עצמות יוסף/קידושין/טו/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין טו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ט"ו ע"ב

ומה מי שאינו נגאל באלה וכו'. קשה למה לו לר' קרא דבאלה למעט שש דהא מדאיצטריך למכתב יובל גבי כות' נפק' לן שאינו יוצא בשש דהא מהך ק"ו דיליף שיהא יוצא בשש ילפינן נמי שיוצא ביובל היכא דפגע בתוך שש ולהכי אהודריה קרא וכתב יובל בע"ע הנמכר לכותי למעט ולומר דיוצא ביובל ולא בשש וצ"ע אבל אין להקשות דלשתוק קרא מיובל בנמכר לכותי ומדאיצטריך באלה למעט שש ידעינן דיוצא ביובל דאם אינו יוצא ביובל למה לי קרא למעט שש דמהיכ' מייתי' לה מע"ע הנמכר לישראל מה לע"ע הנמכר לישראל שכן יוצא ביובל מה שאין כן בעבד עברי הנמכר לכותי ומדאיצטריך באלה למעט ידעינן דיוצא ביובל דאי לא הוה קרא דיובל הייתי אומר דקרא דבאלה מיעט בין מיובל בין משש. לעולם יליף ש"ש וכו' יל"ד כיון דיליף ש"ש אמאי קאמר ר' והלא דין הוא וכו' והיה ראוי שיאמר שיכול דנילף ש"ש ואפשר דנימא ליה למעבד ק"ו מסברא אי נמי נ"ל דאשמועינן אגב אורחי' דאין נוהג גאולת קרובים אלא בנמכר לכותי מכח יגאלנו ולכך עשה ק"ו למדרש ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' עוד יל"ד למה ליה לר' קרא דבאלה למעט שש דהא כיון דמאן דיליף ש"ש דריש ועבדך ולא למוכר עצמו כמו כן יאמר ועבדך ולא לנמכר לכותי דכ"ש הוא דנמעיט ליה ואפשר דס"ל בדרשת ועבדך כרבי אליעזר א"נ דלעיל לא מיעט קרא דועבדך אלא הג"ש דש"ש לחוד' דהוא יליף מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד אבל הכא דאיכא תרתי לטיבותא חדא הג"ש ב' דהוה יליף ליה בק"ו אי לא הוה קרא דבאלה היינו למדים אותו דיהא ע"ע הנמכר לכותי יוצא בשש ולא הוה ממעטי' ליה מועבדך עי"ל דמועבדך היינו ממעטי' דוקא היכא דהתנה עמו לעשר שנים שלא יהא יוצא ביובל אבל אם לא התנ' ודאי יהא יוצא בשש דומיא דמוכר עצמו דיוצא בשש. עוד יש להקשות למה לי קרא דוחשב עם קונהו דממעטים ולא עם יורשי קונהו דמשמע שהכותי יוצא במיתת האדון דהא מדאיצטריך קרא דבאלה למעט שאינו יוצא בשש דהא למה לי קרא מהיכא תיתי מנמכר לישראל שדה אחוזה יוכיח ע"כ צ"ל דאיכא למפרך מה לשדה אחוזה שכן אינו יוצא במיתת האדון תאמר בנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון וכיון שכן למה לי בעבד עברי הנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון ונראה דהך קושיא למאן דיליף ש"ש לא קשה ולא מידי דאיצטריך קרא כי היכי דלא נילף ש"ש וכן למאן דלא יליף ש"ש איצטריך כי היכי דלא נילף עליון מתחתון ותהוי הכותי יליף ממוכר עצמו לישראל שיוצא בשש מוא"ו דוכי תשיג:

תוספות מאי קאמר וכו' פי' שיהא מוכר עצמו דע כי כפי ריהטת לשון הגמ' באו' ואי ס"ד יליף ש"ש אמאי קאמר ומה וכו' היינו יכולין לפרש

דה"ק דלמה ליה לבעל הברייתא למילף ליה מק"ו נימא דאיצטריך קרא כי היכי דלא נילף ליה ש"ש ופי' זה לא יתכן בדברי הגמ' דאם כן מאי האי דקמשני רב נחמן אמר קרא יגאלנו דהא הדרא הקושיא עצמה לדוכת' והפי' שהתוספות דוחים הוא מה שכותבים בסמוך דמכרוהו בית דין הוא דקאמר והיו ניצולים עצמן מהקושיא שמקשים בתחילה אבל היו נופלים בקושיא שמקשים אחר כך אמכרוהו ב"ד ולזה פי' מוכר עצמו וכו' וא"ת וכו' וקיצור דבריהם מבוארת וקשה לי דהיכי עביד ק"ו ממכרוהו ב"ד דהא כיון דמוכר עצמו נגאל באלה מוא"ו דוכי תשיג אם כן מכרוהו בית דין ילפינן ממוכר עצמו במה מצינו וליכא למפרך מה למוכר עצמו שכן לא עבד איסורא דהא התוס' כתבו בסמוך דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דעבד איסורא הוה בעי למילף וכו' ונראה דלא סגי הך סברא שכתבו התוס' בסמוך בתר דגלי קרא וכו' אלא היכא דאיכא ג"ש דשכיר שכיר דכדי לקיים הג"ש דש"ש אמרינן הך ג"ש אבל לענין ק"ו ומה מצינו לא מבטלינן ליה מהך טעמא ופרכינן ליה ונאמר מה למוכר עצמו שכן לא עבד איסורא א"נ כיון דיליף מוכר עצמו מוא"ו וכי תשיג ילפינן נמי במוכר עצמו מיתת האדון מוא"ו דוכי תשיג וכן כתב מוהר"י אדרבי בספרו בדיבור דלקמן ע"ש והשתא פרכינן מה למוכר עצמו דין הוא שיגאל באלה שכן יוצא במיתת האדון מה שאין כן במכרוהו ב"ד. אך קשה דנילף אמה העבריה ממוכר עצמו במה מצינו דאמה העבריה ג"כ לא עבדה איסורא והדר ילפינן מכרוהו ב"ד מאמה העבריה בהקישא דכי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ונראה דהך ג"ש דהכא הויא מופנ' משני צדדים וכן כתבו התוספות בפ' המקבל גבי הא דפריך ור' יוסי בר יהודא לא יליף ש"ש דהך ג"ש דהכא הויא מופנ' ולית שום תנא דלא ס"ל הך ג"ש וכיון דאפילו בג"ש הקשו התוספות ואמרו דאיכא למיפרך דעבד איסור' נראה דהוא הדין ג"כ בהקישא דפרכינן ואמרינן מה לאמה העבריה שכן לא עבדה איסורא ואין לומר דהא קי"ל אין משיבין על ההיקש ולא פרכינן שום פירכא דהא ג"כ קי"ל דמופנה משני צדדים למדין ואין משיבין ואפילו הכי עשו התוס' פירכא וע"כ אית לן למימר דנהי דלא פרכינן שאר פירכא דקולא וחומרא אבל פירכא דסברא כי האי פרכינן וזהו שהתוס' לא הוקשה להו מה לנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון מה שאין בע"ע הנמכר לישראל דפירכא כי האי לא פרכינן אג"ש אבל פירכא דעבד איסור' דהוי מכח סברא שאין ראוי מכח סברא זו לומר שיהיה נגאל באלה כיון דעבד איסורא ראוי לקונסו ולא נלמוד זאת הלמידה בהך ג"ש כיון דיש דרשה אחרת בה דאיצטריכא לכמה דברים וכמו כן על ההיקש ג"כ נקשה ונאמר מה לאמה העבריה שכן לא עבדה איסורא אך עדיין קשה בתירוץ התוס' שאמרו דבתר דגלי קרא וכו' דכמו כן שייך למימר גבי אמה דלית בה שום פירכא דאחרי שראינו דנתמעט סברא זו גב' יובל הך פירכא דעבד איסור' נתבטלה וכיון שכן ליכא למפרך בהאי הקישא ולא מידי ונראה דהייתי יכול לתרץ ולו' דלא ילפי' בהיקשא דעברי לעבריה אלא מאי דנכתב בהדיא גבי אמה אבל מה דיליף אמה ממק"א לא יליף ע"ע מינה בהך הקיש' אבל קשה לזה שהרי התוס' כתבו בסמוך בד"ה אמר קרא יגאלנו הקשו ז"ל ומ"מ קשה דהא אמה העבריה מצינו למילף מהאי ק"ו דנמכר לכותי וכו' והדר נילף ע"ע הנמכר לישראל בהקישא וכו' כנר' מדבריהם ז"ל דאפי' לדבר דיליף אמה ממק"א ילפינן ע"ע מינה בהקישא. ונראה דיש לחלק דדוקא מילתא דאתי' באמה העבריה בק"ו ילפי' ע"ע מינה משום דהוי ככתוב בהדיא כיון דמיותר לה במכ"ש אבל הכא מאי דילפי' אמה העבריה ממוכר עצמו היינו במה מצינו דהא מק"ו לא אתי' דהא מוכר עצמו ג"כ יוצא במית' האדון מוא"ו וכי תשיג וק"ו מסימנים אינו דהמוכר עצמו ע"כ היינו גדול שהביא כבר סימנים שיש לו יד למכור את עצמו וכיון שכן לא יליף אמה ממוכר עצמו כ"א במה מצינו דלא הוה לה ככתוב בהדיא באמה ולכך לא ילפי' מכרוהו ב"ד מיניה וי"מ דאמה ממוכר עצמו איכא למפרך מה למוכר עצמו שכן נמכר מדעתו מה שאין כן באמה העבריה שנמכרה בע"כ. ונראה דאינו והמעמיק למעלה דף ה'

