אילת השחר/נדרים/ט/ב
נדבה נמי לא דלמא אתי בה לידי תקלה. פירש הרא"ש דהיינו שימעול בה, וכן מבואר בתוס' (לקמן דף י' ע"א ד"ה רבי יהודה) דהקשו דבשלמים דאין מעילה איזה תקלה יש, והיינו דס"ל דליכא למיחש דלמא יאחר בחנם כיון דזה כבר בין כך הקדש.
אבל בר"ן מבואר דגם בהרי זו חיישינן שיעבור בבל תאחר. וצריך לומר להר"ן דהא דלא חיישינן לנזיר מן הדרום שמא יאחר, כיון דכדי לעבור בבל תאחר צריך להיטמא, לא חיישינן לזה דודאי נזהר מלהטמאות.
וצ"ל להתוס' דאע"ג דלענין קבלת תענית כתבו לעיל (עמוד א') דיש לחוש שיאחר לקבוע יום תענית, דהתם יקשה לו לצער גופו, אבל כאן לא שייך שניחוש דיאחר לקיים נזירות טהרה, דאדרבה הא יהי' לו צער יותר זמן.
ונמצאו מביאין חולין לעזרה. וכתבו הרא"ש והר"ן דלאו דוקא אלא מתוך שאין כונתם רצוי' אף קרבנם אינו רצוי. צע"ק דהא מחויבים קרבן והקרבן מביאים ברצון ומה לי אם בנזירות הי' קצת זמן שלא הי' ברצון, הא חטאת ואשם בא על חטא ממש, ויש אשמות שחייב על מזיד ממש, ומ"מ הקרבן רצוי, וכאן אפי' אם לא נהגו הנזירות ברצון כל כך, מ"מ הא הקרבן חייבים ומביאים ברצון, אלא דהתם החטא אינו מגרע להקרבן דאדרבה החטא גורם לחיוב בהקרבן, משא"כ כאן חרטתם בהנזירות עושה כאילו אין נזירות ונמצא הקרבן כעין חולין בעזרה. ומ"מ צ"ע הא כיון שהתורה אמרה דכ"ז שלא התיר ע"י חכם הוי כל דיני נזיר עליו, ולמה נקרא שיש כאילו סרך של חולין בעזרה.
וצע"ק דהא יש מצות אכילת קדשים, וכיון דעפ"י דין הקרבן כשר איך ימנע עצמו מלאכלו. והנה מבואר בקידושין (דף נ"ג) דבכל קרבן מקבל כל כהן חלק, ובודאי גם שמעון הצדיק קיבל לכל הפחות ככל כהן, ואיך מנע עצמו מלקיים המצוה ונתן מחלקו לאכול לאחר.
וי"ל דכל כהן בין כהן גדול בין כהן הדיוט ודאי אינו מחוייב לאכול מכל הקרבנות, כגון כשיש חמשים חטאות ואשמות, וכי כ"א מחוייב לאכול מכל קרבן כזית, וכי אם יאכל מארבעים ותשע קרבנות חמישים כזיתים לא יצא המצוה, א"כ שמעון הצדיק הי' נמנע מלאכול מאשם נזיר טמא, והי' אוכל במקום זה משאר קדשים כמות מה שהי' מוכן לאכול.
ר"ן ד"ה מביאה חולין לעזרה. לאו בעזרה ממש שאסור להביא חולין לעזרה אלא בפתח העזרה. יש לעי' דהנה בתוס' ב"ב (דף פ"א ע"ב בד"ה ודלמא) כתבו דאסור רק אם עושה דבר שזה כעין הקרבה כגון הגשה ותנופה, אבל להכניס דבר שאינו עושה בזה שום דבר כעין הקרבה מותר, ולכאורה לפי' התוס' מותר להכניס הבהמה ורק לשוחטה אסור בעזרה, ויש לעיין אם ס"ל להר"ן דמ"מ להביא בהמה ניכר שזה כמו לשחוט והוי כעין מעשה של קרבן ולכן אסור, או דפליג על התוס' וס"ל דכל דבר אסור להכניס בעזרה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |