתפק האי חזרה דמהני לר' יוסי היכי דמי, אי דאומר שמתחרט על מה שהפקיר קודם, או דמתחרט דרוצה שיהיה שלו הדבר שהפקיר. ולהצד הזה איך יצוייר שיאמר דאינו חוזר רק רוצה לזכות כאיש אחר ע"י מעשה זכיה, דהא עכ"פ רוצה שיהיה שלו וזה הא הוי חזרה, ומה מהני מה שאמר שהמעשה זכיה תגרום שיהיה שלו, דסוף סוף בזה שהוא רוצה שיהא שלו יש בזה חזרה, ונצטרך לומר דחזרה היינו ממה שאמר שיהי' הפקר.

בא"ד. משום דשאני שבוע ושבת דלא שכיחן כלומר דלא שכיח דמפקרי אינשי בכי האי גונא וכיון ששנה זה אמדינן לדעתיה דכיון שלא רצה להפקירו הפקר עולם ואכתי אגיד גביה אפילו באותו זמן שהפקירו לא ניחא ליה דליפוק מרשותי' עד דזכי ביה אידך. יש לעיין אם דין הפקר הוא שיצא ממנו איך שייך להפקיר שלא יצא ממנו, דממ"נ או שזה הפקר דאז בהכרח יוצא ממנו, או שאינו הפקר כלל, אפילו אם יאמר בפירוש שמפקיר ואינו רוצה שיצא ממנו, אז או שיהיה הפקר או שלא יהיה הפקר כלל, אבל להגביל ההפקר באופן זה לכאורה לא שייך.

וע"כ דאז אינו מפקיר אלא דאומר דכל זמן שלא אחזור אני מרשה לזכות דבר ששייך לי, וצע"ק.

בא"ד. ומשו"ה מתרץ עולא וכו' הילכך ס"ל לרבנן בהפקר שהוא לזמן מאי דס"ל לרבי יוסי בהפקר עולמית וכו'. מבואר דבהפקר לזמן דכונתו באמת להפקיע על הזמן שהפקיר פטור שפיר מן המעשר משזכה בו אחר אתיא אף כרבנן אליבה דעולא דכיון ששנה זה אמדינן לדעתיה וכו', וצ"ע דנהי דזהו כונתו, מ"מ הא לרבנן דדין הפקר הוא שיוצא מרשותו, א"כ הפקר שאינו יוצא מרשותו ודעתו לחזור, לא מצינו כלל שיועיל לפטור מן המעשר, דלר' יוסי צריך לומר דזהו דין דהפקר, אבל לרבנן מנא לן דזהו ג"כ הפקר מקרי ופטור ממעשר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א