בד"ה שכן ישנו בע"כ יראה דכיון דמדעת אביה נמכרת לא מקרי בע"כ ע"ש:

עוד כתבו התוס' וי"ל דבתר דגלי קרא וכו' וקשה לשתוק

קרא דלעיל דושב אל משפחתו דאיירי במכרוהו ב"ד ומדאיצטריך קרא דיגאלנו למעט הג"ש דש"ש. ידעינן ליה דהרי יגאלנו לא איצטריך אלא משום דהיינו למדי' בג"ש דש"ש אם מכרוהו ב"ד לא היה יוצא ביובל איכא למפרך קושיית התוס' דשאני הכא דעבד איסורא וע"כ צריך לתרץ מה שתירצו התוס' דכיון דיוצא ביובל נתבטל הך פירכא וכיון שכן ק' כדפרישית דלשתוק קרא מיובל במכרוהו ב"ד ונר' דאי הוה שתיק קרא מיניה הייתי אומר דמכרוהו ב"ד ודאי שאינו יוצא ביובל וקרא דיגאלנו איצטריך למעט מוכר עצמו דהוה ילפי' ליה בג"ש דש"ש דליכא למפרך מידי דהא שוה לנמכר לכותי דלא עבד איסורא אבל משום מכרוהו ב"ד לא איצטריך דודאי איכא למפרף מה לנמכר לכותי שכן לא עבד איסורא. עוד קשה דלשתוק קרא מושב אל משפחתו דדרשינן לעיל למכרוהו ב"ד שיוצא ביובל וילפינן באמה בק"ו דמוכר עצמו והדר ילפי' לה בהיקש דמכרוהו ב"ד לאמה העבריה וי"ל דאי הוה שתיק מקרא דיובל במכרוהו ב"ד לא הוה ילפי' בהקישא דאמה העבריה ופרכי' מה לאמה שכן לא עבדה איסורא כי היכא דפרכי' בג"ש אע"פ שהיא מופנה משני צדדים ומהרי"ן לב זלה"ה בח"א הביא דברי התוס' דלקמן וכ' שזאת הג"ש אינה מופנה ולדבריו ז"ל קשה זאת הקושיא ומה שכתבתי הוא העיקר. עוד כתבו התוס' וא"ת אכתי וכו'. וקשה דנראה דקושיא זו היא מתורצת במה שתירצו לקושיא הקודמת דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דעבד איסורא כמו כן נתרץ עכשיו ונאמר דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל אע"ג דליכא למימר שמא יטמע בין הכותי' כמו כן לתרץ ונאמר לענין גאולת קרובים דבתר דגלי קרא שיוצא ביובל דין הוא למילף גאולת קרובים אע"ג דלא שייך לא יטמע אי לא הוה קרא ונראה דפירכא דלא יטמע חשובה יותר מפירכא דעבד איסורא דפירכא דעבד איסורא הוא משום קנס' דנקנסי' אבל פירכא דלא יטמע היא פירכא גמורה משום דשייכא בתוך העבדות והוה סליק אדעתי' דמטעם זה לא ילפי' מכותי ומשו"ה הקשו התוס' קושיא זו. עוד נראה דיש לחלק ולו' דדוקא בההיא' דלעיל תירצו התוס' שפיר משום דיובל הוה בעינן למילף מכותי אלא משום פירכא דעבד איסורא הוא דלא יליף ליה אבל הך קושיא שהקשו התוס' דלא יטמע היא אפי' במוכר עצמו דלא בעי למילף יובל מכותי דנפרוך עליה. וגם לית ביה שום פירכא ולכך הקשו התוס' מה שהקשו ותירצו התוס' דהאי סברא דלא יטמע אינה כתובה וכו' ונראה דדוקא לענין ג"ש אמרי התוס' כן אבל לענין מה מצינו פרכינן שפיר הך פירכא וזהו שהתוס' עשו אות' בריש פרקין בד"ה בפרוטה וכבר רמזתי אותו שם בסוף דברי על אותו הדיבור ולפ"ז קשה במה שהק' ה"ר מאיר שכתבו התוס' בסמוך אמאי לא יליף ק"ו מכרוהו ב"ד יהא נגאל באלה ומה נמכר לכותי שאינו נגאל בשש נגאל באלה וכו' דמה לנמכר לכותי דין הוא שיגאל באלה משום דשייך ביה פירכא דלא יטמע בין הכותים דהא על מה מצינו ועל ק"ו פרכינן הך פירכא ונראה דנהפוך הק"ו למקומות ונאמר ומה שש שאינו נוהג בע"ע הנמכר לכותי נוהג בע"ע הנמכר לישראל גאולת קרובים וכו' והשתא ליכא למפרך מידי וגם פירכא דעבד איסורא ג"כ אינ' אע"ג דהוי ק"ו דשייך

למפרך לה וכמו שכתבתי למעלה:

תוס' אמר קרא יגאלנו הקשה ה"ר מאיר וכו' בדברי ה"ר מאיר

תמה הרב מוהרי"ן לב בח"א תמיהות בתחלה כ' אם שאמר שכונתו היא לומר שאחר שנכתב אלה אמאי לא יליף בק"ו וכו' ומאי קושיא היא דאה"נ ומאי קאמר ומה מי שאינו נגאל באלה היינו דאי לא כתיב באלה הוה אמינא הכי אבל אחר דכתיב באלה אה"נ דעבדינן ק"ו וכו' ואם כוונת ה"ר מאיר שמה שהקשה הוא לומר דכיון דהוו תרי קולי וחמורי דסתרן אהדדי נימא כל חד וחד תיקום אדוכתיה ולמה איצטריך באלה א"כ למה לא תירצו התוס' ההיא תירוצא בפ"ק דחולין בההיא ברייתא דתנינא פרה בשחילסה וכו' והקשו בתוס' וכו' ותירצו דלא הוי הק"ו אלא כמו

מה מצינו ע"כ הנה הרב מוהרי"ן לב זלה"ה בזה נראה שלא הססי' לאמיתו' הכלל אשר בידינו וזה אחר שתדע שבכ"מ אשר ימצא כתוב בתלמו' תרי קולי וחמורי ובעי למילף אחד מחבירו לא מתרי תרי קלי וחמורי דסתרי אהדדי ואיצטריכו קראי בכל דבר ודבר למעט דלא נילף במה מצינו אבל מ"מ כשעושה צדדי הק"ו הם צדדי אמת לפי שעושה הק"ו עם הפסוק שמגל' לבסוף ואינו מכזב במה שאומר ואזכיר לך שנים או שלשה מהם ומשם תבין ותשכיל בכל אשר תעשה. ראשונה בהך פרקין דבעי למילף חליצ' באשה מק"ו דיבמה וגט ביבמה מק"ו דאשה ואיצטריכו תרי קראי למעט הק"ו הא' באשה דממעט חליצה מספר כורתה והב' ביבמ' דממעט גט מדכתיב נעלו נעל אין מידי אחרינא לא ומעיקרא דהוה יליף ק"ו הק"ו שהיה עושה הוא' אמת בצדדיו דהא בריש פרקין דקאמר ותהא אשה יוצאה בגט מק"ו ומה יבמה שאינה יוצאה בגט וכו' הנה כשעשה צד זה ואמר ומה יבמה שאינה יוצאה בגט הוא אמת ויציב שאינה יוצא' בגט כדדריש לקמן בשמעתין וכן פירש"י ז"ל שם. וכן כשעושה הק"ו השני בדף י"ד שתהא יבמה יוצאה בגט מק"ו דאשה ומה אשה שאינה יוצאה בחליצה יוצאה בגט כן הוא האמת שאשה אינה יוצאה בחליצה שכבר נתמעטה מספר כורתה ואי לא הוו הנך קראי לא הוה עביד ק"ו דהיכי מצי למימר ומה אשה שאינה יוצאה בחליצה דמי יאמר לי שאינה יוצאה בחליצה אבל הוה יליף יבמה מאשה במה מצינו ולא הוה עביד ק"ו והיינו דאמרי' בעלמא דאי לא הוו תרי מיעוטי הוה ילפי' במה מצינו והוא בלא ק"ו. המקום השני הוא במס' חולין בפ"ק גבי מתני' דכשר בתורין וכו' ובברייתא וקאמר התם ויהיו תורים כשרים בקטנים מק"ו מה בני יונה שלא הוכשרו בגדולים וכו' ופירש"י דעכובא דגדולים יליף לקמן וכו' וכונתו ז"ל מבואר שכונתו לומר דהק"ו הוא אמת בצדדיו עם הפסוק שכבר יודע אותו שהתלמוד מביאו לקמן. המקום השלישי הוא ג"כ בחולין באותו הפרק עצמו כשר בפרה פסול בעגלה ובעי למילף שתהא פרה כשר' בעריפה מק"ו ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיט' הוכשרה בעריפה וכו' ופרש"י שלא הוכשרה וכו' כדיליף לקמן ופשיטא שאם לא הוו הב' מיעוטים לא הוה יליף מק"ו אבל הוה יליף במה מצינו פרה מעגלה ועגלה מפרה. ולכך מקשים התוס' ז"ל בשם ה"ר מאיר קושיא עצומה דה"ק ומה מי שאינו נגאל באלה כיון דלא ידעי' מיעוטא דיגאלנו והשתא הוה ס"ד דליכא שום קרא א"כ היכי עביד ק"ו ואו' ומה מי שאינו נגאל באלה וכו' דכיון דליכא קרא דיגאלנו אדרבא מצינו למילף השתא ק"ו בתר דגלי קרא דבאלה למעט שש ונימא ומה מי שאינו נגאל בשש נגאל באלה וכו' וכונת רבי מאיר היא שאין הבנה בעשיית הק"ו שעושה הברייתא אם לא דקים ליה מקודם לכן קרא דיגאלנו והרב מוהרי"ן לב זלה"ה כמדומה שהבין שמה שאנו אומרים בעלמא דסמך אמה מצינו בתרי קלי ותמורי היינו לומר דמבלי שום מיעוט מפסוקים עבדינן ק"ו אחד מאחר וסמכינן אמה מצינו וזה אינו כדפרישית. עוד הקשה הרב מוהריב"ל במה תירצו התוס' דאיכא למפרך מה לנמכר לכותי שכן יוצא במיתת האדון דאיכא למימר שדה אחוזה יוכיח שאינו יוצא במיתת האדון נגאל באלה ותירץ דאיכא למפרך מה לשדה אחוזה שכן לא עביד איסורא ונראה דפירכא זו אינה דהא אכתי תקשי לן דנחזור הק"ו למקומות ונאמר ומה שש שאינו מוציא בנמכר לכותי מוציא בנמכר לישראל גאולת קרובים שנוהג בכותי א"ד שנוהג בישראל וכשנקשה ונאמר מיתת האדון תוכיח שמוציא בנמכר לכותי נקשה ונאמר מה למית' האדון שכן אינו נוהג בשדה אחוזה תאמר גאולת קרובים שמוציא בשדה אחוזה והשתא ליכא למפרך מעביד איסורא ולא מידי ואם נקשה ונאמר חליפין יוכיח שמוציא לשדה אחוזה ואינו מוציא בע"ע הנמכר לישראל נשיב ונאמר מה לחליפין שכן אינם מוציאין בכותי מה שאין כן בגאול' קרובים שנוהג בע"ע הנמכר לכותי:

עוד הקשה מהר"י אדרבי במ"ש התוספות בסמוך שדה אחוזה

יוכיח וכו' דשדה גופי' נילף ליה בק"ו ממכרוהו ב"ד שיהא יוצא בשש ונראה לי דאיכא' למפרך מה לנמכר לישראל שכן יפה כחו ליגאל מיד דבכה"ג פריך לקמן בסוגיא דנגאל לחצאין ושדה אחוזה הורע כחו ליגאל מיד בשנה ראשונה וליכא למפרך בקושי'

א"ר מאיר אא לנמכר לכותי שכן לא שייך ביה לא יטמע בין הכותי' וכו' דהא אפסר להחזיר הק"ו למקומות וליכא למפרך ולא מידי עוד הקשה הרב מוהר"י אדרבי לתירוץ התוס' דאיכא למימר מוכר עצמו יוכיח ותירוצו נכון דמוא"ו וכי תשיג נפקא לן גם כן מיתת האדון ודע שהרב מוהריב"ל נסתפק בע"ע הנמכר לכותי אי עבד איסורא או לא ובאמת מדברי התוספות בדיבור מאי קאמר נראה דאין ספק בדבר שהרי הקשו דגבי מכרוהו ב"ד דין הוא דליקנסי' משום דעבד איסורא ולדעתו צ"ל דמקשי לעיל התוספות דלא דמי איסורא דמכרוהו ב"ד לאיסור נמכר לכותי ודוחק ולקמן במ"ש התוס' שדה אחוזה יוכיח וכו' ותירצו דאיכא למימר מה לשדה שכן אינו יוצא במיתת האדון וכו' קשה דנרצע יוכיח שיוצא במיתת האדון ואינו יוצא בשש ונראה דאיכא למיפרך מה לנרצע שכן אינו יוצא בגרעון כסף אך קשה דשדה אחוזה יוכיח דיוצא בגרעון כסף ואינו יוצא בשש ואם נקשה ונאמר מה לנרצע דלא שייך ביה לא יטמע בין הכנענים נחזור הק"ו למקומות ולא שייך למפרך ולא מידי ונראה דשייך למפרך מה לשדה אחוזה שכן הורע כח ליגאל מיד והשתא ליכא למיפרך מידי והא דעשו התוס' פירכא ממיתת האדון משום דהתחילו בהך פירכא למעלה בדיבור יגאלנו סיימו בה ואע"ג דאיכא למימר נרצע יוכיח סמכו אהך פרכא כשנחזור להקשות מה לנרצע כדפרישית עוד קשה לפי' מהר"י אמאי דחיק בגמרא למעבד ק"ו ממה שהוא שקר ולא עשה ק"ו צודק ולימא ומה מי שאינו יוצא במיתת האדון יוצא בשש ע"ע הנמכר לכותי שיוצא במיתת האדון אינו דין שיגאל בשש וצ"ע ויש לדקדק למה לי קרא גבי כותי לענין יובל דמדאצטריך קרא למעט שש ידעינן ליה דהא איכא למימר שדה אחוזה יוכיח. רבי יוסי הגלילי סבר וכו' וקשה כיון דפשטיה דקרא הוא דנגאל בקרובי' הא באחר לשעבוד מויצא בשנת היובל וכמו שכתבו התוס' אמאי איצטריך ר' יוסי הגלילי לומר מקרא נדרש לפניו וכו' ולישתוק ג"כ מקרא דנגאל דהוי גאולת אחרים ונראה דמ"ש התוספות דפשטיה דקרא הוי הכי היינו בתר דכתיב ונגאל דהוי גאולת אחרים. עוד קשה במאי דקאמר אי לאו באלה ה"א מקרא נדרש לפניו ולאחריו דהא אמאי איצטריך למימ' הכי לימא אי לא הוה קרא דבאלה אלא אם לא יגאל היינו אומר אם לא יגאל בכל מיני גאולות בין דקרובים בין מאחרים יוצא ששנת היובל הא לאו הכי הוי לשחרור ונראה דאי לא הוה קרא דנדר' לפניו ולאחריו הייתי או' דאגאול' עצמו דוקא אבל גאולת אחרים סברא הוא שיהיה לשעבוד כדי שיגאלוהו אחרים מטעם לא יטמע בין הכנענים להכי איצטריך קרא לגאולת עצמו למשדי אלפניו ולאחריו דכולן לשחרור. אי הכי הדרא קושית לדוכתא הך א"ה ה"פ דמעיקרא הקשה באלה למה לי כלומר דליכא למימר דאתא לדרשת רבי למעט שש ורבי יוסי הגלילי ור"ע לא פליגי אלא אי מקרא נדרש לפניו או לא דהרי הם הזכירו בדבריהם קרא דבאלה ויסדו על זה הפסוק כל דבריהם ולהכי פריך א"כ באלה למה לי ומשני אם לא באלה וכו' השתא פריך א"ה כלומר אי אמרת בשלמא דלא פליגי בקרא דבאלה אלא אי מקרא נדרש לפניו או לא לא קשה הך קושיא נהי דקשה לך הברייתא שנראה דבקרא דבאלה פליגי אלא השתא דאמרת דבהך פליגי ק' ודוחק ויש לומר עוד דמעיקרא קאמר דפלוגתא דהני תנאי הוי במקרא נדרש לפניו או לאחריו והייתי אומר לדעת ר"ע דדחיק ליה קרא דאלה אע"ג דה"ל למכתב אלה באלה כדי לקיים סברתו דמקרא נדרש לאחריו וכו' אבל השתא דאמרת דבכל דוכתא אמרינן דמקרא נדרש לפניו ולאחריו א"כ הדרא הקושיא לדוכתא דלמה דחיק ר"ע בהך באלה בהך דוחקא כיון דס"ל בעלמא דמקרא נדרש לפניו ולאחריו לידרוש ליה כר' יוסי הגלילי כדי ליישב יותר קרא דבאלה ונכון. אלא בסברא קמפלגי נראה דלרבי יוסי הגלילי לא הוצרך בגמ' לתת סברא דהא לא קשיא ליה ולא מידי אלא איצטריך לומר סברא לרבי יוסי הגלילי כי היכי דלא תקשי ליה סברת ר"ע:

תוס' ורבי יוסי הגלילי וכו' ולספ' דגרסי ליה נראה להר"ם דה"פ וכו' לפי' הר"ם דלא בעי לרבי יוסי אלא משום דאחר אינו כתוב בפרשה א"כ כשתירץ לו דאחר ג"כ כתיב מוגאל מאי האי דהדר פריך א"ה הדרא קושיא לדוכתא דהא השתא

לא קשיא ולא מידי וכבר השיב על מאי דפריך ליה ונראה דלהך גירס' פריך ג"כ ארבי עקיבא הא באלה למה לי ואתרווייהו פריך וא"ה הדרא קושיא לדוכתא דקאמר היינו לר"ע וק"ל. ורבי האי ולא וכו' לא בעי למאי אתא יש לדקדק מה חילוק יש בין למאי אתא לאמאי נקט ועוד דצאו' מבעי' ליה שאינו יוצא מתחת יד כותי כנראה דאתא לומר דלא נטעי שיוצא קודם היובל והא ודאי הוא בכותי שישנו אחת ידיך והיינו ממש תירוץ הגמ' לכדתניא וכו' והבנת דבריהם כך היא דלא בעי כוליה קרא למאי אתא דהא ע"כ איצטריך קרא לומר ואם לא יגאל באלה ויוצא דהא לר"י הגלילי דבשאר כל אדם לשעבוד איצטריך לומר ויצא בשנת היובל לומר שישתעבד האחר בו עד קודם היובל זכמו כן לרבי כיון דבאלה ממעט שש איצטריך ויצא לומר דעד אותו הזמן לא יוצא ומ"ש התוס' שאינו יוצא הכוונה לומר שאינו יוצא בשש מקרא דאלה לחודיה אינו משמעות המיעוט כ"כ מובן אבל יובל יתירא למאי אתא ומשני לכדתניא וכו' שלא יבא עליו בעקיפין לצאת קודם היובל אך קשה דנהי לרבי יוסי איצטריך בשנת היובל דלא נטעה בווצא דאיירי ויצא מיד ויהיה מובן בשאר כל אדם לשחרור אבל לר"ע למה לי קרא דעד שנת היובל כי היכי דפריך לרבי ה"ל למיפרך לר"ע וצ"ע.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף